נכבה
26 במאי 2009עין הוד היא רבת קסם. פורחת ומעוטרת בפסלים. יד האמנים החיים בכפר מורגשת בכל. האוירה שלווה ומפויסת, בועתית מה. חיי העיר חושפים לעין כל את פצעי וכאבי האדם, העיר נותנת יותר מרמז לחלקים האפלים והמכוערים שרוחשים בתוכה. לעומתה, – עין הוד ממורקת, ארוזה ומהודקת היטב במהוגנות כפרית טבולה בירק. כולה אומרת אצלי הכל בסדר. ישבנו שם והשלווה עשתה לנו טוב, עזבנו ליום אחד את שגרת העבודה שלנו, ועשינו יום של ביחד עם לימוד ודיון ואוכל והנאה מהדברים היפים שיש מסביב. ממש במקרה מישהו שאל על ההיסטוריה של הכפר, ואז עלה גם העניין של הישוב הסמוך עין חוד ומעמדו ככפר לא מוכר עד 2005. הסמיכות הזו של עין הוד ועין חוד ובני האדם שחיים בשני הכפרים – העלתה אצלי את המחשבה שעל עין הוד ועין חוד נגזר לחיות יחד כשם שנגזר על יום העצמאות ועל הנכבה. חשבתי שכשם שעין חוד הפך ליישוב לגיטמי, כך גם הנכבה זכאית ללגיטמיות. ומעבר לכך, הלגיטימיות של עין חוד מחזקת את הלגיטימיות של עין הוד, אחת מגדירה את השניה כשם שיום מגדיר את הלילה ולילה מגדיר יום, ובלי חושך לא נדע שיש אור. הנכבה לא מאיימת עלינו. היא לא שמחה גדולה, ולבטח מעוררת אצל חלק מאיתנו רגשות מאוד לא נעימים. אם ניתן לנכבה את מקומה, לא זו בלבד שהיא לא תפגע בנו, אלא שהיא תוסיף מימד חשוב לעצמאותנו – כנות יושר ואמפטיה לסבל וכאב של הזולת.
