בעקבות גיא רולניק

נכתב בתאריך 14 באוגוסט 2011 מאת משה קרון

עבודתו העיתונאית של גיא רולניק היא בעיני מופתית. מאמריו יצקו שבוע אחר שבוע את הבסיס הרעיוני לתנועת המחאה. מאמרו "אתם חייבים להישאר ברחוב; עד שתגיעו למיליון" חשוב מעין כמותו.  משאת נפשה של הממשלה היא לפורר את המחאה. תנועת מחאה רעה לכל שלטון. באמצעות עבודת הועדות מתכוונת הממשלה להוציא את הרוח ממפרשי המהפכה. ממשלות יודעות לזרוק עצם, לפתות את נושאי הדגל – להגיש לפיתחם הצעות שקשה לסרב להן. בינתיים הממשלה מחבקת את מחאת האוהלים, השרים ישראל כץ וגלעד ארדן יורדים אל העם בשדרות רוטשילד משדרים סחבקיות והזדהות. בישיבת הממשלה הבאה הם יעלו על השולחן ויצעקו "העם דורש צדק חברתי" וביבי ואלי עם יובל ולימור ואהוד גם, ישיבו להם כהד עם אגרוף מונף ובקצב הנכון "העם דורש צדק חברתי". לא ירחק היום וגם יצחק ונוחי ושרי ואילן ירקדו העם דורש ויצליבו ידיים.  תנועת המחאה יודעת להבחין בין העם לבין השלטון וההון. היעד שלה בשלב הזה הוא העם. על התנועה לאסוף ולקבץ תחת דיגלה ציבור רחב ככל שניתן, לנסח את ערכיה ולא לפרוט אותם לרשימת דרישות. משמעותו של סדר היום האזרחי הוא ששוב אי אפשר להשתמש במילות הקסם "צרכי הביטחון" "מצבנו הביטחוני" וכיו"ב. אנחנו לא קונים את האיום האיראני קו נטוי החמאסי קו נטוי סורי חיזבלאי וגו'. לא שאין לנו צרכים ביטחוניים או איומים על קיומנו. יש גם יש. אבל אי אפשר עוד להשתמש בהם לרעתנו. ועוד דבר, אני מעריך שככל שהנוער יהיה מעורב בעיצוב הסדר החברתי החדש. ככל שהוא יווכח שהוא משפיע על דמותה של החברה הישראלית, כך תגבר עשרות מונים מעורבותו והתגייסותו להגן עליה בגופו. ולהיפך,- ככל שהחברה הישראלית תרחיב את הפערים בתוכה, תפנה את גבה לצעירים, כך תגבר תחושת הניכור ואיתה ההימנעות מההשתתפות בהגנה עליה. וחשוב יותר, כשנהיה חברה צודקת יותר, יהיו לנו הרבה יותר כוחות נהיה הרבה יותר חזקים. יצירתיים ונועזים, ונביא גם את השלום והרבה קודם את גלעד שליט.

נכתבה תגובה אחת לפוסט “בעקבות גיא רולניק”

  1. השיו גימל:

    הקפיטליזם מצליח כבר שנים ל"חבק" וכך לבלוע את כל המאתגרים אותו. דרושה מודעות ומשמעת מחשבתית כדי שלא להבלע על ידי חיבוק הדוב הזה. שמולי עושה רושם שהוא כבר בתוך לוע המפלצת. דפני ליף עדיין לא. יתכן שזו הסיבה שקיצצו את נאומה בשידור בטלויזיה, בעוד את שלו העבירו במלואו.