Sub Stance

כשיש למדינה כל כך הרבה כסף, צריך לחשוב באופן יצירתי ומקורי לאן לשפוך אותו. ולכן הרעיון שהגה האלמוני להוציא את "ספר מורשת השב"ס – שרות בתי הסוהר, ארגון הכליאה הלאומי" הוא גאוני. ואם כבר עומדים על סף ביצוע משימה לאומית חשובה ממדרגה ראשונה, מן הראוי שהדבר יעשה ביסודיות, כלומר יוזמן יועץ שיכתוב את מפרט ספר מורשת השב"ס. אבל מכיוון שאנחנו חיים במדינה מתוקנת יפורסם לשם כך מכרז. וכך נולד מכרז מספר 270/2012. מכרז זה יבטיח שכותב המפרט לספר מורשת השב"ס יבחר בהליך תקין ומסודר ושיהיה בעל הכישורים המעולים לביצוע המשימה הלאומית (עיין סעיף תנאים מיוחדים למכרז). אני כבר משתוקק לקרוא את מפרט הספר וכמובן גם את הספר עצמו. מדובר בספר שובר קופות בסט סלר הורס. אני רואה בעיני רוחי את התורים הארוכים המשתרכים לפני חנויות הספרים. לא יהיה בית בישראל שבחזית ארון הספרים שלו לא יוצב לתפארת ספר מורשת השב"ס. הספר יתורגם לשלושים שפות, הוא יהפוך לסרט, לאופרה לבלט. ברחבי העולם יוולדו ילדים שיקראו להם "מורשת" או "שבס". שדרות האו"ם הלא הן שדרות הציונות ישנו את שמן לשדרות מורשת השב"ס. השמים כלומר החלל הוא הגבול, נתיב נסיעת הסקיוריטי על המאדים ישא את שם הספר. ולבסוף הנובל הנכסף. עמוס עוז שעשרים שנה ברציפות מככב ברשימת המועמדים לזכיה בנובל לספרות, לא יופתע, כאשר מחבר הספר יעמוד מול המלך ירכין ראש יושיט שתי ידיים יטול את המדליה והצ'ק.

בעקבות ההצלחה האדירה של הספר והשפעתו על מצב הרוח הלאומי, יווצר ערוץ חדש לשפיכת כספים לשוא. אני רואה בעיני רוחי ספרים נוספים שיקדמו להם מפרטים מדוקדקים, שיתפסו את מקומם לצד זה של השב"ס כמו "ספר מורשת מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס", "ספר מורשת אגודת הכדורגל בני יהודה תל אביב", "ספר מורשת דליה איציק", "ספר מורשת חברת החשמל", "ספר מורשת פרופסור יהודה היס", "ספר מורשת אגף הגביה של אגרת הטלוויזיה והרדיו", "ספר מורשת מזנון הכנסת", "ספר מורשת הרב ניסים זאב", "ספר מורשת אגף הרוקחות במשרד הבריאות" "ספר מורשת יובל שטייניץ" ועוד כהנה וכהנה.

רחוב מרים החשמונאית יורד אל דרך בית לחם, זו השעה בה מכונית מדדה אחר מכונית. פיהוק גובל בנרגנות. נהגת מוציאה יד עם סיגריה, מאפרת אל הכביש. אחר כך, תשליך סיגריה בוערת שתתגלגל, תעלה עשן דק ותעצר ליד גבשושית אספלט. בלויד ג'ורג' שני גברים הולכים זה לצד זה, אחד על המדרכה הצרה וחברו על הכביש. הוא יודע שאני מאחוריו. סומך עלי שלא אדרוס אותו. אני מאט. נותן לו זמן. המכונית שבעקבותי צופרת . הגבר עולה אל המדרכה ופוסע בעקבות חברו. בצומת עמק רפאים הוא שוב צופר. גם כשנהג מאפשר לי להשתלב בתנועה הוא ממשיך לצפור. חייו קשים, היום קם עליו שלא בטוב. דחוס לו בתוכו. אני עולה בז'בוטינסקי בואך ככר סלמה. במעבר החציה גבר צנום מזוקן קלות, לבוש מכנסיים שחורים חולצה לבנה, כיפה שחורה ואוחז בספר. אני כה תמים, השילוב של אדם וספר מתחבר אצלי לנאורות ואהבת אדם. הוא חוצה את הכביש, ואז כשאני חולף לידו הוא יורק בזעם ארצה לכיווני ונועץ בי מבט שונא אדם . "טפו" יריקה רעילה. מה הוא ילמד היום. מה יפתח לו דף הגמרא. אולי לא מצאו לו אישה. אני מתרחק, מנסה להבין למה הוא כה שנא אותי. מה רע עשיתי לו. אומר לעצמי שזה לא אני זה מה שאני מייצג. זה לא בי זה ממנו. היריקה הזו כולה רעלים שלו. היא מעידה עליו יותר מכפי שהיא מעידה עלי. כמעט השתכנעתי. בכניסה לבית הנשיא עומדת קבוצת צעירים וצעירות לבושים חגיגית , ממתינים בסבלנות לבדיקה הבטחונית, לפני שהנשיא יקדם את פניהם וישא לפניהם דברים חשובים על העם ששב לארצו, על רוחו וננוטכנולוגיה. השוטרת עם החצאית הארוכה לא הגיעה היום. בקיוסק בפינה גם הבוקר אני לא רואה את שמעון. עורך הדין גלאס פוסע עם תיק העור המרופט שלו, ברחוב האר"י. אני אומר לעצמי, שאני לא חושב על האיש שירק , שהוא לא מעסיק אותי, שאני ממשיך הלאה כי זה שלו זה לא שלי. עכשיו אני נזכר שאחרי היריקה הוא גם פלט משהו, קרוב לוודאי שקילל. מתאים לו לסנן "יא מנייאק" אך השפתיים שלו יצרו תנועה של הברה פתוחה בסוף המילה, אולי "טפו יא שרמוטה".

ההצקה היא הטרדה, ביזוי והשפלה מילולית או פגיעה ותקיפה גופנית. זו התנהגות אלימה הגורמת לדיכוי והדרה של הקרבן. היא עשויה להיות על רקע מגדרי, מיני, תרבותי, דתי וגזעני. ההצקה מתקיימת לרוב במצבים בהם לקרבן אין כוח חברתי או פיסי בשל נחיתות.

ההצקה גורמת למצוקה רגשית חריפה שאחת מתוצאותיה היא התאבדות הקרבן. ההצקות המדווחת לאחרונה במדיה, מקושרת עם מקרי התאבדות של בני נוער בעקבות הצקה באינטרנט. אולם מחקר שפורסם לאחרונה מראה שההצקה באינטרנט היא רק חלק מהצקה הרבה יותר מורכבת אותה חווה הקרבן במציאות. בני הנוער שהתאבדו היו חשופים להצקה הן באינטרנט והן בחיים. חלקם סבלו מדיכאון. החוקרים מצאו 41 מקרי התאבדות (24 בנות 17 בנים בגילאי 13 עד 18) 24% מתוכם סבלו מהצקות הומופוביות. 12 אחוז מבני הנוער שהתאבדו על רקע זה זוהו כהומוסקסואלים. נתונים אלה ואחרים הוצגו לאחרונה ב American Academy of Pediatrics National Conference in New Orleans על ידי הקנדי John LeBlanc, M.D., M.Sc., .

בעבודתי עם בני נוער וצעירים פגשתי בצעירים שסבלו מהצקות על רקע קסנופובי – בשל היותם עולים חדשים, בעלי דת שונה, או על רקע גזעני בשל היותם שחורי עור. קרבנות ההצקה דיווחו על שיפור במצבם בעקבות שימוש באלימות, בסמים ובאלכוהול או התערבות הוריהם.

המונח "ילד כאפות" מתייחס לילד שמקבל מכות (=כאפות) השתרשותו של הסלנג "ילד כאפות" מוכיח עד כמה רחבה היא ההזדהות דווקא עם התוקפן המציק. ולכן לא מפתיע למצוא באינטרנט את המשחק "ילד כאפות" המזמין את המשתתפים בו להכות את הילד הקרבן וכך כתוב בדברי ההסבר: " אתם מקבלים נשקים, כלים שונים ותקציב מוגבל עליכם להכאיב כמה שיותר לילד כאפות כדי לצבור נקודות, לעבור שלבים ולקבל נשקים". האינטרנט עמוס בחומרים שבהם מתועדים ילדים ובני נוער הסופגים אלימות והשפלות. שוב ושוב חוזרת דמותו של התלמיד השקדן האינטליגנטי "החנון" כמושא לבוז ותוקפנות.

ככל שנגישותו של הילד למקורות עזרה קשה, כך יחמיר מצבו. תחושת חוסר התקוה והדיכאון עלולים להוביל אותו למעשה נואש להתאבדות. לכן, יש להעלות את מודעות המורים וההורים לקיומה של הבעיה. התערבות הורים ומבוגרים עשויה לסייע מאוד לקרבן של הצקות. הורים הנמנעים מפניה לעזרה ושיתוף אחרים במצב ילדם עלולים אף הם להיקלע למצוקה. למרות שמקובל להניח שמרבית קרבנות ההצקות הם בקרב תלמידי בתי ספר, הרי יש להפנות תשומת לב גם להצקות חמורות המתרחשות בפנימיות, במוסדות אישפוז, בצבא, במקומות עבודה, בארגונים, בבתי מעצר וכלא ולפעמים גם בתוך המשפחה.

בלית ברירה התיישבתי על הגלגל. משם, בשל הפרשי הגובה, יכולתי לצפות בשירבוטים ובהערות השוליים שהוא כתב. לא האמנתי למראה עיני, גם אתם לא הייתם מאמינים, – הוא כתב את השם המפורש . ניסיתי לפענח או לפחות להרכיב משפט מובן אחד, אבל טלטלות האוטובוס והדיפלופיה הפריעו. כתב ידו היה מהסוג המשיחי עם קווקווים וסימנים אחרים שרק מי שיצא מהפרדס יכול להפיקם. ואז התבהר לי שהאישה מהפיש אנד צ'יפס היתה קשורה. היא נראתה כאחת הנשים, שום דבר מיוחד. כשעברה ליד השלחן שלי אמרתי לעצמי שהגיע הזמן שלה לתקן את הצבע כי שורש קודקודה החל להאפיר. היא פנתה לשולחן של משפחה שישבה סמוך אלי, אמרה משהו. הם הסכימו. ואז היא הכניסה לתוך גביע פלסטיק את שאריות הדג והצ'יפס משולחנם עד שהגביע עלה על גדותיו. הם היו בהלם. המחשבה הראשונה שלי היתה שהכלב שלה הולך לחגוג היום, אבל אז כשפנתה לדרכה, גיליתי שהיא אוכלת מהגביע בפראות האופיינית לאדם מורעב ומוטרף. אבי המשפחה הבחין במתרחש ומיהר אליה. הם ניגשו יחד אל הדלפק והוא הזמין לה מנה ושילם. היא הנידה בראשה וחייכה. אולם לא הפסיקה לאכול מתוך הגביע את השאריות שליקטה משולחנו. היה ברור שהיא לא יכולה להפסיק, שזה התיקון שלה. גם היא יצאה מהפרדס במצב לא טוב. בדרך לגאולה השלמה היא עוברת מבחנים לגמרי לא פשוטים. נדרשת לרדת לנקיקים הכי אפלים ובזויים של הקיום האנושי. אך אף אחד לא יצליח לבלבל את קובי אריאלי והאשה, שהוא חולק איתה תכנית ברדיו, עם דיבורים על רעב ועוני. אם יש לה כסף לצבוע שערות פעם בשלושה חודשים ולקנות שמלה, אז בטח יש לה גם מקלט טלוויזיה וקובי אמר ברדיו שלכל הבכיינים יש גם סמרטפונים ובת שיחו הצהילה בהסכמה. האשה המתינה ליד הדלפק ופרורים נשרו מתוך הגביע ומבין אצבעותיה ונחתו על הריצפה. מלאכים קטנטנים שרק צדיקים גמורים יכולים להבחין בהם, רקדו למרגלותיה וליקטו את פירורי שאריות הפיש אנד צ'יפס, שהצדקת המוטרפת פיזרה כלאחר יד ובלא משים. המוכר מההחנות הסמוכה, המציעה מיצים כנגד כל סוגי המחלות והנגעים, הגיש לה צרור מפיות נייר. היא נטלה אותן וניקתה את פניה והספיגה בהן את השמן שדבק באצבעותיה. תמונה זו היתה חזיון אחרית הימים עם רמזים עבים לביאתו הקרובה, שרק מטעמי הזהירות איני מונה אותם כאן אחד לאחד. שעה קלה לאחר מכן, איימי ויינהאוס עלתה לקו 74 לשכונת חומת שמואל. האוטובוס המפרקי התגלגל במורד רחוב שטראוס, חלף על פני "מרכז החלוק והפיג'מה" וחנות "מעיין שטוב", ואז חצה את הצומת יפו המלך ג'ורג', על הקיר מימין השלט המפואר הנושא גם את שמו של ראש העיר ירושלים רעאב ביי נאשאשיבי. פעם לפני הרכבת קלה, היה כאן צומת האיקסים – מעבר חציה מיתולוגי, הולכי רגל עברו בו זמנית לכל הכיוונים וגם באלכסונים. כאן הוצב הרמזור הראשון בעיר. בתחנה הסמוכה עלו שניהם. איימי היתה חיוורת מאוד, חיוורון שהודגש עוד יותר על ידי איפור העיניים הכבד והשפתון האדום דם לוהט שלה. זרועותיה היו נקיות מקעקועים. היא לבשה מיני הורס וחולצת שיפון לבנה עם כותפה אדומה וגם כיסוי כיס אדום. היא השעינה מרפק על כתפו והקשיבה למוצא פיו בהערצה. זו היתה לה הפעם הראשונה בירושלים. העיר היכתה בה. כשעברנו על פני מלון מוריה הוא קרא באוזניה את השלט, אמר משהו על גן הפעמון והחאן. הוא נראה כמו איש עסקים חובקי שטייעטל, חבש כיפה שחורה שכמעט נבלעה בשחור שערו. מדי פעם היא פתחה את פיה בהשתאות והשאירה אותו פעור למשך זמן מה עד שנסגר לאיטו. אחר כך הם קמו ופסעו לכיוון הנהג, איימי היתה מאחוריו השעינה את כף ידה על מרכז גבו, כמו אישה שיודעת לתת לגבר האמיתי שלה את ההרגשה שהוא אוהב – להיות משענת, מגן וסוכך.  היא כה היתה זקוקה לו בחייה, כשכולם רק ניצלו אותה ודחפו לה סמים ושתייה. טוב לפחות לדעת, שעכשיו בירושלים של מעלה יש לה גב רחב.

עשרים אלף קוראי המסורים מכירים את חיבתי לאלה שבאישון לילה חומקים בסימטאות אפלות עם מיכלי תרסיס בחיקם, מחרפים את נפשם על גגות כדי לתת ביטוי לאשר על ליבם. לעיתים קרובות הם משיגי גבול, פוגעים בשלוות האסטתיקה האורבנית. קורה שהם מצליחים להעלות חיוך על פני העוברים או את חמתם. בדרך כלל הם שקופים. רוב האזרחים החולפים ברחובה של עיר מכונסים בענייניהם, ואין להם מספיק מקום פנוי בכונן הרך לגרפיטי. ניסיתי פעם לתת הוראות כיצד להגיע למקום מסוים והשתמשתי בגרפיטי כמציין מקום, או אז גיליתי שאני באמת עוף. "אדם מול קיר" הוא מוטיב בחיי, אך לא זה הזמן להרחיב עליו את הדיבור . יש לי חיבת מה לענף בתוך אמנות הרחוב המשתמש בכרזות ושלטי רחוב כמצע. רב השיח בין הפירסומאי למרסס בין המוצר לצרחן טומן בחובו אפשרויות שטרם מוצו. כשראיתי השבוע את הגברת לבנת פורן חלית נפצעת ? מרוססת על מחלף גולדה בירושלים, היה לי רגע של נחת רוח. המרססים השחירו את פניה ואת מחשופה הצנוע עד שהפכה לשחורת פורן נפצעת חלית. וכך נוצרה לרגע נדיר ברית ביני לבין המרססים החרדים. בעיר הקודש אין טעם לתלות כרזות ועליהן לא עלינו דמות אשה, תוך שעות ספורות הדוסים מרססים אותה לגזרים.  זה היה גם גורלו של גרפיטי שצילמתי במחנה יהודה, האשה בגרפיטי מליטה את פניה, אבל את הרגליים החשופות הדוס ריסס שוק על ירך (ראו בצילום להלן). דבר אחד נישגב מבינתי מדוע פני הנשים בעיר הזו גלויות ואילו בכרזות הן פסולות ? האם לא הגיעה השעה שמשמרות הצניעות יכסו את הנשים בבורקות ? שהרי כך נדמה לי, אשה בשר ודם יכולה להעביר גבר על דעתו יותר מכרזת נייר סקסית ככל שתהיה. חלית נפצעת.

עשיתי רשימה של כל המילים בנות שתי אותיות זהות. מצאתי: גג, וו, זז, שש ותת. הוצאתי את דד כי היא מילה גסה. צץ לא נחשב, צדיק סופית היא לא אות זהה. יי נחשב, אבל אסור לכתוב יי כי זה השם של אלוהים אדוני. מי נתן לאלהים את השם שלו אם אין לו הורים ? אם לאלהים היו הורים אז גם הם היו אלהימים. זה לא חייב להיות, לדוגמא מיור ידע בלי שעון מה השעה, את כל התורה בעל פה ובאיזה עמוד בספר הטלפונים כתוב איזה שם, וההורים שלו נשמתם עדן לא ידעו כלום.

האמת נמצאת למעלה או למטה ? ברור שלמעלה. מה שיותר גבוה זה יותר קרוב לאלהינו שבשמים, לכן האמת למעלה והשקר בבור עמוק באדמה. עמוק באדמה כי לשקר אין רגליים ואם אין לו רגליים הוא לעולמי עולמים לא יצא מהבור שלו. ורדה תמיד משקרת שהם עשירים ושלהורים שלה יש הרבה כסף, ויכול להיות שהם יקנו לה כלב. הכלב של ורדה יהיה כלב שקרן. כלבים לא משקרים אף פעם. מי שלא מדבר לא משקר. ואם מישהו אומר מילים שקריות בלב ? אין דבר כזה, כל המילים שאומרים בלב הן אמת. הלב לא משקר. נקודה. הזיקית צבועה, כל פעם מחליפה צבעים. אם היא מחליפה צבעים אז מה הצבע המקורי שלה ? כנראה שאין לה צבע משלה. אם היא בלי צבע אז היא היתה צריכה להיות שקופה. אבל היא לא שקופה, הצבע שלה מחליף צבעים. יש דגים שקופים שנקראים גופים. גם המים שקופים. אז איך רואים שקוף בתוך שקוף. רוב הגוף שלנו זה מים. אם רוב הגוף שלנו מים אז איך אנחנו לא נשפכים ? גם הג'לי שהוא רובו מים לא נשפך רק רוטט בגלל שיש בתוכו חומר שמחזיק אותו. אבל אנחנו לא ג'לי. למורה אסתרולה היו הרבה רוטטים בידיים בגלל זה הפרענו לה בשיעור והיא סיננה שלבולשביקים ימח שמם וזיכרם היה לב יותר טוב.

שחור זה הצבע הכי אמיץ ולבן זה הכי בהיר. מה יותר אמיתי לבן או שחור ? הספרים כתובים שחור על לבן ולא לבן על שחור. אז שחור יותר חשוב. אבל אם לא היה נייר לבן, אלא רק נייר שחור לא היו רואים את הכתוב בשחור. אז היו כותבים בלבן על שחור. אבל עובדה כל הספרים כתובים בשחור על לבן. אבא שלי אומר ששחור מרזה. אבל בשבת ובחגים לובשים חולצה לבנה. לבן זה חגיגי. מי שמכבד את אלוהים לובש לבן. בתורה לא כתוב ללבוש לבן. בעשרת הדברות גם לא כתוב שחוצים כביש רק במעבר חצייה. הפסים של המעבר חצייה גם לבנים, אבל הכביש שחור. זה כמו עם הספרים אבל הפוך. יש יותר מכוניות לבנות מאשר שחורות. אבל כל המכוניות של המלכים והנשיאים וראשי הממשלותים תמיד שחורות. שחור זה מכובד. לבן קולט פחות חום הנה בתחילת כל קיץ מסיידים את הגג בלבן כדי שלא יהיה חם בקיץ. אבל לקראת החורף מורחים את הגג בזפת שחורה, לאטום אותו כדי שמי הגשמים לא יחדרו לדירות. מה יותר חשוב שיהיה קריר בדירה בקיץ, או שלא יהיה שיטפון של מים בחורף ? ברור לא ? אז השחור של הזפת יותר חשוב מהלבן של הסיד. אז איך השחורים היו עבדים של הלבנים ? הלבנים היו יותר חזקים מהשחורים. הלבנים היו מרושעים וחשבו שהם עליונים והתעללו בעבדים השחורים. באולימפיאדה השחורים מנצחים את הלבנים. גם בכדורסל. מי האיש שהיה הכי רע מאז ומעולם ? המן הרשע או היטלר. ברור שהיטלר. היטלר היה לבן או שחור. הוא היה לבן. הוכחה שהרוע הוא בלבנים ולא בשחורים. שוורצע לייא היתה לבנה, אידי אמין היה שחור ורשע. מי זה בכלל אידי אמין לא שומעים ממנו. המן הרשע לא היה שחור. באזני המן יש בפנים שחור. אז מה עם הזברה שהיא גם לבנה וגם שחורה, והקלידים בפסנתר גם שחורים וגם לבנים. הירח הוא לבן והצל שמוטל עליו הוא שחור. הלבן של הירח זה בכלל אור השמש, הירח לא מאיר מעצמו. זה שאומרים שהירח זורח זה לא מדויק. אז למה לירח קוראים לבנה ולא שחורה ? הירח ריק, אין חיים על הירח. אולי יש חיים על הירח אבל הם שקופים, והעצים על הירח גם שקופים, הכל שקוף שם הבניינים המכוניות. אז איך הם לא מתנגשים אחד בשני ? יכול להיות שהם רואים ואינם נראים בירח. אבל ניל ארמסטרונג הלך על הירח ולא התנגש באף אחד. זה מוזר שהירח ריק לגמרי. בטח משעמם על הירח. כן, אין מה לעשות שם. אין שם למשל אולימפיאדה או מגרשי משחקים, כלום אין שם. ריק לגמרי. שמעתי שמתכננים להקים שם עיר לבני אדם. כדי שיהיה לנו מקום לגור אם יהיה צפוף מדי על כדור הארץ, שיהיה לאן לברוח לפני סוף העולם. זו מילה מפחידה סוף העולם. עכשיו בגלל המילה הזו אני לא ארדם בלילה. אני שונא צפיפות. אם נגור על הירח, לאן נטייל ? יש שם ספארי ? לא, אין ספארי על הירח. מהירח אפשר להוציא מילה אחת ריח. ומהיטלר ? היטלר זה לא משחק.

הבחירות מתקרבות