Sub Stance

הם יספרו שהפכו כל אבן. חיפשו כל סדק אפשרי. לא ויתרו על כל בדל סיכוי. הם יאמרו שהם יכולים להישיר מבט אל היתומים והאלמנות ,ההורים והאחים השכולים, הסבים וסבתות והחברים שאיבדו את היקר להם מכל. הם יאמרו שהם יכולים בלב שלם ובמצפון נקי מאוד, להישיר מבט משום שהם יודעים שהם עשו הכל, אבל ה כ ל כדי להביא שלום. נסעו עד קצה העולם, בדקו כל פיסת מידע, ניצלו כל ערוץ תקשורת גלוי וחסוי, בקיצור הפכו כל אבן. וגם אולמרט יאמר את זה ביד קפוצה ובכיפוף קל של הגו הצידה, כפי שהמפאייניקים והחרותניקים אמרו את זה, ואחר כך המערכניקים והליכודניקים ועכשיו הקדימניקים והעמירפרצניקים, כולם אבל כולם הופכים כל הזמן את כל האבנים לא משאירים אבן לא הפוכה. אבל מה אפשר לעשות שיש לנו עסק עם אוייב רע ואכזר, לא סתם אוייב יש לנו עסק עם "ציר הרשע". וציר הרשע בכלל לא חושב על שלום. כאשר ציר הרשע אומר שלום הוא אומר מלחמה. כי ציר הרשע מוליך שולל את כל העולם, זו הטקטיקה שלהם – כל הזמן לשקר ולהטעות. אנחנו רוצים לדבר איתם לעשות איתם שלום לשבת איתם ימים כלילות עד שיעלה עשן לבן, אבל הם עדיין תקועים במרושעות השקרית שלהם.

באשר אסד נשיא סוריה אותת השבוע איתות שלום לישראל. ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט לא ניצל את ההזדמנות ודחה אותה. משום שהיה כנראה עסוק בלהפוך אבנים.

"שלושה ימים של חגיגת אנשים אין סופית. קמפינג על שפת האגם, שקיעות וזריחות, יפים ויפות, זרימות ושתיקות זרוקות ונקיות, ירוקים ולבנים, מופעים וניגונים, אמנים ותקליטנים, טיפולים ועינוגים, רסטות וצמות, מאכלים ועישונים, קניות עם טבילות, הורים וילדים, גנובים ו…גנבים, בראשית וגם ברא"

אם יש משהו שעושה לי חררה אלו הם טקסטים ניואייגיים רוחניים. השרלטנות המתקתקה והתשפוכת המחורזת הריקה לא מרגיזות ממש, אבל גורמות לתחושת אי נוחות חולפת.. האי מייל שנדחף לתיבתי מטעם רובוט דואר זבל והזמין אותי לפסטיבל בראשית עף לעבר הפח, אבל לפני שנחת בתוכו קלטתי שהחברה האלה מבראשית ברא אלהים, מנסים בעצם להדיח אותי להשתמש בגראס. כך אני מפרש את המשפט המבטיח בפסטיבל "רסטות, צמות, מאכלים ועישונים". ואותי (לפחות בנושא זה) לא עשו באצבע. אין לי בעיה שאנשים בוגרים מעשנים גראס, שותים, קושרים וזוחלים בדלת אמותיהם, שיהיה להם לבריאות ויבושם להם. אבל כשהם נכנסים אלי הביתה ומציעים לי ולבני ביתי "עישונים" זוהי בעיני הדחה. יש כאן עורך דין בסביבה ? הרשות למלחמה בסמים ? המועצה לשלום הקשיש ?

תארו לעצמכם שבמרכז טהרן היתה אורבת חבורה של כשלושים גברים צעירים בסימטאות היוצאות מהרחובות הראשיים ליהודים, וברגע שהיה נצפה יהודי היתה הכנופיה האיראנית מסתערת, מתנפלת עליו ומפליאה בו את מכותיה באלות ובאגרופים עד אבדן הכרה. כיצד היינו מגיבים ? האם יכול להיות שאמצעי התקשורת היו מתעלמים מהתופעה ? האם יתכן שדובר מטעם ממשלת ישראל לא היה יוצא בהכרזה כנגד המשטר האיראני ? ואם התופעה היתה חוזרת על עצמה שוב ושוב, ומרכז איראן היה הופך למלכודת לעוד ועוד יהודים, עוברי אורח תמימים בעיר מגוריהם, האם לא היינו טוענים שהמשטר האיראני מפקיר את אזרחיו היהודים ? שהוא עומד מאחורי הפוגרום האכזרי ? האם לא היינו קובעים נחרצות שהצהרותיו המתלהמות של נשיא איראן הפכו את יהודי ארצו לנרדפים, ושאם המשטר האיראני היה רוצה הוא היה דואג למנוע או לעצור את פעולת הביריונים המשתוללים במרכז טהרן. האם ישראל לא היתה תובעת במפגיע מהמשטר האיראני לדאוג לשלומם ? האם לא היינו פונים למנהיגי העולם החופשי בבקשה להרתם על מנת ללחוץ על המשטר האיראני להגן על יהודי איראן שהפכו לטרף לחיות האדם הרצחניות ? לאנטישמים ?

והנה מופיעה ידיעה באחד העמודים הפנימיים של המקומון הירושלמי "כל העיר" מאת הכתב אבי פוגל תחת הכותרת :

"תופעה: קבוצות נערים אורבות לערבים במרכז העיר ומבצעת בהם לינץ"

ובכותרת משנה:

"בעלי עסקים במדרחוב יואל סולומון מדווחים כי הם עדים באחרונה לתופעה מחרידה שהולכת ותופסת תאוצה : במוצאי שבתות מתכנסת קבוצה של עשרות נערים יהודים, שממתינה לערבי שיעבור כדי לתקוף אותו באלות. המשטרה התחילה השבוע לחקור."

מי שקורא את הכתבה יכול להבין שמזה חודשים נערך באין מפריע ציד ערבים במרכז העיר. משטרת המחוז מגיבה בכתבה :

"ידוע לנו על מקרה אחד שבו הותקפו צעירים ערבים על ידי צעירים יהודים. כוח משטרה המוצב במקום בסופי שבוע עצר את היהודים ומעצרם הוארך. החקירה נמשכת".

אם אכן תתברר הכתבה כנכונה, כיצד זה יתכן שהתקשורת שותקת כמעט לחלוטין ? שפרנסי העיר וקברניטי המדינה ממלאים פיהם במים ? היכן כל העמותות והאירגונים לשמירה על זכויות הפרט, האדם האזרח ? כיצד הידיעה על פוגרומים המתרחשים בלב הבירה לא מצליחה לעלות כלל על סדר יומנו ?

ערב ראש השנה, אתם בטוחים שכל בית ישראל יתקבץ סביב שלחן החג לארוחה משפחתית. יטבול תפוח בדבש ויתמוגג. האמת שונה, ואיני מתכוון לאלה שארוחת החג המשפחתית היא הסיוט הגדול שלהם, המפגע העונתי. כי אם ליותר ויותר משפחות שאינן נפגשות כלל, או שאינן מתקבצות באופן קבוע לארוחה משפחתית. אצל יותר ויותר משפחות הארוחה המשפחתית אינה מפגש משפחתי אלא צפיה בטלוויזיה אגב ארוחה. בבתים לא מעטים, כל אחד לוקח לעצמו בקביעות אוכל, מחמם במיקרו בזמנו החופשי אש. בני נוער שמגיעים לטיפול באישפוז למטרת גמילה מסמים ואלכוהול מדווחים שוב ושוב על שבבתיהם אין ארוחות משפחתיות ואין ארוחות חג. לכן לא הופתעתי כלל לקבל היום את הדו"ח של CASA – The National Center on Addiction and Substance Abuse at Columbia University. הדו"ח קובע שכאשר תדירות הארוחות המשפחתיות הן שתי ארוחות ופחות עולה הסיכון פי שתיים לעישון יומיומי של סיגריות ולהשתכרות חודשית, זאת בהשוואה לבני נוער שסועדים סביב השולחן המשפחתי לעיתים קרובות – לפחות חמש פעמים בשבוע. לאחרונים יש סיכון נמוך ב 70% להשתמש בסמים, והם נהנים באופן כללי מרמת התנהגויות סיכון נמוכה יותר.

יתכן, שבמקום להוציא הון עתק על קמפיינים מפוקפקים "הסמים עושים אותך כזה קטן" " לנקות את ישראל מסמים" "סמים, לא תודה" , עדיף לעודד משפחות להתכנס מדי יום לארוחת ערב משפחתית. האמריקאים עושים את זה בדרכם הסכרינית והחינוכית להרגיז שלפעמים משעשעת, וגם ג'ורג' דאבל יו בוש מתגייס, אך הכיוון נכון. יתכן שאם נלמד משפחות לאכול יחד, נגיע להישגים הרבה יותר טובים במניעת עישון, שתיה ושימוש בסמים.

אומר י' ומוסיף : "הרבה יותר מחמישים, רובם מסניפים אותו. יש כאלה שבולעים אבל אז התרופה משתחררת בגוף לאט, אם אתה מסניף אתה מקבל הכל בבת אחת בבום". י'  השתמש בסמים כמו נערים רבים בעיר, עד שהכיר את א' המבוגר ממנו, מאז הכל השתנה. א' שנפגע בתאונת דרכים קיבל מרופאו את האוקסיקונטין כתרופה לשיכוך כאביו הנוראיים. התרופה עבדה טוב. אבל א' גילה שהיא עושה לו הרבה יותר מאשר סתם שיכוך כאביו, היא נתנה לו להרגיש שהוא מישהוא שלא ידע מעולם שהוא כזה. וכאשר הוא הרגיש שהוא כזה, הוא כבר לא רצה יותר להיפרד מהכזה הנפלא הזה. כשנפגש עם י' הוא ידע שגם י' מחפש למצוא את הכזה של עצמו. "ככה בקלות נפלתי לאוקסיקונטין, מי שמתחיל לא יכול להפסיק. גם לא רציתי להפסיק ".  

"אוקסי" קוראים לו ברחוב בארה"ב. בארץ הוא עדיין אוקסיקונטין. רק עניין של זמן עד שגם כאן יתחילו לכנותו כך. אוקסי נשמע קצר, קליט, חברי, סקסי ומעט קשוח. "ערב אוקסיקונטין בחדר האדום" זו כותרת המשנה מתחת לצילום בפליקר של לורן וורבי רווקה בת 26 " אני מוטרפת שכולם אוהבים להיות בסביבתה. אני הומו הלכוד בתוך גוף חצוף של נערה סטרייטית" היא מציגה את עצמה. הצילומים בפליקר שלה,  מנציחים מסיבות, בילויים בבארים – לורן שתויה לרוב או מרוממת וחורצת לשון.

האוקסיקוניטין הוא משכך כאבים בינוניים וחזקים ממכר ביותר. החומר הפעיל בו הוא האוקסיקודון Oxycodone. האוקסיקונטין נותן השפעה דומה לזו של אופיאטים ולכן הוא מהווה תחליף מצויין להרואין. " כשלא היה לי אוקסיקונטין לקחתי הרואין וזה אותו דבר" אמר י' "באוקסיקונטין אתה יודע מה קיבלת בהרואין לך תדע מה הכניסו בפנים. לקחתי איזה 2 – 3 כדורים צהובים של 40 מיליגרם, חילקתי את זה לבוקר, צהריים וערב". רוב המכורים המשתמשים באוקסיקונטין עושים זאת בהסנפה או בלעיסה, כך הם מבטלים את מנגנון השחרור המושהה של התרופה ומקבלים את כל המינון בבת אחת, השימוש בהזרקה לא נפוץ, ומאוד מסוכן כמו גם שימוש בו זמנית עם אלכוהול. בארה"ב בשנת 2004 דיווחו במחקר כ 3 מליון בני אדם בגילאי 12 ומעלה על שימוש אחד לפחות בחייהם באוקסיקונטין. שנה אחת קודם לכן דיווחו על על כך 2.8 מיליון – עליה משמעותית. ממצאים מחקריים מעלים שמרבית המתמכרים לאוקסיקונטין 87% הם בעלי היסטוריה של שימוש לרעה בחומרים, באשר ליתר, יתכן שהנתונים לוקים בחסר בגלל בעיות במודעותם של רופאים למצבי שימוש לרעה באוקסיקונטין בקרב מטופליהם. בסנטה ברברה קליפורניה מצהיר בעל בית מרקחת בשלט גדול בחלון הראווה "אין לנו אוקסיקונטין במלאי" השלט הזה מעיד כאלף עדים על היקף הבעיה. הצילום הוא של Michael Sauers  בפליקר:

בשנת 1995 קיבלה חברת Purdue Pharma את אישור ה FDA – מנהל המזון והתרופות האמריקאי לשימוש באוקסיקונטין כמשכך כאבים. היום ניתן למצוא באתר שלה התייחסות לשימוש לרעה בתרופות, וזה אומר הרבה. האוקסיקונטין היא תרופה חשובה ועם זאת יש לה פוטנציאל גבוה לגרום לנזקים בשימוש לא נכון. האם צרכן הסמים האמריקאי מעדיף את האוקסיקונטין כמוצר תעשיית התרופות על ההרואין, שבדרכו מאפגניסטן אל סוחר הסמים בקרן הרחוב סופח לתוכו מרכיבים שונים ומשונים ? או שאולי הוא מעדיף לרכוש את הסם שלו במקום מהוגן ולא מסוכן – בבית מרקחת ולא בסימטה אפלה ?

לאוקסיקונטין יש גם נקודה ישראלית, מעט כואבת לבעלים ולבעלי המניות –  חברת טבע שקיבלה אישור מה FDA לייצר ולשווק את האוקסיקונטין נאלצה להגיע לפשרה עם חברת פרדיו ולפיה תפסיק את ייצור ושיווק האוקסיקונטין, בתמורה לכך הסירה פרדיו את תביעת הפיצויים שלה מטבע בגין פגיעה בזכויות. מכירות התרופה ב 2005 הסתכמו ב 1.2 מיליארד דולר.

חשיבותו של בניית כוח צבאי חזק מיומן ומצוייד כהלכה הוא בעיני בעל חשיבות מרכזית במניעת גלישה לשימוש בנשק לא קונוונציונלי. ככל שתדחה ותתעכב הפעולה לשיקום צה"ל תעלה הסבירות של שימוש בנשק גרעיני במקרה של מלחמה בין ישראל לאחת או יותר משכנותיה. הירידה בכוחו המרתיע של צה"ל, עלולה להגביר את הנכונות בקרב גורמים באיזור לפתור בעיות וסכסוכים בדרכי מלחמה. מנהיגות מדינית וצבאית שאינה פועלת באופן סביר, עלולה ליצור זירה בלתי צפויה, שבה יתרחש שימוש לא ראוי בכוח הנשק הגרעיני.

ממשל תקין, מנהיגות שקולה, פעולה מתמדת ומתקדמת בערוץ מדיני השואפת לבניית הסדרי והסכמי שלום ושיקום הכוח הצבאי של צה"ל, יפחיתו את סכנת השימוש בנשק גרעיני.

אולי, והלוואי שלא, אבל לך תדע אם בעוד שלוש שעות לא יצלצל הטלפון אצל ראש הממשלה אהוד אולמרט הישן בביתו, על הקו יהיה הרמטכ"ל דן חלוץ, שיודיע לרוה"מ שמנתוני מודיעין שונים עולה שצבאות איראן וסוריה נערכים למתקפה על ישראל. הוא יבקש אישור לגיוס מילואים משמעותי ומיידי, לקראת תקיפת מנע של צה"ל. עשרים דקות לאחר מכן יצלצל הטלפון שיעיר גם את שר הביטחון מר עמיר פרץ ושיחה דומה תתנהל בינו לבין הרמטכ"ל.

האם שלושת ממלאי התפקידים אלה, בשלים לקבל את ההחלטות הנדרשות ? האם הם יודעים לשאול את השאלות הנכונות ? האם יש להם יועצים המוכשרים לסייע בידם לנסח שאלות, להבין ולנתח את התשובות ? האם כל אחד מהם ניצל את החודש שחלף מהפסקת האש בלבנון ועד הערב, על מנת לאסוף מידע, לבצע הערכת מצב, להסיק מסקנות, להפיק לקחים, לבצע שינויים מידיים ולהערך באופן הנדרש והנכון ביותר על מנת שצה"ל יהיה ערוך ומוכן ?

שלושת ממלאי התפקידים אלה היו עסוקים בחודש זה בין היתר באיום על מעמדם ובספקות שעלו ביחס לתיפקודם ולכישוריהם למלא את דרישות תפקידם. יתכן מאוד ששלושתם היו עסוקים מאוד בעניינים שונים שמיקדו את תשומת ליבם (למשל: הבית ברחוב כרמיה, הבית ברחוב שילה, מכירת תיק ההשקעות, ציר ברוורמן – אילון, ועוד ועוד)  ולא איפשרו להם לעסוק בענייני המדינה ובטחונה, כפי שניתן היה לצפות ממי שסיימו זה עתה מלחמה שהישגיה בלשון המעטה שנויים במחלוקת.

האם היחסים האישיים בין שלושת ממלאי התפקידים – אהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ וצוות לשכותיהם, מאופיינים באמון, פתיחות ושיתוף פעולה שיאפשרו תהליך קבלת החלטות נכון לנוכח האיום ? 

האם כל אחד משלושתם נמצא בכושר קוגניטבי ומנטלי אופטימלי, שיאפשר לו להתמודד באופן הנכון עם הלחץ האדיר שיופעל עליו לכשיקבל את שיחת הטלפון בעוד כשלוש שעות ?

גזען.

עם הירידה במעמדם של הרחובות יפו, בן יהודה והמלך ג'ורג' "המשולש" הירושלמי, חלה עליה במעמדם של רחוב עמק רפאים ודרך בית לחם. זה גורלם של רחובות נחשבים, שתהילתם לא לעולם עומדת. בילדותי היה רחוב אלנבי בתל אביב מלך הרחובות, מכיכר המושבות בואך רציף הרברט סמואל. בנעורי דחק דיזנגוף את אלנבי וכך עשה ברבות הימים שינקין לדיזנגוף. מפגש הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם, עומד לשנות את פניו – מגדלים יכסו את הכנסיה הארמנית, שהיתה בית העם לטמפלרים יושבי המושבה הגרמנית, ויגמדו את בתיה ורחובותיה משובבי הנפש, כולל את נפשו של ראש הממשלה, שמבקר המדינה בודק אם לא שובב גם את כיסו בעיסקת רכישת נכס ברחוב כרמיה. למפגש הרחובות הזה היה לפני כמה שנים שם. במרכז אי התנועה ניצב עמוד ובראשו שלט שהכריז "כיכר זיגמונד (שלמה) פרויד". הפקיד העירוני האחראי על הגהת שלטי רחובות וכיכרות, בחר להוציא לאור את השם שבו מן הסתם פרופסור פרויד לא הרבה להשתמש, שלמה. היתה לכך לווית חן בקריצת עין חביבה. השלט עמד שם בגאון והנציח את שמו של אבי הפסיכואנליזה בלב ירושלים, בשער המושבה הגרמנית, לא הרחק מהתחנה לבריאות הנפש ששכנה אז בדרך בית לחם 14, מקום שקודם לכן שימש כלשכת הגיוס של ירושלים. מחזורי המתגייסים הלכו וגדלו ובמקביל התרבו המתדפקים על חדרי הטיפול הנפשי, והמקום נעשה צר מלהכיל הן את המתגייסים והן את המתפרקים ושני המוסדות עברו מן המקום. יום אחד נעלם השלט, ממפגש הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם, כלא היה. חשבתי בליבי שאולי יציבו במקום השלט הצנוע שלט חדש או לוח אבן ועליו יחקקו את תמצית פועלו של זיגמונד שלמה. אלא שהימים נקפו, חודשים ושנים עברו, ושלט אין. אם ישלח תורכי לחפש את הכיכר, הוא ישוב אלינו ויטען שוב: "כיכר זיגמונד, בסוגריים שלמה, פרויד, יוק".

מספרו של פרויד (1901) פסיכופתולוגיה של חיי יום-יום – על שכחה, פליטת-פה, מעשה שגגה, אמונת הבל וטעות, בהוצאת "לגבולם" בהשתתפות מוסד ביאליק בתרגום צ. וויסלבסקי :  "יש שכחת שמות נמשכת, שבה מתעלמים והולכים מן הזכרון שלשלות שלמות של שמות. רוצה אדם עם שכחת שם להזכר שמות אחרים, הקשורים קשר מהודק אל השם הראשון, והנה מתעלמים תכופות אף השמות ההם, שהיו צריכים לשמש אחיזת מה לזכרון. וכך מדלגת ומקפצת השכחה משם לשם, כאילו באה להוכיח את מציאותו של עכוב, שאין להתגבר עליו בנקל."

מ.ב שלום,

מ.ב שלום,נתקלתי במכתבו הפומבי של מי שכנראה שבר את ליבך או הפר את אמונך, ובחר לפנות אליך בפומבי במכתב גראפיטי, שריסס בסטנסיל על דופן ארון בזק, סמוך לבית בצלאל ההולך ונבנה במרכז ירושלים. מכיוון שהמכתב גלוי לעין כל, לא זו בלבד שלא חל עליו חרם דרבנו גרשום, אלא שהוא מזמין את תגובת העוברים שבים וקוראים. אין לי כל כוונה להניא או לעודד אותך מלתת לכותב להיכנס שוב אל מיטתך (ע"ע זרעון). אני נוטל לעצמי את הזכות לשתף אותך בהרהורי בערבו של יום שהיה דחוס והמשיך להעיק. מ.ב שימי לב שאותיות שמך הן קטנות ביותר, כשליש מגודלן של יתר האותיות. הוא מיזער את שמך כל כך, עד כי אפשר להתווכח האם את באמת מ.ב או אולי חלילה א.ר ? הוא עשה אותך כל כך קטנה, לא ברורה, חסרת אופי ובעיקר נטולת כח, שאינה תופסת מקום של ממש. ולעומת זאת לעצמו נתן אותיות עבות כמעט בוטות במילים "אהבת חיי". כמה שחייו חשובים לו או מה שהוא מגדיר כאהבת חייו. כמה נפח הוא נותן לעצמו ולצרכיו. "סליחה ששברתי אמון" הוא כותב, אינו מבקש, כי אם מפריח נפיחת סליחה. סליחה על מעשה שהוא נמנע בפחדנות מלציינו במפורש (שיקרתי, גנבתי, נאפתי, בגדתי וכיו"ב), שגרם לדעתו לפגיעה באמון. באמון של מי ? שוב הוא אינו נותן לך את מה שמגיע לך באמת ! אצלו אין "אמונך" כי אם אמון, סתמי לא משוייך. הוא מתעלם לחלוטין מהתנהגותו, אינו לוקח אחריות על מעשיו אלא מבקש סליחה על התוצאה – שבירת אמונך. שימי לב כמה דקיקה יצאה לו המילה "אמון" כמה היא רופסת, יתומה ורזה. וכשהוא פולט את הסליחה המע"מית שלו, אינו משקיע אפילו בסימן קריאה ! להדגיש ! לכרוע ברך ! לומר אשמתי בגדתי ואני מבקש ממך סליחה ! אלא פולט סליחה חלושה, כאילו ששבר צלחת פיירקס לרסיסים קטנים באמצע חדרך שבנחלאות. והסוף "יש עוד מקום לתיקון ?" והנה כאן, כן מופיע סימן שאלה ! כשאינטרסים שלו עומדים על הפרק, הסימנים אינם נחסכים. האם "יש עוד מקום" הוא שואל אותך, ואני שומע אותו במו אזני מוסיף ושואל: או שמא המקום כבר נתפס על ידי מאן דהוא ? ואם יש מקום האם תאפשרי לו לעשות "תיקון". למרות שהמילה "תיקון" היא המילה היפה והחזקה ביותר בכל מכתבו, אני מטיל ספק אם הוא כתב אותה במובנה העמוק. אני מעריך שהוא התכוון דווקא למובנה הצר – תיקון כמי שרואה במה שקרה, איזה קילקול או תקלה – תאונונת שמצריכה תיקונון. התבונני בשירבוט הלא מודע, שניתז מתוך פינה חסרת רסן באחת מאונותיו. בואי נחזור אל "אהבת חיי" – שימי לב מה מסתתר מתחת למילים אלה – את רואה היטב ! כן אני יודע שעכשיו גם את רואה אותו, את הזרעון המונקי (ע"ע אל מיטתך), שמעיד כעד יחיד על הכוחות הלוחצים שהניעו אותו לכתוב אליך על דופן ארון בזק, בודד וזועק ממיטתו הריקה.

נ.ב מה דעתך על FISH ?

אני לא אוהב ”סרטי סמים“ – המוסיקה הדרמטית, המצלמה התזזיתית והטיפה הגולשת על מחט המזרק צפויים מראש . ”אם סמים היו חוקיים“ – דוקודרמה מבית היוצר של הבי.בי.סי לא נמלטת מהמלכודת אבל מעוררת מחשבה ומלבה את הויכוח.

לטפס במעלה הדרך ולהפנות את הגב לשקיעה.