ציפורים
29 בפברואר 2020שירשרתי בוטנים ותליתי אותם על סורגי החלונות. העורבני הופיע עם אור ראשון, נתלה על סורג דלת הזכוכית הפונה מערבה אל "גן החורשה", בחן היטב את סביבותיו, שינה את מקומו פעמיים ועמל לשלוף בוטן מתוך קליפתו. תנועה קטנה בתוך החדר הניסה אותו. צללית העורבני הפתיעה אותי בעת רחצת הבוקר. היינו קרובים מאוד – זכוכית חלבית דקה הפרידה ביננו. כך, המשכנו כל אחד בענייניו – העורבני בניקור קליפת הבוטנים ואני צפיתי בהתפעלות בצלליתו הפעלתנית.
קריאת "הבז" (מאת בייקר בתרגומו הנפלא של עודד וולקשטיין). הצמיחה לי כנפיים – לרגעים הייתי הבז, לרגעים ציפור קטנה המסתתרת מפניו בסבך השיח ולרגעים צלו של הסופר הנפלא. "הבז" גילה לי שהן כה קרובות אלי – בגינה שבחזית דירתי. שם מתרחשים חיים שוקקים, שכה קל להחמיץ אותם. כאלה הם בני העיר – בקלות הם הופכים הוויה רוחשת, רבת תהפוכות ויופי לשקופה. הגינה היא בית גידול ובו חלזונות, חשופיות, תולעים, נמלים, משפחת קיפודים, זבובים, דבורים, פרפרים, חתולי רחוב וציפורים. עצי פרי – שקד, שסק ותות, דקלים, איזדרכת, יערה, ורדים, טחב, שיחים, עשבים ופרחים שונים, לאורך המדרכות שתולים רוזמרין, מרווה ולבנדר ועוד ועוד. ב"זרעים מציון" שבכרם מהר"ל רכשתי זרעי פרחי בר ופקעות ופיזר אותם בגינה. מאוחר יותר אספתי זרעי חוטמית זיפנית וקיוויתי לראות פרי בעמלי. ואכן לגינה נוספו בין היתר רקפות ובן חצב. ובשנה שעברה אחרי ניסיונות כושלים, הזדקרה לה חוטמית זיפנית מפוארת שיש לה צאצאים גם בחורף זה.
איני מרבה לצאת לטיולים בטבע. בנסיעות בין-עירוניות אני מתפעל ונהנה מצבעי וצורות הנוף, משורות כרמים, מתלמים ומטעים מכוסים ברשתות או בפלסטיק בוהק, ממעטה הערפל העוטף, מעננים נמוכים המלבינים ומשחירים בין רכסים. אני אוהב את האפור-עשן החורפי הפותח לרווחה את עיני באין שמש. ואת האוקר האביבי והקייצי הגונח בצהרי היום. בנוף העירוני אני מרגיש נח – האם אני מעדיף את המדרכות והסימטאות על השבילים והגאיות? או שאולי בחיק הטבע אני חשוף להחריד ונתקף דחף עז לחזור העירה אל המערה שלי.
למדתי להכיר את הציפורים בגינה – את זוג העורבנים, צוצלות, נקר, זוג שחרורים, זוג בולבולים, זוג ירגזים, דרורים, אדום החזה וזוג צופיות. פרט לצוצלות, לנקר, לשחרורים, לדרורים ולצופיות פוקדים כל היתר מדי יום את פינת ההאכלה. הצופיות מבקרות את הפרחים האדומים באדניות הסמוכות לפינת ההאכלה. סדר האכילה נקבע על פי גודל הציפור. הזוגות (בולבולים וירגזים) אוכלים לרוב זה אחר זה או יחד. אדום החזה החורף בארץ, מתנהג כיאה לאירופאי בנימוס – ומפנה את מקומו לכל ציפור. הוא אינו בן בית בארץ ומרגיש כאן זר. הציפורים מבצעות תצפיות דקדקניות לפני שהן נוחתות בפינת האכלה. כך גם כאשר הן עומדות בפינת ההאכלה ואף תוך כדי האכילה. הן דרוכות ומגיבות במהירות לכל תנועה או קול חשודים. העורבנים והירגזים נוהגות בין היתר לשלוף גרגיר בוטן על ענף השקד – ברגל או שתיים הן אוחזות במזון מהדקות אותו לענף ומנקרות בו. העורבנים נוהגים לקחת בוטן בקליפתו וממהרים לפעמים למקום אחר. הבולבולים אוהבים גם פירות (שזיפים, תפוחי עץ אך לא תות שדה).
פינת האכלת ציפורים
נקבת השחרור רובצת לעיתים על עץ השקד העירום, צופה אל פינת ההאכלה ואינה זזה. היא כבדה ודיכאונית. לפני ימים אחדים, היא הניסה בזעם את הירגזי שכנראה חדר לתחום שלה. הבולבול והירגזי נשמעו משוררים, הם מחזרים. כנראה מחפשים מקום לקינון ואולי אף בונים את קינם. בשבוע שעבר הנחתי סמוך לפינת ההאכלה כדור צמר-גפן קטן, כעבור יומיים הוא נלקח – חומר לריפוד הקן. בעתיד אשקול הצבת תיבות קינון בגינה.
קל להיות מוקסם מתנועתן הבלתי נלאית – מתזזית ראשיהן ועיניהן, מרגליהן ואצבעותיהן הדקיקות. הן מזהות ומגיבות במהירות לתנועה חשודה – נעות במסלול היחלצות זריז ועקלתוני, תוך שמירה על שיווי משקל. הן מודעות לקיומם של סולם חברתי היררכי ובעיקר לסכנות ועומדות על המשמר. האם באמת מישהו אורב בכל עת לרגע של הסחת דעת על מנת לתקוף אותן?
חתולי הגינה אורבים להן. שני החתולים האפורים מטפסים מעת לעת על השקד ומשתרעים מוסווים על גזע וענף וממתינים לטרף. החתולה "גלידה" שוכבת דרוכה בעשב, פותחת בתנועה נמוכה, נמרית, איטית ואז כמו קליע שנורה עטה קדימה. ברגעים כאלה אני ציפור.
.
