נפש רעועה בגוף חבול
7 באוגוסט 2012היום, שעות אחדות לפני שיוט המדליות, אני חייב להתוודות שלא אתאכזב אם השייטת לי קורזיץ לא תזכה במדליה. התקשורת שמדווחת בימים האחרונים על ציפייה מורטת העצבים של העם היושב בציון למדליה, לא לוקחת אותי כהרגלה בחשבון. ממש, אבל ממש לא אתאכזב. גם המדליות שספורטאי ישראל ליקטו פה ושם עד היום, לא הסעירו את נפשי, לא שינו את חיי ולמיטב ידיעתי לא השפיעו באופן משמעותי על מצב האומה. כמובן שזה יהיה נחמד עם השייטת תעמוד על הפודיום תקבל מדליה, זר פרחים, נשיקה והימנון. אבל האמת היא שבדרך כלל טקס הענקת המדליות הוא החלק הכי משמים באולימפיאדה. מוסיקת ההימנונים היא ממש לא הסטייל שלי. עוד משהו לידיעת לי קורזיץ – אני לא יודע איך זה קרה לי, אבל נפשי יוצאת דווקא אל אלו שקורסים על המסלול, נשמטים מהמתח אל המזרון או מזנקים לפני או אחרי הזמן. ככה אני. אז דעי לך לי קורזיץ מדליה זה ממש לא העניין שלי.
הצפיה המתמשכת בתחרויות השונות באולימפיאדה, מחזקת אצלי את הרגשה שספורט תחרותי מקצועי הוא עיסוק מסוכן לבריאותו הנפשית והגופנית של הספורטאי. מי שאוהב את ילדיו ירחיק אותם ככל שניתן מהאמביציה להיות למשל אלוף אולימפי. האימון היומיומי לאורך שנים ארוכות במשך חלק ניכר משעות היממה, לא זו בלבד שמפקיע את המתאמן הצעיר מהחיים וכולא אותו בכלא הנקרא מתקן ספורט תחת פיקוח של סוהר הנקרא מאמן, הוא גם חושף אותו לפציעות שלחלקן השלכות קשות על בריאותו. חבטות, נפילות, התנגשויות כמו גם קריסת מערכות גופניות ונפשיות תחת לחץ ועומס לא סבירים, הם בלתי נמנעים.
היה ראוי שגוף כלשהו יבחן היטב את ענפי הספורט ויוציא מתוכם את אותם חלקים שגורמים לנזקי בריאות. לא רק סמים מסכנים את בריאות הספורטאים. האתיקה של הספורט צריכה להתייחס גם לחלק הסמוי מהעין,- לתהליך ההכשרה והאימון של ספורטאי. לא הכל מותר, יש להעביר קו ברור בין אימון ספורטיבי לבין כליאה ספורטיבית.
לפעמים הספורטאים נראים בעיני מאולפים וממוכנים. יש רגעים שהאולימפיאדה היא קרקס ענק ומרהיב, שאינו רק מהנה ומהווה מקור להשראה, אלא גם מעורר את הרצון לשחרר את הלכודים בו.
