הקבוצה האחרונה

נכתב בתאריך 25 בדצמבר 2012 מאת משה קרון

לפעמים הטבע מדבר במקומנו.

התבוננתי במדרון התלול המלווה אותי מדי יום זה עשרים ושתיים שנים והלב נחמץ. יד נעלמה קילפה, קרעה ממנו שיכבה והשאירה פצע מדמם.  מדוע דווקא היום ? כל כך הרבה סערות, שלגים ושריפות משחירות ידע המידרון הזה, פיצוצים וקידוחים הרעידו בשנים האחרונות את קרביו החלולים. האם להניח לצירוף המקרים ?

ביום  בו הנחתי את הקבוצה הטיפולית האחרונה במג"ל צעיר, אחרי למעלה משלושת אלפים ושש מאות קבוצות, דווקא היום נגלה לעיני המראה הזה.

נושאים: הגיגים ברומו של, טבע | סגור לתגובות על הקבוצה האחרונה
הפיצו את השמועה: Del.Icio.Us

לא ניתן לכתוב תגובות ברגע זה.





« ישראל נ' העולם נ' ישראל
מכתב פרידה »