מחוץ לכיכר.
5 במאי 2007נשארתי לעמוד באבן גבירול. מחוץ לכיכר. מנאום לנאום הרגשתי שמחיאות הכפיים שלי מזייפות. כשיצאתי משם והתקדמתי בשדרות דוד המלך, הלכה והתחזקה בי תחושת החמצה ובזבוז.
כתבתי כאן בעיצומה של המלחמה שכל מלחמה היא כישלון של ההנהגה. שמנהיגים שמובילים את מדיניותיהם למלחמה חייבים להתפטר בלי קשר לתוצאותיה: "מאחורי כל מלחמה עומדים ראשי מדינות כושלים". תפקיד הממשל הוא לפתור בעיות בדרכי שלום. נקודה. ממשל שלא מצליח במשימתו ונאלץ להלחם כושל. ממשל שנאלץ להלחם ונוחל תבוסה כושל שבעתיים.
בזבוז נוראי הוא להביא לכיכר מאה אלף איש ולא להפגין למען השלום, למען חלוקה מחדש של משאבים לקידום אוכלוסיות נזקקות ועניות, למען קידום החינוך, ההשכלה והתרבות, למען הפרדת הדת מהמדינה ועוד ועוד.
אנו זקוקים היום להנהגה שתשקם משמעותית את הכוח הצבאי שלנו, ובו זמנית תפעל באופן נמרץ להשגת הסכמי שלום והסדרים לסיום הסכסוך עם הפלסטינים, סוריה, איראן ויתר מדינות ערב. אנו זקוקים להנהגה שתהיה מוכנה להיכנס למשא ומתן ולהידברות עם החמאס, עם אסאד, עם נסראללה ועם אחמדינאג'ד. אין לנו עניין בהנהגה שמספקת חדשות לבקרים הסברים הגורסים שאין לנו פרטנרים בצד השני. תפקידה של ההנהגה לשוחח ולהגיע להבנה, הסכמה ולשלום גם עם מי שלא נראה פרטנר אידאלי.
אנו זקוקים לשלום כדי שנוכל להתחיל לקיים כאן חיים.
