Sub Stance

הרחבת תחום המאבק \ ענר שלו

האישה והגבר שמגישים את התכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל השתלחו הבוקר (22.8) במוסיקת הג'אז. יש אנשים שלא אוהבים מוזיקה כזו או אחרת וזה מובן. אלא שהבוקר זה היה שונה. השניים במשך דקה ארוכה, התחרו בינהם תוך שהם נכנסים זה לדברי זה, בשנאה עמוקה למוזיקת הג'אז. הפליאה בעיקר האישה, כמה ציטוטים, כמעט מדוייקים מדבריה, שהותזו בטון לועג ומתלהם : "לקחת מוזיקה ולהשחית אותה",  "ג'אז זה רק כדי שתוכל להגיד הייתי בפסטיבל הג'אז",  "אני לא מאמינה ולא תשכנעו אותי שיש אנשים שאשכרה נהנים מזה", "במעלית הייתי מגבילה את הג'אז" ו- "אופרה אני אוהבת יותר, ואתם יודעים כמה אני לא אוהבת אופרה".
פסטיבל הג'אז המתקיים ממש עתה באילת נפגע קשות מהתקפת הטרור האחרונה על נוסעים בכביש לאילת, וירי הטילים בדרום הארץ. מספר מוזיקאים מחו"ל ביטלו את השתתפותם בפסטיבל, ויתכן שגם קהל המשתתפים קטן יותר. כשהקשבתי לדברי הבלע של מגישי התכנית כנגד הג'אז, נתקפתי בשני דחפים,- הראשון לסגור את מקלט הרדיו ברכב והשני לשנות את תכניותי ולרדת לפסטיבל הג'אז באילת. לפני כמה שבועות גדי כתב שהוא מתעב אותה את מגישת התכנית, אני בעיקר בז לה ליהירות וההתנשאות הזו, ששואבת את סיפוקה מהרגזה ונקיטת עמדות חשוכות להכעיס.

בין מתנגדי הג'אז היו בנוסף לאישה ההיא מגלי צה"ל גם הנאצים, הם ראו בג'אז חלק מהתרבות המודרנית המנוונת שיש לעוקרה משורש, ולכן אסרו את השמעת הג'אז והבלוז. מי שאינו אוהב ג'אז יש לו טעם שונה משלי, ואין לי נגדו דבר. אך מי ששונא בכל נימי נפשו ג'אז, מנצל את הבמה התקשורתית העומדת לרשותו להפצת משנתו וקורא למנוע את השמעת הג'אז, מתחבר לפרקים האפלים בהיסטוריה הגזענית.

עבודתו העיתונאית של גיא רולניק היא בעיני מופתית. מאמריו יצקו שבוע אחר שבוע את הבסיס הרעיוני לתנועת המחאה. מאמרו "אתם חייבים להישאר ברחוב; עד שתגיעו למיליון" חשוב מעין כמותו.  משאת נפשה של הממשלה היא לפורר את המחאה. תנועת מחאה רעה לכל שלטון. באמצעות עבודת הועדות מתכוונת הממשלה להוציא את הרוח ממפרשי המהפכה. ממשלות יודעות לזרוק עצם, לפתות את נושאי הדגל – להגיש לפיתחם הצעות שקשה לסרב להן. בינתיים הממשלה מחבקת את מחאת האוהלים, השרים ישראל כץ וגלעד ארדן יורדים אל העם בשדרות רוטשילד משדרים סחבקיות והזדהות. בישיבת הממשלה הבאה הם יעלו על השולחן ויצעקו "העם דורש צדק חברתי" וביבי ואלי עם יובל ולימור ואהוד גם, ישיבו להם כהד עם אגרוף מונף ובקצב הנכון "העם דורש צדק חברתי". לא ירחק היום וגם יצחק ונוחי ושרי ואילן ירקדו העם דורש ויצליבו ידיים.  תנועת המחאה יודעת להבחין בין העם לבין השלטון וההון. היעד שלה בשלב הזה הוא העם. על התנועה לאסוף ולקבץ תחת דיגלה ציבור רחב ככל שניתן, לנסח את ערכיה ולא לפרוט אותם לרשימת דרישות. משמעותו של סדר היום האזרחי הוא ששוב אי אפשר להשתמש במילות הקסם "צרכי הביטחון" "מצבנו הביטחוני" וכיו"ב. אנחנו לא קונים את האיום האיראני קו נטוי החמאסי קו נטוי סורי חיזבלאי וגו'. לא שאין לנו צרכים ביטחוניים או איומים על קיומנו. יש גם יש. אבל אי אפשר עוד להשתמש בהם לרעתנו. ועוד דבר, אני מעריך שככל שהנוער יהיה מעורב בעיצוב הסדר החברתי החדש. ככל שהוא יווכח שהוא משפיע על דמותה של החברה הישראלית, כך תגבר עשרות מונים מעורבותו והתגייסותו להגן עליה בגופו. ולהיפך,- ככל שהחברה הישראלית תרחיב את הפערים בתוכה, תפנה את גבה לצעירים, כך תגבר תחושת הניכור ואיתה ההימנעות מההשתתפות בהגנה עליה. וחשוב יותר, כשנהיה חברה צודקת יותר, יהיו לנו הרבה יותר כוחות נהיה הרבה יותר חזקים. יצירתיים ונועזים, ונביא גם את השלום והרבה קודם את גלעד שליט.

חברי ממשלת ישראל,

ימים מיוחדים עוברים על מדינתנו, ימים שעוד יכתב עליהם בדברי ימי עמנו. הדמוקרטיה הישראלית מוצגת לעין כל בשיא תפארתה. אזרחים צעירים יוצאים לרחובות ומאחדים סביבם מאות אלפים מימין ומשמאל, מהעיר ומהכפר, חילונים ודתיים יהודים ושאינם יהודים. קולם הולך וגובר וקריאתם ברורה "העם רוצה צדק חברתי", ליבנו עמם. לא נוכל למלא את כל משאלות ליבם. על כלכלת העולם עוברת טלטלה ועלינו לעמוד על משמר הכלכלה הישראלית. לא נפרוץ את התקציב באופן לא אחראי. עלינו להמשיך במדיניות הכלכלית הנכונה – לחסום תהליכים מסוכנים, ולמנף מהלכים שירחיבו את היסודות הבריאים להמשך שגשוגה של מדינת ישראל. הועדות שהקמנו יגישו את המלצותיהם כדי שנמצא את הדרך הנכונה לשפר את מצב הדיור והחינוך ולחזק את מערכות הרווחה והבריאות. נמשיך להיות קשובים לרחשי העם, לא נעמוד מנגד. נתייצב לצידם שכם אל שכם. אלה ימים שבהם מוטלת על כתפינו אחריות כבדה, משמעותה – לשמש מופת. הם נושאים אלינו את קולם ואת עיניהם. עיננו פקוחה ואוזננו כרויה. לפיכך רציתי להודיע לכם על החלטתי לשנות את הרכב הממשלה. החלטתי לצמצם את מספר השרים לשנים עשר ואת מספר סגני השרים לארבעה. אין לי ספק שמהלך זה מבטא את רצון בנינו ובנותינו. אני מכיר כל אחד ואחד מכם היטב, ויודע שתקבלו צעד זה בתמיכה הנובעת מתחושת אחריות ציבורית, למרות המחיר האישי  הכבד, למרות הויתור הכואב על הזכות לשרת את המדינה והעם משולחן הממשלה. לאחר שאתייעץ עם ידידי ראשי הסיעות המרכיבות את הקואליציה, אודיעכם בתוך שבוע על הרכב הממשלה. אם המהלך לא יעלה בידי, אגיש ביום א' לאחר ישיבת הממשלה את התפטרותי לנשיא המדינה.

*לא היה ולא נברא

זה מספר חודשים שהוא מסתובב בעיר ויורה. במקום קליעים הוא יורה את הדם. מרכז ירושלים הולך ונעשה מנוקד בטיפות אדומות. לפעמים הנקודות מפוזרות על פני הקירות במרווחים נינוחים בטיפות עגולות ומדויקות, ולפעמים זה מקבץ צפוף ועצבני ואז הטיפות פחות סימטריות. יש ימים שהוא מעלה על הקירות סצנות רצחניות במיוחד כמו זרם דם המותז מהקיר אל שלולית דם על המדרכה, או פנים מנוקדים בדם הניגר לאורכם. האם העוברים ושבים נשארים שווי נפש נוכח הקירות שצועקים "דם". האם הוא מספק את מאוויי ההמון התובע באיצטדיונים "מ-ל-ח-מ-ה" . או שאולי הוא זועק מרה על דמו שנשפך. לי הוא מזכיר שהרחובות השלווים למראית עין, הם אותם רחובות שרק לפני שנים אחדות היו מלאים במראות זוועה של הדם שנשפך בפיגועים.