Sub Stance

אף אחד לא יחלק את ירושלים, ירושלים היא עיר מחולקת ומבותרת, ומה שמדביק את חלקיה, מה שמחבר אותם יחדיו זה הרבה זבל. ירושלים היא עיר מלוכלכת – כל כל מלוכלכת ולעיתים גם עזובה, שאם היא היתה עיירה דרומית מזמן היו ממנים לה מועצה קרואה. ירושלים היא עיר שויתרו עליה. כל כך ויתרו עליה שכבר לא מנקים אותה באמת. מעבירים עליה אחת לכמה ימים איזה ויש במקומות הנכונים וזהו. למה לנקות, למה לעשות יסודי ולצאת פרייאר.

אבל זה לא רק הזבל לבדו שמחבר, אלא גם הפרטאץ' – הרשלנות הזלזלנית, אין גימור בירושלים, בכל מדרכה, גדר, כניסה, ביתן אשפה אי תנועה חסר משהו, או שיצא עקום, או שנעקר או שנשארה איזו חבילת אבני אקרשטיין באמצע להכשיל את העיוורים והפיסחים, בשבוע שלאחר מכן, החבילה תתפורר והאקרשטיינים יתפזרו, יחד עם סרט סימון אדום שידע ימים טובים יותר, והיום הוא מגולגל כמו סרח עודף. ככה זה לזכר החורבן הכל חורבן. במרכז בליליוס שבאזור התעשייה בתלפיות מישהו כתב בספריי "האדמה שקועה" להזהיר שגם הקרקע מתחת לרגלינו אינה יציבה, כמו שמאה מטר מכאן נבלעו החוגגים בתוך אולם החתונות וורסיי, הפל קל הזה הוא לחם חוקנו הוא הקרקע שהיום אנחנו פוסעים עליה, ומחר היא נשמטת תחתינו. רואים בכל פינה שויתרו עליה שלא אוהבים אותה. יש בה קנאות ומדון ושנאה וריבים, אך לא באמת אהבה.  על הגשר מעל דרך חברון רשומה התקווה, בכתב ידו, קוראים לו ניקיטה, והוא מודיע לעם שהוא "המלך שלכם", אינו סתם מלך כי אם ה מלך, מלך שכתר מעל שמו. אל הפינה הנידחת הזו שכוחת האל, על הגשר מעל דרך חברון, לא יכתת את רגליו אף ארקדי גיידמק או אורי לופליאנסקי להדיח את המלך הבלתי מעורער ניקית.

אתמול רואיינתי בתכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל. בשל אילוצי זמן לא השלמתי את דברי – אז הנה שתי נקודות בשולי הארוע הקשה שהיה בפרדס חנה:

שתיית בינג' (Binge drinking ) היא שתיית אלכוהול מסוכנת מאוד. מדובר בשתייה של כמות גדולה של אלכוהול בפרק זמן קצר . זו שתייה שמאפיינת צעירים ובעיקר צעירים שאינם מנוסים בשתיית אלכוהול. בארה"ב היכן שקיימת הגבלת גיל – עד עשרים ואחת, מכירים את מנהג צעירים שמלאו להם 21, לציין את יום ההולדת בשתיית 21 כוסות אלכוהול. מסיבות יום הולדת אלו הפכו במספר מקרים למסיבות מוות. הדבר מעלה את הצורך בחינוך לשתייה מתונה, והיכרות עם העובדה שאלכוהול עלול להיות משקה מסוכן.

כשמישהו בסביבה מרגיש רע בעקבות שתיית אלכוהול או נטילת חומרים – אינו מגיב או נראה רע – נשימתו כבדה או דופק חלש, אל תברחו. חשוב מאוד להזעיק מ.ד.א, אל תנסו להשקות אותו בקפה חלב וכיו"ב הוא עלול להחנק, אל תכניסו אותו לאמבטיה עם מים כדי לעורר אותו הוא עלול לטבוע או להחנק. אני מכיר כמה סיפורים עצובים שבהם מחשש מהסתבכות ניסו לטפל לבד במישהו שהיה במצוקה בעקבות שתייה ונטילת סמים, והעזרה שהוגשה רק החמירה את המצב. לכן, אל תקחו סיכונים – הזעיקו עזרה.

'Power hour' binge drinking

כנס הוורדקמפ 2007 שנערך אתמול באפקה, הוקדש לוורדפרס. מארגניו ראויים למחמאות על היוזמה, הארגון ובעיקר הרוח הטובה שהרעיפו סביב בחן רב.
לורל ואנפוסן נשאה את הרצאת הפתיחה Content Connections ניסיתי להפריד בין שלל מחוות הקול המתיילדות, העוויות הפנים והמניירות הגופניות המביכות של המרצה לבין התוכן, התאמצתי ולא הצלחתי. לורל היא כנראה מנוסה, אלא שאת ניסיונה לא הצליחה למנף מעבר לרמה של טיפים שחוקים.
לעומת זאת שני הפאנלים היו מעניינים ורציניים, האינטראקציה בתוכם היתה טובה ולפעמים משעשעת, – יאיר רווה בנה להגנתו חומה מהכוסות החד פעמיות. עשה חשק לשמוע עוד גם את אוריאל אוחיון וכפיר פרבדה.
ההרצאות הטכניות של שרית עמר, שרון גפן ומאיה מרום היו טובות , אלא שהן היו צריכות להערך במתכונת סדנאות בקבוצות קטנות.
זיו קיטרו, מרצה תוסס ניכר שהוא נהנה ממנעמי הבמה, דיבר על הפודקאסטים ובין היתר על חשיבות הפודקאסט לאוכלוסיית העיוורים וכבדי הראיה. קיטרו זכה לתגובה תמוהה של גדי שמשון, על כך שיש בפודקאסט משהו יהיר – ההאזנה תובעת התמסרות, בעוד שבקריאה ניתן לדלג ולהגיע למה שרוצים… נו באמת…ומה על הוידיאו, האנימציה, הקולנוע המוסיקה וכיו"ב.
יוזמי כנס הוורדפרס הישראלי הציבו בין מטרותיו את הפצתו. חסרו לי בכנס יותר משתתפים בני ארבעים ומעלה, ויותר מאלה ששדה עבודתם אינו אינטרנט, מחשבים וסביבתם. ואולי גם הרצאת הגות (סליחה על המילה) שתשקיף על הבלוגוספירה מהיבטיה הסוציולוגיים פסיכולוגיים, למשל.
מכיוון שהיו לי התחייבויות אחרות, לא נשארתי להרצאות שגלשו מעבר לזמן.
שוב תודה ליוזמים.

WordCamp 2007 Israel, Afeka

מגדלי יאיר רווה:

הזנות מפגישה לעיתים קרובות בין אומללויות – נשים חסרות ישע שגורלן התאכזר אליהן וגברים בודדים המחפשים פורקן. חיי הזונות הנותנות שירותי מין כשהן מנוצלות, מושפלות, חשופות לאלימות, להדבקות במחלות קשות ובעיקר עובדות על מנת לממן את ההתמכרות שלהן או של אחרים לסמים, הם ללא ספק חיים קשים. גם הלקוחות הנהנים משירותי המין, הם בחלקם גברים אומללים, בודדים, נידחים, עבדים לתשוקותיהם, בעלי מופרעויות המתקשים למצוא מענה בקשר אנושי במפגש חופשי. הניסיון למגר את התופעה באמצעות חקיקה שתטיל עונשים על הלקוחות, מקורו ברצון מובן אך תמים, לצמצם את התופעה, מתוך שיקול שההיצע יקטן בעקבות הביקוש. אלא שספק רב אם הביקוש יקטן משמעותית, משום שלא מדובר כאן בשרות או במוצר רגיל כי אם בהתנהגויות שמקורן בדחפים בצרכים קיימים. תאור הבעיה במונחים של הטובים והרעים או ליתר דיוק הקרבנות הזונות המנוצלות והמושפלות מול הגברים הרעים הקונים מין בכסף, הוא שטחי ומטעה. טובים ורעים יש כרגיל בעולמנו גם כאן וגם כאן. בשוליים החברתיים פועלים בני אדם שמאז ומעולם היו מוגבלי אפשרויות, איכות ותוחלת חייהם נמוכה, והם הראשונים להיות מובטלים, חסרי בית, חולים, אסירים, מכורים לסמים ואלכוהול וזונות. קרוב לודאי שאם החוק יתקבל הוא לא ימגר את התופעה, ואולי אפילו יחמיר אותה. גם למציעי החוק ברור כבר עתה, שהגרעין הקשה של זונות המכורות לסמים או זונות המגיעות מרקע פסיכו סוציאלי קשה לא יושפע מהחוק, אלה נשים שבכל מקרה ישארו בזנות. הגרעין הקשה של גברים שחיי המין שלהם נשענים על ביקור אצל זונה, גם הוא לא ישנה את הרגליו. סביר להניח שהחוק אם יתקבל, ידחק את הזנות למקומות חשוכים יותר תרתי משמע. הזונות הנוטות לעבוד יחד או בקירבת מקום לחברותיהן, בין היתר משום שהן מרגישות כך יותר בטוחות , תמצאנה את עצמן עובדות לבד במקומות אפלים, כדי שאוכפי החוק לא יצליחו לשים את ידם על הלקוחות, וכך הן תהיינה חשופות יותר לסכנות – לאלימות ולניצול.
כמו שהמלחמה בסמים נכשלה בהשגת יעדיה – שוק הסמים נשלט בידי הפשע המאורגן, צרכני הסמים ממלאים את בתי הכלא וחוזרים שוב ושוב לסורם, כך גם המלחמה בזנות – כשלונה מובטח. במקום להיטיב עם מוכי גורל אלה יגביר החוק המוצע את מצוקתם. האלטרנטיבה אינה ליגליזציה של הזנות. יש להשלים עם נוכחות הזנות השלמה פרגמטית, אך ודאי שאין לעודד את הזנות או לראות בה מצב רצוי. את האנרגיה המבוזבזת על חקיקות נפל, ניתן להפנות לפעולה למניעת וצמצום נזקים, לטיפול ושיקום זונות. במקומות שונים בעולם נעשית עבודה חשובה להגנת זונות, לשמירה על שלומן ובריאותן ולסייע להן להחלץ מעיסוקן.

שתי תמונות שצילמתי במרכז לטיפול במכורים הומוסקסואלים וטראנסג'נדרים בהוליווד .המרכז פועל ברוח גישת צמצום הנזקים Harm Reduction חלק מהמטופלים במרכז עוסקים בזנות . באחת התמונות ניתן לראות מגש ועליו קונדומים המחולקים חינם לבאי המרכז:

הם אמרו לה לזרוק אותו מהבית.
אז היא זרקה אותו מהבית.
הם יודעים מה שהם אומרים, הם היו שם.
כשהוא בא ואמר לה שהוא רעב,
הם אמרו לה לא לתת לו אוכל.
אז היא לא נתנה לו אוכל.
הם יודעים מה שהם אומרים, הם היו שם.
כשהוא בא מלוכלך וביקש רק להתקלח
הם אמרו לה לא לתת לו להתקלח.
אז היא לא נתנה לו להתקלח.
הם יודעים מה שהם אומרים. הם היו שם.
כשהוא בא בבגדים מלוכלכים ורצה לכבס.
הם אמרו לה לא לכבס לו את הבגדים.
אז היא לא כיבסה את בגדיו.
הם יודעים מה שהם אומרים. הם הרי היו שם.
כשצילצלו אליה מבית המעצר ואמרו לה לבוא לשחרר אותו בערבות.
הם אמרו לה לא לשחרר אותו בערבות.
אז היא הודיעה שהיא לא חותמת ולא משחררת.
והם יודעים מה שהם אומרים, הם עברו את זה בשרם. הם היו שם.
הם אמרו לה להגיד לו לא לבוא יותר.
הוא בא.
וכשהוא בא, היא אמרה לו לא לבוא יותר.
הוא אמר "בסדר" והלך.
ולא בא יותר.

"שמירה על כדור הארץ" , "איכות הסביבה", "אפקט החממה" ועוד, הם מושגים חדשים חוזרים ונשמעים שוב ושוב באזני כל. ספק רב אם בני אדם מבינים את משמעותם, מפנימים את השלכותיהם ובעיקר לא ברור כלל, אם כל אחד ואחד מבין מה הוא צריך לעשות – מהו חלקו האישי בשמירה על כדור הארץ. הדרך לשינוי המצב הקיים אינו תלוי רק במקבלי החלטות, בהתחייבות מדינות וארגונים, אלא גם בהתנהגות הפרטים. בני אדם נדרשים לשינוי התנהגותי, לויתור על חלק מאורחות חייהם, ולהסתגלות להרגלים חדשים. בני אדם אינם אוהבים שינויים, הם מתקבעים בהרגליהם ובהתנהגויותיהם, אפילו אם אלה גורמים להם נזק. "כדור הארץ" ו"הסביבה" הם מקומות מרוחקים מדי עבור מרבית בני האדם, קל מאוד לשקוע בתוך הסימטה הפרטית, במצוקות האישיות ובטרדות היומיומיות ולדחוק הצידה את החור באוזון. יתרה מזו, רק טבעי הוא שאת מרבית הרעבים ללחם, הנטבחים בדארפור והנמקים תחת משטרים עריצים ומדכאים תעניין "הסביבה" כמו הקרחון הנמס דאשתקד. "הירוקים" ולוחמי איכות הסביבה, נתפסים ולא במקרה, כיאפים, ליברלים ושבעים. בקרב אוכלוסיות לא מועטות העיסוק בשמירת כדור הארץ הוא לוקסוס של עשירים. לכן כה חשוב, שבמקום מרכזי תוצב גם העשייה החינוכית. כל ילד בכל משפחה, בכל גן ילדים ובכל בית ספר חייב לרכוש השכלה בתחום איכות הסביבה ושמירה על כדור הארץ. על המידע והידע להיות מתורגמים להתנהגויות כלומר למעשים מאוד ברורים. כך אולי, יגדל דור חדש שיהיה מחוייב יותר לערכים חדשים ערכי שימור כדור הארץ והסביבה ויפעל להטמעתם בהתנהגות האנושית. ובעיקר דור שיבחר מנהיגות שומרת על כדור הארץ שאינה נרתעת מלחציהם של בעלי ההון.

במג"ל צעיר – מרכז גמילה מסמים ואלכוהול לבני נוער וצעירים בליפתא שבירושלים, נערך באוגוסט האחרון יום פעילות בנושא שמירה על כדור הארץ. בצילומים המצורפים כאן, שני פוסטרים שהכינו המטופלים ופרט מוגדל מתוך אחד מהם:

יום אחרי שהופיע מאמרי בהארץ "חולים, לא עבריינים" פורסם מאמרו של ריק סטיבס בלוס אנג'לס טיימס תחת הכותרת : "אירופה: מרפאים ולא מענישים מכורים" (Europe: Curing, not punishing, addicts). סטיבס עומד על הפערים הגדולים בין מדיניות הסמים האמריקאית לבין זו האירופאית. מאז הכרזת הנשיא ניקסון (1971) על מלחמת החורמה בסמים, נשפכו בה כמויות אינסופיות של כספים, בתי הכלא האמריקאים התמלאו בעברייני סמים, ובמצב לא חל שינוי. ולעומתם האירופאים משקיעים את המשאבים בריפוי, טיפול ושיקום. סטיבס מביא כדוגמא את פרויקט צמצום נזקים בשוויץ למכורים לאופיאטים ואת מדיניות הקופי שופס ההולנדים למכירת קנאביס, כדוגמא למדיניות סמים שלא גרמה לעליה במספר המשתמשים. בדו"ח האו"ם, מספר סטיבס, נמסר שאחוז המשתמשים האירופאיים בסמים הוא כמחצית מהאחוז בארה"ב. גישת האירופאים מוכיחה את עצמה – הם מתייחסים להתמכרות כאל מחלה ולא כאל פשע. ה FBI בנתוניו מדווח ש 40% מכלל 80,000 המעצרים בגין סמים בשנה בארה"ב הם בשל מריחואנה 80% מהם בשל אחזקת מריחואנה (אחזקה ולא סחר !). בעוד שכספי משלם המיסים האמריקאי מוזרמים למשטרה, לבתי המשפט ואסירים, הרי שכספי משלם המיסים האירופאי מנותבים לרופאים, יעוץ ומרפאות. מעצבי המדיניות האירופאיים מעריכים שהם חוסכים הוצאת  15 יורו על משטרה ובריאות על כל יורו המושקע בחינוך ויעוץ בנושא הסמים. בעוד שבאירופה התקבלה החלטה לאמץ סגנון סובלני במקום לבנות עוד בתי סוהר, הרי שהאמריקאים ממשיכים לבנות בתי סוהר. ואילו ישראל, לפי מיטב המסורת הולכת בעקבות האמריקאים ופנינו כרגיל למלחמה.

מאמרי זה פורסם היום בעיתון "הארץ", אני מביא אותו כאן בתוספת לינקים:

חולים, לא עבריינים

התארגנותן של אמהות מכורים חסרי בית למאבק לשינוי המצב הקיים, ראויה לכל שבח. היציאה מתוך המזרק כרוכה בחשיפה פומבית כואבת ובהתמודדות עם דעת קהל שלילית, דעות קדומות ובורות. התלות וההתמכרות לסמים ולאלכוהול מופיעות במגדירים המקובלים בעולם (10-ICD ו-4-DSM) . כמו כן, קיימים כלים להערכת חומרת ההתמכרות, כגון ASI. לא מדובר בנושא נידח ושולי, אלא בתחום שממקד עבודה מחקרית רבה וניסיונות טיפוליים חדשים. לעומת זאת, מדיניות הסמים קופאת על שמריה ושואבת את השראתה מתפישות ומערכים מיושנים, ומהנחות שגויות. ד"ר אדוארד קהנציאן מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד ציין שלושה גורמים המעורבים בשימוש לרעה בסמים – "אדם, כאב וסם". מעבודותיו עולה שיש בשימוש לרעה בסמים מניע אנושי – להקל על הכאב הגופני או הנפשי. קהנציאן השתמש במונח Self Medication, ריפוי עצמי, בהקשר של שימוש בסמים.ככל שגדל הקושי בזמינות ובנגישות לעזרה, לשירותי בריאות ורווחה, תתרחב המגמה של ריפוי והקלה עצמית. לשון אחרת, תורים ארוכים ומתישים לשירותי בריאות ובריאות הנפש, העדר שירותי בריאות ושירותים פסיכולוגיים וסוציאליים בבתי הספר ובקהילה, משמעותם היא שיותר בני נוער ויותר מבוגרים "לוקחים את התרופות לידיים", ללא בדיקה, ללא מרשם וללא פיקוח.כך בין היתר קורה, שבסביבה חשופה ללחץ, מתח ותסכול, או בתקופות חיים בעייתיות, יותר ויותר צעירים ומבוגרים מוצאים שהדרך למצוא הקלה ורגיעה היא באמצעות שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים. חלק מהם חושפים בכך את עצמם לסכנת התמכרות ותלות.בשנים האחרונות אנו יודעים הרבה יותר מאי פעם על השפעות הסמים ונזקיהם. מתבססת ההבנה שההתמכרות היא "מחלת מוח". לדברי ד"ר נורה וולקוב, העומדת בראש NIDA (הגוף המרכזי העוסק בארה"ב בשימוש לרעה בסמים): "אנו יודעים שהתמכרות היא מחלה שמשנה את המוח ואת ההתנהגות. זיהינו גורמים ביולוגיים וסביבתיים רבים, ואנו מתחילים לחפש את המשתנים הגנטיים התורמים להתפתחות ולהתקדמות המחלה. מדענים משתמשים בידע זה לפיתוח גישות מונעות יעילות וגישות טיפוליות להפחתת הנזקים הכבדים שסמים מחוללים בחיי פרטים, משפחות וקהילות. חרף התקדמות זו, רבים אינם מבינים כיצד בני אדם מתמכרים לסמים, ואיך השינוי שהסמים מחוללים במוח קשור לשימוש הכפייתי בסמים".אנו רחוקים מרחק שנות אור מהפנמת הידע שהתלות וההתמכרות לסמים היא מחלה. מדיניות הסמים בעולם ובישראל ממשיכה לראות בחולים אלה עבריינים – לתייג, לשפוט ולכלוא אותם בבתי כלא, וכך בנוסף להתמודדותם הסיזיפית עם מחלתם קשת המרפא, הם נאלצים לשאת את הסטיגמה העבריינית שדבקה בהם ובמחלתם. רבים מהמכורים טוענים שמשהתמכרו, נהפך הסם להיות התרופה שלהם. אך אחזקתה של תרופה זו היא עבירה על החוק. והספק של התרופה אינם רופא ורוקח, כי אם אנשי העולם התחתון והפשע המאורגן, שרוקחים את הסמים לפי ראות עיניהם ובעיקר גודל תאוותם.הרעיון לכפות על מכורים גמילה מנוגד לערכי יסוד לזכויות אדם וזכויות החולה. יש מקום לאשפז מכורים בכפייה רק לפי חוק הטיפול בחולי הנפש, ואין לחרוג ממנו. כשמדובר במכורים לסמים, מושטת האצבע אל הדק האשפוז הכפוי בקלות בלתי נסבלת. וכבר עולה גם ההצעה להעניש אותם, ולשלול ממכורים שיסרבו לקבל טיפול את קצבת הביטוח הלאומי.המרחק בין שלילת הקצבה לגדיעת כף יד בכיכר העיר גדול מאוד, אך שתיהן מושתתות על ההנחה שהמכור ראוי לעונש. עישון סיגריות הוא גורם תחלואה ותמותה ראשי. מספר המעשנים גדול לאין שיעור ממספר המכורים לסמים. מכלול הנזקים שגורמים המעשנים גדול עשרות מונים מהנזק שגורמים המכורים לסמים. האם יעלה על הדעת לכפות עליהם גמילה? לשלול מהם קצבאות?או חולי הלב שהביאו את המחלה על עצמם באורח החיים שסיגלו – בתזונה לא נכונה, בהשמנה, בחוסר פעילות גופנית ובעישון, האם יעלה על הדעת לכפות עליהם טיפול או ניתוח? האם יעלה על הדעת לשלול מהם קצבאות אם יסרבו לשנות את אורחות חייהם או יסרבו לקבל טיפול? אבל כשמדובר במכורים לסמים – הכל מותר, ערכי יסוד מתקפלים, עד כדי כך שגם מאמר המערכת בעיתון "הארץ" ("כבוד האדם או חירותו", 8.10) מגלה תמיכה ברעיון הגמילה כפויה.אם התארגנותן המבורכת של האמהות האמיצות תוביל לרפורמה במדיניות הסמים, לפיתוח שירותי בריאות, רווחה, שיקום וצמצום נזקים לאחת מהאוכלוסיות המוכות והזנוחות, הן יבורכו. אך לא כן, אם תוצאת מחאתן ומצוקתן תהיה פגיעה בזכויות האדם והחולה באמצעות אשפוזים כפויים חסרי תוחלת ושלילת קצבאות מחולים.

(עזרים לשימוש בהרואין עם אפשרות להזרקה, הסנפה והרצה. העזרים היו מגולגלים בתוך שקית הניילון – למעלה משמאל, ומוחזקים בתוך שרוול החולצה.)

ביום שני ה 15 לאוקטובר, נקראים הבלוגרים ברחבי העולם לפרסם פוסט בנושא איכות הסביבה. המטרה כמובן להעלות את המודעות לנושא שעתיד עולמנו תלוי בו. הבלוגרים נקראים לנקוט עמדה, לא לעמוד מנגד. בלוגרים דרכם – כתיבת פוסט והעלתו לאויר הבלוגוספירה. למעלה מ 9,000 בלוגרים ובעלי אתרים מרחבי העולם כבר נרשמו באתר ה Blog Action Day והתחייבו לפרסם פוסט בנושא.

ארבעים שנה למותו של ארנסטו "צ'ה" גווארה דה לה סרנה.
שהוצא להורג על ידי מריו טראן חייל בולביאני ב 9 באוקטובר 1967.
אם תשוטטו בימים אלה בנחלאות שבירושלים, עברו ליד החצר שברחוב הירקון, בה ניצב צ'ה גווארה ,בגינה, על מישמרתו, לצידו דגלי ישראל ואוחז מאחורי גבו בקילשון.
וגם אתם תוכלו לומר : צ'ה גאוורה חי !

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוציאה הודעה לעיתונות לקראת יום הקשיש הבינלאומי ובו נתונים על קשישי ישראל.
כ 10% מאוכלוסיית ישראל 693 אלף הם קשישים – בני 65 ומעלה.
50% מהנשים הקשישות הן אלמנות.
1 מתוך 4 קשישים גר לבדו.
בעוד ש 12% מכלל האוכלוסיה היהודית הם קשישים הרי שמתןך האוכלוסיה הערבית בישראל הם מהויים רק 3%
57% מכלל הקשישים הן נשים ו 43% הם גברים.
ככל שעולה הגיל אחוז הנשים הקשישות עולה.
חלקם היחסי של קשישים בקרב עולי בריה"מ 19% גדול פי שניים כמעט מחלקם של הקשישים באוכלוסיה הכללית 10%.
בתל אביב אחוז הקשישים הגבוה ביותר מכל שאר המחוזות 14.8%.
רק 17.4% מכלל הקשישים שייכים לכח העבודה האזרחי.
ככל שההשכלה גבוהה יותר עולה שיעור הקשישים בשוק העבודה.
ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת משק בית למבוגרים עומדת על 7410 ש"ח, שהם 69% מהתצרוכת הממוצעת בישראל לחודש העומדת על 10816 ש"ח.
אחוז ההוצאה על בריאות 7% לעומת 5.1% אצל כלל האוכלוסיה.
24.5% הם בעלי מחשב לעומת 62.4 באוכלוסיה הכללית.
ל 17.7 % מכלל הקשישים יש מנוי לאינטרנט לעומת 48.9% באוכלוזיה הכללית.
43% מדווחים על תחושת בדידות לעומת 31% באוכלוסיה הכללית.
37% מהקשישים מדווחים שמצבם הבריאותי טוב או טוב מאוד לעומת 77% מכלל האוכלוסיה.
51% מקרב הגברים הקשישים מורשים לנהוג לעומת 15% מכלל הקשישות.
הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם מעניינים אולם חסרים נתונים באשר לעוני בקרב הקשישים :
כמה קשישים אינם קונים את התרופות שנרשמו להם ?
לכמה קשישים אין חימום בחורף ?
לכמה קשישים אין משקפיים, מכשירי שמיעה או שיניים תותבות למרות שהם זקוקים להם ?
לכמה קשישים אין מסגרת סיעודית לה הם זקוקים ?
YNET מדווח שמעל 2000 קשישים נפגעי אלימות טופלו בשנת 2006, לך תדע כמה קשישים נפגעי אלימות לא נפגעו ?

בשעה זו ממש מפגינים מול משרד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט עשרות קשישים במחאה על מצבם הכלכלי הקשה מנשוא. אלא שבשעה זו ממש נתון ראש הממשלה בחקירת המשטרה בחשד שבהיותו שר אוצר עשה להטיית מכרז בנק לאומי כדי שחבריו יזכו בו.
שאלה למר דיכטר השר לבטחון פנים הממונה על המשטרה :
מר דיכטר הנכבד, האם לא מצאת זמן יותר טוב לחקור את ראש הממשלה אלא דווקא בשעה שעשרות קשישים מפגינים מול משרדו ? ספק אם ראש הממשלה יוכל לענות על שאלותיהם הנוקבות של חוקריו כאשר כל מעייניו ומחשבות בקשישים העניים המפגינים מול משרדו וכשליבו יוצא אליהם .