Sub Stance

הרבנים הראשיים הלא הם הרב האשכנזי יונה מצגר נקי הכפיים בר הלבב והרב הספרדי שלמה עמר סמכו את ידיהם על החלטת מועצת הרבנות הראשית לצאת במלחמת חורמה בהפלות. לשם כך הוקמה ועדה מיוחדת. הרבנים נדהמו לשמוע את הנתונים שהציג לפניהם ד"ר אלי שוסהיים, ולפיהם מתבצעות בארץ 50 אלף הפלות מדי שנה. 30 אלף מתוכן מתבצעות באופן לא ממוסד. לרבנים אין כמובן שום עניין בשלום האישה ובריאותה, לא מעניינת אותם כהוא זה העובדה שנשים נאלצות בגלל מדיניות הפסקת ההריון, לבצע הפסקות הריון בתנאים לא מספקים ולא ראויים. זעזועם הוא על הפגיעה בחיים: "לב מי לא יחרד למשמע הנתונים הללו, המצביעים על כך שמדובר במגיפה של ממש, שמשמעותה הנוראה היא אובדן של אלפי נפשות יהודיות בכל שנה ושנה" (ציטוט מ Ynet). סופקים הרבנים כפיים, ועוד מוסיפים שיש בהפלות כדי לעכב את הגאולה, בגלל הנשים המפסיקות הריון נדחה בואו של משיח בן דויד.

מרבית אזרחיות המדינה שזקוקות להפסקת הריון אינן מקבלות את השירות הראוי, ונאלצות לבצע הפלות באופן "לא חוקי". חלקן כנראה משום שאינן עומדות בקריטריונים של ועדות לעינייני הפסקת הריון הפועלות עפ"י חוק העונשין תשל"ז (1977) ותקנון העונשין (הפסקת הריון) תשל"ח (1978). בשל החוק ובשל הועדה שמועצת הרבנות מקימה יותר ויותר נשים, שגילן בין 17 ל 40 נאלצות לבצע הפסקות הריון פיראטיות, בריאותן נפגעת כמו גם פוריותן, וכך ניתן יהיה לומר שמדיניות הרבנים עצמם תורמת לעיכוב הגאולה.

מעניין אם מועצת הרבנות מקימה ועדות כנגד הטרדה מינית ואונס, עישון, התמכרות לסמים, שתיית אלכוהול לשכרה, פדופיליה, תקיפת קשישים, תאונות דרכים, ניצול עובדי קבלן, עושק עובדים זרים, סחר בנשים, הימנעות מתרומת איברים להשתלה.

הרבנות אינה מכירה בזכותה של האישה על גופה, אינה מכירה בזכותה להחליט על הפסקת הריון, מתנגדת לתיכנון המשפחה והילודה ומתנגדת לפעולה חינוכית למניעת הריונות לא רצויים, ובכך תורמת לגידול במספר הפסקות ההריון.

יש לומר לרבנות הראשית בקול ברור – יש במדינה זו אזרחים שאינם מעוניינים לקבל את שירותיכם, שאינם מזדהים עם ערכיכם ואין להם כל עניין שתנסו להשפיע על חייהם ועל אורחם. נהלו את עינייניכם בינכם לבין צאן מרעיתכם, ובאשר לאחרים – צאו להם מהחיים.

אני מריח מרחוק את ההחמצה. זה אצלם מוטמע בכל תא מתאי גופם, זה עובר מראש ממשלה אחד לשני, ואם חלילה תתרחש מוטציה ומישהו יחרוג מהשורה, ימצא איזה נבל לתקן את המעוות בשלושה כדורים. משה שרת ישב וראה איך בן גוריון ולבון מחמיצים ומחבלים בניסיון להידבר. נחום גולדמן הפך למוקצה בעיניהם כשניסה להציע לדבר עם נאצר, וכך הלאה דיין וגולדה עם המדיניות של אין עם פלסטיני, שיחפשו אותנו בטלפון שבו כל הקווים תפוסים, וגם אם ירדו על ארבע לא יקבלו כלום. אין עם מי לדבר. ואחר כך כשעברו מהסתננות פידאינית, לאינתיפאדת אבנים ולטרור רצחני הם קיבלו שוב ושוב את האישור שלהם – לא מדברים עם טרוריסטים, לא מדברים עם מי שלא מכיר במדינת ישראל, לא מדברים עם מי שיש לו דם על הידיים, מדברים איתם דרך הכוונות של הרובה, הם כמובן לא יכנסו למלכודות הדבש. המפאייניקים וגרורותיהם לא יחמיצו את הסיכוי להחמיץ שוב. אם איסמעיל הנייה רוצה לדבר, עליו לחכות שהליכוד יעלה לשלטון, זו המפלגה היחידה שמסוגלת להוציא לפועל את מצע מר"צ – לדבר עם אויבנו, לחלק את ירושלים ולעשות שלום.

ע.ר נאנס בכלא על ידי שני שותפיו לתא. יתר האסירים שהיו עדים לאונס שתקו ולא התערבו. חלקם טענו שע. הביא את זה על עצמו משום ששיתף פעולה עם חוקריו במשטרה. ע. הכחיש מכל וכל את החשדות והשמועות, אך דבר לא עזר לו – דבק בו שם של משתף פעולה או בלשון האסירים "מנייאק". האונס היה סוג של ענישה וביזוי. ע.ר לא העז להתלונן על האונס ונושא בנפשו את צלקותיו העמוקות.

כ 65000 אסירים (כ 4.5% מכלל האסירים) המוחזקים במתקני כליאה בארה"ב נפלו קרבן לניצול מיני בשנה האחרונה. מחקר שנערך ע"י משרד המשפטים האמריקאי הציג לפניהם שאלה ישירה עליה התבקשו לענות אנונימית – האם עברת ב 12 החודשים האחרונים ניצול מיני ? מנהל ארגון STP – Stop Prisoner Rape אמר שהרוב המחלט של נפגעי המין בבתי הכלא לא יתלוננו לעולם מחשש ומבושה. גארט קניגהם מטקסס מעיד : לאחר שנאנסתי על ידי סוהר הייתי מבועת ומפוחד, הייתי בטוח שתלונה רק תחמיר את מצבי. 2.1% מהאסירים דיווחו  שאסיר אחר פגע בהם מינית ואילו 2.9% דיווחו שאת הפגיעה ביצע איש צוות.

הכלא הוא מקום שבו מרצים אסירים את עונשם. עונשם הוא שלילת החופש – הרחקתם מהחברה לפרק זמן קצוב. על הרשויות להבטיח את שלומם ובריאותם של האסירים. העובדה שבארה"ב יותר ממחצית מהפגיעות המיניות נעשו על ידי סוהרים או אנשי צוות אחרים מטרידה – מחייבת שיפור מנגנוני הבקרה והפיקוח ומעוררת מחשבה נוספת על משמעות הפרטת בתי הכלא.

התצוגה העלובה של הכדורגל הישראלי אינה הוכחה מספקת שהשימוש בסטרואידים אנאבוליים אינו קיים פה ושם בין כדורגלננו. לעומת זאת ליגת הבייסבול האמריקאית שופעת סטרואידים. דו"ח שבדק את הנושא קובע שמדובר בבעיה חמורה שלא תוכל לבוא על פתרונה ללא שיתוף פעולה של כל המעורבים בענף הבייסבול. בינתיים אין שיתוף פעולה כזה. קשר השתיקה פועל היטב, והמידע שמצוי נאסף משחקני עבר כמו בארי בונדס רוג'ר קלמנס ואחרים, שהזדהו בפומבי כמי שהקריירה הספורטיבית שלהם לוותה בשימוש בסטרואידים.
השילוב של הרבה כסף, חשיפה תקשורת לוחצת ותובענות הישגית – דוחפת את הספורטאי לנצחון בכל מחיר, כך הסטרואידים משפרי הביצועים והיכולות, הופכים לפתרון מפתה מאוד, זאת חרף ההשלכות הבריאותיות החמורות. חשיפה לסטרואידים עלולה לגרום להחלשת מערכת החיסון, נזקים ללב, למערכת כלי הדם, לכבד, לכליות, לעקרות, לאימפוטנציה, למחלת הסרטן  ולשינויים אישיותיים. מרבית הנזקים מופיעים רק לאחר הפסקת השימוש בסטרואידים, עובדה שתומכת במנגנוני ההגנה המלווים את ההחלטה של הספורטאי להכניס לגופו את החומרים משפרי ההישגים.

כל כך הרבה מצלמות מסתובבות היום בכל מקום. יותר ויותר אירועים הקשורים להפרת זכויות אדם מתועדים ויזואלית. HUB הבין את זה ונפתח כאתר המאפשר לכל מי שקלט במצלמותיו תמונות המעידות על הפרת זכויות אדם להעלות את החומר המצולם לאתר. הבוקר ניתן לראות בעמוד הבית של HUB עדות להתנהגות ברוטלית של שוטרים מצריים כלפי אזרח. באתר הנחיות לאלו החרדים לבטחונם – בעיקר כאלה שפעולתם עלולה לפגוע בזכויותיהם ולהזיק להם. כמובן שיש להם גם בלוג. חשוב שיותר ויותר בני אדם בכל מקום ידעו על האתר.

הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהליים התשס"ח – 2007 אושרה היום בועדת השרים לעינייני חקיקה. לכשיאושר החוק בכנסת, לא ישתנו פני הדברים בטווח הקרוב בכל הקשור לשימוש לרעה באלכוהול. שתיית בינג' – כמויות גדולות בזמן קצר, נהיגה תחת השפעה, שתיית אלכוהול על ידי ילדים ובני נוער, שתייה יומיומית, – אלה הן התנהגויות חדשות בחברה הישראלית. העלאת המודעות להן בקרב הורים, מורים, עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות חשובה לא פחות מהחקיקה. הבעיה אינה בעייתם של בני נוער צעירים אלא בעייתם של מבוגרים, שאינם מודעים למשמעות השתייה והשתיינות. מתי בפעם האחרונה כשנבדקתם אצל רופא הוא שאל אתכם שאלות בקשר להרגלי השתיה שלכם ? מה יודעים הורים, מחנכים ומורים על השלכות צריכת אלכוהול בילדות ובגיל ההתבגרות ? שמעתי לא פעם אחת הורים מספרים עם שמץ גאווה או בדיחות הדעת על בנם או בתם שנוהגים לשתות, או הורים שמתנחמים שבנם שותה אלכוהול אבל איזה מזל שאינו משתמש בסמים…

יתכן שהצעת החוק לא תעבור את מחסום הכנסת, הפרסומאים הייננים ויבואני המשקאות אלכוהוליים למיניהם לא יוותרו בקלות על פרנסתם, ספק רב אם יישבו בחיבוק ידיים – ללוביסטים צפויה עבודה רבה. אך בכל מקרה, את העבודה החשובה באמת לא יעשה החוק אלא העבודה החינוכית במשפחה ובכיתה.

למלחמה בסמים יש לעיתים קרובות מבט צר ומוגבל, והשלכותיה עלולות להיות הפוכות מכוונותיה. היא מתייחסת לשוק הסמים ומחמיצה את התנהגות צרכני הסמים. מחקר שנעשה באוסטרליה ע"י פרופסור ליסה מאהר, בחן את התנהגות אוכלוסיית המכורים להרואין בהזרקה, המחקר גילה שכאשר נוצר בשוק מחסור פתאומי בהרואין חלה אמנם ירידה תלולה בשיעור ההזרקה של הרואין, אך באותה תקופה חלה עליה משמעותית בהזרקת קוקאין. אלא שלעליה בהזרקת הקוקאין יש השלכות נוספות, האחת שמשך ההשפעה (חצי חיים) של קוקאין קצר מאוד בהשוואה להרואין, ולכן כל משתמש נאלץ להזריק יותר פעמים ביום. השניה שהקוקאין פוגם בכושר השיפוט, באופן שהנטיה ליטול סיכונים גוברת, ולכן יש הרבה יותר מקרים של שימוש במזרק משותף, דבר שהעלה פי שניים את כמות ההדבקה במחלות כמו הפטיטיס סי. לפיכך, שינוי כזה חייב נקיטת אמצעים נוספים כמו הרחבת פרוייקט חלוקת מזרקים. זו דוגמא כיצד המלחמה בסמים עלולה ליצור בעיה חמורה חדשה, אוכלוסיית המכורים לא תפסיק להשתמש בסמים כאשר הסם המועדף עליה אינו נמצא בשוק, אלא תנהג כפי שנוהג כל שוק ותעבור לשימוש בסם אחר.

לעורכי החדשות ברדיו היו לא מעט אלטרנטיבות לפתוח בהן את מהדורת הבוקר:
חשוד שהשליך אבן מביתו לאיצטדיון
צעירה חשודה שירתה סמוך לבית שכנתה
שוטר נדקר במהלך נסיון מעצר
שני גברים יידו בקבוק תבערה לחצר תחנת משטרה
בן 13 הודה שנהג לסחוט באיומים תלמידי בית ספר
רימון הלם הושלך למסעדה ליד העיריה
ניסיון לשוד נהג מונית
נערים שדדו ופצעו תיירת קשישה
ומכל האפשרויות אלה ואחרות בחרו עורכי החדשות לדווח על נער שנעצר כשברשותו סכין.
מדוע בחרו העורכים לדווח דווקא עליו ? משום שכל העבירות האחרות בוצעו בהרצליה , נתניה, נהריה וכו' ואילו הנער עם הסכין נעצר סמוך למערת המכפלה. דבר שמשנה לחלוטין את הידיעה ומקפיץ אותה לראש החדשות.

(נ.ב – כמובן, שבשום מקום לא דיווחו על מ.א מכור שמת בירושלים ממנת יתר)

הגיע הזמן לדבר ברור ולומר לצעירים ולמבוגרים : אלכוהול לא שותים מהר ! אלכוהול שותים לאט ! אלכוהול שותים מעט ! מי ששותה מהר והרבה – כוס אחר כוס מסתכן באבדן הכרה ובמוות. בסוף השבוע הזה מדווחים על צעירה בת 23 ונער בן 13 ללא הכרה לאחר שתיית אלכוהול. כמובן שכששותים מהר שותים גם הרבה, ודי מהר מאבדים את היכולת לשלוט על ההתנהגות, כושר השיפוט נפגע, ומוכרת התופעה שבמצב זה ממשיכים לשתות למרות שכבר נמצאים תחת השפעה ושלא באמת "צריכים" לשתות.
באנגליה שוקלים עכשיו להכניס תכניות מניעה מאלכוהול לבני חמש ! מתברר ממחקר שנעשה שם שילד אחד מכל 20 ילדים בני 10-11 דיווח על אירוע אחד של שתייה כבדה בארבעת השבועות האחרונים. בקבוצת גיל גבוהה יותר המצב מחמיר.
הסיכוי שילדים שהוריהם ומבוגרים משמעותיים בסביבתם נוהגים לשתות ימנעו משתיה הם אפסיים. מה גם שהאלכוהול הוא אבן פינה בתרבות הפנאי בחברתנו. המסרים הרבים הגלויים והסמויים הישירים והעקיפים התומכים בשתיה (צפו למשל בטלוויזיה בתכנית הבישול של צחי בוקששטר), אליהם נחשפים ילדים בני נוער ומבוגרים הופכים את החינוך המניעתי לבלתי יעיל.

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

הגיע אלי במייל מסמך שהוכן ע"י עו"ד ענת גונן, מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים. קריאתו מלאה אותי בושה וזעם על הגזל והעושק שנוהגים בפועלים התאילנדים וקרוב לודאי שגם בפועלים אחרים. אני בוחר להביא כאן את הדו"ח כלשונו:

עובדי חקלאות תאילנדים
ניתוח תלונות העובדים
כתיבה ותחקיר: עו"ד ענת גונן*
בשנה האחרונה ריאיין "קו לעובד" 147 עובדים תאילנדים מכל רחבי הארץ, שפנו לעמותה בתלונות על תנאי העסקתם. כל העובדים הללו נכנסו לישראל בשנים 2005-2007, ומן הנתונים שמסרו לנו ניתן להיווכח בעלייה מתמדת של דמי התיווך הנדרשים מהם. יש לזכור, כי כל עובד שהגיע אלינו מסר פרטים המאפיינים את תנאי ההעסקה של עובדים אחרים במקום עבודתו. עם זאת, אין המדובר במדגם המייצג את כלל העובדים התאילנדים.
שני מגזרים מרכזיים של עובדי חקלאות ממעיטים לפנות לעמותה בתלונות: העובדים במשקי קיבוצים, ועובדים המועסקים באזור הערבה. רוב הקיבוצים, ככל הידוע לנו, משלמים לתאילנדים שכר מינימום בהתאם לחוק. העובדים המובאים לישראל באמצעות "החברה לפיתוח הערבה" משלמים דמי תיווך נמוכים באופן משמעותי מן הממוצע, שעלה מדיווחי הפונים אלינו. עם זאת, גובה השכר היומי ושכר השעות הנוספות נמוכים משכר המינימום גם במשקי הערבה.

להלן יפורטו נתוני הסקר בנושאים הבאים:
– גובה דמי התיווך ששילמו העובדים
– שכר יומי ממוצע
– גמול שעות נוספות
– הלנת שכר
– תלונות אחרות
1. דמי תיווך:

טווח דמי התיווך נע בין 5,500 $ ועד 12,500 $. סכומים אלה ניגבים מן העובדים במולדתם על-ידי חברות התיווך התאילנדיות, והכסף מתחלק ביניהן לבין חברות התיווך הישראליות. במקרים רבים זוכה גם המעסיק בארץ לתשלום של 1,000-1,500$ עבור כל עובד.
את סכומי העתק הללו (במונחי העולם השלישי) מממנים העובדים באמצעות הלוואות, שרובן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית גבוהה (3%-5% לחודש). לעלייה בגובה דמי התיווך לא התלוותה עלייה מקבילה בשכר העובדים, למרות ההעלאה של שכר המינימום בשנים האחרונות. כל פגיעה נוספת בעובד – הלנת שכר, גירוש בכפייה וכד' – מונעת ממנו לעמוד בתשלומי ההלוואה. הוא ובני משפחתו מסתבכים בקנסות וריביות מצטברות ללא מוצא.
דיווחים שקיבלנו מן החקלאים משלימים את התמונה. מסתבר כי החברות, אשר נציגיהן מציעים לחקלאים תמורה כספית עבור הזמנת עובדים (כ- 1,000$ לעובד), הן אכן החברות הגובות מן העובדים את דמי התיווך הגבוהים ביותר (קרוב ל-10,000$ לעובד).
2. שכר יומי ממוצע:

שכר המינימום, כפי שנקבע בחוק, עומד כיום על סך 19.95 ₪ לשעת עבודה. נתוני השכר של התאילנדים, לעומת זאת, מצביעים על מדיניות אחידה למדי בכל אזורי הארץ: התעלמות בוטה מחוק שכר המינימום.
המעסיקים, כמנהגם מזה שנים, מנפקים לעובד תלוש-שכר פיקטיבי, המדווח על מספר שעות עבודה קטן בהרבה משעות העבודה בפועל. על-פי תלוש כוזב זה יכולים המעסיקים לטעון, שהם עומדים בתשלום שכר המינימום. כך, למשל, דיווחו לנו עובדים של חברת "מקור הוד בע"מ" בנהלל   על 13 שעות ביום של איסוף ביצים במשך שבעה ימים בשבוע (כ-360 שעות בחודש). התלוש הפיקטיבי הניתן להם הוא על 200 שעות עבודה חודשיות בלבד, ושכרם החודשי הוא 3,700 ₪. תצהירים שנגבו מן העובדים ורישומים שערכו בעצמם הועברו ליחידת הסמך, האמורה לפקח על תשלום שכר המינימום. לצערנו, יחידת האכיפה מתמקדת בחקירת המעסיק והמסמכים שברשותו, ואינה גובה עדויות ישירות מן העובדים. אין פלא אפוא שהפרה שיטתית של חוק שכר המינימום ממשיכה להתקיים באין מפריע.
בנוסף לכך, ישנם מעסיקים הכופים על עובדיהם לחתום על רישום שעות פיקטיבי. חתימת העובד היא תנאי שמציבים המעסיקים לקבלת השכר, וחלקם אף מוסיפים לכך איום של גירוש לתאילנד אם לא יצייתו להוראותיהם.
3. גמול שעות נוספות:

רוב הפועלים התאילנדים מועסקים גם בשבתות (51% מבין המרואיינים לסקר) ובשעות נוספות רבות. החוק דורש לשלם תוספת של 25% עד 50% עבור כל שעה נוספת: כלומר, כ- 25 ₪ עד
30 ₪ עבור שעת עבודה. בפועל מקבלים העובדים לא יותר מ- 14 ₪ בממוצע עבור שעת עבודה נוספת – פחות מתעריף שכר המינימום עבור שעת עבודה רגילה.
4. הלנת שכר:
מתוך 147 העובדים המרואיינים למטרת הסקר, 114 דיווחו על הלנת שכר (כלומר, 77%!). זוהי התלונה השכיחה ביותר בקרב העובדים התאילנדים הפונים לעמותה.
הלנת שכר למשך חודשים היא דרך נוחה לקבלת "הלוואה" ללא ריבית, כאשר המעסיק נקלע להפסדים. ידוע לנו על מליני שכר סדרתיים, ועל עובדים שחיכו לשכרם 5 חודשים ויותר. לעיתים גם כאשר המעסיקים נענים לפניותינו, הם פורסים את תשלום השכר המולן למספר תשלומים ומאלצים את העובד להשלים עם הלנה נוספת. התסכול רב עוד יותר במקרים בהם על אף פסקי דין כנגד המעסיקים והליכי הוצאה לפועל לא ניתן לגבות את השכר עבור העובדים. לאור הסחבת בטיפול של יחידת האכיפה בתלונות, הלנת שכר קודמת אינה מונעת מהמעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים חדשים, וכמובן להמשיך ולהלין גם את שכרם וחוזר חלילה.
נוהג נוסף של מעסיקים רבים הוא לבצע את תשלום השכר לעובדים באמצעות חברות התיווך. חברות אלה שולחות את השכר לחשבונות הבנק של העובדים בתאילנד, בדרך כלל לאחר שקיזזו לעצמן עמלה שמנה, ולרוב תוך עיכוב ממושך של השכר ברשותן. בתמורה להעברת הכספים דרכן מקבלים המעסיקים הטבות שונות מחברות התיווך – השתתפות בכיסוי הביטוח הרפואי של העובד, למשל.
הוראות חוק הגנת השכר מחייבות לשלם את השכר ישירות לעובד, אבל גם חוק זה אינו נאכף. נסיונותינו לדרוש ממעסיקים לשלם את השכר ישירות לעובדים שביקשו זאת, נתקלו בסירוב. אחרי הכל, גם המעסיקים וגם חברות התיווך נהנים מן ההסדר, על אף הפרת החוק, ויכולים לנצלו כדי להטיל ניכויים לא-חוקיים על העובד.
5. תלונות אחרות:
24% מתוך הנשאלים התלוננו על תנאי מגוריהם, ו- 26% התלוננו על החרמת דרכוניהם (דבר המהווה עבירה פלילית). תשלום של תנאים סוציאליים, המוקנים לכל עובד בישראל על-פי חקיקת מגן (כגון חופשה בתשלום, הבראה ופיצויי פיטורים) הוא חיזיון נדיר ביותר.
התופעה המכוערת ביותר בענף החקלאות היא החזרה בכפייה של עובדים לתאילנד. בעמותה מתקבלות פניות רבות של עובדים הנדרשים לעזוב את הארץ לפני שהשלימו 5 שנות עבודה, ולעיתים גם לפני שהשלימו את החזר החובות של דמי התיווך.
ברוב המקרים העובדים מובאים לשדה-התעופה במרמה. המעסיק מודיע להם, שהם מועברים למעביד חדש, ומחייב אותם לבצע "צ'ק אין" בנוכחותו. לפעמים נעשית החטיפה תוך שימוש באלימות, או בהתחזות של נציגי המעסיק לשוטרים. לפי שעה מסרבת הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין חטיפה לצורך הוצאה מהארץ (עבירה חמורה שעונש של 20 שנות מאסר בצידה), ובכך להרתיע מעסיקים נפשעים.
יתר על כן, מדיניותו של משרד הפנים בענף החקלאות מעודדת בעקיפין את התופעה. בענף זה עדיין מתקיים הסדר הכבילה של העובד למעסיק (בניגוד לפסיקת בג"צ לפני למעלה משנה). למעסיק מותר לייבא עובד חדש רק כאשר עובד ותיק שלו יוצא מן הארץ. במקרים רבים עובד העומד על זכותו לקבל שכר הולם במועד מתויג כ"בעייתי", מאוים בגירוש לתאילנד וכאמור בקלות בלתי נסבלת אפשר להביאו בניגוד לרצונו לשדה התעופה לצורך הטסתו והחלפתו בעובד חדש.
עובדים מאוימים בגירוש בוחרים לנטוש את המעביד. משרד הפנים אינו מנהל מאגר של עובדים הזקוקים למעסיק חדש ומסרב להפנות עובדים למעסיקים בעלי היתרים פנויים. כתוצאה מכך ברוב המקרים תוך זמן קצר העובדים נעצרים ומוחזקים במתקני הכליאה עד שיימצא להם מעסיק אחר או עד לגירושם.
מנהג מקובל נוסף הוא ניכוי משכר העובד כדי לשלם את האגרה, שמטיל משרד הפנים על המעסיק. אגרה זו אמורה לייקר את העסקת העובדים הזרים, ולהוות תמריץ להעסקת עובדים ישראליים במקומם. כמו כל כוונה טובה, שאינה מלווה בהקפדה על מימושה, כך גם זו הפכה למקור נזק ועוול נוסף.
במצב הנוכחי מהווים מהגרי העבודה סובסידיה לחקלאים. שכרם הנמוך, זמינותם לשעות עבודה בלתי מוגבלות, רווחים עקיפים מדמי התיווך, ו"מכירת" עובדים על-ידי מעסיקים (שקיבלו היתרים למעלה מצורכיהם האמיתיים), כל אלה תורמים לתחרות בלתי-מאוזנת עם העובדים הישראליים, שרבים מהם נפלטו בשנים האחרונות מהענף.
המלצות:
1.     שינוי בשיטת הבאתם של העובדים לארץ, באופן שיצמצם את גביית דמי התיווך הבלתי חוקיים.
2.     יצירת ניידות של עובדים באמצעות מאגר, שאליו יופנו מעסיקים בעלי היתרים פנויים. המעסיקים יחוייבו לקלוט עובדים מן המאגר בטרם יותר להם לייבא עובד חדש. עובדים שיעזבו מעסיקים הפוגעים בזכויותיהם יוכלו להצטרף למאגר ולהחליף מעסיק.
3.     הגברת האכיפה של חוקי המגן, תוך לקיחת עדויות וראיות מן העובדים ולא רק מעסיקיהם. לשם כך יש להקים  מערך של מתרגמים לתאילנדית.


* עו"ד ענת גונן היא מנהלת סניף קו לעובד בחיפה ומרכזת את הסיוע לעובדים התאילנדים