Sub Stance

יותר מאי פעם אני עובר ברחוב ורואה אותו מוטל על המדרכה. אם אין תחתיו קרטון פרוס כמצע, אם אין שקית ניילון מהוהה ככרית מתחת לראשו, אם הוא מקופל כעובר או שוכב על גבו פרוס ידיים לצדדים ופה פעור – אלה אולי הדקות האחרונות שלו. עבור רובנו הוא שקוף. הוא הלא רואה ולא נראה.
אתמול בן עדתו בן דמותו, שכב ברחוב בן יהודה בתל אביב סמוך לעירוני ה', קראו למד"א. עוברי אורח מספרים לויינט, שהחובש ממד"א ניגש אליו ונגע בו באמצעות רגלו, וכשראה שהוא זז, עזב יחד עם האמבולנס את המקום. מאוחר יותר הוא מת.
הסיפור הגדול של כל מה שקרה שם אתמול בערב, זה לא שהחובש לא טרח לערוך בדיקה תקנית משום שכנראה חש דחיה ורתיעה מההומלס זבל מחלה מדבקת השכובה באמצע בן יהודה שטראסה, הסיפור הגדול הוא שעוברי אורח נקטו עמדה והזעיקו עזרה ושכתבו על זה היום בויינט. הידיעה הזו נכנסה לחדשות.
כל הומלס או זרוק שפוך מסטול שיכור מפוקס או הזוי, יכול לספר לכם את הסיפור שלו. והסיפור חוזר על עצמו – במרפאות, במוקדים הרפואיים ובחדרי המיון, לצד עבודה נהדרת ויחס אנושי, הם גם נתקלים שוב ושוב ברתיעה באי בדיקה ובאי מתן טיפול. רבים מהם כבר אינם פונים לחדרי מיון. הם יודעים לאיזה קבלת פנים יזכו. והם זוכרים בעיקר את הדחייה והביזוי ולא את הטיפול המסור והעינייני. ככה זה לבעיטה יש זיכרון ארוך יותר מאשר לליטוף.

סוזי הגיע אלינו באניה מפריז, בין יתר הדברים שבהם מילאה את ביתנו היו תקליטים. אחד מהם היה We Get Requests של אוסקר פיטרסון. בקולנוע מתמיד הקרינו את "חמים וטעים". והתקליט של שלישיית גשר הירקון לא הפסיק להסתובב "בום בו, בו בום, בום, בום מחשיך כל היקום ההר אפל הרחוב שחור העיר גוועת במצור אין לחם אין, אין כלום". ואז הגיע אוסקר פיטרסון, כלומר סוזי, שהכניסה לחיי את הנערה מאיפנמה , ועוד רבים וטובים. השבוע אוסקר פיטרסון הלך לעולמו בן 82, שנתיים אחרי סוזי.

טום וייטס הנפלא.

הרבנים הראשיים הלא הם הרב האשכנזי יונה מצגר נקי הכפיים בר הלבב והרב הספרדי שלמה עמר סמכו את ידיהם על החלטת מועצת הרבנות הראשית לצאת במלחמת חורמה בהפלות. לשם כך הוקמה ועדה מיוחדת. הרבנים נדהמו לשמוע את הנתונים שהציג לפניהם ד"ר אלי שוסהיים, ולפיהם מתבצעות בארץ 50 אלף הפלות מדי שנה. 30 אלף מתוכן מתבצעות באופן לא ממוסד. לרבנים אין כמובן שום עניין בשלום האישה ובריאותה, לא מעניינת אותם כהוא זה העובדה שנשים נאלצות בגלל מדיניות הפסקת ההריון, לבצע הפסקות הריון בתנאים לא מספקים ולא ראויים. זעזועם הוא על הפגיעה בחיים: "לב מי לא יחרד למשמע הנתונים הללו, המצביעים על כך שמדובר במגיפה של ממש, שמשמעותה הנוראה היא אובדן של אלפי נפשות יהודיות בכל שנה ושנה" (ציטוט מ Ynet). סופקים הרבנים כפיים, ועוד מוסיפים שיש בהפלות כדי לעכב את הגאולה, בגלל הנשים המפסיקות הריון נדחה בואו של משיח בן דויד.

מרבית אזרחיות המדינה שזקוקות להפסקת הריון אינן מקבלות את השירות הראוי, ונאלצות לבצע הפלות באופן "לא חוקי". חלקן כנראה משום שאינן עומדות בקריטריונים של ועדות לעינייני הפסקת הריון הפועלות עפ"י חוק העונשין תשל"ז (1977) ותקנון העונשין (הפסקת הריון) תשל"ח (1978). בשל החוק ובשל הועדה שמועצת הרבנות מקימה יותר ויותר נשים, שגילן בין 17 ל 40 נאלצות לבצע הפסקות הריון פיראטיות, בריאותן נפגעת כמו גם פוריותן, וכך ניתן יהיה לומר שמדיניות הרבנים עצמם תורמת לעיכוב הגאולה.

מעניין אם מועצת הרבנות מקימה ועדות כנגד הטרדה מינית ואונס, עישון, התמכרות לסמים, שתיית אלכוהול לשכרה, פדופיליה, תקיפת קשישים, תאונות דרכים, ניצול עובדי קבלן, עושק עובדים זרים, סחר בנשים, הימנעות מתרומת איברים להשתלה.

הרבנות אינה מכירה בזכותה של האישה על גופה, אינה מכירה בזכותה להחליט על הפסקת הריון, מתנגדת לתיכנון המשפחה והילודה ומתנגדת לפעולה חינוכית למניעת הריונות לא רצויים, ובכך תורמת לגידול במספר הפסקות ההריון.

יש לומר לרבנות הראשית בקול ברור – יש במדינה זו אזרחים שאינם מעוניינים לקבל את שירותיכם, שאינם מזדהים עם ערכיכם ואין להם כל עניין שתנסו להשפיע על חייהם ועל אורחם. נהלו את עינייניכם בינכם לבין צאן מרעיתכם, ובאשר לאחרים – צאו להם מהחיים.

אני מריח מרחוק את ההחמצה. זה אצלם מוטמע בכל תא מתאי גופם, זה עובר מראש ממשלה אחד לשני, ואם חלילה תתרחש מוטציה ומישהו יחרוג מהשורה, ימצא איזה נבל לתקן את המעוות בשלושה כדורים. משה שרת ישב וראה איך בן גוריון ולבון מחמיצים ומחבלים בניסיון להידבר. נחום גולדמן הפך למוקצה בעיניהם כשניסה להציע לדבר עם נאצר, וכך הלאה דיין וגולדה עם המדיניות של אין עם פלסטיני, שיחפשו אותנו בטלפון שבו כל הקווים תפוסים, וגם אם ירדו על ארבע לא יקבלו כלום. אין עם מי לדבר. ואחר כך כשעברו מהסתננות פידאינית, לאינתיפאדת אבנים ולטרור רצחני הם קיבלו שוב ושוב את האישור שלהם – לא מדברים עם טרוריסטים, לא מדברים עם מי שלא מכיר במדינת ישראל, לא מדברים עם מי שיש לו דם על הידיים, מדברים איתם דרך הכוונות של הרובה, הם כמובן לא יכנסו למלכודות הדבש. המפאייניקים וגרורותיהם לא יחמיצו את הסיכוי להחמיץ שוב. אם איסמעיל הנייה רוצה לדבר, עליו לחכות שהליכוד יעלה לשלטון, זו המפלגה היחידה שמסוגלת להוציא לפועל את מצע מר"צ – לדבר עם אויבנו, לחלק את ירושלים ולעשות שלום.

ע.ר נאנס בכלא על ידי שני שותפיו לתא. יתר האסירים שהיו עדים לאונס שתקו ולא התערבו. חלקם טענו שע. הביא את זה על עצמו משום ששיתף פעולה עם חוקריו במשטרה. ע. הכחיש מכל וכל את החשדות והשמועות, אך דבר לא עזר לו – דבק בו שם של משתף פעולה או בלשון האסירים "מנייאק". האונס היה סוג של ענישה וביזוי. ע.ר לא העז להתלונן על האונס ונושא בנפשו את צלקותיו העמוקות.

כ 65000 אסירים (כ 4.5% מכלל האסירים) המוחזקים במתקני כליאה בארה"ב נפלו קרבן לניצול מיני בשנה האחרונה. מחקר שנערך ע"י משרד המשפטים האמריקאי הציג לפניהם שאלה ישירה עליה התבקשו לענות אנונימית – האם עברת ב 12 החודשים האחרונים ניצול מיני ? מנהל ארגון STP – Stop Prisoner Rape אמר שהרוב המחלט של נפגעי המין בבתי הכלא לא יתלוננו לעולם מחשש ומבושה. גארט קניגהם מטקסס מעיד : לאחר שנאנסתי על ידי סוהר הייתי מבועת ומפוחד, הייתי בטוח שתלונה רק תחמיר את מצבי. 2.1% מהאסירים דיווחו  שאסיר אחר פגע בהם מינית ואילו 2.9% דיווחו שאת הפגיעה ביצע איש צוות.

הכלא הוא מקום שבו מרצים אסירים את עונשם. עונשם הוא שלילת החופש – הרחקתם מהחברה לפרק זמן קצוב. על הרשויות להבטיח את שלומם ובריאותם של האסירים. העובדה שבארה"ב יותר ממחצית מהפגיעות המיניות נעשו על ידי סוהרים או אנשי צוות אחרים מטרידה – מחייבת שיפור מנגנוני הבקרה והפיקוח ומעוררת מחשבה נוספת על משמעות הפרטת בתי הכלא.

התצוגה העלובה של הכדורגל הישראלי אינה הוכחה מספקת שהשימוש בסטרואידים אנאבוליים אינו קיים פה ושם בין כדורגלננו. לעומת זאת ליגת הבייסבול האמריקאית שופעת סטרואידים. דו"ח שבדק את הנושא קובע שמדובר בבעיה חמורה שלא תוכל לבוא על פתרונה ללא שיתוף פעולה של כל המעורבים בענף הבייסבול. בינתיים אין שיתוף פעולה כזה. קשר השתיקה פועל היטב, והמידע שמצוי נאסף משחקני עבר כמו בארי בונדס רוג'ר קלמנס ואחרים, שהזדהו בפומבי כמי שהקריירה הספורטיבית שלהם לוותה בשימוש בסטרואידים.
השילוב של הרבה כסף, חשיפה תקשורת לוחצת ותובענות הישגית – דוחפת את הספורטאי לנצחון בכל מחיר, כך הסטרואידים משפרי הביצועים והיכולות, הופכים לפתרון מפתה מאוד, זאת חרף ההשלכות הבריאותיות החמורות. חשיפה לסטרואידים עלולה לגרום להחלשת מערכת החיסון, נזקים ללב, למערכת כלי הדם, לכבד, לכליות, לעקרות, לאימפוטנציה, למחלת הסרטן  ולשינויים אישיותיים. מרבית הנזקים מופיעים רק לאחר הפסקת השימוש בסטרואידים, עובדה שתומכת במנגנוני ההגנה המלווים את ההחלטה של הספורטאי להכניס לגופו את החומרים משפרי ההישגים.

כל כך הרבה מצלמות מסתובבות היום בכל מקום. יותר ויותר אירועים הקשורים להפרת זכויות אדם מתועדים ויזואלית. HUB הבין את זה ונפתח כאתר המאפשר לכל מי שקלט במצלמותיו תמונות המעידות על הפרת זכויות אדם להעלות את החומר המצולם לאתר. הבוקר ניתן לראות בעמוד הבית של HUB עדות להתנהגות ברוטלית של שוטרים מצריים כלפי אזרח. באתר הנחיות לאלו החרדים לבטחונם – בעיקר כאלה שפעולתם עלולה לפגוע בזכויותיהם ולהזיק להם. כמובן שיש להם גם בלוג. חשוב שיותר ויותר בני אדם בכל מקום ידעו על האתר.

הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהליים התשס"ח – 2007 אושרה היום בועדת השרים לעינייני חקיקה. לכשיאושר החוק בכנסת, לא ישתנו פני הדברים בטווח הקרוב בכל הקשור לשימוש לרעה באלכוהול. שתיית בינג' – כמויות גדולות בזמן קצר, נהיגה תחת השפעה, שתיית אלכוהול על ידי ילדים ובני נוער, שתייה יומיומית, – אלה הן התנהגויות חדשות בחברה הישראלית. העלאת המודעות להן בקרב הורים, מורים, עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות חשובה לא פחות מהחקיקה. הבעיה אינה בעייתם של בני נוער צעירים אלא בעייתם של מבוגרים, שאינם מודעים למשמעות השתייה והשתיינות. מתי בפעם האחרונה כשנבדקתם אצל רופא הוא שאל אתכם שאלות בקשר להרגלי השתיה שלכם ? מה יודעים הורים, מחנכים ומורים על השלכות צריכת אלכוהול בילדות ובגיל ההתבגרות ? שמעתי לא פעם אחת הורים מספרים עם שמץ גאווה או בדיחות הדעת על בנם או בתם שנוהגים לשתות, או הורים שמתנחמים שבנם שותה אלכוהול אבל איזה מזל שאינו משתמש בסמים…

יתכן שהצעת החוק לא תעבור את מחסום הכנסת, הפרסומאים הייננים ויבואני המשקאות אלכוהוליים למיניהם לא יוותרו בקלות על פרנסתם, ספק רב אם יישבו בחיבוק ידיים – ללוביסטים צפויה עבודה רבה. אך בכל מקרה, את העבודה החשובה באמת לא יעשה החוק אלא העבודה החינוכית במשפחה ובכיתה.

למלחמה בסמים יש לעיתים קרובות מבט צר ומוגבל, והשלכותיה עלולות להיות הפוכות מכוונותיה. היא מתייחסת לשוק הסמים ומחמיצה את התנהגות צרכני הסמים. מחקר שנעשה באוסטרליה ע"י פרופסור ליסה מאהר, בחן את התנהגות אוכלוסיית המכורים להרואין בהזרקה, המחקר גילה שכאשר נוצר בשוק מחסור פתאומי בהרואין חלה אמנם ירידה תלולה בשיעור ההזרקה של הרואין, אך באותה תקופה חלה עליה משמעותית בהזרקת קוקאין. אלא שלעליה בהזרקת הקוקאין יש השלכות נוספות, האחת שמשך ההשפעה (חצי חיים) של קוקאין קצר מאוד בהשוואה להרואין, ולכן כל משתמש נאלץ להזריק יותר פעמים ביום. השניה שהקוקאין פוגם בכושר השיפוט, באופן שהנטיה ליטול סיכונים גוברת, ולכן יש הרבה יותר מקרים של שימוש במזרק משותף, דבר שהעלה פי שניים את כמות ההדבקה במחלות כמו הפטיטיס סי. לפיכך, שינוי כזה חייב נקיטת אמצעים נוספים כמו הרחבת פרוייקט חלוקת מזרקים. זו דוגמא כיצד המלחמה בסמים עלולה ליצור בעיה חמורה חדשה, אוכלוסיית המכורים לא תפסיק להשתמש בסמים כאשר הסם המועדף עליה אינו נמצא בשוק, אלא תנהג כפי שנוהג כל שוק ותעבור לשימוש בסם אחר.