סוגרים שולחן
נכתב בתאריך 19 בספטמבר 2006 מאת משה קרוןערב ראש השנה, אתם בטוחים שכל בית ישראל יתקבץ סביב שלחן החג לארוחה משפחתית. יטבול תפוח בדבש ויתמוגג. האמת שונה, ואיני מתכוון לאלה שארוחת החג המשפחתית היא הסיוט הגדול שלהם, המפגע העונתי. כי אם ליותר ויותר משפחות שאינן נפגשות כלל, או שאינן מתקבצות באופן קבוע לארוחה משפחתית. אצל יותר ויותר משפחות הארוחה המשפחתית אינה מפגש משפחתי אלא צפיה בטלוויזיה אגב ארוחה. בבתים לא מעטים, כל אחד לוקח לעצמו בקביעות אוכל, מחמם במיקרו בזמנו החופשי אש. בני נוער שמגיעים לטיפול באישפוז למטרת גמילה מסמים ואלכוהול מדווחים שוב ושוב על שבבתיהם אין ארוחות משפחתיות ואין ארוחות חג. לכן לא הופתעתי כלל לקבל היום את הדו"ח של CASA – The National Center on Addiction and Substance Abuse at Columbia University. הדו"ח קובע שכאשר תדירות הארוחות המשפחתיות הן שתי ארוחות ופחות עולה הסיכון פי שתיים לעישון יומיומי של סיגריות ולהשתכרות חודשית, זאת בהשוואה לבני נוער שסועדים סביב השולחן המשפחתי לעיתים קרובות – לפחות חמש פעמים בשבוע. לאחרונים יש סיכון נמוך ב 70% להשתמש בסמים, והם נהנים באופן כללי מרמת התנהגויות סיכון נמוכה יותר.
יתכן, שבמקום להוציא הון עתק על קמפיינים מפוקפקים "הסמים עושים אותך כזה קטן" " לנקות את ישראל מסמים" "סמים, לא תודה" , עדיף לעודד משפחות להתכנס מדי יום לארוחת ערב משפחתית. האמריקאים עושים את זה בדרכם הסכרינית והחינוכית להרגיז שלפעמים משעשעת, וגם ג'ורג' דאבל יו בוש מתגייס, אך הכיוון נכון. יתכן שאם נלמד משפחות לאכול יחד, נגיע להישגים הרבה יותר טובים במניעת עישון, שתיה ושימוש בסמים.
