ארכיון הנושא 'הגיגים ברומו של'

אדום החזה

21 במרץ 2020

היחס המיוחד שלי לאדום החזה שחרפה בחצר שלו הוא משום שזו לא רק ציפור קטנה ויפה, אלא משום שהציפורים האחרות התייחסו אליה באדנות אם לא בעריצות. בפינת ההאכלה היא תמיד אכלה אחרונה, וברגע שציפור אחרת התקרבה היא מיד פינתה את מקומה. אדום החזה בחצר שלנו היתה יחידה לא זיהיתי פרט נוסף. היחידאות היא תכונתן של אדומי החזה – בארצות המוצא כל אחת מהן חיה בטריטוריה משלה והן אינן מתקבצות יחד ללינת לילה. לפני כעשרה ימים אדום החזה נעלמה וקרוב לודאי שיצאה למסע נדודים לאחת מארצות הצפון. אני מקווה שפינת ההאכלה סיפקה לה תזונה ראויה לצורך מסעה הארוך. אולי ניפגש כאן שוב בחורף הבא.

בייקון ובולטנסקי

25 בדצמבר 2019

 


 


שתי תערוכות שאינן מרפות מהלפיתה בגרוני. פרנסיס בייקון וכריסטיאן בולטנסקי מוצגים במרכז פומפידו בפריז. את שניהם אני מכיר היטב. כמעט וכתבתי ששניהם לא חידשו. אבל זה לא נכון. הזמן החולף – הוא שחקן מרכזי. אני איני מי שהייתי. היחסים ביני לבין חיי ומותי שלי משתנים כל העת. וכך גם המפגש עם יצירותיהם של השניים.
ניסיתי להיכנס לתוך העיסה שנותרה מהאדם של בייקון לתת לה שם רגש. זה היה קשה – נותרה לפעמים שלולית ולפעמים עכוז. להרגיש נוזלי, חסר גבולות ושליטה מחוק ושטוח או להרגיש תחת חשוף, בוטה, מכוער ומסריח . זהו?

מצאתי את עצמי מחפש שוב ושוב את הנורה או המתג. והבנתי את תפקידם בציוריו של בייקון – הם משמשים לי הצופה גלגל הצלה לנורמליות. אולי אפילו לתקוה. הם היכולת לברוח. לכבות ולהדליק את האור – לבחור לראות או לא לראות.

בולטנסקי דורש ממני לא רק לקבל את העובדה שאני בן אנוש חולף ונשכח, אלא גם להתאבל על עצמי – על פעימות לבי שיום אחד ידום. ואז אני עובר דרך סבך הוילונות הרכים השקופים למחצה שמתוכם ניבטים בי עיניים עוד ועוד עיניים. ואז אני מוצא את עצמי עומד מול יער קופסאות הפח. בכל קופסת פח ריקה כביכול שמור זיכרון או שמא השכחה. יער קופסאות הפח הוא לרגע יער מגדלים אורבני המסתיר את הנוף המדהים של פריז. אני עובר על פניהן מפנה את גבי ומתנחם במראה הנפלא של פריז וממאן להביט לאחור. בולטנסקי יודע להוביל אותי בדרכו הנחרצת. אני מבין שהנחמה היתה רגעית. אני יוצא מהמוזיאון והעיניים של בולטנסקי והתאורה על כל דמות בכל פינה יחד איתי. אני אומר בלב את השמות של קרובי משפחתי שניספו בשואה ושל חברי שנפלו במלחמות ואני יודע שהחסרתי כמה. לכל הרוחות. אני זוכר ושוכח.

לדבר עם כולם

23 בנובמבר 2019

אני בעד לדבר עם כולם, למשל (רשימה חלקית)  עם הרשות הפלסטינית, איראן, סוריה, עיראק, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, דאעש, טאליבן, עם השיעים והסונים והנוצרים ועם כל העדות והפלגים. האלימים, החומלים ומגישי הלחי השנייה, לדבר עם השמאלנים והימנים עם האנרכיסטים והפשיסטים, אתאיסטים, החילונים, האורתודוקסים, הרפורמים, הקונסרבטיבים, האפיקורסים. ציונים ואנטי ציונים, שמכירים בישראל ושאינם מכירים, שרוצים בטובתה ושרוצים להשמידה, עם האנטישמים, הניאו נאצים, הבי די אס, טרוריסטים, אסירים פוליטיים, עם כל הצבעים כל הנטיות המיניות, הדתות, הכתות הדעות. עם החולים והבריאים, היפים והמכוערים, עם שומרי החוק ועם העבריינים המועדים, עם אלה שאוהבים אותי ואלה שמתעבים אותי.


 

שלוש עשרה תובנות לנבו

7 באוקטובר 2019

לפני שנה חגגנו בדרכנו את בר המצווה של נכדנו הבכור נבו. בין היתר בחרתי לכתוב לכבוד המאורע שלוש עשרה תובנות ולהעניק לו אותן :

 

  1. טוב לב – להיות אדם טוב לב, זו החלטה של האדם עצמו, הכרוכה במאמץ וברצון. ההיפך הוא הנכון באשר לרשע שטמון באדם, להיות רשע אינו כרוך במאמץ ולא ברצון.

  1. למידה אינה מסתיימת לעולם. ככל שהאדם פתוח ללמידה הוא מרחיב את שדה הראיה שלו ומבין טוב יותר את עצמו וסביבתו. למידה היא כוח.

  1. הֲנִיעָה (מוטיבציה) מושפעת מגורמים רבים ויכולה להשתנות. יש לה תפקיד חשוב בהשגת מטרות בחיינו. האמונה של האדם ביכולתו להצליח, מגבירה את הנחישות ואת ההֲנִיעָה.

  1. קדושת החיים – יש אנשים שמייחסים קדושה לחפצים, למקומות, לבעלי חיים ולבני אדם. אני מייחס קדושה לחיי אדם. החיים קדושים – לא רק חיינו אלא חיי כל אדם ללא הבדל דת מין לאום ודעה, ולכן גם זכויות האדם המגנות על חרותו מקודשות.

  1. חופש – אנו חיים בעולם שידע תקופות שפל של עבדות ודיכוי. שנות השואה באירופה היו שנים שבהן ניטל החופש מבני משפחתנו ובני עמנו. אדם חופשי הוא אדם עצמאי החי בחברה שחרטה על דגלה את חרות האדם, והוא מקבל את החלטותיו בהתאם לשיקול דעתו. אפשר ליטול מאדם את החופש שלו אבל אי אפשר לקחת ממנו את חופש מחשבתו, רצונו ואת חלומותיו.

  1. חברות – האדם הוא יצור חברתי. יש לו צורך להיות בחברת אחרים. החברות היא קשר מיוחד בין שני בני אדם או יותר, שמרגישים קשורים ומחויבים זה לזה מתוך בחירה. החברות עשויה להיות קצרה או ארוכת שנים. החברות מסייעת לבני אדם להגשים יחד חלומות ולהשיג יעדים בכוחות משותפים.

  1. אושר – האושר בא לרגעים. הוא מציף אותנו באופן בלתי צפוי – לפעמים בא כהבזק. מי שרודף אחרי האושר אינו משיג אותו. אין לו צורה – הוא אינו מוצר, אי אפשר לקנות אותו בכסף. אנחנו יכולים לשאוף, ליצור חיים מלאי משמעות, שבהם מעשינו ויצירתנו ימלאו אותנו בסיפוק רב ושמחה. האושר בא והולך מעצמו.

  1. תרבות, אמנות וספרות – אצורות במוזיאונים, בספריות, באולמות הקונצרטים, התיאטרון והקולנוע, באוניברסיטאות ומכוני המחקר, ברחובות, בבתי האופנה במטבחים, במרחב האינטרנטי ועוד. התרבות, האמנות והספרות עשויות שכבות שכבות, כאשר כל שכבה יונקת ומזינה את עצמה מקודמותיה ומשפיעה על אלה הסמוכות ואף הרחוקות ממנה. התרבות, האמנות והספרות מעשירות את חיינו.

  1. המהפכה הטכנולוגית – המחשב, האינטרנט והתקשורת הסלולרית – העולם נמצא בעיצומו של שינוי מהפכני. המצאת המחשב פרצה דרך חדשה המשפיעה ותשפיע רבות על חיי הפרט והחברה, על המין האנושי וטבע האדם. אני מאמין שבטווח הארוך תהיה זו מהפכה שתקדם את האנושות. בטווח הקצר היא מעמידה בפנינו אתגרים ובינהם קשיי הסתגלות לשינויים, ושימוש לרעה בטכנולוגיות. עלינו להיזהר מאופיין הממכר והשתלטני. התפתחות האתיקה המתווה את כללי ההתנהגות והמוסר ברשת איטית מההתפתחות הטכנולוגית המואצת.

  1. כדור הארץ – שאנו מכנים אותו גם בשם עולם, הוא כוכב במערכת השמש שסביבו חג ירח. הכוכב שלנו הוא בן 5.4 מיליארד שנה. כמיליארד שנה לאחר היווצרותו הופיעו תאי החיים הראשונים. לפני כ 2.5 מיליון שנה הופיע לראשונה האדם. אנחנו לא מכירים כוכב אחר שיש בו חיים. על כדור הארץ כמו כל כוכב אחר עוברות תקופות שונות ותהליכים שונים. להתפתחות החיים האנושיים יש השלכות שליליות על כדור הארץ וסביבתו. תפקידנו לשמור עליו.

  1. עבר, הווה ועתיד – עברנו הוא המוצא שלנו. הבסיס שממנו אנו שואבים את השראתנו, אליו אנו מתייחסים ועליו אנו מתרפקים. יש לנו משיכה אל העבר – אל ילדותנו ואל סיפורי אבותינו. העתיד הוא המקום שאליו אנו שואפים, שם חלומותינו ותקוותנו. אין לנו שליטה על עתידנו, אך אנו יכולים לתכנן אותו. ולהתכונן לקראתו. ההווה הוא המקום שבו אנו נמצאים, הוא העכשווי – רבים שקועים בעברם או חוששים מעתידם ומזניחים את ההווה החמקמק.

  1. משפחה – היא התא הבסיסי שמוליד את האדם ואליו הוא משתייך וקשור. המשפחה מספקת לבניה את הדרוש לגדילתם, חינוכם והתפתחותם. מוסד המשפחה עבר ועובר במשך הדורות שינויים רבים. המשפחה היא המקום הבטוח שלנו. בה מקבלים אותנו כמו שאנו ללא תנאים.

 

  1. אהבה – אהבה היא רגש עז שיש לנו כלפי אנשים מסוימים. לאהבה צורות שונות וגילויים שונים. בני אדם זקוקים לה – הן להעניק אהבה והן להיות נאהבים. לעיתים האהבה כרוכה בתסכול ובאכזבה. כמו רבים גם משוררנו הלאומי ח.נ. ביאליק כתב ושאל:  "אומרים, אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה ?"

 

רשימת הנושאים החשובים בעיני ערב בחירות 2019

20 במרץ 2019

מערכת הבחירות המתנהלת כאן עוסקת במשני. המפלגות שהיו אמורות להציג את תפיסת עולמן וסדרי העדיפות שלהן לפני הציבור, עוסקות בניסיון לדוג וללכוד את הבוחר. האחרון היה אמור לנסח לעצמו את רשימת הנושאים החשובים לו, למשפחתו, לקהילתו ולמדינה, ואז למצוא את המפלגה שמתקרבת ביותר למשאלותיו וצרכיו. מערכת הבחירות שמתנהלת לפנינו היא אחיזת עיניים – יורדת למקומות ירודים של פלגנות והסתה תוך הפעלת מניפולציות פסיכולוגיות על ציבור הבוחרים מצד אחד, ועיוות המציאות (פייק ניוז) מצד שני.

ניסיתי לערוך רשימת הנושאים החשובים לי:

1. חתירה להשגת הסכם שלום ולסיום הסכסוך במזרח התיכון.
2.  הפרדת הדת מהמדינה.
3.  שוויון לכל אזרחי מדינה.
4.  חופש ביטוי ויצירה.
5.  ערבות ואחריות המדינה לקיומם בכבוד, לטיפול ושיקום של הנזקקים בחברה כמו עניים, נכים, ילדים ונוער בסיכון, קשישים, חולים, חסרי ישע, פליטים ועוד.
6.  שיקום והתאמה לצרכים המשתנים של מערכות הבריאות, חינוך, רווחה, תחבורה,  ביטחון, משטרה ושמירת הסביבה.
7. מאבק בשחיתות.

 

Detail from Peace and Prosperity (1896), Elihu Vedder, Library of Congress Thomas Jefferson Building, Washington, D.C.

שש שנים למותה

19 בפברואר 2019

פִּרְחֵי הַשָּׁקֵד

הִוְרִידוּ לֹבֶן,

נִיקְדוּ אֶת הַשְּׁבִיל

כִּנְשִׁימוֹתֶיהָ,-

הָאַחֲרוֹנוֹת,

הַשְּׁקֵטוֹת,

נְטוּלוֹת הַדְּאָגָה

שֶׁל אִמִּי.

אתונה ב'

27 במרץ 2018

שלושים מטר מדיפורטו. שלושים מטר מהכוך  הטעים ומלא החיים מסתובבים המתים שכאילו חיים. כאן מנגן האקורדיאון, שרים, רוקדים ואוכלים וכאן חופרים קברים ומסניפים את הימים שנותרו בשורות חפוזות.
חדרי מלון אתנס סנטארל סקוואר משקיפים הן אל שתי הכניסות של דיפורטו – שבמדרגות תלולות יורדות מתחת למפלס הרחוב, והן אל הכיכר המלבנית המוגבהת מעל מפלס הרחוב – בה מתנהלים יום ולילה חיי הקהילה של הנוטים למות.  סוחרים אלה עם אלה בכדורים וגבישים – מפוררים אותם על גבי משטחי אבן לאבקה דקה מאוד ומסניפים אותה. מסניפים אותה ביום ומסניפים אותה בלילה. מסניפים אותה שוב ושוב. כחלב שחור הם שותים עם עלות היום, כחלב שחור שותים עם רדת לילה. אין להם יום ואין להם לילה. כורים קברים ביום וכורים בלילה. כשאין בידם כסף הם נתקפים באמוק חיפוש. מחפשים בכליהם ומחפשים בחריצי משטחי האבן, הגדרות והספסלים הארוכים. מחפשים לצידם במעברים המרוצפים, במשטחי העפר ובצמחיית המעזבה. ואז מגיע מישהו ורוכן סמוך. מכין את חלבו – מועך ומועך ומפורר עד דק מסניף ומשאיר אחריו מעשר שורה, או פאה, שימצא האחר וילקט לעצמו מעט רווח והצלה – פירורי רחמנות שנושרים מהאכזריות הניבזית של החיים. הכיכר המלבנית היא פרוזדור חסר גג בין העולמות. לכאן נפלטים בני ובנות העיר שהקיאה אותם. הם שלוליות מהלכות. בבועות בני אדם שאיבדו צלם. שם שוכב אחד בתנוחה שרק גוויה יכולה להיות מפוסלת כמוהו – נושם ומפרפר. לא רחוק  מישהו מעסה את גופו של האחר, מנסה להשיב את רוחו ואינו מוותר לו. ממשיך להפיח בו את נשמתו שכמעט נשמטה בין ידיו. נער שבגדיו נושרים ממנו עומד מול קיר וכותב עליו בנחישות. האם אלה מילותיו האחרונות. האם זו צוואתו שאיש לא ימלא. האקורידיאון ימשיך לנגן בדיפורטו ולהרקיד את אוהבי החיים והאדם מתחת. ובכיכר מעל למפלס החיים, ימשיכו בנים ובנות לנוע יום ולילה במעלות המכורים המתפוררים. את אלה הבאים לכיכר מכיוון שוק הבשר הסמוך, מקדמים שני שוטרים בעמידה זקופה. תוחמים את הגבול בין בשר לבשר. בין מעדן לפיגול. משני עברי הכיכר בין סימטאות אריסטוגיטונוס לארמודיו שורות של דוכני ירקות ופירות. מיטב התוצרת. הירקנים מכריזים ומשבחים בקולי קולות את מרכולתם. קולם לא מגיע אל אזני המתקהלים בכיכר שמעליהם.
זר שמתארח במלון אתנס סנטראל סקוואר עומד בחלון חדרו ולא מש למראה הנגלה לעיניו. קשה להסיר את המבט מהזוועה. אחר כך יסית את הוילון וישים פניו לאקרופוליס.

 

אתונה א'



"דיפורטו" חלל לא גדול מתחת למפלס הרחוב. לא מעוצב. עשרה שולחנות. נורות חשמל חשופות. חביות עץ של יין. מעט מנות קטנות ומשובחות. שעועית נהדרת מנת סרדינים מעולה. יין לבן, רצינה. ככה זה כבר הרבה מאוד שנים. ואז מאחור צץ אקורדיאוניסט מנגן ושר. הקהל שר איתו. שער שיבה ששפמו במתניו רוקד. הוא ימשיך לרקוד לאורך הערב. הבלונדינית המתולתלת מפיחה בו רוח נעורים. הוא לא יפסיק לשדר לבן זוגה הצעיר המזוקן שהכל בשליטה. כשהמזוקן יוצא מדי פעם להתנועע על הרחבה, המשופם נרגע. אין מתחרים לגילו וניסיונו רב השנים -מחליף מבטי מנצח עם חבריו בשני השלחנות. אנשים מבוגרים שרים מהבטן והלב. מתנועעים. מניפים ידיים ומקישים בכוסות המתמלאים. מכירים את כל המילים והמנגינות. שעות מופלאות. סתם אחר צהריים של יום חול. האם מישהו מהם יודע שהיום החל האביב ? יום השיוויון בין לילה ליום. הם מרגישים את האביב אבל שרים ורוקדים גם בחורף ובסתיו. מעורר קנאה. לאן לקחנו את חיינו. שוב אני מבין שאפשר היה לחיות אחרת. חיים של שמחה. אנחנו לא יודעים לשמוח. אלופי האבל והשכול. אין כורי קברים כמונו, הלומי טקסי זיכרון. ובין לבין נלחמים וכשלא נלחמים נאבקים. ותמיד מלקקים את הפצעים. תמיד יש פצע פתוח ללקק. ואם אין לרגע פצע דואגים שיהיה. פוערי פצעים ישנים אנחנו. יאסו.


 



 

זה יהיה משפט המלך

6 בנובמבר 2017

"וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא."

(שמואל א' פרק ח')

מר בנימין נתניהו לא יכנס לכלא

10 בפברואר 2017

ראש הממשלה לא יכנס לכלא.

כאשר מר בנימין נתניהו יווכח שהוא עלול להיכנס לכלא, הוא ימלט מהארץ עם בני משפחתו ויכריז על עצמו כעל ראש ממשלה גולה. בנאום דרמטי לאומה יודיע מר נתניהו, שנקשר קשר לחיסולו באמצעות מערכת המשפט ושלילת חרותו. גורמים עויינים מהשמאל הקיצוני והתקשורת חברו לבעלי עניין חלקם נושאי משרות המחזיקים בעמדות מפתח בשרות הציבורי. משהוברר לגורמים אלה שהעם ימשיך ויבחר בו בקלפי, הם גמרו אומר להדיחו בדרכי מרמה, טוו נגדו ונגד בני משפחתו רשת מופרכת ושיטתית של אשמות שוא. בלית ברירה הוא נאלץ להימלט מפני הקושרים. בנימין נתניהו יכריז על עצמו כעל ראש ממשלה גולה ויודיע שישוב לארץ כשהקושרים יתפסו, יעמדו לדין והסכנה לחייו ולחרותו תחלוף.

לקחתי שוחד

17 בינואר 2017

"אני מטריד מינית", "אני גנב", "לקחתי שוחד",– מי בין אלו שהטרידו הבוקר מינית, שאתמול אנסו, ששלשום גנבו, שמחר יקבלו מעטפת שוחד, וטרם נתפסו, אומר לעצמו שהמעשה אותו הוא עשה או מתכוון לעשות הוא עבירה פלילית וקורא לה בשמה. האם יש פער בין מה שאדם אומר קבל עם ועדה לבין מה שהוא חושב לעצמו או אומר ליקיריו ? איך מיישבים אנשים שנחשבים ל"נורמטיביים" את אי ההלימה הקיימת בין  הדימוי הציבורי, הדימוי העצמי והערכים המוצהרים שלהם לבין התנהגותם העבריינית ? מצא וסייקס Sykes and Matza  גורסים שלבני אדם שמבצעים עבירה מודעות לחובתם המוסרית לשמור על החוק. הם מגייסים מנגנון שמטרתו להשתיק מוסר כליות. הם כינו אותו מנגנון ניטרול Techniques of neutralization.

לעיתים קרובות העבריינים טוענים "שופכים את דמי" או "לא לקחתי אגורה לכיסי". "ההיסטוריה תשפוט", – "ביום מן הימים הצדק יצא לאור".  החשודים בעבירות מין טוענים שהיו שיכורים, איבדו באותה שעה את שפיותם, שפיתו אותם, ניצלו אותם ואת תמימותם, שהם לא זוכרים כלום וכו'. לפעמים נדמה שאיש מלבדם לא מקבל את הסבריהם. הם לא התכוונו להרע, האישה שטענה שהיא קרבן עשתה לו עוול, שאפשר להסתכל על הכל אחרת. שזו לא היתה בשום אופן הטרדה מינית או אונס. שהאשמה שטפלו עליהם היא נקמה, קנאה וצרות עין. שמדובר בקשר זדוני ומתואם להדיח אותם מתפקידם לפגוע בהם ובבני משפחתם. הם מרגישים כפיות טובה – שכל חייהם הם תורמים ועושים למען הכלל והזולת ועכשיו מתעללים בהם.

תחושת "המדינה זה אני" מלווה אישי ציבור מרכזיים. הם באמת מקריבים את פרטיותם, את כל זמנם ומרצם, את מיטב שנותיהם מקדישים למען הכלל. ההערכה וההערצה שלה הם זוכים, תחושת הכוח שממלאת אותם, העובדה שהם במרכז הדיון הציבורי, שכולם מדברים בהם, שבכל מקום מזהים אותם, רוצים להצטלם איתם, – כל אלה משבשים אצל חלק מהם את המודעות לעובדה שהם גם בני אדם ושאינם מעל החוק. שכסף ציבורי אינו כסף פרטי. שאין להם זכויות יתר משום שהם נותנים כל כך הרבה למדינה, לתיאטרון, לרבנות ולספורט.

2015-07-25 13.08.26

פס קול

1 בספטמבר 2016

הבוקר בשעה שתלמידי בתי הספר עשו את דרכם לבתי הספר ולצידם תלמידי כיתות אלף והוריהם הנרגשים, ביום שייחרט לעד בזיכרונם, חג מעל דרום ירושלים מסוק. הוא חג במעגלים במשך זמן רב, אולי שעה ואולי שעתיים. קשה היה להתעלם מנוכחותו המטרידה.

קול מסוק מטרטר בעקשנות, הוא פס קול מבשר רעות, הוא אומר איום, פיגוע, סכנה, דאגה וחרדה. הוא גם אומר שכוחותינו מנסים לסכל, לרדוף או לחלץ.

כך צורבים לתוך החוויה של יום הלימודים הראשון את האיום הקיומי.