ילדים זה קללה
נכתב בתאריך 16 בנובמבר 2006 מאת משה קרוןב 20 בנובמבר מציין העולם את יום הילד הבינלאומי. אמנת האו"ם לזכויות הילד שאושרה ע"י עצרת האו"ם והתקבלה ע"י ישראל בשנת 1991 הוא מסמך יפה וחשוב, אלא שהרשויות אינן לומדות אותו ואינן פועלות לאורו. כך גם נשחק מעמדו של חוק הנוער טיפול והשגחה חוק זה העמיד לרשות החברה את האמצעים החוקיים לספק הגנה בתנאים המירביים המיטיבים למען ילד נזקק שיש סכנה לשלומו ולבריאותו. אלא שבימינו המדינה אינה מעמידה משאבים לפיתוח וקידום שרותים וכלים לטיפול חינוך והשגחה לטובת ילדים נזקקים, וכך, הופך החוק לחוכא ואיטלולא. ילדים בסיכון גבוה נשארים ללא הגנה וללא משמורת. פקידי הסעד לחוק הנוער אינם מפעילים את סמכותם משום שלא עומדים לרשותם האמצעים הטיפוליים שיקומיים. MALES מציג בספרו The Scapegoat Generation משנת 1996 תיזה שלפיה בני הנוער הם קורבנות – שעירים לעזאזל של המבוגרים. בני הנוער, לא זו בלבד שהם מקופחים, אלא שעל פי המחבר עושים בהם שימוש ציני שיטתי, כשמאשימים אותם בתחלואי החברה.
ובישראל, אותם ילדים בסיכון, שהוצאו ממשמורת הוריהם עלולים למצוא את עצמם במשפחות אמנה, מוסדות ומעונות חסות שאינם ראויים. חלקם הופכים להיות בהעדר השגחה ופיקוח הולמים לקרבנות של חבריהם או של אנשי צוות אכזריים ומנוכרים. חשופים לשיטות "חינוכיות" או "טיפוליות" חסרות כל ביסוס מחקרי, ויותר מכך מנוגדות לכל הגיון מוסרי, – בחלק מהמוסדות הטיפוליים בארצנו עדיין נוהגים להעניש מטופלים בעונשים שמזכירים את הגרוע מכל – תליית שלט על חזהו של החניך הקטין ועליו מילה או משפט המציינים את "בעייתו", חניכים סגורים ומופנמים נענשים בנשיאת תרמיל מלא אבנים על גבם על מנת ללמד אותם לפתוח את סגור ליבם. עונשי ניתוק ובידוד הכוללים החרמה ואיסור דיבור במשך ימים רבים, הטלת עונשי עבודות משפילות או סיזיפיות חסרות כל פשר. בני נוער בסיכון גבוה שמגיעים למתקני מעצר או לבתי כלא לנוער עלולים למצוא את עצמם מופקרים לחלוטין לשרירות ליבם של חבריהם לתא או להתעמרותם של סוהרים. נוהלי האיזוק של קטינים הם חסרי כל התחשבות בנפשם הצעירה או במצבם הנפשי. קטינים מובלים אזוקים בידיהם ורגליהם כל אימת שהם יוצאים מתחומי מתקן המעצר לטיפול, לבדיקה רפואית או לראיון קבלה למוסד גמילה מסמים, זאת ללא שום קשר לחומרת עבירותיהם או הסכנה הצפויה מהם.
"ילדים זה קללה" אמר לי מטופל צעיר. והוא ידע על מה הוא מדבר. ככל שמצבם של בני הנוער קשה יותר, יורד הסיכוי שהם יתלוננו כנגד הגורם המטריד או המנצל וכנגד העוולות וההשפלות.
