Sub Stance

יש שתיין בסביבתך הקרובה. יתכן שהשתייה שלו מדאיגה אותך. שוב ושוב אני נתקל באנשים שהתלחשו אבל לא אמרו מילה לשתיין. ״זה לא העניין שלי״, ״לא רוצה לדחוף את האף שלי״, ״ לא רוצה לפגוע״ או ״אי אפשר לעזור לו״. יש מומחים שאומרים שרק כאשר הנזקים יצטברו אולי תהיה מוטיבציה לשינוי. יש בזה משהו אבל זה עלול להיות מאוחר מדי. ״ידענו שזה יגמר רע״ אומרים לעצמם חברים, כשהם שומעים שהוא דהר והתרסק לתוך עץ בשולי הכביש, דרס הולכי רגל, טבע בים או איבד עין בקטטת שיכורים אלימה. על כל שתיין שמדווח עליו בתקשורת יש מאתיים שלא שמעתם עליהם למרות ששתו את עצמם לדעת. בסוף השבוע האחרון דווח על שתיין שטבע בירדן ועוד שניים שהובהלו במצב לא טוב לבתי חולים. אבל על פי מספר שלוליות הקיא ברחובות שהולכות ומתרבות אפשר בקלות להעריך שיש לנו בעיה. שותים כאן בלי חשבון. כן כן אני מכיר את הנתונים ממזרח אירופה וגם ממערבה אבל זה כלל לא מנחם. צעירים שותים בחניון לפני שהם נכנסים למתחם המסיבה או למועדון. זו שתייה מהירה שמטרתה לחסוך כסף. שתיה מהירה שתיית bing היא שתיה מסוכנת. אחרים שותים וממשיכים לשתות ומאבדים את השליטה ואת יכולת הפיקוח העצמי – יכולת השמירה על עצמם. מתקשים לומר לעצמם עד כאן. הם שתויים לחלוטין וממשיכים לשתות. אחרים מצטרפים למשחקי שתיה. חלקם בסגנון "אמת או חובה", במקום להסיר את הבגדים שותים. משחקי שתיה אחרים נראים כמו רולטה רוסית – ברור שמישהו יפול.
חלק מהשתיינים שהגיעו אלי עשו זאת משום שבסביבתם הקרובה היה מישהו שאמר להם משהו כמו ״אני חבר שלך, רואה מה שקורה לך, דואג לך. כדאי שתפנה לעזרה. זה מה שאני הייתי עושה במקומך״. יכול להיות שהתגובה הראשונית תהיה שלילית ״אני בסדר. אני בשליטה״. אבל את מה שנאמר לו אי אפשר למחוק. אי שם, המשפט הזה שאמרתם לו שוכב במוחו וימשיך להדהד. ועוד עצה, הזמן הלא נכון לדבר עם מישהו ברצינות הוא כשהוא שתוי,שפוך שיכור. עדיף לדבר איתו כעבור יום.
השתיין יקר לכם ? אל תהססו לדבר עם הוריו, אחיו, אישתו. זו אינה הלשנה זו הגשת עזרה לחבר בצרה. זכרו השאלה אינה האם הוא אלכוהוליסט או מכור. הסימן הטוב ביותר המעיד על בעייתיות היא הדאגה או תחושת אי הנוחות המתעוררת אצלכם.
שמתם לב שנפלתי למלכודת וכתבתי כאן על השתיין בלשון זכר. אז לא זו בלבד שכל מה שכתוב כאן צריך היה להיות כתוב גם בלשון נקבה, אלא שנשים שתייניות מועדות להפוך להיות לקרבנות אונס, לתקיפה וניצול מיני. כשיש חברה שאיבדה את השליטה על השתיה – מוטלת חובה על חבריה להגן עליה. לא לעזוב אותה. אשה שתויה הופכת להיות כמעט בודאות לקרבן.
חלק מהשתיינים עושים שינוי בכוחות עצמם, אבל אחרים מתקשים לראות את חייהם בלי השתייה וזקוקים לעזרה מקצועית. זיכרו, הם זקוקים ראשית כל למישהו שיגיד להם ״אני דואג לך, קורה לך משהו רע, אפשר לשנות את זה.״.

משה קרון 057-537-2468

אנחנו מזדעזעים מהעובדה שהורים שוכחים את ילדיהם למות מחום בתוך מכוניות. מדובר במקרים מצערים וקורעי לב, אך למען האמת ולנחמתנו במקרים בודדים בלבד. אין זו תופעה המונית או מכת מדינה חלילה.  אבל כנראה שדי בכך כדי לייצר תהודה תקשורתית רחבה. זה סוג אירוע שמפיק ריגוש – דרמה טרגדית. אב מסור אם למופת ברגע של הסח הדעת, משאירים את ילדם הפעוט בודד למותו, ולא סתם מוות – למוות אכזר במכונית סגורה ולוהטת. זה עובד עלינו חזק – מחובר בנימים דקים המוליכים לאחור אל ימים שבהם אבותינו הקדומים נהגו להקריב את ילדיהם להפיס את חמתו של האל או לרצות את המולך: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי"  (ירמיהו ז, ל"א). ברדיו הסופר-נני-איזו-ממי מככבת בתשדיר שירות למניעת נטישת ילדים במכוניות. בקולה שהפך זה מכבר לסמכות החינוכית של המדינה לנחמן שי של ההורים בחדר הילדים האטום. היא מציעה להניח תיק ליד הילד מאחור, היא מכירה אותנו היטב ויודעת שאת התינוק אולי נשאיר אבל את התיק או הסמרטפון לא ולא. ואולי גם כדאי להתקין עליו אפליקציה "איפה הילד" או "קו-קו מי שכח את הילד באוטו ? קו-קו". וכולם מחכים בקוצר רוח לשמוע שאף אחד לא שכח היום את ילדו, ואם לא מחר אז מחרתיים.

ומה על הנערים שמעשנים או מסניפים את עצמם לדעת בחומרים הסינטטיים שהשד יודע מהם. אלה שמכונים "סמים חוקיים", שרוכשים אותם בדוכנים ובפיצוציות, תחת כל עץ רענן – שמשנים חדשות לבקרים את שמם והרכבם: קטורת, נייס גאי, מבסוטון, חגיגת, מסטולון ואמסטרדם. מה עליהם ? מדוע להם אין תשדיר שרות ? מדוע סופר-נני-איזו-ממי לא אומרת להם ברדיו": "דיר באלאק ילדים, זה לא גראס זה לא אקסטזי, זה חומר רע מאוד ממכר דופק את השכל והחיים". ומה עם מאות המתאבדים ? למה כאן לא מגייסים את הסופרנניאיזוממי שתגיד להם איזו מילה שתעשה גם להם סדר בחיים. ברור שלא, למות או להתחרפן ממסטולון או מהתאבדות, זה לא אותו דבר. בהתאבדות, אין אין את זה. זה לא חזק כמו לשכוח תינוקת אל מותה. זה לא אותו דבר. מה אני בכלל משווה.

הגיע הזמן לדבר ברור ולומר לצעירים ולמבוגרים : אלכוהול לא שותים מהר ! אלכוהול שותים לאט ! אלכוהול שותים מעט ! מי ששותה מהר והרבה – כוס אחר כוס מסתכן באבדן הכרה ובמוות. בסוף השבוע הזה מדווחים על צעירה בת 23 ונער בן 13 ללא הכרה לאחר שתיית אלכוהול. כמובן שכששותים מהר שותים גם הרבה, ודי מהר מאבדים את היכולת לשלוט על ההתנהגות, כושר השיפוט נפגע, ומוכרת התופעה שבמצב זה ממשיכים לשתות למרות שכבר נמצאים תחת השפעה ושלא באמת "צריכים" לשתות.
באנגליה שוקלים עכשיו להכניס תכניות מניעה מאלכוהול לבני חמש ! מתברר ממחקר שנעשה שם שילד אחד מכל 20 ילדים בני 10-11 דיווח על אירוע אחד של שתייה כבדה בארבעת השבועות האחרונים. בקבוצת גיל גבוהה יותר המצב מחמיר.
הסיכוי שילדים שהוריהם ומבוגרים משמעותיים בסביבתם נוהגים לשתות ימנעו משתיה הם אפסיים. מה גם שהאלכוהול הוא אבן פינה בתרבות הפנאי בחברתנו. המסרים הרבים הגלויים והסמויים הישירים והעקיפים התומכים בשתיה (צפו למשל בטלוויזיה בתכנית הבישול של צחי בוקששטר), אליהם נחשפים ילדים בני נוער ומבוגרים הופכים את החינוך המניעתי לבלתי יעיל.

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

אתמול רואיינתי בתכניתו של ירון וילנסקי בגלי צה"ל. בשל אילוצי זמן לא השלמתי את דברי – אז הנה שתי נקודות בשולי הארוע הקשה שהיה בפרדס חנה:

שתיית בינג' (Binge drinking ) היא שתיית אלכוהול מסוכנת מאוד. מדובר בשתייה של כמות גדולה של אלכוהול בפרק זמן קצר . זו שתייה שמאפיינת צעירים ובעיקר צעירים שאינם מנוסים בשתיית אלכוהול. בארה"ב היכן שקיימת הגבלת גיל – עד עשרים ואחת, מכירים את מנהג צעירים שמלאו להם 21, לציין את יום ההולדת בשתיית 21 כוסות אלכוהול. מסיבות יום הולדת אלו הפכו במספר מקרים למסיבות מוות. הדבר מעלה את הצורך בחינוך לשתייה מתונה, והיכרות עם העובדה שאלכוהול עלול להיות משקה מסוכן.

כשמישהו בסביבה מרגיש רע בעקבות שתיית אלכוהול או נטילת חומרים – אינו מגיב או נראה רע – נשימתו כבדה או דופק חלש, אל תברחו. חשוב מאוד להזעיק מ.ד.א, אל תנסו להשקות אותו בקפה חלב וכיו"ב הוא עלול להחנק, אל תכניסו אותו לאמבטיה עם מים כדי לעורר אותו הוא עלול לטבוע או להחנק. אני מכיר כמה סיפורים עצובים שבהם מחשש מהסתבכות ניסו לטפל לבד במישהו שהיה במצוקה בעקבות שתייה ונטילת סמים, והעזרה שהוגשה רק החמירה את המצב. לכן, אל תקחו סיכונים – הזעיקו עזרה.

'Power hour' binge drinking

זה חלקי לפרויקט "עשרה" של הסופרבלוגרית אח"י דקר :

1. מנת יתר או בעברית פשוטה אובר דוז – מצב של מנת יתר עלול להסתיים במוות. אחד מהדברים החשובים ביותר הוא להזעיק את מ.ד.א ולא להפקיר את החבר. גם מצבים שנראים קשים מאוד ניתנים לשינוי. זריקת נרקן Narcan עשויה לשנות באופן דרמטי מצב של מנת יתר מאופיאטים (ע"ע הירואין). אם אתה מגלה אצל חבר שינויים בקצב הנשימה או דופק הלב או שצבע שפתיים מכחיל או חוסר תגובה לכאב, אל תהסס חייג למ.ד.א. מצב מנת יתר מתרחש בשני מצבים – א. ערבוב סמים שונים ואו נטילתם עם אלכוהול ב. נטילת מנת סם גדולה בשל חוסר מודעות לריכוזיות החומר או בשל אי ידיעת העובדה שהגוף בשל תהליך הסבילות (ע"ע סבילות) חוזר לאחר הפסקה בשימוש לנקודה ולכמות ההתחלתית.
   
2. שריטה – אפשר לכתוב גם סריטה, בכל מקרה מדובר בביטוי קליל לתיאור מצב מזופת. השריטה היא כינוי למשבר נפשי עמוק ומתמשך בעקבות לקיחת סמים. השרוט נזקק לטיפול ממושך ולעיתים גם לאישפוז. יונה וולך כתבה על השריטה שלה : "אם תתקע במסע אל אס די תזכור אותי אני שלא חזרתי משם" (אם תיתקע במסע אל אס די מתוך הספר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" הספריה החדשה לשירה 1992). טריפ רע מאל אס די או מחומרים הזייתיים היא דרך נפוצה להישרט, אבל לא הדרך היחידה. אם במשפחתך יש מישהו עם מחלת נפש, או אם אתה עצמך סובל מדיכאון, ומרגיש לא טוב בפנים או נמצא בתקופה לא טובה בחיים, אתה עלול להישרט כתוצאה משימוש.
   
3. הרואין נקרא היום ברחוב בשם "חומר" בעבר כונה בארץ "קוק פרסי" והרבה טעו והיו משוכנעים שמדובר בקוקאין. ההרואין הוא סם ממשפחת האופיאטים המופקים מצמח הפרג. חומר נרקוטי משכך כאבים, ממכר מאוד וסיכויי הגמילה ממנו נמוכים (ע"ע מתאדון סבוטקס). היו שנים שמרבית המכורים להירואין השתמשו בו בארץ ב"הרצה" (חימום החומר על גבי נייר כסף ושאיפת האדים) היום עלה ביותר שיעור המשתמשים בו בהזרקה. השימוש בהזרקה מגביר את סכנת האובר דוס (ע"ע מנת יתר), ההדבקות במחלות (ע"ע הפטיטיס סי ואיידס). ההזרקה גורמת למורסות ולנסיגת כלי דם, לחיפוש נקודות הזרקה במקומות אחרים בגוף (חלק מהמכורים הקבצנים שצולעים אינם עושים זאת על מנת לעורר רחמים אלא משום שהם דפקו לעצמם מורסה במפסעה). חלק מענקי הג'ז מסמסו קטעים מהקריירה המוסיקלית שלהם בשל ההתמכרות להרואין (בילי הולידיי, צ'רלי פרקר, מיילס דיוויס, צ'ט בקר ואחרים).
   
4. סבילות  (Tolerance)תכונה של הגוף שמסתגל לנוכחות חומר פסיכואקטיבי. השימוש אינו מספק את ההשפעה הרצויה אלא אם כן מעלים את הכמות הנצרכת. אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששתיתם פחית בירה והרגשתם מסוחררים ? מי שהתמיד לשתות את פחית הבירה גילה כעבור זמן, שעל מנת לחוש את תחושת השיכרון הקל והסחרור הנעים, הוא זקוק ליותר מפחית. – זוהי תוצאת הסבילות. העליה בכמות הנצרכת אינה בקפיצות גדולות והיא עשויה להתרחש מבלי שניתן לעצמנו דין וחשבון שזה קורה גם לנו.
   
5. קוקאין – שם רחוב נפוץ בארץ לקוקאין הוא "קריסטל", מיוצר מעלי הקוקה, נמנה על משפחת החומרים הממריצים. ממכר מאוד והגמילה ממנו קשה ביותר. השימוש הנפוץ בארץ הוא בצורת הסנפה (שורות האבקה הלבנה נשאפות לתוך הנחיר תוך אטימת הנחיר האח). אז אם הוא מגרד באף, סובל מדימומי אף, קצר רוח, נופל למטה בהרגשה ומגלה יותר ויותר מחשבות רדיפה ועוינות – אז יש סיכוי שהוא אולי על קוקאין. השפעתו של הקוקאין קצרה מאוד כחצי שעה שעה, הוא לוקח את המשתמש למעלה למעלה אל הפסגות ואז זורק אותו למטה. המעבר החד מטלטל ומערער. בעת השימוש הדופק עולה מאוד ויש כאלה שמדווחים שהלב עומד לקפוץ מתוך החזה החוצה, התיאבון יורד, אין עייפות, תחושת אני ואפסי עוד, כשההשפעה חולפת מוצא את עצמו הקוקאינר מגרד את תחתיות השאול והפיתוי לשוב ולהשתמש שוב ושוב רב. ביממה שלאחר השימוש בקוקאין עולה הסכנה ללקות בהתקף לב. הקראק הוא קוקאין מעובד (מבושל) נקרא ברחוב "בסטים", הוא זול יותר ומשך השפעתו הרבה יותר קצר. מעשנים אותו מתוך מבחנה. אם אמרנו שבין אמני הג'ז היו כאלה שהלכו אחר ההרואין. הרי שהרוקיסטים נטו אחר ממריצים דוגמת הקוקאין.
   
6. ההפטיטיס סי HCV והאיידס HIV הן שתי מחלות שאחת מהדרכים להעביר אותן מאדם לאדם היא להשתמש במזרק משותף. האיידס מחלה מתוקשרת עם הרבה יחסי ציבור, ההפטיטיס סי היא מחלה הרבה יותר נפוצה ויחסי הציבור שלה לא משהו. ההפטיטיס סי היא מחלת כבד הנגרמת ע"י וירוס. בעוד שלאחותה ההפטיטיס בי יש היום חיסון שאותו מקבל כל יילוד, הרי שלהפטיטיס סי אין עדיין חיסון (הוירוס עובר מוטציה במעבר בין המעטפת לגרעין התא וזה מסבך את העניין), חלק מהנשאים של הוירוס עלולים כעבור שנים של נשאות רדומה לעבור למחלה פעילה שתפגע בכבד ותצריך לפעמים השתלה). אחת הדרכים הפשוטות והזולות להפחתת מספר הנחשפים למחלות היא לחלק חינם מזרקים למכורים (ע"ע צמצום נזקים).
   
7. מתדון סבוטקס – המתדון הוא חומר סינטטי נרקוטי. המוכר גם בשם הרחוב אדולן. מכורים להרואין שאינם מצליחים להגמל מתקבלים ליחידות לטיפול אחזקתי באמצעות מתדון. שם הם מקבלים מדי יום מתדון בשתייה, המתדון הוא תחליף לסמי הרחוב האופיאטיים. מטרת טיפולי האחזקה באמצעות מתדון היא להפחית פשיעה וסחר בסמים, לאפשר חזרה לתפקוד במשפחה, להשתלב בתעסוקה, להפחית תחלואה וכו' (ע"ע צמצום נזקים). בפועל המצב לא מרנין. נכון שיותר לא מחלקים מתדון מטרנזיט במזבלת חירייה, אבל התחנות לחלוקת מתדון עמוסות במאות מטופלים, סביבן מתנהל סחר בתרופות, חלקן מוזנחות ועלובות והשרות ניתן באופן משפיל ומדכא. אופן התנהלותן והמשאבים העומדים לרשותן, אינו מאפשר תהליך טיפולי ושיקומי הולם. הסבוטקס (בופרנורפין) הוא חומר סינטטי פועל במנגנון קצת שונה מהמתדון, משך ההתפרקות שלו בגוף ארוך יותר ומאפשר להגיע לתחנה לנטילת הכדור (מתחת ללשון) אחת ליומיים, כמו כן נחשב לבטוח יותר מהמתדון. שניהם גם המתדון וגם הסבוטקס ניתנים להשגה בשוק הסמים.
   
8. צמצום נזקים Harm Reduction  – גישה אלטרנטיבית למדיניות המלחמה בסמים. יוצאת מתוך הנחה שהמלחמה בסמים נדונה לכישלון ולכן יש למצוא פתרון פרגמטי למזעור נזקי השימוש בסמים. ברוב מדינות העולם אין קבלה של הגישה כמדיניות סמים אך יש שימוש בחלק מהאסטרטגיות שלה. לפני שנים אחדות קם ענף נוסף והוא הפסיכותראפיה בסגנון צמצום נזקים Harm Reduction Psycotherapy – ניתן לטפל בנפגעי סמים ולקדם את מצבם גם בלי להתנות את הטיפול בהימנעות מוחלטת משימוש בסמים או אלכוהול. הכוחות השמרניים בכל חברה וחברה הם המתנגדים התקיפים לפרוייקטים של גישת צמצום הנזקים, ובהם החלפת מזרקים, חדרי הזרקה, פעילות למניעת מוות ממנת יתר, חלוקת סמים ותחליפי סמים למכורים.
   
9.  בנזודיאזפינים benzodiazepines משפחה של תרופות הרגעה ושינה, שאם נוטלים אותן ללא פיקוח רפואי ובקרת רופא מטפל, יש סכנה גדולה לפתח בתהליך הסבילות תלות והתמכרות קשה המחייבת גמילה בהשגחה רפואית. חלק מהבנזודיאזפינים מגיעים לשוק הסמים ומהווים תיגבור וחיזוק סמים, יש סוחרים שמערבבים בנזודיאזפינים בתוך אופיאטים. בין התרופות הנפוצות בקבוצה זו הוליום, נומבון, היפנודורם, קלונקס ועוד. אחת מהתופעות הנפוצות והמטואטאות מתחת לשטיחים עבים ושותקים היא התמכרותם של קשישים לבנזודיאזפינים.
   
10.  הסם המסוכן ביותר –הוא החומר שבו אדם משתמש, בו הוא  תלוי ולו הוא מכור. הסם שצריך להדאיג אותנו הוא המאטאמפטמין, ששוטף את קליפורניה ותוך חמש שנים הפך להיות לסם המועדף ביותר שם, אף יותר מאלכוהול. הייצור שלו פשוט, מחירו זול נשים לוקחות אותו כי הוא גורם להן לרזות, גברים לוקחים אותו כי הוא משפר את תיפקודם המיני. הוא ממכר ביותר והגמילה ממנו קשה. תופעות הלוואי רבות ובינהן פסיכוזות והתפרצויות אלימות. הסמים שלא הזכרתי כאן הם רבים כמו ההזייתיים, החומרים הנדיפים נשאפים, האלכוהול ועוד ועוד.
    

עופר (שם בדוי) בן 22 מת ממנת יתר. משלא ענה לקריאותיה הטלפוניים, הזעיקה אימו את אחיו ויחד דואגים מיהרו לדירתו חוששים מהרע מכל, שאכן חיכה להם. שם במיטתו מצאו את עופר מת. כל הסימנים העידו שעופר מת ממנת יתר. עופר שובה הלב, המוכשר, מלא הטוב והאוהב היה מכור לסמים. בעידוד הוריו עשה לאחרונה ניסיון גמילה אחד או שניים. כשנפגשנו שבוע לפני שנפטר אמר לי נחוש "אני רוצה להשתמש, אני רוצה את זה". הוריו  הלכו לצידו במסירות ובדאגה אינסופית. כל כך הרבה ידיים קצרות מלהושיע הושטו לעבר עופר, והוא הישיר מבט וחייך בביישנות מתנצלת. כך אולי הביט גם במוות. לא חשש ממנו. לפעמים רצה בו. ולבסוף הלך עימו.

אף ידיעה לא התפרסמה בעיתונות על מותו, עופר מת בצל. הוא הצטרף לרשימה השקופה ההולכת ומתארכת של בני נוער, צעירים ומבוגרים שמתים כאן בישראל (להערכתי מדי שבוע) ממנת יתר של סמים ואלכוהול, הרחק מעיני הציבור.

"אני סוחרת סמים. אני חונה ברחובות חשוכים מחכה לאדם (בדרך כלל צעיר) להחליף עימו חבילה קטנה בכמות גדולה ולא פרופורציונית של כסף. אני מחלקת אותה ל 14 מנות עטופות ומנדבת אותן ל"צרכן" שלי. אני משתמשת במונח צרכן משום שאני מספקת רק למכור אחד שהוא לקוח שאינו משלם. הסיפור שלי אינו ייחודי. אני עוד דילרית מקרית של מכור מקרי…"

כך פותחת אנה רייט את סיפורה האישי Desperate measures בגרדיין ב 18 באפריל. אנה רייט מרצה באוניברסיטה אם לבן בן ה 19. השמות בדויים אך הסיפור קשה וחשוב. אנה משתפת את הקורא בהחלטתה לממן את רכישת ההרואין לשימושו של בנה המכור. זה לא רק סיפור אישי אלא ביקורת חברתית נוקבת על מדיניות הסמים הנירפית, על המלחמה בסמים ההופכת אנשים אומללים לעבריינים ועל אם אמיצה ומסורה שאינה נוטשת את בנה. כך מתארת אנה את בן :

בן חי חיים חד מימדיים, אבל אינו אדם חד מימדי. התמכרותו מניעה את התנהגותו, כמו שהוא תובעני, מאיים וקשה, הוא גם רגיש, יצירתי ואינטיליגנטי. הוא בהלם נוכח הכוחות ההרסניים של זעמו כשהוא זקוק לסמים. הוא מתבייש בהשפעה הרעה שיש לכך עלינו, ולמרות זאת אין בכך כדי להשפיע ולשנות את התנהגותו. ואולי דבר לא יכול ולא יוכל."

הגרדיין מפרסם את תגובות הקוראים למכתבה של אנה. המכתבים מציגים קשת עמדות רחבה. יש שאינם מקבלים את דרך התמודדותה של האם עם התמכרות בנה, ואחרים התומכים בה או מספרים את סיפורם האישי. רבים מהם חוו את ההתמכרות על בשרם, כמו פולטון גילספי מקיימבריג':

" לפני שבע שנים בני בן ה – 33 מת ממנת יתר. שנה לאחר מכן העדתי בפני ועדה שעסקה במדיניות סמים. המלצתי שסמים יהיו בפיקוח ממשלתי כמו האלכוהול והסיגריות, ושההתמכרות לסמים תוכר כמחלה שמטפלים בה ולא כפשע שראוי לעונש. שינוי כזה במדיניות הסמים יגרום לשני דברים : סמים יהיו בפיקוח הממשלה ולא בפיקוח הפשע. ושימוש בסמים יהיה עניין של בריאות הציבור ולא מערכת המשפט. זה יחסוך למדינה מליארדים שמוצאים על שיטור, שיפוט וניהול המלחמה בסמים שאינה מנצחת. זה גם עשוי להציל את בן ולמנוע את נפילת משפחתו" .

אחת מהדרכים להפחית את מספר המתמכרים היא לתת להם למות.
"יותר טוב שימותו" זו תגובה ששמעתי לא פעם במו אזני. אי נקיטת פעולות למניעת מוות ממנת יתר היא מחדל שהוא מדיניות.
אי פרסום נתונים על מספר מקרי המוות ממנת יתר בישראל הוא חלק מהקמפיין הדומם לחיסול מתמכרים.
אין לי ספק שמעולם לא ישבה מועצת חכמי הרשות למלחמה בסמים וקיבלה החלטה להמית את המתמכרים, אבל גם ההיפך אינו נכון. העלון היחיד שהופק עד כה בישראל למניעת ממות ממנת יתר נעשה ביוזמה מקומית כאשר הרשות למלחמה בסמים נמנעה מלהשתתף בו.
במדינות רבות נעשות מזה שנים פעולות למניעת מוות ממנת יתר. היום למשל התבשרתי שבאנגליה הושק אתר חדש OD999 פשוט ונגיש ובו הנחיות בהירות.
ואצלנו : יוק.
הם הביאו את זה על עצמם, אז שימותו.
פתרנו כבר את בעיות הביטחון ? העוני ? הבריאות ? תאונות הדרכים ? התחממות כדור הארץ ? אין לנו יותר בעיות ? רק ללמד את הנרקומנים איך להזריק סמים בלי למות ?
ותשובתי היא – מי שמוותר על הצלת נפש אחת, סופו שיוותר על הצלת נפשות נוספות, אחת מהן עלולה להיות מאוד יקרה לך.

התחלתי לכתוב על ערך חיי אדם או  "קדושת החיים", והפסקתי. אבל אז קיבלתי את האי מייל מאנגליה, וקראתי את הנתונים של הדו"ח על מקרי מוות באנגליה כתוצאה משימוש לרעה בחומרים נדיפים. התברר שבשנת 2003 מתו 51 איש כתוצאה משאיפת חומרים נדיפים ושזוהי הירידה המשמעותית ביותר מאז 1983 השנה שבה החלו לאסוף נתונים בשיטתיות ושאז נמנו 82 מקרי מוות. בשנים שלאחר מכן היתה מגמת עליה כשהשיא היה 152 מקרי מות בשנת 1990. מדי שנה יוצא באנגליה דו"ח שנתי המגיש נתונים עדכנייים בנושא זה. משנת 1971 ועד 2003 מתו באנגליה 2103 אנשים כתוצאה משימוש לרעה בחומרים נדיפים. כלומר בממוצע מתו מדי שנה באנגליה מסיבה זו כמה עשרות בני אדם.

לשימוש בחומרים נדיפים סכנות בריאותיות רבות בגוף ובנפש, אך יחד עם זאת, ניתן לומר שמספר הפטירות באנגליה אינו רב. אבל האנגלים ממשיכים בשקדנות לאסוף נתונים, לפרסם דוחות שנתיים, להצביע על מגמות ולהפיק לקחים. זו בעיני דוגמא לקדושת החיים, או בלשון יותר נגישה – זה בעיני מופת למתן ערך לחיי אדם. נראה שדברי חכמינו "כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא" נפלו על אזניים אנגליות.