זכויות אדם למשתמשים בסמים

22 במאי 2009

בכנס הבינלאומי לצמצום נזקים שנערך לאחרונה בבאנקוק תחת הכותרת "צמצום נזקים וזכויות אדם" הוגשה לנציגי האו"ם – המשרד לסמים ופשיעה עצומה הקוראת  לנקוט בצעדים למניעת עינויים של משתמשים בסמים באיצטלה של טיפול. "שמענו, ראינו, התנסנו ותעדנו הפרות נרחבות של זכויות האדם של משתמשים בסמים" כך נפתחת העצומה:

WE, THE BELOW SIGNED, CALL ON THE UNITED NATIONS TO DENOUNCE PRACTICES THAT CONSTITUTE TORTURE IN THE NAME OF DRUG TREATMENT.

We have heard, seen, experienced and documented widespread human rights abuses of people who use drugs. Accounts illustrate that drug users have experienced beating, chaining, caging, and other abuses while in state custody for drug “rehabilitation” and “treatment”. Until now, the actions of the United Nations agencies and bilateral donors, particularly the UN Office on Drugs and Crime, have been woefully inadequate in addressing the deadly conflict between public health and law enforcement approaches to drug use.

Numerous and recent reports from around the world have detailed widespread abuse of drug users seeking treatment for addiction to drugs. Most international organizations responsible for monitoring drug policy, including UN agencies, have acknowledged these abuses. We, drug users and drug user advocates, present the following demands to the United Nations:

 1.All UN agencies and bilateral donors must immediately encourage governments to repeal laws that criminalize people who use drugs, and to promote a rights- and health-based approach in addressing drug-related problems;
2. UN agencies and bilateral donors must immediately encourage governments to include people who use drugs in a process of developing, implementing and evaluating evidence-based drug treatment policies and programs that include a comprehensive, rights-based harm reduction approach;
3. All UN agencies and bilateral donors must immediately denounce cruel, inhuman and degrading treatment of people who use drugs, as well as other human rights violations against them,
3. All UN agencies and bilateral donors must encourage governments to repeal repressive drug policies that encourage violations of human rights, and demand governments take action against individuals and agencies guilty of rights violations.
3. WHO in collaboration with UNODC, must commission a health impact assessment of the global war on drugs, or in particularly heavily-affected countries.
4. All UN agencies and bilateral donors must include people who use drugs in their agency strategic planning process and disseminate this plan to ensure transparency and accountability.

The UN, through the Office of Drugs and Crime and other bilateral donors, must address the following areas in their communications with local country governments:

LAW ENFORCEMENT TRAINING
• Train and sensitize all levels of police, particularly police on the street, on harm reduction principles and approaches;
• Law enforcement officials who harass, abuse, or use torture against people who use drugs or commit any other violation must be held accountable and brought to justice.
• Rather than arresting drug users or confiscating their injecting equipment, police should warn and refer drug users to appropriate health and social services, including housing, that implement a harm reduction approach.
• Law enforcement must work collaboratively, integrating social services that drug users access, across all levels of law enforcement, to ensure that policies are widely understood and respected.

COMBAT STIGMA
• Sensitizing the general public to the value of harm reduction approaches to decrease societal stigma/discrimination against people who use drugs
• Create awareness among the general public about drug users’ human rights and the need for humane drug treatment.
• Implement WHO guidelines for medical providers working with drug users.

IMPROVE CONDITIONS IN PRISONS, PRE-TRIAL DETENTION AND OTHER CLOSED SETTINGS INCLUDING DRUG REHABILITATION CENTERS
• Introduce harm reduction services including syringe exchange programs and condoms and ensure access for healthcare, including HIV treatment, for all drug users in prison settings.
• Ensure that prisons provide medication assisted treatment, including maintenance therapy and detoxification.
• Provide proper linkages with prevention and treatment services after drug users are released from prisons.
• All UN agencies and WHO, should include guidelines and technical assistance for overdose prevention

 גישות המזכירות ימים חשוכים שבהם נהגו באכזריות כלפי חולי נפש, עדיין נהוגות במדינות לא מעטות, כנגד משתמשים בסמים. אבל גם בעולם המתקדם, שבו נהוגה מדיניות "אפס סובלנות", עדיין מתייחסים לסובל מבעיות בעקבות שימוש לרעה בסמים כאל עבריין וסוטה, ולא כאל אדם חולה שזקוק לעזרה, או כאל אדם שבחר לחיות תחת השפעת חומרים ולא לקבל טיפול. את בתי הכלא בעולם המערבי ממלאים אלפי משתמשים בסמים, חלקם נמצאים שם בשל מדיניות סמים בלתי מציאותית. בעולם המתקדם עדיין משתמשים באמצעים תוקפניים שבינם לבין טיפול ושיקום אין כל קשר. ענישה, השפלה וביזוי מאפיינים חלק משגרת מסגרות טיפול בנפגעי סמים. גם בארץ אפשר למצוא במסגרות שיקומיות אמצעים פסולים,- כמו מטופלים הנושאים שלטים על החזה ועליהם כיתוב משפיל, עימותים מבזים תוך שימוש בשפה בוטה וגסה כנגד מטופלים, ניתוק מטופלים מבני משפחותיהם, הכנסה לבידוד והחרמה, ביצוע עבודות משפילות כעונש, הרחקה מטיפול כשמטופל ומטופלת מתאהבים זה בזה, הגליה  ועוד. משתמשים בסמים מופלים לעיתים לרעה בבואם לקבל טיפול רפואי, מרפאות לבריאות הנפש מסרבות לקבלם לטיפול נפשי, יש שרותי רווחה ובריאות המתנים קבלת שירותי בריאות וסעד בגמילה מסמים.

כמובן שאצלנו לא מוציאים אותם להורג, איננו קוטעים את ידיהם, אך כאן במקומותינו, מעבר לפינה, לצד עבודה מקצועית הנותנת כבוד וטיפול בשיטות מאושרות מבוססות מחקר, ניתן למצוא מסגרות שבהן מקבלים המשתמשים בסמים יחס מבזה ופוגע, זכויות האדם שלהם מופרות וזכויותיהם כחולים אינן נשמרות.

אישה מעוצבת אקסטזי מחפשת גבר קוקאיני

14 בדצמבר 2008

 

משולי מאמרה של ארנה קזין "העולם העליון של הצרכנים" (הארץ 8.12.09), עולות שאלות המתייחסות הן לאופי היחסים בין בני אדם בימינו והן שאלות חברתיות ובריאותיות רחבות יותר.

אין ספק שתחושות תסכול וניכור, צורך עז ורציף בהפקת ריגושים, כמו גם בדידות וקושי ביצירת ושמירת קשרים בינאישיים וחברתיים, עומדים בבסיס התמיכה בשימוש חופשי בחומרים פסיכואקטיביים. רבים יעלו על נס את הרחבת הטווחים של יכולות ותחושות ואת השחרור מכבלים וממגבלות שמספקים חומרים "חכמים" לאדם.

לצד כישלון מדיניות הסמים הגורסת אפס סובלנות, והיוצרת מעגל הולך ומתרחב של עבריינות ושימוש לרעה בסמים, חשוב להזכיר, שחומרים אלו מתערבים במרחב הסינפטי במוח ומשנים אותו באופן שעדיין איננו מבינים את מלוא משמעותו, שנטילת החומרים יוצרת סבילות הגורמת להעלאת הכמות הנצרכת לשם השגת ההשפעה המצופה. קיים הבדל נחרץ בין תרופה שנרשמת על ידי רופא במינון מבוקר למטרה מוגדרת, לבין חומר שניטל כחלק מתרבות הפנאי או על מנת להפיק הנאה או השפעה מענגת ומרגיעה. לקלות הראש שבה נוהגים האחרונים במוחם יתכנו גם תוצאות לא רצויות. כמובן שאלו תלויות לא רק במבנה אישיותו ובגנטיקה של האדם, בסוג החומר שהוא נוטל ובמאפייניו, אלא גם באיכות החומרים והבקרה על ייצורם. כל עוד חומרים אלו נרקחים במעבדות העולם העברייני, גדול הסיכון שהם יכילו בתוכם גם מרכיבים מזיקים.

מותר לחברה לנסות לנסח את עמדתה באשר לשימוש בחומרים, זאת כשם שהיא בונה את סדר עדיפויותיה בסל התרופות. זכותה של חברה לשאוף ולחנך ליחסים שאינם תלויי השפעות מסממות בין חבריה, – שערכיה יהיו כאלה שיעודדו חופש מחומרים. כבר הכרתי למשל גברים ונשים שטענו שהם בני זוג טובים יותר כאשר הם מסטולים, ולפיכך יתכן, שלא ירחק היום ונשמע טענות דומות של אנשים כלפי איכות ההורות שלהם או מורים שיטענו שהם מתפקדים טוב יותר כמחנכים תחת השפעה מאשר בלעדיה. חברה שתאפשר בחירה בשימוש בחומרים, תאלץ להתמודד עם אזרחים תלויי חומרים, כאלה שהיכולת שלהם להיות הם עצמם במלואם בלבד תצטמצם, שתפקודם יהיה לפרקים מותנה בהשפעת סם. עוד לפני שנשמע על אישה מעוצבת אקסטזי המחפשת גבר קוקאיני, נידרש לחבר את האתיקה של שימוש בחומרים משני תודעה והתנהגות, שתחליף את פקודת הסמים המסוכנים או תפעל לצידה, – ומעבר לכך, להבין שמאחורי הדגלים האופנתיים של הליגאליזציה והדה-קרימינליזציה של סמים, אורבים אתגרים מורכבים ומתסכלים לא פחות מאלה הרובצים לפיתחה של מדיניות הסמים האוסרנית והמקרטעת.

 

IMG_2866.JPG

המשתפ"ים של נסראללה

5 באפריל 2008

הרשות למלחמה בסמים יצאה לאחרונה עם פרסום בעיתונות המתאר את העשן העולה מהבאנג בדמותו של חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה. הכיתוב מצטט גורמים בצה"ל ובמשטרה המזהירים מכוונתו של נסראללה להרוס אותנו מבפנים באמצעות הצפת ישראל בסמים. הניסיון המגוחך ליצור משוואה הגורסת שכל מי שמעשן חשיש הוא משת"פ של נסראללה ונותן יד לטרור הרצחני, מפסיק להיות מצחיק כאשר מבינים שהוא חלק מהמדיניות הנהוגה במדינות מסוימות כנגד משתמשים בסמים. במקומות שונים בעולם ננקטת מדיניות אכזרית כנגד המעורבים בשימוש בסמים הכוללת קטיעת אברים והרג ללא משפט. כך, מצאו את מותם בתאילנד אלפי אנשים כחלק ממדיניות הממשלה במלחמתה בסמים. אתמול בבקר (4.4.08) פלשו פעילי זכויות אדם בפריז למשרד התיירות התאיילנדי למחות על מדיניות זו. רדיפת המשתמשים בסמים גורמת לפגיעה ביכולת לבצע פעולות למניעת התחלואה באיידס ובהפטיטיס ולהגשת טיפול לשיקומם. המודעה שהרשות למלחמה בסמים פירסמה הופכת את המשתמשים בסמים בישראל לבני מוות – לבוגדים במדינתם העושים יד אחת עם נסראללה, הנחשב במקומותינו, יחד עם פטרונו האיראני לגדול צוררי ישראל בימינו. הדבר מעיד יותר מכל על פשיטת הרגל של מדיניות המלחמה בסמים, פטרוניה בישראל שפעולות ההסברה והמניעה שלהם לא הצליחו לשנות את מצב השימוש בסמים, אינם מודים בכישלונם ולכן גם אינם מתווים מדיניות חלופית פרגמטית המציבה מטרות מציאותיות. במקום זאת, הם נסוגים לטקטיקות ההפחדה ההיסטרית, הסתה ושלילת זכויות (קצבאות הביטוח הלאומי) .

gadol-samim.jpg

אמי וויינהאוז

12 בפברואר 2008

אמי וויינהאוז שגרפה השבוע את פרסי הגראמי, מצליחה בתוך ההתמכרות הקשה שלה לסמים וחרף בעיותיה האחרות ליצור מוסיקה טובה. היא אינה מנסה לטאטא את התמכרותה מתחת לשטיחי הכחשה. היא ישירה כנה ובלתי מתחנחנת. וויינהאוז אינה המכורה היחידה שעל אף חייה הקשים יוצרת. – אמנים רבים מאוד עשו כן בהיותם תלויים באלכוהול ובסמים. רבים נאלצו להסתיר ולהכחיש את מצבם מהתקשורת המוסרנית המונעת ע"י ערכי מכבש אפס הסובלנות של המלחמה בסמים. סביב אחרים בעיקר אלה שנפטרו צעירים נרקמה הילה. הגלוריפיקציה של דמות האמן המיוסר וההרסני משרתת פן אחר – את צרכיה המגונים של החברה ושל תעשיית הבידור והאמנות, לרומם ולהשפיל – להאליל ולקבור.
קיים ספק רב באשר לתרומתם של החומרים הפסיכואקטיביים והאלכוהול לעשייה האמנותית. בשלבים ראשונים, הסמים והאלכוהול  משמשים לריפוי עצמי או כהגנה מול עצמת החשיפה ותובענותה של האמנות, יתכן שחלק מהאמנים מסתייעים בהם גם על מנת להשתחרר מכבלים, יהיו שיעידו על תרומתם להשראה, ליצירתיות ולדמיון. ככל שחולף הזמן החומרים מתגלים כחרב פיפיות – מוסיפים עוד בעיה לשלל בעיותיהם. ההשפעה המרפאה, המשחררת או המגינה הולכת ומתעמעמת וההתמכרות הופכת לרודנית ומרוקנת.

בחירתה האמיצה של אמי וויינהאוז להשתמש גם בתכנים הלקוחים מתוך חייה האישיים לא תסייע להפחתת הדה-הומניזציה של המכורים, אבל לבטח תמשיך ותרקום סביב אישיותה הילת ציפיות שיהיה לזמרת קשה להיפטר ממנה.
את REHAB שזכה בגראמי אתם אולי מכירים וכדאי שתכירו גם את YOU KNOW I'M NO GOOD:

פחות הרואין יותר הפטיטיס סי ?

1 בדצמבר 2007

למלחמה בסמים יש לעיתים קרובות מבט צר ומוגבל, והשלכותיה עלולות להיות הפוכות מכוונותיה. היא מתייחסת לשוק הסמים ומחמיצה את התנהגות צרכני הסמים. מחקר שנעשה באוסטרליה ע"י פרופסור ליסה מאהר, בחן את התנהגות אוכלוסיית המכורים להרואין בהזרקה, המחקר גילה שכאשר נוצר בשוק מחסור פתאומי בהרואין חלה אמנם ירידה תלולה בשיעור ההזרקה של הרואין, אך באותה תקופה חלה עליה משמעותית בהזרקת קוקאין. אלא שלעליה בהזרקת הקוקאין יש השלכות נוספות, האחת שמשך ההשפעה (חצי חיים) של קוקאין קצר מאוד בהשוואה להרואין, ולכן כל משתמש נאלץ להזריק יותר פעמים ביום. השניה שהקוקאין פוגם בכושר השיפוט, באופן שהנטיה ליטול סיכונים גוברת, ולכן יש הרבה יותר מקרים של שימוש במזרק משותף, דבר שהעלה פי שניים את כמות ההדבקה במחלות כמו הפטיטיס סי. לפיכך, שינוי כזה חייב נקיטת אמצעים נוספים כמו הרחבת פרוייקט חלוקת מזרקים. זו דוגמא כיצד המלחמה בסמים עלולה ליצור בעיה חמורה חדשה, אוכלוסיית המכורים לא תפסיק להשתמש בסמים כאשר הסם המועדף עליה אינו נמצא בשוק, אלא תנהג כפי שנוהג כל שוק ותעבור לשימוש בסם אחר.

המלחמה נכשלה

22 בנובמבר 2007

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

נרקן

21 בנובמבר 2007

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

רחוב פיין 1

8 בנובמבר 2007

באוגוסט טיילנו באזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה. היתה תחושה חזקה שמתחת לפני השטח רוחשים חיים לא נגישים. עולם מקביל מתפורר חולני, שותה לשכרה על הבוקר, מופקר לנפשו. היה קשה לצלם, תחושה שכל קליק מצלמה או מבט מושהה יתר על המידה נתפס כאיום על חוקי "הבחורים הטובים" או על ה"עקרונות". לא צילמתי אשה במשקל כלום לובשת מכנסונים מעל לגרבי ניילון חומות גדולות עליה בכמה מספרים. לא צילמתי קשיש עם תיק וסל יוצא ממאורת זונות. שני נערים טרופי מבט מסכמים בינהם את פרטי העיסקה. אישה מכניסה את ידה לתוך התחתונים ומגרדת נואשות במבושיה. שלושה שרועים על קצה הדשא בגן לוינסקי לידם בקבקוק ומזוודה פתוחה. במוסף "הארץ" (9.11.07) מתפרסמת כתבה מצויינת של ורד לי על הבית ברחוב פיין מס 1. בבית זה מתנהלת מדינה נוספת בישראל. מדינת פשע ניצול והשפלה – זנות, סמים ועבדות תחת קורת גג אחת. כתבה חזקה זו נותנת להבין שהמתחם בפיין 1 פועל בידיעת הרשויות. משטרת ישראל נותנת את ידה לקיומו – לפני כל פשיטה משטרתית לפיין 1 מגיעה אזהרה לסוחרי הסמים, שמפנים את המתחם לחוף מבטחים עד עבור זעם. כלומר מישהו מתוך או מישהו המקורב למשטרה, מספק מידע מודיעיני לסוחרי הסמים. לא רחוק מכאן מעידה לירן בנימין בגוף ראשון, קבל עם ונרקומן על הקיר: "לירן בנימין היתה כאן ויאללה בלאגן" .

20-08-07 046.jpg

20-08-07 056.jpg

20-08-07 069.jpg

זנות

20 באוקטובר 2007

הזנות מפגישה לעיתים קרובות בין אומללויות – נשים חסרות ישע שגורלן התאכזר אליהן וגברים בודדים המחפשים פורקן. חיי הזונות הנותנות שירותי מין כשהן מנוצלות, מושפלות, חשופות לאלימות, להדבקות במחלות קשות ובעיקר עובדות על מנת לממן את ההתמכרות שלהן או של אחרים לסמים, הם ללא ספק חיים קשים. גם הלקוחות הנהנים משירותי המין, הם בחלקם גברים אומללים, בודדים, נידחים, עבדים לתשוקותיהם, בעלי מופרעויות המתקשים למצוא מענה בקשר אנושי במפגש חופשי. הניסיון למגר את התופעה באמצעות חקיקה שתטיל עונשים על הלקוחות, מקורו ברצון מובן אך תמים, לצמצם את התופעה, מתוך שיקול שההיצע יקטן בעקבות הביקוש. אלא שספק רב אם הביקוש יקטן משמעותית, משום שלא מדובר כאן בשרות או במוצר רגיל כי אם בהתנהגויות שמקורן בדחפים בצרכים קיימים. תאור הבעיה במונחים של הטובים והרעים או ליתר דיוק הקרבנות הזונות המנוצלות והמושפלות מול הגברים הרעים הקונים מין בכסף, הוא שטחי ומטעה. טובים ורעים יש כרגיל בעולמנו גם כאן וגם כאן. בשוליים החברתיים פועלים בני אדם שמאז ומעולם היו מוגבלי אפשרויות, איכות ותוחלת חייהם נמוכה, והם הראשונים להיות מובטלים, חסרי בית, חולים, אסירים, מכורים לסמים ואלכוהול וזונות. קרוב לודאי שאם החוק יתקבל הוא לא ימגר את התופעה, ואולי אפילו יחמיר אותה. גם למציעי החוק ברור כבר עתה, שהגרעין הקשה של זונות המכורות לסמים או זונות המגיעות מרקע פסיכו סוציאלי קשה לא יושפע מהחוק, אלה נשים שבכל מקרה ישארו בזנות. הגרעין הקשה של גברים שחיי המין שלהם נשענים על ביקור אצל זונה, גם הוא לא ישנה את הרגליו. סביר להניח שהחוק אם יתקבל, ידחק את הזנות למקומות חשוכים יותר תרתי משמע. הזונות הנוטות לעבוד יחד או בקירבת מקום לחברותיהן, בין היתר משום שהן מרגישות כך יותר בטוחות , תמצאנה את עצמן עובדות לבד במקומות אפלים, כדי שאוכפי החוק לא יצליחו לשים את ידם על הלקוחות, וכך הן תהיינה חשופות יותר לסכנות – לאלימות ולניצול.
כמו שהמלחמה בסמים נכשלה בהשגת יעדיה – שוק הסמים נשלט בידי הפשע המאורגן, צרכני הסמים ממלאים את בתי הכלא וחוזרים שוב ושוב לסורם, כך גם המלחמה בזנות – כשלונה מובטח. במקום להיטיב עם מוכי גורל אלה יגביר החוק המוצע את מצוקתם. האלטרנטיבה אינה ליגליזציה של הזנות. יש להשלים עם נוכחות הזנות השלמה פרגמטית, אך ודאי שאין לעודד את הזנות או לראות בה מצב רצוי. את האנרגיה המבוזבזת על חקיקות נפל, ניתן להפנות לפעולה למניעת וצמצום נזקים, לטיפול ושיקום זונות. במקומות שונים בעולם נעשית עבודה חשובה להגנת זונות, לשמירה על שלומן ובריאותן ולסייע להן להחלץ מעיסוקן.

שתי תמונות שצילמתי במרכז לטיפול במכורים הומוסקסואלים וטראנסג'נדרים בהוליווד .המרכז פועל ברוח גישת צמצום הנזקים Harm Reduction חלק מהמטופלים במרכז עוסקים בזנות . באחת התמונות ניתן לראות מגש ועליו קונדומים המחולקים חינם לבאי המרכז:

16-12-06 452.jpg

16-12-06 475.jpg

חולים, לא עבריינים

11 באוקטובר 2007

מאמרי זה פורסם היום בעיתון "הארץ", אני מביא אותו כאן בתוספת לינקים:

חולים, לא עבריינים

התארגנותן של אמהות מכורים חסרי בית למאבק לשינוי המצב הקיים, ראויה לכל שבח. היציאה מתוך המזרק כרוכה בחשיפה פומבית כואבת ובהתמודדות עם דעת קהל שלילית, דעות קדומות ובורות. התלות וההתמכרות לסמים ולאלכוהול מופיעות במגדירים המקובלים בעולם (10-ICD ו-4-DSM) . כמו כן, קיימים כלים להערכת חומרת ההתמכרות, כגון ASI. לא מדובר בנושא נידח ושולי, אלא בתחום שממקד עבודה מחקרית רבה וניסיונות טיפוליים חדשים. לעומת זאת, מדיניות הסמים קופאת על שמריה ושואבת את השראתה מתפישות ומערכים מיושנים, ומהנחות שגויות. ד"ר אדוארד קהנציאן מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד ציין שלושה גורמים המעורבים בשימוש לרעה בסמים – "אדם, כאב וסם". מעבודותיו עולה שיש בשימוש לרעה בסמים מניע אנושי – להקל על הכאב הגופני או הנפשי. קהנציאן השתמש במונח Self Medication, ריפוי עצמי, בהקשר של שימוש בסמים.ככל שגדל הקושי בזמינות ובנגישות לעזרה, לשירותי בריאות ורווחה, תתרחב המגמה של ריפוי והקלה עצמית. לשון אחרת, תורים ארוכים ומתישים לשירותי בריאות ובריאות הנפש, העדר שירותי בריאות ושירותים פסיכולוגיים וסוציאליים בבתי הספר ובקהילה, משמעותם היא שיותר בני נוער ויותר מבוגרים "לוקחים את התרופות לידיים", ללא בדיקה, ללא מרשם וללא פיקוח.כך בין היתר קורה, שבסביבה חשופה ללחץ, מתח ותסכול, או בתקופות חיים בעייתיות, יותר ויותר צעירים ומבוגרים מוצאים שהדרך למצוא הקלה ורגיעה היא באמצעות שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים. חלק מהם חושפים בכך את עצמם לסכנת התמכרות ותלות.בשנים האחרונות אנו יודעים הרבה יותר מאי פעם על השפעות הסמים ונזקיהם. מתבססת ההבנה שההתמכרות היא "מחלת מוח". לדברי ד"ר נורה וולקוב, העומדת בראש NIDA (הגוף המרכזי העוסק בארה"ב בשימוש לרעה בסמים): "אנו יודעים שהתמכרות היא מחלה שמשנה את המוח ואת ההתנהגות. זיהינו גורמים ביולוגיים וסביבתיים רבים, ואנו מתחילים לחפש את המשתנים הגנטיים התורמים להתפתחות ולהתקדמות המחלה. מדענים משתמשים בידע זה לפיתוח גישות מונעות יעילות וגישות טיפוליות להפחתת הנזקים הכבדים שסמים מחוללים בחיי פרטים, משפחות וקהילות. חרף התקדמות זו, רבים אינם מבינים כיצד בני אדם מתמכרים לסמים, ואיך השינוי שהסמים מחוללים במוח קשור לשימוש הכפייתי בסמים".אנו רחוקים מרחק שנות אור מהפנמת הידע שהתלות וההתמכרות לסמים היא מחלה. מדיניות הסמים בעולם ובישראל ממשיכה לראות בחולים אלה עבריינים – לתייג, לשפוט ולכלוא אותם בבתי כלא, וכך בנוסף להתמודדותם הסיזיפית עם מחלתם קשת המרפא, הם נאלצים לשאת את הסטיגמה העבריינית שדבקה בהם ובמחלתם. רבים מהמכורים טוענים שמשהתמכרו, נהפך הסם להיות התרופה שלהם. אך אחזקתה של תרופה זו היא עבירה על החוק. והספק של התרופה אינם רופא ורוקח, כי אם אנשי העולם התחתון והפשע המאורגן, שרוקחים את הסמים לפי ראות עיניהם ובעיקר גודל תאוותם.הרעיון לכפות על מכורים גמילה מנוגד לערכי יסוד לזכויות אדם וזכויות החולה. יש מקום לאשפז מכורים בכפייה רק לפי חוק הטיפול בחולי הנפש, ואין לחרוג ממנו. כשמדובר במכורים לסמים, מושטת האצבע אל הדק האשפוז הכפוי בקלות בלתי נסבלת. וכבר עולה גם ההצעה להעניש אותם, ולשלול ממכורים שיסרבו לקבל טיפול את קצבת הביטוח הלאומי.המרחק בין שלילת הקצבה לגדיעת כף יד בכיכר העיר גדול מאוד, אך שתיהן מושתתות על ההנחה שהמכור ראוי לעונש. עישון סיגריות הוא גורם תחלואה ותמותה ראשי. מספר המעשנים גדול לאין שיעור ממספר המכורים לסמים. מכלול הנזקים שגורמים המעשנים גדול עשרות מונים מהנזק שגורמים המכורים לסמים. האם יעלה על הדעת לכפות עליהם גמילה? לשלול מהם קצבאות?או חולי הלב שהביאו את המחלה על עצמם באורח החיים שסיגלו – בתזונה לא נכונה, בהשמנה, בחוסר פעילות גופנית ובעישון, האם יעלה על הדעת לכפות עליהם טיפול או ניתוח? האם יעלה על הדעת לשלול מהם קצבאות אם יסרבו לשנות את אורחות חייהם או יסרבו לקבל טיפול? אבל כשמדובר במכורים לסמים – הכל מותר, ערכי יסוד מתקפלים, עד כדי כך שגם מאמר המערכת בעיתון "הארץ" ("כבוד האדם או חירותו", 8.10) מגלה תמיכה ברעיון הגמילה כפויה.אם התארגנותן המבורכת של האמהות האמיצות תוביל לרפורמה במדיניות הסמים, לפיתוח שירותי בריאות, רווחה, שיקום וצמצום נזקים לאחת מהאוכלוסיות המוכות והזנוחות, הן יבורכו. אך לא כן, אם תוצאת מחאתן ומצוקתן תהיה פגיעה בזכויות האדם והחולה באמצעות אשפוזים כפויים חסרי תוחלת ושלילת קצבאות מחולים.

12-08-07 054.jpg (עזרים לשימוש בהרואין עם אפשרות להזרקה, הסנפה והרצה. העזרים היו מגולגלים בתוך שקית הניילון – למעלה משמאל, ומוחזקים בתוך שרוול החולצה.)

טיפול בכפיה

2 באוקטובר 2007

העתונות מודיעה בעמודיה הראשונים שמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים מוביל חקיקה שעיקרה מתן טיפול בכפיה לנרקומנים ואילוצם להצטרף לתכנית גמילה באמצעות שלילת קצבאות הביטוח הלאומי. בשנים האחרונות מתרחבת ההסכמה בין אנשי המקצוע שההתמכרות היא מחלת מוח. ברור שחשיפה לאורך זמן של המוח לסמים משנה אותו, ובין היתר גורמת  לכך  שהמכור ימשיך להשתמש בסמים חרף ההשלכות השליליות. בנוסף לכך הולכת ומתרחבת ההבנה של חשיבות המרכיב התורשתי בהתמכרות. אם אכן, יקבל המחוקק את הצעתו של מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, משמעותה היא שאנשים חולים יאלצו לקבל טיפול בכפיה, וכדי לאלצם לקבל טיפול ישללו מהם את קצבת הביטוח הלאומי לה הם זכאים בשל מחלתם. עד כה, רק במצבים קיצוניים שבהם אדם מאבד את כושר השיפוט והשפיות,  מאפשר החוק בסייגים לא מעטים ותחת בקרה קפדנית לאשפז ולטפל בכפיה, וטוב שכך. למכורים כמו הרבה חולים אחרים יש זכויות אדם וזכויות חולה. אחת מזכויותיהם היא לא לקבל טיפול ולא לשנות את מצבם הנורא. אין צורך בחוק נוסף לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991. ואין מקום להשתמש במנגנון הקצבאות כמנגנון ענישה, ולשלול קצבה מאדם שזכאי לה, בשל התהנהגותו. ליוזמה זו עלולות להיות השלכות חמורות על זכויות ועל חופש הפרט. בשעה ששרותי הבריאות והרווחה אינם מצליחים לספק שירותים הולמים לאזרחים המבקשים טיפול, תרופה ורווחה, נרקמת כאן יוזמה תמוהה לכפות שירותי טיפול ורווחה לכאלה שאינם מעוניינים בהם.


עשרה דברים על סמים והתמכרות

25 ביולי 2007

זה חלקי לפרויקט "עשרה" של הסופרבלוגרית אח"י דקר :

  1. מנת יתר או בעברית פשוטה אובר דוז – מצב של מנת יתר עלול להסתיים במוות. אחד מהדברים החשובים ביותר הוא להזעיק את מ.ד.א ולא להפקיר את החבר. גם מצבים שנראים קשים מאוד ניתנים לשינוי. זריקת נרקן Narcan עשויה לשנות באופן דרמטי מצב של מנת יתר מאופיאטים (ע"ע הירואין). אם אתה מגלה אצל חבר שינויים בקצב הנשימה או דופק הלב או שצבע שפתיים מכחיל או חוסר תגובה לכאב, אל תהסס חייג למ.ד.א. מצב מנת יתר מתרחש בשני מצבים – א. ערבוב סמים שונים ואו נטילתם עם אלכוהול ב. נטילת מנת סם גדולה בשל חוסר מודעות לריכוזיות החומר או בשל אי ידיעת העובדה שהגוף בשל תהליך הסבילות (ע"ע סבילות) חוזר לאחר הפסקה בשימוש לנקודה ולכמות ההתחלתית.
  2. שריטה – אפשר לכתוב גם סריטה, בכל מקרה מדובר בביטוי קליל לתיאור מצב מזופת. השריטה היא כינוי למשבר נפשי עמוק ומתמשך בעקבות לקיחת סמים. השרוט נזקק לטיפול ממושך ולעיתים גם לאישפוז. יונה וולך כתבה על השריטה שלה : "אם תתקע במסע אל אס די תזכור אותי אני שלא חזרתי משם" (אם תיתקע במסע אל אס די מתוך הספר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" הספריה החדשה לשירה 1992). טריפ רע מאל אס די או מחומרים הזייתיים היא דרך נפוצה להישרט, אבל לא הדרך היחידה. אם במשפחתך יש מישהו עם מחלת נפש, או אם אתה עצמך סובל מדיכאון, ומרגיש לא טוב בפנים או נמצא בתקופה לא טובה בחיים, אתה עלול להישרט כתוצאה משימוש.
  3. הרואין נקרא היום ברחוב בשם "חומר" בעבר כונה בארץ "קוק פרסי" והרבה טעו והיו משוכנעים שמדובר בקוקאין. ההרואין הוא סם ממשפחת האופיאטים המופקים מצמח הפרג. חומר נרקוטי משכך כאבים, ממכר מאוד וסיכויי הגמילה ממנו נמוכים (ע"ע מתאדון סבוטקס). היו שנים שמרבית המכורים להירואין השתמשו בו בארץ ב"הרצה" (חימום החומר על גבי נייר כסף ושאיפת האדים) היום עלה ביותר שיעור המשתמשים בו בהזרקה. השימוש בהזרקה מגביר את סכנת האובר דוס (ע"ע מנת יתר), ההדבקות במחלות (ע"ע הפטיטיס סי ואיידס). ההזרקה גורמת למורסות ולנסיגת כלי דם, לחיפוש נקודות הזרקה במקומות אחרים בגוף (חלק מהמכורים הקבצנים שצולעים אינם עושים זאת על מנת לעורר רחמים אלא משום שהם דפקו לעצמם מורסה במפסעה). חלק מענקי הג'ז מסמסו קטעים מהקריירה המוסיקלית שלהם בשל ההתמכרות להרואין (בילי הולידיי, צ'רלי פרקר, מיילס דיוויס, צ'ט בקר ואחרים).
  4. סבילות  (Tolerance)תכונה של הגוף שמסתגל לנוכחות חומר פסיכואקטיבי. השימוש אינו מספק את ההשפעה הרצויה אלא אם כן מעלים את הכמות הנצרכת. אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששתיתם פחית בירה והרגשתם מסוחררים ? מי שהתמיד לשתות את פחית הבירה גילה כעבור זמן, שעל מנת לחוש את תחושת השיכרון הקל והסחרור הנעים, הוא זקוק ליותר מפחית. – זוהי תוצאת הסבילות. העליה בכמות הנצרכת אינה בקפיצות גדולות והיא עשויה להתרחש מבלי שניתן לעצמנו דין וחשבון שזה קורה גם לנו.
  5. קוקאין – שם רחוב נפוץ בארץ לקוקאין הוא "קריסטל", מיוצר מעלי הקוקה, נמנה על משפחת החומרים הממריצים. ממכר מאוד והגמילה ממנו קשה ביותר. השימוש הנפוץ בארץ הוא בצורת הסנפה (שורות האבקה הלבנה נשאפות לתוך הנחיר תוך אטימת הנחיר האח). אז אם הוא מגרד באף, סובל מדימומי אף, קצר רוח, נופל למטה בהרגשה ומגלה יותר ויותר מחשבות רדיפה ועוינות – אז יש סיכוי שהוא אולי על קוקאין. השפעתו של הקוקאין קצרה מאוד כחצי שעה שעה, הוא לוקח את המשתמש למעלה למעלה אל הפסגות ואז זורק אותו למטה. המעבר החד מטלטל ומערער. בעת השימוש הדופק עולה מאוד ויש כאלה שמדווחים שהלב עומד לקפוץ מתוך החזה החוצה, התיאבון יורד, אין עייפות, תחושת אני ואפסי עוד, כשההשפעה חולפת מוצא את עצמו הקוקאינר מגרד את תחתיות השאול והפיתוי לשוב ולהשתמש שוב ושוב רב. ביממה שלאחר השימוש בקוקאין עולה הסכנה ללקות בהתקף לב. הקראק הוא קוקאין מעובד (מבושל) נקרא ברחוב "בסטים", הוא זול יותר ומשך השפעתו הרבה יותר קצר. מעשנים אותו מתוך מבחנה. אם אמרנו שבין אמני הג'ז היו כאלה שהלכו אחר ההרואין. הרי שהרוקיסטים נטו אחר ממריצים דוגמת הקוקאין.
  6. ההפטיטיס סי HCV והאיידס HIV הן שתי מחלות שאחת מהדרכים להעביר אותן מאדם לאדם היא להשתמש במזרק משותף. האיידס מחלה מתוקשרת עם הרבה יחסי ציבור, ההפטיטיס סי היא מחלה הרבה יותר נפוצה ויחסי הציבור שלה לא משהו. ההפטיטיס סי היא מחלת כבד הנגרמת ע"י וירוס. בעוד שלאחותה ההפטיטיס בי יש היום חיסון שאותו מקבל כל יילוד, הרי שלהפטיטיס סי אין עדיין חיסון (הוירוס עובר מוטציה במעבר בין המעטפת לגרעין התא וזה מסבך את העניין), חלק מהנשאים של הוירוס עלולים כעבור שנים של נשאות רדומה לעבור למחלה פעילה שתפגע בכבד ותצריך לפעמים השתלה). אחת הדרכים הפשוטות והזולות להפחתת מספר הנחשפים למחלות היא לחלק חינם מזרקים למכורים (ע"ע צמצום נזקים).
  7. מתדון סבוטקס – המתדון הוא חומר סינטטי נרקוטי. המוכר גם בשם הרחוב אדולן. מכורים להרואין שאינם מצליחים להגמל מתקבלים ליחידות לטיפול אחזקתי באמצעות מתדון. שם הם מקבלים מדי יום מתדון בשתייה, המתדון הוא תחליף לסמי הרחוב האופיאטיים. מטרת טיפולי האחזקה באמצעות מתדון היא להפחית פשיעה וסחר בסמים, לאפשר חזרה לתפקוד במשפחה, להשתלב בתעסוקה, להפחית תחלואה וכו' (ע"ע צמצום נזקים). בפועל המצב לא מרנין. נכון שיותר לא מחלקים מתדון מטרנזיט במזבלת חירייה, אבל התחנות לחלוקת מתדון עמוסות במאות מטופלים, סביבן מתנהל סחר בתרופות, חלקן מוזנחות ועלובות והשרות ניתן באופן משפיל ומדכא. אופן התנהלותן והמשאבים העומדים לרשותן, אינו מאפשר תהליך טיפולי ושיקומי הולם. הסבוטקס (בופרנורפין) הוא חומר סינטטי פועל במנגנון קצת שונה מהמתדון, משך ההתפרקות שלו בגוף ארוך יותר ומאפשר להגיע לתחנה לנטילת הכדור (מתחת ללשון) אחת ליומיים, כמו כן נחשב לבטוח יותר מהמתדון. שניהם גם המתדון וגם הסבוטקס ניתנים להשגה בשוק הסמים.
  8. צמצום נזקים Harm Reduction  – גישה אלטרנטיבית למדיניות המלחמה בסמים. יוצאת מתוך הנחה שהמלחמה בסמים נדונה לכישלון ולכן יש למצוא פתרון פרגמטי למזעור נזקי השימוש בסמים. ברוב מדינות העולם אין קבלה של הגישה כמדיניות סמים אך יש שימוש בחלק מהאסטרטגיות שלה. לפני שנים אחדות קם ענף נוסף והוא הפסיכותראפיה בסגנון צמצום נזקים Harm Reduction Psycotherapy – ניתן לטפל בנפגעי סמים ולקדם את מצבם גם בלי להתנות את הטיפול בהימנעות מוחלטת משימוש בסמים או אלכוהול. הכוחות השמרניים בכל חברה וחברה הם המתנגדים התקיפים לפרוייקטים של גישת צמצום הנזקים, ובהם החלפת מזרקים, חדרי הזרקה, פעילות למניעת מוות ממנת יתר, חלוקת סמים ותחליפי סמים למכורים.
  9.  בנזודיאזפינים benzodiazepines משפחה של תרופות הרגעה ושינה, שאם נוטלים אותן ללא פיקוח רפואי ובקרת רופא מטפל, יש סכנה גדולה לפתח בתהליך הסבילות תלות והתמכרות קשה המחייבת גמילה בהשגחה רפואית. חלק מהבנזודיאזפינים מגיעים לשוק הסמים ומהווים תיגבור וחיזוק סמים, יש סוחרים שמערבבים בנזודיאזפינים בתוך אופיאטים. בין התרופות הנפוצות בקבוצה זו הוליום, נומבון, היפנודורם, קלונקס ועוד. אחת מהתופעות הנפוצות והמטואטאות מתחת לשטיחים עבים ושותקים היא התמכרותם של קשישים לבנזודיאזפינים.
  10.  הסם המסוכן ביותר –הוא החומר שבו אדם משתמש, בו הוא  תלוי ולו הוא מכור. הסם שצריך להדאיג אותנו הוא המאטאמפטמין, ששוטף את קליפורניה ותוך חמש שנים הפך להיות לסם המועדף ביותר שם, אף יותר מאלכוהול. הייצור שלו פשוט, מחירו זול נשים לוקחות אותו כי הוא גורם להן לרזות, גברים לוקחים אותו כי הוא משפר את תיפקודם המיני. הוא ממכר ביותר והגמילה ממנו קשה. תופעות הלוואי רבות ובינהן פסיכוזות והתפרצויות אלימות. הסמים שלא הזכרתי כאן הם רבים כמו ההזייתיים, החומרים הנדיפים נשאפים, האלכוהול ועוד ועוד.