אני סוחרת סמים
נכתב בתאריך 25 באפריל 2007 מאת משה קרון"אני סוחרת סמים. אני חונה ברחובות חשוכים מחכה לאדם (בדרך כלל צעיר) להחליף עימו חבילה קטנה בכמות גדולה ולא פרופורציונית של כסף. אני מחלקת אותה ל 14 מנות עטופות ומנדבת אותן ל"צרכן" שלי. אני משתמשת במונח צרכן משום שאני מספקת רק למכור אחד שהוא לקוח שאינו משלם. הסיפור שלי אינו ייחודי. אני עוד דילרית מקרית של מכור מקרי…"
כך פותחת אנה רייט את סיפורה האישי Desperate measures בגרדיין ב 18 באפריל. אנה רייט מרצה באוניברסיטה אם לבן בן ה 19. השמות בדויים אך הסיפור קשה וחשוב. אנה משתפת את הקורא בהחלטתה לממן את רכישת ההרואין לשימושו של בנה המכור. זה לא רק סיפור אישי אלא ביקורת חברתית נוקבת על מדיניות הסמים הנירפית, על המלחמה בסמים ההופכת אנשים אומללים לעבריינים ועל אם אמיצה ומסורה שאינה נוטשת את בנה. כך מתארת אנה את בן :
בן חי חיים חד מימדיים, אבל אינו אדם חד מימדי. התמכרותו מניעה את התנהגותו, כמו שהוא תובעני, מאיים וקשה, הוא גם רגיש, יצירתי ואינטיליגנטי. הוא בהלם נוכח הכוחות ההרסניים של זעמו כשהוא זקוק לסמים. הוא מתבייש בהשפעה הרעה שיש לכך עלינו, ולמרות זאת אין בכך כדי להשפיע ולשנות את התנהגותו. ואולי דבר לא יכול ולא יוכל."
הגרדיין מפרסם את תגובות הקוראים למכתבה של אנה. המכתבים מציגים קשת עמדות רחבה. יש שאינם מקבלים את דרך התמודדותה של האם עם התמכרות בנה, ואחרים התומכים בה או מספרים את סיפורם האישי. רבים מהם חוו את ההתמכרות על בשרם, כמו פולטון גילספי מקיימבריג':
" לפני שבע שנים בני בן ה – 33 מת ממנת יתר. שנה לאחר מכן העדתי בפני ועדה שעסקה במדיניות סמים. המלצתי שסמים יהיו בפיקוח ממשלתי כמו האלכוהול והסיגריות, ושההתמכרות לסמים תוכר כמחלה שמטפלים בה ולא כפשע שראוי לעונש. שינוי כזה במדיניות הסמים יגרום לשני דברים : סמים יהיו בפיקוח הממשלה ולא בפיקוח הפשע. ושימוש בסמים יהיה עניין של בריאות הציבור ולא מערכת המשפט. זה יחסוך למדינה מליארדים שמוצאים על שיטור, שיפוט וניהול המלחמה בסמים שאינה מנצחת. זה גם עשוי להציל את בן ולמנוע את נפילת משפחתו" .
