Sub Stance

בסופרדיל. אני קונה בדרך כלל בימי שישי לפני הצהריים במרכול זה שממוקם ליד "המעבדה". לקחתי תמרים ללא חרצנים, קוטג' ושלושה מרובעים של יוגורמה, כשסובבתי את העגלה לכיוון ארון הביצים עמד מולי קאז'יק. אמרתי לו שלום. הוא בטוח לא זיהה אותי והפעיל את חושי הפרטיזן הלוחם הנועז וירה לעברי "אתה קונה את כל הסופר". איזו תגובה נהדרת. אי אפשר להפתיע את קאז'יק בן שמונים וארבע במארב פתע בין מקרר מוצרי החלב לארון הביצים של הסופרדיל. אני מציג את עצמי. אומר לו שהוא נראה מצויין. קאז'יק מוריד ציפיות, זה כבר לא מה שהיה פעם וגם מה שרואים בחוץ לא תמיד זה מה שקורה בפנים. הוא שואל לשלום אימי. אני מספר לו שנעזרת בכסא גלגלים ושבריאותה "איך לפעמים" אבל הראש עובד. קאז'יק אומר שהוא לא יודע מה יותר טוב. אולי יותר קל לא להבין מה קורה לך. הוא נראה נהדר, דק גזרה, לבוש היטב, מתנועע בזריזות. אמנם לא בן שלושים אבל נותר בגופו משהו חתולי, נותן את ההרגשה שמה שלא יהיה יפול על הרגליים. "אמרתי לא להתפזר. במפורש לא להתפזר. להשאר כולם בתעלה המרכזית. אבל כנראה שנתנו לאנשים להשאר בתעלות צדדיות בניגוד למה שאמרתי. ואז כשהגענו עם המשאית צביה שלחה את שלמק לחפש ולאסוף את האנשים מהתעלות הצדדיות. שמעתי ממישהו ששלמק לא רצה ללכת. אבל צביה אמרה והוא הלך". שלמק כנראה העריך שעד שילך ויאסוף את האנשים שהתפזרו בתעלות הצדדיות המשאית תעזוב והוא יחמיץ את הזדמנות להחלץ מהגטו החרב. "אני לא הייתי יכול לחכות היה ברור שכל דקה מיותרת עלולה לעלות בחיים של כולם. צביה רצתה לחכות היא הרגישה מחויבות לאנשים שנשארו בפנים. אני לא ידעתי שבין האנשים שצביה מחכה להם נמצא שלמק שהיה החבר הכי טוב שלי. היו ביננו חילוקי דעות. אני ידעתי מה אני עושה. נתתי הוראה לזוז והמשאית נסעה". אני שואל אותו אם הוא יודע מה עלה בגורל הגופות של שלמק וחבריו "מאוחר יותר, כשחזרתי לשם ראיתי אנשים מתקהלים, הם סיפרו ש"החתולים", כך הם כינו בלעג את הלוחמים היהודים שיצאו מתעלות הביוב, ש"החתולים" התגלו ושהגרמנים חיסלו אותם, אני לא יודע עד היום אם חיסלו אותם בתוך תעלות הביוב או בחוץ, הבנתי מה קרה, לא רציתי לעורר חשד והסתלקתי". ככה בקצה הסופרדיל בין מקרר מוצרי החלב לארון הביצים עמדנו קאז'יק ואני והפרענו לתנועה השוטפת של הלקוחות המגלגלים עגלות סופר. כל אלה שהתלבטו הבוקר בין גבינת עיזים לבין גבינה צפתית מעודנת לא העלו לבטח בדעתם, שהקושי בתנועת העגלות בקצה הסופר נגרם משום שניסיתי לברר מה עלה בגורל גופת דודי בן ה 17 שלמק שוסטר אצל חברו הטוב קאז'יק, שגר עכשיו לא רחוק מכאן. עברו שישים ושש שנים מאז, וקאז'יק זוכר הכל. בעצם הימים האלה ניסה לברר איזה עניין עם פולני שהעביר להם כלי נשק, לבדוק האם הוא שיתף פעולה עם הגסטפו, כפי שטוען סופר אמריקאי בספר שכתב לאחרונה על מרד גטו ורשה. אחרי חצי שעה בסופרדיל אנחנו נפרדים, הוא ניגש לבחור ביצים אורגניות, ואומר בחיוך ממזרי, שעוד מעט אשתו תתחיל לחפש אותו. המשכתי וקניתי שתי גבינות סקי, חמשה כרעיי עוף חתוכים בלי עור "תשאיר לי עור על שלוש שוקיים", בחרתי זיתיים בלימון ופלפל חריף ועברתי למחלקת הירקות והפרות.

אזרחים יקרים,

אני ניצב כאן באוניברסיטת בר אילן, ויודע כי עיניכם נשואות אלי, מבקשות לשמוע את מוצא פי. אני חש אחריות כבדה וגודל השעה לא נעלם ממני. רציתי לעמוד כאן ולומר לכם כי במשך ארבעים ושתיים השנים שחלפו, בנינו ביהודה, שומרון, חבל עזה וברמת הגולן התיישבות לתפארת. רציתי לומר לכם שמפעל ההתנחלות הפך להיות לא רק למעשה התיישבותי מופלא שאין לו אח ורע בעולם, אלא שיש בו את תמצית הטוב שבאדם היהודי הנאחז באדמות אבותיו, ומקים עליה את ביתו באהבה, כשהוא חש את הקשר העמוק להיסטוריה של עמנו ורושם פרק מפואר בדברי הימים של הציונות. רציתי לומר לכם כאן היום שאני מרגיש מחויב למפעל ההתנחלות, שהייתי מבקש להרחיב את הבנייה, לראות עוד ישוב, עוד כפר, עוד בית, עוד עץ, עוד כביש עוד בית ספר עוד גננת המוליכה אחריה שורת ילדים השרים שירי אהבה לארץ ולנופיה. רציתי לומר לכם שבין הנהר לים יש מקום למדינה אחת היא מדינת ישראל – מקלט לשארית הפלטה – לשרידים שניצלו מהשואה האכזרית, מפוגרומים, גזירות ורדיפות. רציתי לומר לכם שהמדינה הזו היא מדינה יהודית.  זו הארץ שהאלהים נתן לבניו לאבותינו אברהם יצחק ויעקב. על כל אלה ועל עוד גדלתי ובגרתי וחונכתי בבית הורי, כך שרתתי את עמי וכך אני מחנך יחד עם שרה רעייתי היקרה את בנינו.

הגיעה השעה להתעורר מחלומות וממשאלות הלב, הגיעה השעה לעמוד נוכח פני האומה ולהציב לפניה את מראת המציאות. לאחר ימים ולילות שבהם שקלתי בכובד ראש, הקשבתי לטובי בניה ובנותיה טובי המומחים ההוגים ואנשי הרוח של הארץ הזאת, שהציגו בחוכמה וגם בלהט את עמדתם, הגיעה שעת האמת. אומר את דברי בלשון ברורה ונחרצת – אנו הולכים זה שנים מספר בדרך שאין חזרה ממנה ומשמעותה אחת – בין הנהר לים יהיו שתי מדינות, מדינת פלסטין לפלסטינים ומדינת ישראל ליהודים ולתושביה המוסלמים הנוצרים והדרוזים. שתי מדינות לשני עמים. משמעות הדבר הוא שתם מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון. אנו נכנס למשא ומתן אמיתי ונוקב עם מנהיגי הרשות הפלסטינית על מנת להבטיח את ההצלחה ועל מנת למנוע סכנות מצד חורשי הרע. במשא ומתן זה נמצא את הדרך לדאוג לאינטרסים של אחינו בהתיישבות ביהודה ובשומרון. כל מי שעיניו בראשו ויודע לקרוא מפות יודע שנאלץ לפנות ישובים, וכך גם נעשה בבוא היום.

זו שעה קשה לי וקשה לאחי ואחיותי חולמי חלום ארץ ישראל השלמה. אך זו גם שעה חשובה גדולה ומכרעת בביסוס עתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית החיה בשלום ובבטחון במזרח התיכון ובתוך משפחת העמים.

תודה.