קבצני הצמתים
נכתב בתאריך 29 באוקטובר 2006 מאת משה קרוןנוף גגות שכונת נחלאות, הנשקף מחלונותיו המזרחיים של בית המשפט העליון מרתק. זה המראה אותו בחרה ימימה ארגז לצייר. ציור רחב מימדים, שהוצג לפני שנים אחדות במוזיאון ישראל. ספק אם העולים ויורדים במדרגות בית המשפט העליון השוזפים מבטם בנוף, רואים את אחד הפרטים הקבועים בו – הקבצנית והקבצן בצומת שדרות בן צבי ורחוב בצלאל. הקבצנית עושה בצומת ימים ארוכים, מעת לעת היא מפנה את מקומה לטובת הקבצן. היא אישה שאיבדה את גילה, הליכתה נמרצת וגופה נוטה מעט על צידו, במשך חודשים היא צלעה, וזה היה עבורי סימן שהיא סובלת כנראה ממורסה דלקתית בעקבות הזרקה במפסעה או באזור אחר ברגל. היא עוברת בין המכוניות הממתינות לאור הירוק ברמזור, אינה פונה לבקש את נדבת הנהגים, אלא ממתינה שהם יפנו אליה. כך עוברים עליה ימים ארוכים בקיץ הלוהט ובקור המקפיא של החורף הירושלמי. פניה קשים, כואבים ואפילו מפחידים, לעיתים אפשר לזהות בהם רמז ליופי שאבד. בגדיה גבריים. עצובה, מרה וקשה. מאוד קשה. הקבצן יכול ללא כל קושי להיבלע בקרב הסטודנטים בקמפוס גבעת רם הסמוך. על גבו תרמיל גב, פניו עטורים זקן ומשקפיים ועל אצבעותיו טבעות רבות, הוא מחזיק בידו כוס פלסטיק חד פעמית ומקשקש בה מול חלונות כלי הרכב. לפעמים נסוך חיוך מוזר על פניו אולי ביטוי למבוכה. כמו חלק ניכר מקבצני הצמתים גם שני אלה הם כנראה מכורים לסמים, שאוספים שקל לשקל על מנת לממן את השימוש היומיומי שלהם בסמים. חלק גדול מהמכורים מכסים את העלויות הגבוהות של הסמים באמצעות פעילות עבריינית – גניבות, פריצות, מעשי שוד, מרמה, סחר בסמים וזנות. עם הקבצנים נמנים אלה שאינם מסוגלים או אינם מוכנים לממן את השימוש שלהם באמצעות התנהגות עבריינית, ומעדיפים לקבץ נדבות. בין המכורים נחשבת הקבצנות למדרגה נמוכה. יש בין הקבצנים המכורים חסרי בית, כאלה הסובלים מתחלואה כפולה (מחלת נפש והתמכרות), נשאים של מחלות כבד (הפטיטיס בי ו סי) ואיידס, בעלי היסטוריה של טיפולי גמילה ושיקום כושלים וסרבני טיפול. אוכלוסיה זו היתה יכולה להפיק תועלת רבה מטיפול אחזקתי באמצעות הירואין. יש בעולם מספר פרוייקטים מוצלחים שבהם מחלקים הרואין לאוכלוסיית יעד, שברקעה רב בעייתיות וכשלונות טיפוליים. טיפולי האחזקה מאפשרים שיפור משמעותי באיכות החיים ובבריאותם של מכורים אלה. אני נוהג להניח בתוך הכוס המוגשת לחלון מכוניתי שקל. אני עושה זאת משום שאני מעריך את החלטתם לא לפגוע בזולת וברכושו ומשום שאני יודע שהמדינה אינה מעמידה לרשותם את הטיפול שהיו יכולים להסתייע בו.
