הוא פותח פה גדול.
17 ביוני 2009לא להאמין איך נותנים לאיש גס רוח ואלים מיקרופון ציבורי. בכל פעם שאני נתקל בו ברדיו משוחח עם המאזינים אני מבין שחלק מאלה שמתקשרים אליו הם אזרחים הבנויים מחומרים אומללים, שזקוקים למנת ההשפלה, להשתלחות חסרת הרסן שלו. מתברר שלא חסרים מתנדבים לדו שיח המזוכיסטי, שתמיד נשרך תור של כאלה הזקוקים לחווית שק החבטות, כשם שלא חסרים אנשים לכל מיני התנסויות ריאליטי חושפניות וביזאריות. הוא צורח עליהם, הוא פותח פה גדול, מקניט ולעגני. אתה שומע ברדיו את נפנופי הידיים שלו את הרוק הניתז מפיו את פניו המאדימות מכעס ואת החיוך המביס, קשה הלב. הוא לא יודע להקשיב הוא קצר רוח, לא מבין את מאזיניו לא כל שכן יודע לקבל את האחר, אין לו עניין אמיתי בהם, הם אובייקטים – ניצבים חולפים והוא שולף אקדחים מיומן. ללא ניד עפעף בשיפוטיות צרת אופקים הוא מטיח את קביעותיו הנחרצות, נילהב מעצמו מאוהב ברשעותו. הוא חסר כל יכולת הערכה עצמית, ברור לך שהוא מתנשא – חושב על עצמו דברים מאוד טובים וכמו בורים ועמי ארצות הוא בז לשונה לאחר ובעיקר לאינטלקטואלים ואנשי רוח. הוא מקרין בטחון עצמי מופרז, דורסנות ובוטות זדונית. לא ראיתי אותו מעולם אבל הוא נשמע מכוער מאוד. מי שזכה להקשיב לנתן דונביץ בתכניתו החלוצית הבלתי נשכחת "בוא נדבר" יודע שאיתן ליפשיץ הוא היפוכו המחלט.
