Sub Stance

ב 20 בנובמבר מציין העולם את יום הילד הבינלאומי. אמנת האו"ם לזכויות הילד שאושרה ע"י עצרת האו"ם והתקבלה ע"י ישראל בשנת 1991 הוא מסמך יפה וחשוב, אלא שהרשויות אינן לומדות אותו ואינן פועלות לאורו. כך גם נשחק מעמדו של חוק הנוער טיפול והשגחה חוק זה העמיד לרשות החברה את האמצעים החוקיים לספק הגנה בתנאים המירביים המיטיבים למען ילד נזקק שיש סכנה לשלומו ולבריאותו. אלא שבימינו המדינה אינה מעמידה משאבים לפיתוח וקידום שרותים וכלים לטיפול חינוך והשגחה לטובת ילדים נזקקים, וכך, הופך החוק לחוכא ואיטלולא. ילדים בסיכון גבוה נשארים ללא הגנה וללא משמורת. פקידי הסעד לחוק הנוער אינם מפעילים את סמכותם משום שלא עומדים לרשותם האמצעים הטיפוליים שיקומיים. MALES מציג בספרו The Scapegoat Generation משנת 1996 תיזה שלפיה בני הנוער הם קורבנות – שעירים לעזאזל של המבוגרים. בני הנוער, לא זו בלבד שהם מקופחים, אלא שעל פי המחבר עושים בהם שימוש ציני שיטתי, כשמאשימים אותם בתחלואי החברה.
ובישראל, אותם ילדים בסיכון, שהוצאו ממשמורת הוריהם עלולים למצוא את עצמם במשפחות אמנה, מוסדות ומעונות חסות שאינם ראויים. חלקם הופכים להיות בהעדר השגחה ופיקוח הולמים לקרבנות של חבריהם או של אנשי צוות אכזריים ומנוכרים. חשופים לשיטות "חינוכיות" או "טיפוליות" חסרות כל ביסוס מחקרי, ויותר מכך מנוגדות לכל הגיון מוסרי, – בחלק מהמוסדות הטיפוליים בארצנו עדיין נוהגים להעניש מטופלים בעונשים שמזכירים את הגרוע מכל – תליית שלט על חזהו של החניך הקטין ועליו מילה או משפט המציינים את "בעייתו", חניכים סגורים ומופנמים נענשים בנשיאת תרמיל מלא אבנים על גבם על מנת ללמד אותם לפתוח את סגור ליבם. עונשי ניתוק ובידוד הכוללים החרמה ואיסור דיבור במשך ימים רבים, הטלת עונשי עבודות משפילות או סיזיפיות חסרות כל פשר. בני נוער בסיכון גבוה שמגיעים למתקני מעצר או לבתי כלא לנוער עלולים למצוא את עצמם מופקרים לחלוטין לשרירות ליבם של חבריהם לתא או להתעמרותם של סוהרים. נוהלי האיזוק של קטינים הם חסרי כל התחשבות בנפשם הצעירה או במצבם הנפשי. קטינים מובלים אזוקים בידיהם ורגליהם כל אימת שהם יוצאים מתחומי מתקן המעצר לטיפול, לבדיקה רפואית או לראיון קבלה למוסד גמילה מסמים, זאת ללא שום קשר לחומרת עבירותיהם או הסכנה הצפויה מהם.
"ילדים זה קללה" אמר לי מטופל צעיר. והוא ידע על מה הוא מדבר. ככל שמצבם של בני הנוער קשה יותר, יורד הסיכוי שהם יתלוננו כנגד הגורם המטריד או המנצל וכנגד העוולות וההשפלות.

"אל מי בדיוק באים בטענות ? אל מי אומרים ממשלה חלולה ושרים נבובים ? מה קרה ? כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?"

(את השאלות האלה העלה שר הפנים מר רוני בראון במועצת קדימה כך מדווחת הבוקר מזל מועלם בעיתון "הארץ".)

מר רוני בראון אני מתגייס להשיב על שאלותיך –
"אל מי בדיוק באים בטענות ? " וגו' – את הדברים האלה (חלולה נבובים) אמר הסופר דויד גרוסמן אל ראש הממשלה וחבריה. ומכיוון שאתה חבר בממשלה הוא מן הסתם התכוון גם אליך. אני חושב שכאשר הוא כתב את נאומו, דמותך לא עמדה מול עיניו, שאלמלא כן, היה מוסיף על "נבובים חלולים" עוד כמה שמות תואר.
"מה קרה ?" – אתה שואל מר בראון. רציתי לספר לך שהיתה כאן מלחמה. היא פרצה ב 12 ביולי והסתיימה ב 14 באוגוסט. נכון, אין לה עדיין שם רישמי ועדיין לא סיימו לעצב את אות המלחמה. אבל תאמין לי היתה מלחמה. אומר לך גם שהפסדנו במלחמה. מאוד מאוד הפסדנו. במלחמה הזו כל הגליל והעיר חיפה רבתי עמדו במשך שבועות במתקפת טילים, אלפי אזרחים ברחו מבתיהם כשמאחור נשארו אלה שבחרו לא להתפנות ולצידם עניים, נכים וחולים שידם לא היתה משגת לברוח. רציתי לספר לך שצה"ל נכנס לדרום לבנון, אבל הממשלה לא הצליחה, כך אומרים, להגדיר עבורו מטרות מציאותיות. מכל מקום צה"ל לא הצליח להפסיק או להפחית את ירי הטילים, לוחמים שחזרו מהמלחמה מדווחים שבעוד שחיילי ומפקדי השדה פעלו בדרך כלל היטב, הרי שהפיקוד הבכיר היה מבולבל וכנראה שכשל. לולא הפסקת האש היה החיזבאללה יורה את טיליו עד האחרון שבהם. במלחמה הזו נהרגו 119 חיילים ו 44 אזרחים ואחרים נפצעו. נגרם נזק לרכוש ולנוף.
"כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?" – הממשלה הושבעה ב 4 במאי 2006 ועברו מאז 6 חודשים. זו באמת היתה חוצפה וחוסר התחשבות מצד החיזבאללה לחטוף חיילים חודשיים אחרי שהממשלה הושבעה, ולאלץ את הממשלה להסתבך במלחמה כושלת. זה שחסן נסראללה לא נתן לכם השרים מאה ימים של חסד זה לא יפה. ככה לא מתנהג שכן. במחשבה שניה, ואיני יודע אם אני יורד לסוף דעתך, ונראה לי שלא, אז הממשלה הזו כנראה לא קיימת באמת.

נו, אז מחכה לנו קיץ חם. הנחת העבודה של צה"ל היא שיהיה שמייח בקיץ. מלחמה. אחרי שמלחמת לבנון השניה חשפה אותנו במערומינו, תהיה לנו הזדמנות למקצה שיפורים. נוכל לתקן את הרושם, לשפר את תדמיתנו ואת כושר הרתעתנו הפגוע מאז מלחמת יום הכיפורים. ועם היד על הלב אז בעצם מאז מלחמת ששת הימים לא ניצחנו ממש. הגיע הזמן שנחזיר עטרה ליושנה, הגיע הזמן שניתן לצה"ל לנצח. שנחזור ונתרפק על טעם הניצחון שנסתובב בחוצות עם חזה נפוח וכתפיים איתנות, מגיע לנו שאחרי כל שנות הסבל האלה נדפיס אלבומי ניצחון – האלוף קפלנסקי לא מגולח חשוף בצריח בשערי דמשק, רב אלוף דן חלוץ מקבל את כתב הכניעה מידי נשיא אירן אחמדינאג'ד חפוי הראש, ויוסי בן חנן מניף קלצ'ניקוב, כשהוא טבול עד חזה במימי השט אל ערב. מוקי צור יפרסם את "שיח מורעלים" והרדיו ינגן כל היום את להיטי הניצחון "אולמרט מחכה לאסאד אי יה יהיי" ו"עומדות היו רגלינו בשעריך טהרן". איזה ימים אלה יהיו, ימים שבהן משק כנפי ההיסטוריה לא ירפה. שימון פרס יכריז על כינון המזרח התיכון החדש. ליברמן שיתעקש כל המלחמה להסתובב עם דגמ"ח צהלי וכומתה ירוקה יכנס על גבי ההאמר של גיידמאק לקסבה של דמשק ויחפש מסעדה טובה. הרב לוינגר וחנן פורת יחפשו מקום מתאים להקים התנחלות יהודית בחאלב. ורק דויד גרוסמן  יקלקל את החגיגה ויגיד שהניצחון הזה יהיה בכיה לדורות.

מהקטע ששודר היום בטלוויזיה מגזר הדין במשפטו של שליטה העריץ המודח של עיראק סאדאם חוסיין, כמו גם מדיווחים קודמים,  נראה שבית המשפט שדן אותו היום למוות בתלייה, אינו מסוג בתי המשפט שהייתי בוחר להישפט בהם. עוינותו המופגנת של השופט כלפי הנאשם,  הופכת אותו בעיני הלא מקצועיות לבית דין פסול. קל וחומר, כשמדובר בבית משפט שדן למוות. העריץ העיראקי שכנראה שפך דם רב, אימלל וגרם צער וכאב לרבים, זכאי למשפט צודק והוגן.

"הם יתעייפו", אני לא מאמין למשמע אוזני, פתחתי את הרדיו ואני שומע ש"הם יתעייפו", מכאן תצמח הגאולה שלנו מהעייפות. רק שנצליח לעייף את החמאס ואת הפתח ואת העם הפלסטיני. ואת זה אומר בשיכנוע עמוק ובבטחון שמעון פרס. מר פרס בוא נתכנן לפי מיטב המסורת מרחיקת הראות את העתיד, כדאי גם שנפתח מקביל לחזית העייפות גם חזית הרעבה – נרעיב אותם, הרי ידוע שהשילוב של הרעבה ועייפות הוא הוא השילוב המנצח – נעייף אותם ונרעיב אותם ככה שהם יתחננו לעשות שלום איתנו. ואם זה לא יעבוד מספיק טוב, אז אחרי שנעייף ונרעיב אותם גם נצחיק אותם. איך נצחיק אותם ? נספר להם על המזרח התיכון החדש, נלמד אותם על הננוטכנולוגיה –  הם יתפקעו מצחוק, הם יהיו כל כך עייפים ורעבים שמה שיהיה חסר להם זה רק לצחוק, זה לא פשוט לצחוק כשאתה עייף מאוד ורעב מאוד מאוד- הם יתפוצצו מצחוק. ננוטכנולוגיה, זה מה שיהרוג אותם סופית ויפיל אותם שדודים, אוהבי ישראל ותאבי שלום.

ראש הממשלה יחד עם עוד מספר נבחרים וממונים הם מקבלי החלטות החשובים במדינה, הכרעותיהם הן בעלות השלכות מרחיקות לכת על חיינו בהווה ועל עתידנו ועצם קיומנו. מקבלי ההחלטות חייבים להיות לא רק האנשים המוכשרים והמיומנים ביותר, אלא גם פנויים בתקופת כהונתם לקבל את ההכרעות בתנאים הטובים ביותר האפשריים. ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל ואחרים שנמצאים בחקירה או שנדרשים להתגונן מול האשמות וחשדות אינם פנויים מטבע הדברים למלא את תפקידם באופן המצופה מהם. לפיכך, נדרש שינוי בסדרים הקשורים למינוי ובחירה של הנמנים עם קבוצה זו. טרם היבחרם או מינויים, הם צריכים לעבור תחקיר לבדיקת ובירור תפקודיהם השונים יהיה עליהם להגיש דוחות בריאותיים, דוחות על מצבם הכלכלי – פרוט הנכסים  והקשרים הכלכליים. התחקיר והבדיקה יתבצעו ע"י גוף ממלכתי שיוקם לשם כך על פי חוק, ואשר חבריו ימונו ע"י נשיא בית המשפט העליון. בתקופת הבדיקה יתאפשר לכל מי שיש לו השגות או תלונות להגישם. משיסיים הגוף את בדיקתו הוא יגיש את המלצותיו ליועץ המשפטי לממשלה. משלא ימצא דופי בנבחר או בממונה, אי אפשר יהיה להגיש תלונה נגדו על עבירה שנעשתה לפני היבחרו, כל עוד הוא מכהן בתפקידו. על מנת לא להפוך את הכהונה לקרנות מזבח יש מקום לקבוע ששנות הכהונה לא יחשבו לצורך חישוב ההתיישנות. על מנת למנוע שימוש לרעה בנוהל זה (למשל ע"י יריבים פוליטיים) יש להטיל עונשים כבדים ומרתיעים על העושים כן.  כך נבטיח אולי, שנבחרים וממונים לתפקידי מפתח לא יגררו לתוך כהונתם קופות שרצים שיטילו עליהם ועלינו נטל כבד. אני מניח שאנשים אלה, אם לא דבק בהם רבב בשנים שלפני שמונו לתפקידם, פחותים הסיכויים שדווקא בעת כהונתם יבצעו עבירות כאלה שיחייבו את העמדתם לדין במהלכה. הגוף הבודק יפרסם ברבים את תמצית ממצאיו. כל שינוי במצב בריאותו והתנהלותו של בעל תפקיד מפתח ידווחו לגוף הבודק ע"י בעל התפקיד ו\או רופאיו.

תפקידה של המדינה להבטיח את זכויות האזרח של מיעוטים. לא לאפשר לבעלי זרוע להטיל את חיתתם. זכותו של המצעד ההומולסבי לצעוד ולהפגין, ובאותה מידה גם לחרדים ולאנשי הימין זכות להביע דעה לזעוק ולמחות. מימוש זכויות עלול להוביל לעיתים למשבר ולגרום לנזק רב, ראינו זאת כששרון עלה על הר הבית ערב האינתיפאדה והוסיף שמן אל עצי המדורה שטרם הוצתה. מדי שנה אנו מונעים מנאמני הר הבית לעלות אליו, שלא לדבר על מניעת התפילה ממוסלמים צעירים על הר הבית,  כל זאת, אולי כדי למנוע הסלמה במצב השביר בעיר ובאזור. ירושלים מכילה בתוכה חומרים בעירים, תחושתי היא שהעדה החרדית משתמשת במצעד הגאווה כגיבושון לבניה. כל מי שעובר ברחובות צפון העיר אינו יכול להתעלם מהעובדה שרוח קרב נושבת מכל קיר – "ירושלים אינה סדום" צועקות הכרזות מכל פינה. יתכן שמארגני המצעד יחליטו לבסוף שלא לצעוד, מצד אחד זו תהיה החלטה נבונה ואנושית שמטרתה למנוע פגיעה בגוף ובנפש, אך מצד שני תהיה זו פגיעה נוספת בסדרת הפגיעות המתמשכת בזכויות המיעוטים.

אחרי שמפקד מחוז ירושלים זחל לפני ימים אחדים אל ביתו של מנהיג החרדים על מנת לבדוק אצלו לאן פני העדה נוכח מצעד הגאווה הקרב, ממשיכה המשטרה לפרסם הודעות שמהן עולה שהיא מאוד מודאגת מהאפשרות שתגובת החרדים כנגד הצועדים הורדרדים תהיה אלימה. לכן, שוקלת משטרת ישראל לא להתיר לקהילה ההומו-לסבית ותומכיה לצעוד בגאווה בירושלים. המשמעות היא אחת –  איומים באלימות מצליחים לגרום לשלילת זכויות בסיסיות של אזרחים במדינה. כניעת משטרת ישראל  נותנת כוח לאלימות.

אופיו של מצעד הגאווה אינו לרוחי. הייתי מעדיף צעידה עם כרזות ודגלים ולא הפגנת מיניות מוחצנת באוירה דקדנטית. כאדם חופשי אין לי כל בעיה עם החלטתו של פרט או קבוצה לנהוג על פי טעמם הם, שאינו טעמי. אני מצפה מהחברה לקבל את השונה והאחר, לתת לו את מלוא הזכויות ואת המקום הראוי לצרכיו היחודיים. באופן דומה אני מצפה מהאחר והשונה להשלים עם הקושי של חלקים מקובעים ושמרנים בחברה לקבלם שונים ואחרים. ויותר מכך, להשלים עם העובדה שיש כאלה הרואים בהתנהגותם סטיה ורעה חולה. הניסיון של העדה החרדית והימין הקיצוני להלך אימים על מצעד הגאוה בירושלים ולנסות לשלול מאזרחים את זכותם החוקית להפגין ולצעוד, מחייב את משטרת ישראל לספק הגנה מירבית על מנת לשמור על זכויות הפרט, ולעשות כדי למנוע אלימות ולהגן על שלום הצועדים. יש בכרזת החוצות התלויה ברחובות העיר נגד המצעד, כדי התרת דמה של הקהילה ההומולסבית – "שהתורה אומרת על זה מות יומת".

נוף גגות שכונת נחלאות, הנשקף מחלונותיו המזרחיים של בית המשפט העליון מרתק. זה המראה אותו בחרה ימימה ארגז לצייר. ציור רחב מימדים, שהוצג לפני שנים אחדות במוזיאון ישראל. ספק אם העולים ויורדים במדרגות בית המשפט העליון השוזפים מבטם בנוף, רואים את אחד הפרטים הקבועים בו – הקבצנית והקבצן בצומת שדרות בן צבי ורחוב בצלאל.  הקבצנית עושה בצומת ימים ארוכים, מעת לעת היא מפנה את מקומה לטובת הקבצן. היא אישה שאיבדה את גילה, הליכתה נמרצת וגופה נוטה מעט על צידו,  במשך חודשים היא צלעה, וזה היה עבורי סימן שהיא סובלת כנראה ממורסה דלקתית בעקבות הזרקה במפסעה או באזור אחר ברגל. היא עוברת בין המכוניות הממתינות לאור הירוק ברמזור, אינה פונה לבקש את נדבת הנהגים, אלא ממתינה שהם יפנו אליה. כך עוברים עליה ימים ארוכים בקיץ הלוהט ובקור המקפיא של החורף הירושלמי. פניה קשים, כואבים ואפילו מפחידים, לעיתים אפשר לזהות בהם רמז ליופי שאבד. בגדיה גבריים. עצובה, מרה וקשה. מאוד קשה. הקבצן יכול ללא כל קושי להיבלע בקרב הסטודנטים בקמפוס גבעת רם הסמוך. על גבו תרמיל גב, פניו עטורים זקן ומשקפיים ועל אצבעותיו טבעות רבות, הוא מחזיק בידו כוס פלסטיק חד פעמית ומקשקש בה מול חלונות כלי הרכב. לפעמים נסוך חיוך מוזר על פניו אולי ביטוי למבוכה. כמו חלק ניכר מקבצני הצמתים גם שני אלה הם כנראה מכורים לסמים, שאוספים שקל לשקל על מנת לממן את השימוש היומיומי שלהם בסמים. חלק גדול מהמכורים מכסים את העלויות הגבוהות של הסמים באמצעות פעילות עבריינית – גניבות, פריצות, מעשי שוד, מרמה, סחר בסמים וזנות. עם הקבצנים נמנים אלה שאינם מסוגלים או אינם מוכנים לממן את השימוש שלהם באמצעות התנהגות עבריינית, ומעדיפים לקבץ נדבות. בין המכורים נחשבת הקבצנות למדרגה נמוכה. יש בין הקבצנים המכורים חסרי בית, כאלה הסובלים מתחלואה כפולה (מחלת נפש והתמכרות), נשאים של מחלות כבד (הפטיטיס בי ו סי) ואיידס, בעלי היסטוריה של טיפולי גמילה ושיקום כושלים וסרבני טיפול. אוכלוסיה זו היתה יכולה להפיק תועלת רבה מטיפול אחזקתי באמצעות הירואין. יש בעולם מספר פרוייקטים מוצלחים שבהם מחלקים הרואין לאוכלוסיית יעד, שברקעה רב בעייתיות וכשלונות טיפוליים. טיפולי האחזקה מאפשרים שיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאותם של מכורים אלה. אני נוהג  להניח בתוך הכוס המוגשת לחלון מכוניתי שקל. אני עושה זאת משום שאני מעריך את החלטתם לא לפגוע בזולת וברכושו ומשום שאני יודע שהמדינה אינה מעמידה לרשותם את הטיפול שהיו יכולים להסתייע בו.

טומי לפיד שיחד עם חבורת הפופוליטיקה ואחרים החדירו לתוך תרבות השיח הישראלי הרעועה, את הגסות הדורסנית, הציע הבוקר לחון את נשיא המדינה לאחר שיורשע בעבירות מין חמורות. "הציבור אינו רוצה לראות נשיא באזיקים" מייבב לפתע לפיד ונוטל על עצמו להיות פה להמונים. האיש המשתלח הזה חושף לעין כל את הפן הלא מוכר באישיותו – זה הרחום וחנון. הוא כל כך אוהב את העם ליבו עולה על גדותיו מרוב חמלה ודאגה לציבור, ואינו יכול לחזות בצער המוני בית ישראל שכבר רואים בעיני רוחם את הנשיא מובל לתא מאסר בבית כלא.
אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות המיוחסות לו, ואם חלילה יגזר עליו מאסר, דינו כדין כל אדם. נשיא ושופט כמו רב ומנהיג, מהווים בהליכותיהם ובהתנהגותם מופת לעם. לפיכך, אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות, לא יוכל בית המשפט להתעלם מהמשמעויות הרחבות וההשלכות החמורות  שיש בעבירה של נשיא.