Sub Stance

לעורכי החדשות ברדיו היו לא מעט אלטרנטיבות לפתוח בהן את מהדורת הבוקר:
חשוד שהשליך אבן מביתו לאיצטדיון
צעירה חשודה שירתה סמוך לבית שכנתה
שוטר נדקר במהלך נסיון מעצר
שני גברים יידו בקבוק תבערה לחצר תחנת משטרה
בן 13 הודה שנהג לסחוט באיומים תלמידי בית ספר
רימון הלם הושלך למסעדה ליד העיריה
ניסיון לשוד נהג מונית
נערים שדדו ופצעו תיירת קשישה
ומכל האפשרויות אלה ואחרות בחרו עורכי החדשות לדווח על נער שנעצר כשברשותו סכין.
מדוע בחרו העורכים לדווח דווקא עליו ? משום שכל העבירות האחרות בוצעו בהרצליה , נתניה, נהריה וכו' ואילו הנער עם הסכין נעצר סמוך למערת המכפלה. דבר שמשנה לחלוטין את הידיעה ומקפיץ אותה לראש החדשות.

(נ.ב – כמובן, שבשום מקום לא דיווחו על מ.א מכור שמת בירושלים ממנת יתר)

הגיע הזמן לדבר ברור ולומר לצעירים ולמבוגרים : אלכוהול לא שותים מהר ! אלכוהול שותים לאט ! אלכוהול שותים מעט ! מי ששותה מהר והרבה – כוס אחר כוס מסתכן באבדן הכרה ובמוות. בסוף השבוע הזה מדווחים על צעירה בת 23 ונער בן 13 ללא הכרה לאחר שתיית אלכוהול. כמובן שכששותים מהר שותים גם הרבה, ודי מהר מאבדים את היכולת לשלוט על ההתנהגות, כושר השיפוט נפגע, ומוכרת התופעה שבמצב זה ממשיכים לשתות למרות שכבר נמצאים תחת השפעה ושלא באמת "צריכים" לשתות.
באנגליה שוקלים עכשיו להכניס תכניות מניעה מאלכוהול לבני חמש ! מתברר ממחקר שנעשה שם שילד אחד מכל 20 ילדים בני 10-11 דיווח על אירוע אחד של שתייה כבדה בארבעת השבועות האחרונים. בקבוצת גיל גבוהה יותר המצב מחמיר.
הסיכוי שילדים שהוריהם ומבוגרים משמעותיים בסביבתם נוהגים לשתות ימנעו משתיה הם אפסיים. מה גם שהאלכוהול הוא אבן פינה בתרבות הפנאי בחברתנו. המסרים הרבים הגלויים והסמויים הישירים והעקיפים התומכים בשתיה (צפו למשל בטלוויזיה בתכנית הבישול של צחי בוקששטר), אליהם נחשפים ילדים בני נוער ומבוגרים הופכים את החינוך המניעתי לבלתי יעיל.

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

הגיע אלי במייל מסמך שהוכן ע"י עו"ד ענת גונן, מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים. קריאתו מלאה אותי בושה וזעם על הגזל והעושק שנוהגים בפועלים התאילנדים וקרוב לודאי שגם בפועלים אחרים. אני בוחר להביא כאן את הדו"ח כלשונו:

עובדי חקלאות תאילנדים
ניתוח תלונות העובדים
כתיבה ותחקיר: עו"ד ענת גונן*
בשנה האחרונה ריאיין "קו לעובד" 147 עובדים תאילנדים מכל רחבי הארץ, שפנו לעמותה בתלונות על תנאי העסקתם. כל העובדים הללו נכנסו לישראל בשנים 2005-2007, ומן הנתונים שמסרו לנו ניתן להיווכח בעלייה מתמדת של דמי התיווך הנדרשים מהם. יש לזכור, כי כל עובד שהגיע אלינו מסר פרטים המאפיינים את תנאי ההעסקה של עובדים אחרים במקום עבודתו. עם זאת, אין המדובר במדגם המייצג את כלל העובדים התאילנדים.
שני מגזרים מרכזיים של עובדי חקלאות ממעיטים לפנות לעמותה בתלונות: העובדים במשקי קיבוצים, ועובדים המועסקים באזור הערבה. רוב הקיבוצים, ככל הידוע לנו, משלמים לתאילנדים שכר מינימום בהתאם לחוק. העובדים המובאים לישראל באמצעות "החברה לפיתוח הערבה" משלמים דמי תיווך נמוכים באופן משמעותי מן הממוצע, שעלה מדיווחי הפונים אלינו. עם זאת, גובה השכר היומי ושכר השעות הנוספות נמוכים משכר המינימום גם במשקי הערבה.

להלן יפורטו נתוני הסקר בנושאים הבאים:
– גובה דמי התיווך ששילמו העובדים
– שכר יומי ממוצע
– גמול שעות נוספות
– הלנת שכר
– תלונות אחרות
1. דמי תיווך:

טווח דמי התיווך נע בין 5,500 $ ועד 12,500 $. סכומים אלה ניגבים מן העובדים במולדתם על-ידי חברות התיווך התאילנדיות, והכסף מתחלק ביניהן לבין חברות התיווך הישראליות. במקרים רבים זוכה גם המעסיק בארץ לתשלום של 1,000-1,500$ עבור כל עובד.
את סכומי העתק הללו (במונחי העולם השלישי) מממנים העובדים באמצעות הלוואות, שרובן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה (3%-5% לחודש). לעלייה בגובה דמי התיווך לא התלוותה עלייה מקבילה בשכר העובדים, למרות ההעלאה של שכר המינימום בשנים האחרונות. כל פגיעה נוספת בעובד – הלנת שכר, גירוש בכפייה וכד' – מונעת ממנו לעמוד בתשלומי ההלוואה. הוא ובני משפחתו מסתבכים בקנסות וריביות מצטברות ללא מוצא.
דיווחים שקיבלנו מן החקלאים משלימים את התמונה. מסתבר כי החברות, אשר נציגיהן מציעים לחקלאים תמורה כספית עבור הזמנת עובדים (כ- 1,000$ לעובד), הן אכן החברות הגובות מן העובדים את דמי התיווך הגבוהים ביותר (קרוב ל-10,000$ לעובד).
2. שכר יומי ממוצע:

שכר המינימום, כפי שנקבע בחוק, עומד כיום על סך 19.95 ₪ לשעת עבודה. נתוני השכר של התאילנדים, לעומת זאת, מצביעים על מדיניות אחידה למדי בכל אזורי הארץ: התעלמות בוטה מחוק שכר המינימום.
המעסיקים, כמנהגם מזה שנים, מנפקים לעובד תלוש-שכר פיקטיבי, המדווח על מספר שעות עבודה קטן בהרבה משעות העבודה בפועל. על-פי תלוש כוזב זה יכולים המעסיקים לטעון, שהם עומדים בתשלום שכר המינימום. כך, למשל, דיווחו לנו עובדים של חברת "מקור הוד בע"מ" בנהלל   על 13 שעות ביום של איסוף ביצים במשך שבעה ימים בשבוע (כ-360 שעות בחודש). התלוש הפיקטיבי הניתן להם הוא על 200 שעות עבודה חודשיות בלבד, ושכרם החודשי הוא 3,700 ₪. תצהירים שנגבו מן העובדים ורישומים שערכו בעצמם הועברו ליחידת הסמך, האמורה לפקח על תשלום שכר המינימום. לצערנו, יחידת האכיפה מתמקדת בחקירת המעסיק והמסמכים שברשותו, ואינה גובה עדויות ישירות מן העובדים. אין פלא אפוא שהפרה שיטתית של חוק שכר המינימום ממשיכה להתקיים באין מפריע.
בנוסף לכך, ישנם מעסיקים הכופים על עובדיהם לחתום על רישום שעות פיקטיבי. חתימת העובד היא תנאי שמציבים המעסיקים לקבלת השכר, וחלקם אף מוסיפים לכך איום של גירוש לתאילנד אם לא יצייתו להוראותיהם.
3. גמול שעות נוספות:

רוב הפועלים התאילנדים מועסקים גם בשבתות (51% מבין המרואיינים לסקר) ובשעות נוספות רבות. החוק דורש לשלם תוספת של 25% עד 50% עבור כל שעה נוספת: כלומר, כ- 25 ₪ עד
30 ₪ עבור שעת עבודה. בפועל מקבלים העובדים לא יותר מ- 14 ₪ בממוצע עבור שעת עבודה נוספת – פחות מתעריף שכר המינימום עבור שעת עבודה רגילה.
4. הלנת שכר:
מתוך 147 העובדים המרואיינים למטרת הסקר, 114 דיווחו על הלנת שכר (כלומר, 77%!). זוהי התלונה השכיחה ביותר בקרב העובדים התאילנדים הפונים לעמותה.
הלנת שכר למשך חודשים היא דרך נוחה לקבלת "הלוואה" ללא ריבית, כאשר המעסיק נקלע להפסדים. ידוע לנו על מליני שכר סדרתיים, ועל עובדים שחיכו לשכרם 5 חודשים ויותר. לעיתים גם כאשר המעסיקים נענים לפניותינו, הם פורסים את תשלום השכר המולן למספר תשלומים ומאלצים את העובד להשלים עם הלנה נוספת. התסכול רב עוד יותר במקרים בהם על אף פסקי דין כנגד המעסיקים והליכי הוצאה לפועל לא ניתן לגבות את השכר עבור העובדים. לאור הסחבת בטיפול של יחידת האכיפה בתלונות, הלנת שכר קודמת אינה מונעת מהמעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים חדשים, וכמובן להמשיך ולהלין גם את שכרם וחוזר חלילה.
נוהג נוסף של מעסיקים רבים הוא לבצע את תשלום השכר לעובדים באמצעות חברות התיווך. חברות אלה שולחות את השכר לחשבונות הבנק של העובדים בתאילנד, בדרך כלל לאחר שקיזזו לעצמן עמלה שמנה, ולרוב תוך עיכוב ממושך של השכר ברשותן. בתמורה להעברת הכספים דרכן מקבלים המעסיקים הטבות שונות מחברות התיווך – השתתפות בכיסוי הביטוח הרפואי של העובד, למשל.
הוראות חוק הגנת השכר מחייבות לשלם את השכר ישירות לעובד, אבל גם חוק זה אינו נאכף. נסיונותינו לדרוש ממעסיקים לשלם את השכר ישירות לעובדים שביקשו זאת, נתקלו בסירוב. אחרי הכל, גם המעסיקים וגם חברות התיווך נהנים מן ההסדר, על אף הפרת החוק, ויכולים לנצלו כדי להטיל ניכויים לא-חוקיים על העובד.
5. תלונות אחרות:
24% מתוך הנשאלים התלוננו על תנאי מגוריהם, ו- 26% התלוננו על החרמת דרכוניהם (דבר המהווה עבירה פלילית). תשלום של תנאים סוציאליים, המוקנים לכל עובד בישראל על-פי חקיקת מגן (כגון חופשה בתשלום, הבראה ופיצויי פיטורים) הוא חיזיון נדיר ביותר.
התופעה המכוערת ביותר בענף החקלאות היא החזרה בכפייה של עובדים לתאילנד. בעמותה מתקבלות פניות רבות של עובדים הנדרשים לעזוב את הארץ לפני שהשלימו 5 שנות עבודה, ולעיתים גם לפני שהשלימו את החזר החובות של דמי התיווך.
ברוב המקרים העובדים מובאים לשדה-התעופה במרמה. המעסיק מודיע להם, שהם מועברים למעביד חדש, ומחייב אותם לבצע "צ'ק אין" בנוכחותו. לפעמים נעשית החטיפה תוך שימוש באלימות, או בהתחזות של נציגי המעסיק לשוטרים. לפי שעה מסרבת הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין חטיפה לצורך הוצאה מהארץ (עבירה חמורה שעונש של 20 שנות מאסר בצידה), ובכך להרתיע מעסיקים נפשעים.
יתר על כן, מדיניותו של משרד הפנים בענף החקלאות מעודדת בעקיפין את התופעה. בענף זה עדיין מתקיים הסדר הכבילה של העובד למעסיק (בניגוד לפסיקת בג"צ לפני למעלה משנה). למעסיק מותר לייבא עובד חדש רק כאשר עובד ותיק שלו יוצא מן הארץ. במקרים רבים עובד העומד על זכותו לקבל שכר הולם במועד מתויג כ"בעייתי", מאוים בגירוש לתאילנד וכאמור בקלות בלתי נסבלת אפשר להביאו בניגוד לרצונו לשדה התעופה לצורך הטסתו והחלפתו בעובד חדש.
עובדים מאוימים בגירוש בוחרים לנטוש את המעביד. משרד הפנים אינו מנהל מאגר של עובדים הזקוקים למעסיק חדש ומסרב להפנות עובדים למעסיקים בעלי היתרים פנויים. כתוצאה מכך ברוב המקרים תוך זמן קצר העובדים נעצרים ומוחזקים במתקני הכליאה עד שיימצא להם מעסיק אחר או עד לגירושם.
מנהג מקובל נוסף הוא ניכוי משכר העובד כדי לשלם את האגרה, שמטיל משרד הפנים על המעסיק. אגרה זו אמורה לייקר את העסקת העובדים הזרים, ולהוות תמריץ להעסקת עובדים ישראליים במקומם. כמו כל כוונה טובה, שאינה מלווה בהקפדה על מימושה, כך גם זו הפכה למקור נזק ועוול נוסף.
במצב הנוכחי מהווים מהגרי העבודה סובסידיה לחקלאים. שכרם הנמוך, זמינותם לשעות עבודה בלתי מוגבלות, רווחים עקיפים מדמי התיווך, ו"מכירת" עובדים על-ידי מעסיקים (שקיבלו היתרים למעלה מצורכיהם האמיתיים), כל אלה תורמים לתחרות בלתי-מאוזנת עם העובדים הישראליים, שרבים מהם נפלטו בשנים האחרונות מהענף.
המלצות:
1.     שינוי בשיטת הבאתם של העובדים לארץ, באופן שיצמצם את גביית דמי התיווך הבלתי חוקיים.
2.     יצירת ניידות של עובדים באמצעות מאגר, שאליו יופנו מעסיקים בעלי היתרים פנויים. המעסיקים יחוייבו לקלוט עובדים מן המאגר בטרם יותר להם לייבא עובד חדש. עובדים שיעזבו מעסיקים הפוגעים בזכויותיהם יוכלו להצטרף למאגר ולהחליף מעסיק.
3.     הגברת האכיפה של חוקי המגן, תוך לקיחת עדויות וראיות מן העובדים ולא רק מעסיקיהם. לשם כך יש להקים  מערך של מתרגמים לתאילנדית.


* עו"ד ענת גונן היא מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים

אנחנו מתקדמים, אופקינו מתרחבים, העולם בהישג ידינו, בהקלקת עכבר קטנה אנחנו מחוברים לרשתות חברתיות, נועצים מרפק וירטואלי פה ושם, ומצרפים עוד חבר מעולם אחר לרשימת החברים שלנו. יש בבלוגוספירה כמו גם מחוצה לה, רבים החולקים עם העולם את הפינות האינטימיות ביותר של חייהם, אבל יש כמה פינות שהיו חשוכות ונותרו אפלות. אחת מהן היא החולי הנפשי.

דרך ארוכה עשתה החברה האנושית ביחסה אל חולי הנפש ואל מחלות הנפש, אבל דרך ארוכה עוד לפנינו. רבים נמנעים מפניה אל רופא הנפש וליטול תרופות פסיכיאטריות, וממשיכים לשקוע בסבלם הרב. אחרים בוחרים להשתמש בסמים שנרקחים במעבדות פיראטיות בידי עבריינים ולא בתרופות פסיכיאטריות – "יותר טוב להיות נרקומן ולא משוגע". יש הבולעים כל מיני מרקחות "טבעיות" ולוגמים חליטות מעשבים שוטים, מבקרים אצל  קוראי קפה וקלפים, ידעונים ולחשנים, משלמים במיטב כספם להילרים ובעלי כוחות על טבעיים, רבני רנטגן ובאבא דולר, רק לא להגיע אל רופא הנפש. אלה, שהם או היקרים להם, מקבלים טיפול נפשי ונוטלים תרופות פסיכיאטריות, מעדיפים לעיתים קרובות לעשות זאת בסתר. הם יודעים היטב שאחת מההתמודדויות הקשות של חולה הנפש ומשפחתו היא עם הסטיגמה, עם הפחדים הקמאיים, הדעות הקדומות ועם הנבערות בחברה. שבוע בריאות הנפש המצויין בארץ  בין ה 11 ל 15 בנובמבר הוא דרך אחת להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי.

זו הזדמנות מתאימה להמליץ לפניכם לצפות ולשמוע את הרצאתו המרתקת  של שרווין ניולנד מנתח שהפך לסופר מצליח, שם ההרצאה My history of electroshock therapy אל תחמיצו:

באוגוסט טיילנו באזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה. היתה תחושה חזקה שמתחת לפני השטח רוחשים חיים לא נגישים. עולם מקביל מתפורר חולני, שותה לשכרה על הבוקר, מופקר לנפשו. היה קשה לצלם, תחושה שכל קליק מצלמה או מבט מושהה יתר על המידה נתפס כאיום על חוקי "הבחורים הטובים" או על ה"עקרונות". לא צילמתי אשה במשקל כלום לובשת מכנסונים מעל לגרבי ניילון חומות גדולות עליה בכמה מספרים. לא צילמתי קשיש עם תיק וסל יוצא ממאורת זונות. שני נערים טרופי מבט מסכמים בינהם את פרטי העיסקה. אישה מכניסה את ידה לתוך התחתונים ומגרדת נואשות במבושיה. שלושה שרועים על קצה הדשא בגן לוינסקי לידם בקבקוק ומזוודה פתוחה. במוסף "הארץ" (9.11.07) מתפרסמת כתבה מצויינת של ורד לי על הבית ברחוב פיין מס 1. בבית זה מתנהלת מדינה נוספת בישראל. מדינת פשע ניצול והשפלה – זנות, סמים ועבדות תחת קורת גג אחת. כתבה חזקה זו נותנת להבין שהמתחם בפיין 1 פועל בידיעת הרשויות. משטרת ישראל נותנת את ידה לקיומו – לפני כל פשיטה משטרתית לפיין 1 מגיעה אזהרה לסוחרי הסמים, שמפנים את המתחם לחוף מבטחים עד עבור זעם. כלומר מישהו מתוך או מישהו המקורב למשטרה, מספק מידע מודיעיני לסוחרי הסמים. לא רחוק מכאן מעידה לירן בנימין בגוף ראשון, קבל עם ונרקומן על הקיר: "לירן בנימין היתה כאן ויאללה בלאגן" .

זו היתה עוד מעטפה לבנה גדולה ומכובדת שנשלחה אלי. הפעם מלוס אנג'לס מגוף לא מוכר לי "ועידת האזרחים לזכויות אנוש" ולצידה הלוגו שלה מאזני צדק על יד מאוגרפת, בצבע כחול סולידי, מהוגן. כשפתחתי את המעטפה – שומו שמים, הסולידיות משנה בבת אחת את פניה, שחור מבריק כרומו, דם, דולרים, קברים, אותיות גדולות לבנות, היסטריה פחד – תיק שחור גדוש, שעל כריכתו כתוב בגדול "פסיכיאטריה" ומתחת בכותרת משנה : "תעשיית המוות" ואז "שמים קץ להונאה ולהתעללות של הפסיכיאטריה". במרכז חזית התיק צילום עיגול – כוונות של כלי ירי המסמן את המטרה – חבילת דולרים מגולגלים בתוך שלולית דם ומתחתיה בית קברות – שורות צלבים. הפכתי את התיק וכאן שוב לבן על גבי שחור "פסיכיאטריה היא בוודאי הכוח היחיד ההרסני ביותר שהשפיע על החברה בשישים השנה האחרונות" ציטוט מפי "ד"ר תומאס ז'ס פרופסור לפסיכיאטריה בדימוס" (הכוונה מן הסתם לתומאס סאס שנמנה עם הזרם הידוע בשם אנטי פסיכיאטריה). כלומר מאז נפילת היטלר לא קם לחברה האנושית כוח הרסני יותר מהפסיכיאטריה…התיק נפתח ובתוכו עלונים מדורגים (הנה כצפוי, תמונתו של היטלר צצה)  שכולם מעוצבים באחידות ומעבירים את אותו המסר, חוברת, שני DVD ומכתב אישי שאחזור אליו, על הכריכה הפנימית שבעה ציטוטים מפי "שדר בתכנית הרדיו הממלכתי", "שר", "פרופסור", "נשיא אסוציאציה של האו"ם" (רק רגע אסוציאציה ? נשיא אסוציאציה ? של האו"ם ? מה זה ? או או… אני מנחש שזה כנראה תרגום כושל של Association…) "היסטוריון", "סגן נשיא, סניף האגודה האמריקאית לקידום שחורי עור" ולבסוף ציטוט מפי "חבר רשות מחוקקת" –  אף לא שם אחד מפורש – כולם תארים. המכתב פונה אלי בשמי ובמילים "מר יקר" והוא נושא את חתימתו של כותב המכתב, שקל לפענחו Miles Watkins ומתחתיו בעברית "נציג בית הנבחרים – מאט תרוקמורטון (יוטה)", כלומר אין שום קשר בין החתימה לבין השם המודפס תחתה. לסיכום: החומר ירוד, איכותו רעה, נמהר משהו, היסטרי לא מתוחכם, פונה אל הנבהל, אל החוליה החלשה המבועתת, הוא אינו מנסה לשכנע אלא להפחיד כמעט כתבתי מנסה לשטוף את המוח ולהדיח.                                                                                                    אני מודה, מיד ידעתי במי מדובר. לא היה לי ספק מי עומד מאחורי מסע ההפחדה המיליטנטי הזה. חיפשתי את שמו, אבל הוא מסתתר. כנראה שיש לו סיבה טובה להסתתר, יותר ויותר אנשים כבר למדו לקשר את שמו עם משהו שלילי ומסוכן. ולכן הוא נמצא כרגיל מאחור בעמודים הפנימיים, בשוליים. הוא מסווה את עצמו מתחת לשמות שונים לגופים, מכונים, ועדות עמותות כמו נרקנון, קרימינון, ועדת האזרחים לזכויות האדם, נוער למען זכויות האדם הבינלאומי, הדרך אל האושר, עמותת מגן לזכויות אנוש בישראל, המכון לאיבחון עיסקי, העמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון, איגוד היועצים העיסקיים הבינלאומי, ריטה זוהר, יעוץ עיסקי, קליר סנטר, תנופה פתרונות ניהוליים ועוד ועוד, מי שעומד מאחורי כל אלה, ומאחורי חלק נכבד מדואר הזבל שמגיע אלינו ורוצה לשכנע אותנו שבידיו הפתרון לעשות מאיתנו אנשי עסקים או מנהלים או בני אדם יותר מוצלחים. האירגון הזה, המשקיע מאמצים לחדור ללב העשייה החינוכית – לבתי הספר גני הילדים והקייטנות, שמנסה למצוא אחיזה בקרב ידוענים, שחקנים, שדרי טלוויזיה, אנשי עסקים ולמשפיעים, אבל גם לחדור לתוך מערכות השיקום והחינוך בשירות בתי הסוהר, לצבא, ולתחום הטיפול במתמכרים. מי שעומד מאחורי כל אלה היא הכנסייה הסיינטולוגית, שתופסת מקום נכבד בדו"ח הועדה הבינמשרדית על כתות בישראל, ונחשבת לאחת הכתות הפעילות בישראל. חומר התעמולה שהגיע אלי הוא חומר הסתה שנוקט בדרך של הפחדה ועיוות. הנושא שעל הפרק אינו הפסיכיאטריה, שכן היא אינה זקוקה למליצי יושר – בתי הספר לרפואה בכל העולם, אלפי מאמרים מקצועיים המתפרסמים מדי שנה בכתבי עת מקצועיים מוקפדים הנוקטים באמות מידה מדעיות מחמירות עושים את העבודה טוב ממני. הנושא שעל הפרק היא הכנסייה הסיינטולוגית גוף שמטעה את הציבור, שעלול לגרום לכך שבני אדם שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי או לאישפוז פסיכיאטרי, ושמצבם ממילא שביר, שחלקם מפוחדים חשדנים ומדוכאים, לא יפנו לקבל עזרה, ובשל כך מצבם ילך ויחמיר, הם ישקעו בתוך כאבם ועולמם המיוסר. מסע תעמולה זה, יגרום חלילה לכך שאנשים שתרופות (כולל תרופות פורצות דרך מהדור החדש) שיש ביכולתן לשפר מאוד את מצבם ואפילו להציל את חייהם ולגאול אותם ואת בני משפחותיהם מסבל נורא, אנשים אלה ימנעו מליטול את התרופות, וכל זאת, בשל דברי הבלע. הגיע העת שמשרד הבריאות וראשי מוסדות בריאות הנפש בישראל, יפרסמו אזהרה לציבור מפני מסע השיסוי של הכנסיה הסיינטולגית, ולא יפקירו את האזרחים חשופים לתעמולה מזיקה ללא כל מענה.