Sub Stance

אני אוהב מילים. שעשועי מילים והברקה מילולית גורמת לי הנאה רבה יותר ממופע זיקוקי דינור מרהיב. לפעמים אני מוצא את עצמי מבלה בין "מילה במילה" של אבניאון לבין מילון אבן שושן ורווה רוב נחת. לכן, כשמצאתי את אתר" דורבנות" קפצתי כמוצא שלל רב. ניסיונות של אנשים צעירים להטביע חותם על השפה המדוברת נשאו חן בעיני. גם האתר בנוי כהלכה ויושב היטב על הוורדפרס. אני חושב שהרשת יכולה להיות גם היא מקום – מעין חממה \ מעבדה לנסיונות להצמיח מילים ולהעשיר את השפה. ככל שהתמדתי לבקר בו נעכרה שמחתי, גיליתי לצד הגוון המאצ'ואיסטי שובניסטי [הנה צץ לו ברגע זה במוחי רעיון למאצ'ו בעברית : גְּבַרְזָן (גימל בשוא, על משקל גברתן) , שילוב של גבר וטרזן. מצ'ואיסטי = גְּברזני. מצ'ואיזם = גְּברזניות] מגמה גזענית. הערתי שתי הערות על כך פעם לערך "בוריסים" ופעם לערך "גרוזינים". התפתח דיון והיו למגיבים דעות לכאן ולכאן. ואז הופיע הערך "זוהימה" ואני מצטט מתוך האתר : "השכבה הנמוכה בחברה. משחק מילים על "זוהמה" ו-"בוהימה" (קהילת אנשי רוח ואומנות)." ולהדגמה מביא היוצר את המשפט : "זה לא בית קפה לאנשים ברמה שלי, זה לזוהמה ומטה". למרות שבעיני זה ערך גזעני מהסוג הנקלה, הרי מסיבות השמורות עימי בחרתי הפעם שלא להגיב מיד, ולנסות ולראות כיצד יתקבל הערך הגזעני הבוטה הזה. לתדהמתי הוא התקבל בתגובה אוהדת אחת ובציון 3 מתוך 5.  אמנם אני דוגל בחופש הביטוי, אבל אני מתנגד נחרץ לגזענות ותומך במאבק בה. תפקידו של מנהל האתר הוא לערוך את התוכן באופן שימנע מתכנים גזעניים לחלחל לתוכו ולתוך השפה. אלא שהוגה הערך "זוהימה" אינו אחר מאשר מנהל ועורך האתר אסף שגיא … ומכאן שכנראה לא היה לעורך עורך.

למען ההגינות ראוי שאציין ששלחתי שני מושגים ("הלן כלב" ו "כונס נחשים") לאתר, ושניהם לא התקבלו. זו זכותו המלאה של מנהל האתר והעורך לדחות ערכים ואין בליבי על כך.

במוסף 'ספרים של עיתון 'הארץ' יוצא שגיא גרין במאמרו אנטיבלוגליזציה בבקורת על הבלוגוספירה. אני מסכים עם חלק מהעובדות שהכותב מעלה, אכן בלוגים רבים משמימים, ממחזרים, אינם מחדשים, מעתיקים, מעידים על אקסהיביציוניזם, נרקסיזם ושאר מרעין בישין. אבל בניגוד לגרין אני מגיע למסקנות ההפוכות. העובדה שכה רבים יושבים מספר פעמים בשבוע או בחודש וכותבים פוסט, מתבוננים בסביבתם הקרובה והרחוקה או לתוך חייהם ונותנים להם ביטוי מילולי, כתוב ופומבי, הוא בעיני תופעה חסרת תקדים ומרגשת ביותר. העובדה שאלפים רבים אינם מסתפקים בקריאה הפסיבית בעיתונים, בצפיה במסכי הטלוויזיה או בגלישה במרחבי האינטרנט, ובוחרים לייצר תוכן בבלוג, היא בעיני נשגבה. בניגוד לגרין, איני רואה בבלוגרים עיתונאים ובבלוגים עיתונות, גם אם יש לדעתי בתוכם עיתונאים משובחים ועיתונות במיטבה. המונח "בלוגוספירה" מיטיב לתאר את עולם הבלוגים, זה הוא מעין "יקום" "חלל" "מימד" שיש בו התרחשויות מתמשכות חוצות קווים וגבולות, בינתרבותיות ורב-גילאיות. היא מאפשרת קיומן של הידברויות שרק בה הן יכולות להתרחש. האינטרנט נמצא בחיתוליו הוא יתפתח וישתנה מאוד והבלוגוספירה תשנה את פניה עימו.

פרופ' האנס רוזלינג Rosling הוא אחד מאותם אינטלקטואלים מאירי עיניים, אוהבי אדם. לא, איני מכיר אותו באופן אישי אבל אני מרגיש שהוא כזה. רוזלינג הוא פרופסור לבריאות עולמית, שעבד וחקר במשך שנים באפריקה. היום מלמד, חוקר וכותב במכון קרולינסקה בשטוקהולם שבדיה. כמובן שיש לו גם בלוג פעיל. והוא גם עומד מאחורי ה .Gapminder אני מביא כאן שתי הרצאות שלו, רוזלינג מרצה מרתק, הוא עושה זאת בלהט ובבהירות באנגלית עם מבטא שוודי. את ההרצאה הראשונה שאני מביא כאן נשא לפני ימים ספורים בכנס ה OECD באיסטנבול ועוסקת ביוזמתו להפוך נתונים סטטיסטיים לסיפור, ליצירה מובנת ונגישה לכל אדם. בהרצאה השניה משתמש רוזלינג במיטב הטכנולוגיות העכשוויות כולל אנימציות להמחשת רעיונותיו. אם אתם דחוקים בזמן, בחרו בהרצאה השנייה Health Money & Sex in Sweden. תהנו :

במקום כלשהו קראתי מישהו שאומר שה Swivel הוא ה YouTube של המידע. זו מחמאה גדולה ליוטיוב ומפוקפקת לסוויבל. ה Swivel הוא אתר שעלה לאויר בארה"ב, זהו מקום שאליו מעלים נתונים טבלאות וגרפים בנושאים שונים ומגוונים כמו פוליטיקה, כלכלה, עסקים וספורט ועוד. כאן אפשר לשוטט, לחפש, לחקור, להשוות נתונים בנושאים הקרובים ללבך לנתח אותם להגיב עליהם וכמובן לחלוק את הנתונים מתחום עיסוקך עם כל העולם ולקבל עליהם משוב. ל Swivel יש כמובן גם בלוג. שווה. מייסדי ה Swivel  Dimitry Dimov ו Brian Mulloy מציגים בקטע הוידיאו שצולם בכנס ה OECD באיסטנבול, את המיזם המבטיח שהקימו ושזכה בפרס על תרומת להפיכת נתונים לידע :

המנהיגות החרדית מונעת בכוח, באיומים ובלחץ מצאן מרעיתם, כל מגע עם התרבות והיצירה של העולם החיצוני. הם אינם מאפשרים להם לקרוא ספרות יפה, שירה, ספרי עיון ומדע. הם אינם צופים בסרטי קולנוע, בהצגות תיאטרון ובהופעות מחול. אינם מאזינים למוסיקה זרה, אינם מבקרים במוזיאונים ואינם משתתפים בפסטיבלים. שיטתם אינה מאפשרת לציבור הקדוש להפעיל שיקול דעת ולבחור. המידור, הבידול, הכפיה והצנזורה הם מנגנוני שליטה ופיקוח שמוכיחים את עצמם. מדובר בציבור שטוף מוח, שעוצב להיות צייתן, נאמן וסר למרות שליטיו הרבנים. הם שולחים נציגות לשעשועון הדמוקרטי בכנסת אך ורק כדי לקדם את האינטרסים הסקטוריאליים שלהם, וכדי להעביר ולנכס לעצמם מקסימום משאבים מידי הציבור החילוני ולכפות עליו ככל שרק ניתן את אורחותיהם. ולפיכך, כל נגיעותיהם בסוגיות הרציניות של ניהול תכני האינטרנט מסכנת את ערכי הציבור החופשי והן נגועות בכפיה דתית. ראוי לומר להם מפורשות  – אנחנו לא נכנסים לכם לתוך המקווה ואתם צאו לנו מתוך האינטרנעט !