טפו יא שרמוטה
נכתב בתאריך 29 באוקטובר 2012 מאת משה קרוןרחוב מרים החשמונאית יורד אל דרך בית לחם, זו השעה בה מכונית מדדה אחר מכונית. פיהוק גובל בנרגנות. נהגת מוציאה יד עם סיגריה, מאפרת אל הכביש. אחר כך, תשליך סיגריה בוערת שתתגלגל, תעלה עשן דק ותעצר ליד גבשושית אספלט. בלויד ג'ורג' שני גברים הולכים זה לצד זה, אחד על המדרכה הצרה וחברו על הכביש. הוא יודע שאני מאחוריו. סומך עלי שלא אדרוס אותו. אני מאט. נותן לו זמן. המכונית שבעקבותי צופרת . הגבר עולה אל המדרכה ופוסע בעקבות חברו. בצומת עמק רפאים הוא שוב צופר. גם כשנהג מאפשר לי להשתלב בתנועה הוא ממשיך לצפור. חייו קשים, היום קם עליו שלא בטוב. דחוס לו בתוכו. אני עולה בז'בוטינסקי בואך ככר סלמה. במעבר החציה גבר צנום מזוקן קלות, לבוש מכנסיים שחורים חולצה לבנה, כיפה שחורה ואוחז בספר. אני כה תמים, השילוב של אדם וספר מתחבר אצלי לנאורות ואהבת אדם. הוא חוצה את הכביש, ואז כשאני חולף לידו הוא יורק בזעם ארצה לכיווני ונועץ בי מבט שונא אדם . "טפו" יריקה רעילה. מה הוא ילמד היום. מה יפתח לו דף הגמרא. אולי לא מצאו לו אישה. אני מתרחק, מנסה להבין למה הוא כה שנא אותי. מה רע עשיתי לו. אומר לעצמי שזה לא אני זה מה שאני מייצג. זה לא בי זה ממנו. היריקה הזו כולה רעלים שלו. היא מעידה עליו יותר מכפי שהיא מעידה עלי. כמעט השתכנעתי. בכניסה לבית הנשיא עומדת קבוצת צעירים וצעירות לבושים חגיגית , ממתינים בסבלנות לבדיקה הבטחונית, לפני שהנשיא יקדם את פניהם וישא לפניהם דברים חשובים על העם ששב לארצו, על רוחו וננוטכנולוגיה. השוטרת עם החצאית הארוכה לא הגיעה היום. בקיוסק בפינה גם הבוקר אני לא רואה את שמעון. עורך הדין גלאס פוסע עם תיק העור המרופט שלו, ברחוב האר"י. אני אומר לעצמי, שאני לא חושב על האיש שירק , שהוא לא מעסיק אותי, שאני ממשיך הלאה כי זה שלו זה לא שלי. עכשיו אני נזכר שאחרי היריקה הוא גם פלט משהו, קרוב לוודאי שקילל. מתאים לו לסנן "יא מנייאק" אך השפתיים שלו יצרו תנועה של הברה פתוחה בסוף המילה, אולי "טפו יא שרמוטה".
