משפחת קבר אחים
22 במאי 2007אח של ש' : "עלינו שלוש שנים קודם לישראל. לא קיבלנו צו גיוס, הלכנו ש' ואני ואמרנו ללשכת גיוס שאנחנו צריכים להתגייס. אמרו אחד יתגייס ואחד יעזור למשפחה. הצבא החליט שהצעיר ילך. לקחו את ש'. אני כל יום בוכה שהוא מת במקומי". במשך כל האזכרה ואף אחריה לא הסיר את משקפי השמש הכהים שלו. אחות של י' :"יש לי בבית מכתב שי' כתב הגיע אחרי שנפל. לא פתחתי אותו. לא יכולה. כל כך הרבה אסונות קרו לנו במשפחה מאז. אני מרגישה שלא עיבדתי את האבל. כל השנים האלה והאבל לא…איך אני אגיד את זה. אמא שלי תלתה כביסה, ראתה את האנשים מקצין העיר באים וצעקה להם אל תבואו אלי אל תבואו אלי." בוכה מייבבת. "זלזלו בנו כאן, אף פעם לא היה טקס מכובד באמת עם מישהו חשוב…"
אח של נ' הגיע עם אחותו, הוא הרוח החיה. הוא המנהיג של משפחת קבר האחים, הוא מזמין הוא מסדר. בעל מזג טוב, חיוך חם וחכם על פניו. "אני הייתי בצפון הרמה באזור מסעדה ושמעתי את הפיצוץ שם…לא היינו בהלוויה. הודיעו לי שנ' נפל באתי ישר לכאן והם היו כבר קבורים כאן. נ' מאוד רצה להתגייס למרות שעוד לא היה בן 18" . אחותו של ש' מוציאה צילום ישן של קבוצת חיילים בטירונות ומגישה לאח של נ' "אולי תמצא את נ' כאן ?" אח של נ' בוחן את התמונה ואומר "לא נ' לא כאן, הוא היה ותיק מהם בצבא".
אח של ש' "בהתחלה בכלל הודיעו שש' נפצע בבית חולים. סיפרו לנו סיפור שהיו שתי משאיות ואחת נגעה בחוט והיה פיצוץ וכל המשאית…הסיפור הזה מההתחלה לא נראה לי בכלל הגיוני" אחות של י' מה קרה שם ? למה לא אמרו לנו ? זה אוכל אותי."
אח של א' עם אשתו ובנו החייל, שלשתם מתוחים ועצובים "ההורים כבר לא חיים וכשחיו לא רצינו לצער אותם. אמי נפטרה לפני חמש עשרה שנה ואבי עוד קודם. הגיע מכתב מא' אחרי שנפל". אחות של ש' "כל ההורים כבר לא בחיים חוץ מאמא שלנו אבל כבר לא יכולה לבוא מצבה לא טוב." פונה לאחות של י' "אני זוכרת את אבא שלך איך הוא בכה וצעק… מה הוא עשה". אח של ש': "קיבלנו מכתב מש' כתב 'אלה הם החיים' כאילו ידע שהולך למות". אח של א' "ידענו שלא נשאר מהם כלום, רק שרידים מעטים, שניים הצליחו לזהות והם נקברו במקומות אחרים" אחות של ש' מצביעה :" הנה כאן היה קבור אחד וכאן השני" אח של נ' מאשר. אחות של ש' "הנה קבלתי מכתב מאל' (המג"ד) מציע לנו טיול ברמה. בא לכאן ביום הזיכרון הציע טיול לכל המשפחות" בעלה "אבל הטיול לא במקום שהם נהרגו". אח של נ' "אמרתי להם שאני רוצה לקחת לטיול את חמשת הנכדים שלי, אמרו יש מקום רק לשלושה לכל משפחה, אמרתי להם אז לא צריך" מחייך בהשלמה.
אחות של י' "אני בכלל חשבתי שי' נפל בתל פאחר, השם שלו שם". אחות של נ' "נ' עשה לי את הבת מצווה שלי, אני האחות הקטנה, באמת הוא עשה לי. לאחות הגדולה שלנו נולדה בדיוק אז בת ונ' שאל במכתב איך קוראים לה. לא הספקנו לענות. לא הכיר אותה" אח של נ' "נ' כתב לנו שעבר הרבה מצבים מסוכנים פעם התהפך עם רכב וניצל". אחות של י' "גרנו בסביבה לא הכי טובה, ואמא שלנו שמרה עלינו. י' התחיל להסתובב עם נערה אחת, אמא שלי התנגדה. י' אמר לה שהוא אוהב אותה, אמרה לו מה אתה בכלל מבין באהבה וגרשה את הנערה. לא הסכימה לה. אבל הם המשיכו את הקשר שלהם. כשהוא נפל, הנערה באה אלינו. אמא לא יכלה לדחות אותה. היתה באה לאמא שלי כל יום שישי לעשות חלונות, באה מרצונה, כי אצל אמא שלי בלי חלונות שבת זה לא שבת. לא זזה מאמא שלי. אמרה שהיא וי' נועדו אחד לשני. עבר זמן והיא הכירה בחור, לפני שהתחתנו אמרה לו שיש לה תנאי שאם יוולד בן יקראו לו י'. הבחור הסכים. הביאה אותו לפני החתונה לאמא שלי. בחור זהב. נולד להם בן וקראו לו י' על שם י' ". אחותו של ש' ובעלה הזמינו אותנו לאכול בצל הסככה של בית העלמין הצבאי בנהריה. קלפה מלפפון וחתכה אותו לאורך, שמה ביצה קשה חצויה, פרוסת גבינת פטה, בורקס תורכי וזיתים. מלח פלפל. שתינו מיץ. בעלה הגיש בכלים חד פעמיים, דאג שכל אחד יקבל. אחות של ש. סיפרה איך הכירה את בעלה "ההורים שלו היו חברים של ההורים שלי, הייתי ארבע עשרה". אחות של י' "עליתי לארץ מסוריה ברגל. הייתי בת שלוש זוכרת הכל". בעלה של אחות של ש' "קח , קח עוד בורקס. השארת את כל הגבינה".
