Sub Stance

רחוב נרקיס. רכב עוקב רכב. אבק קיץ מתארך באיטיות במורד בואך אוסישקין. בין העוברים ושבים על המדרכה הדרומית אני קולט אותו. הוא בגבו אלי. לא ראיתי אותו מאוקטובר אלף תשע מאות שישים ושש. אני מיד מזהה את ההליכה שלו. שמו כבר שקע במעמקי השכחה אך לא קפיציות הליכתו. אני מאיץ מעט את רכבי נצמד לשמאל ונוסע לצידו מעיף מבט קצר שמאשר – זה אכן הוא. אני קורא אליו "היית בגולני ?" הוא נעור כמו מחלום משיב "כן", אני נכנס למפרצון קטן, "אתה לא מכיר אותי" אני מרגיע אותו "היית המם כף שלי בבן עמי". חיוך ענק נפתח לו בפנים חושף שיניים צחורות גדולות צוחקות את כל הפה שלו. מאחורי אישה בשביס לוחצת על הצופר במלוא הכוח, "לא השתנית" אני אומר לו, הוא ממלמל בהתרגשות ניכרת, ניגש אלי ולוחץ בחום את ידי. אל האשה הצדקת שצופרת כמו נכנס בה דיבוק, מצטרף עוד אחד מלמד וו צופרים, בעל זמבורה להעיד שהוא כלי כלי. אני יודע שבימים אלה אסור לעורר את חמתם של נהגים – זה עלול לעלות בחיים. אז הסתפקנו בלחיצת יד חמה. אני התגלגלתי לתוך אוסישקין והשארתי אותו עם פה שסרב להפסיק לחייך מרוב אושר שגרמתי לו. אתם יודעים מה זה שטירון שלך מזהה אותך ברחוב אחרי ארבעים וארבע שנים, אין אושר דומה לזה, זה יכול לשנות לך את כל היום, את כל השבוע אפילו את כל החיים, גם אם כולם מצפצפים במורד נרקיס ולא נותנים טיפת כבוד לשני קשישים מגולני.

כל אחד מאיתנו, אם הוא מחובר באופן סביר למציאות יכול להרכיב רשימה נאה של מיומנויות, תפקידים ומקצועות שגם אם הוא יקדיש להם מספיק זמן וילמד אותם לפני ולפנים, הוא לא יהיה כשיר לבצעם.  לכל אחד מאיתנו מגבלות שמונעות ממנו את היכולת לבצע כל מטלה ותפקיד, רוב רובנו אינו מושלם. ככה זה. אבל יש מיומנות אחת שכולם אבל ממש כולם חושבים שהם חייבים לרכוש – נהיגה. התוצאה הרג המוני ונכות. או בשפה אחרת המדינה מעניקה ביודעין לאזרחים בעלי מסוכנות רשות לבצע פעולה המעמידה בסכנה ממשית את שלומם וחייהם של אחרים. כל מי שנוהג בכבישים נתקל בנהגים לא ראויים, כאלה שמאבדים בקלות ריכוז, שאינם שולטים ברגשותיהם ומגיבים בתוקפנות, ואחרים בעלי דחפים הרסניים ואולי אפילו בעלי משאלות מוות.

הכבישים ימשיכו להיות מקום מסוכן ביותר לבני אדם אם לא תערך חשיבה מחדש בנושא מאוד לא פופלרי, שאין אישיות פוליטית המכבדת את הכסא עליו היא יושבת, שתעז לעלות אותו על סדר היום הציבורי את השאלה – מי ראוי ומי אינו כשיר לנהוג בכבישים. בימים אלה משרד התחבורה שוקד על העמקת ההכשרה לנהגים זה בהחלט צעד מבורך אבל לא מספיק. עליו להציע אמות מידה כדי שנקבע מי אינו ראוי לנהוג משום שרמת מסוכנותו חוצה נורמה מוסכמת. זה בהחלט אפשרי אבל כנראה מבריח קולות בוחרים.

מבין 3.5 מיליון המחזיקים בישראל ברישיון נהיגה יש להערכתי אלפי נהגים בעלי רמת מסוכנות גבוהה. הורדתם מהכביש אינה פשוטה, אבל מצילת חיים. התוצאה עשויה להיות ירידה דרמטית בשיעור התאונות וההרג בכבישים. הדבר כרוך בבניית הסכמה חברתית רחבה ושינוי בנורמות חברתיות.

1. הדישדוש סביב עניין הקפאת הבנייה בשטחים הכבושים אינו משרת את תהליך השלום אלא את מתנגדיו. על הפלסטינים להמשיך בתהליך יהא אשר יהא, עם ההקפאה או בלעדיה. התקדמות תהליך השלום עלול לעורר את מתנגדיו הקיצוניים ולהניע אותם לבצע פיגועי טירור. לרשות כל אחד מהצדדים בוידעם עמוס תירוצים טובים והסברים משכנעים מדוע יש לעכב או להשעות את תהליך השלום. ואכן זה שנים שהמנהיגות הישראלית והפלסטינית משחיתות את הזמן. הן חיפשו וגם מצאו עילות מרשימות יותר או מגוחכות פחות, כדי לשלול משני העמים את הזכות לחיות כאן בשלום. הדבר מעיד כאלף עדים על חולשתן וריפיון ידיהן, או לחילופין על כך שבניגוד לרצון שני העמים הפוליטיקאים אינם בשלים לשלום.

2. הצלחת ביבי לזכות בחבילה ביטחונית מרשימה תמורת הארכת ההקפאה בשלושה חודשים, מחזקת את התחושה שאכן לכל דבר במקומותינו יש מחיר, והוא גבוה מאוד, לעזאזל עם האנטישמים שתמיד יראו בנו את בני דמותו של שיילוק. ביננו לבין עצמנו, האם תמורת בניית העתק משוכלל של דיסנילנד בנגב (Negevland), לא נהיה מוכנים לוותר על הריבונות על הר קודשנו למשך עשרה חודשים ?

3. טוב שיש לנו את שלמה אבינרי לנזוף בנו וללמדנו מהו פאשיזם ולקבוע שישראל אינה פאשיסטית. אחרי חודשים ארוכים שבהם שגיתי וטעיתי לחשוב שאנו גולשים במדרון החלקלק למקום איום ונורא, שאנו הופכים אט אט יום אחר יום למקום חשוך ואפל, בא שלמה אבינרי וקבע כבר סמכא, שהדבר הנורא הזה שלתוכו אנחנו נופלים אינו פאשיזם. עכשיו אני גם מרגיש שקורה לנו משהו נורא וגם לא יודע איך קוראים לו.