חיריק
19 ביולי 2010הקיץ הזה הוא אי תנועה באמצע מחלף שומם ונטול שם. זרוע בטון גדולה פונה אל השמש. שלושה גדמי ברזל ומוט פלדה, בינהם מתפתל צינור פלסטיק כחול, יוצא מבטן המחלף כמו נקז מגוף חולה, מוליך החוצה את חרפתנו. עוד שעות אחדות יפתחו האימהות את דלתות ביתן, בנים ובנות יזרמו בהמוניהם אל הלילה החם, אל המועדונים הדחוסים אל הגנים הציבוריים, לחפש את הלמות הלב את החנק המעלף, להטביע את השידפון בתוך אלכוהול וצרחות, לשלוף את הסכינים. תמו ימי הלחישות , אבדו המילים הקסומות. אין עוד זמר נוגה. לא ערגה. והמפרש,- בודד משחיר באופק. ילדים עילגים חסרי שפה פוערים לוע להקיא ולשאוג. ילדים קלופים מתוכם, ועורם מחורר ומקועקע ככברה. איך זה קרה לנו בשעה שיצקנו את המחלפים הענקיים מעל הצומת בין כאן לשם ומירקנו את קני התותחים, שרק חיריק נותר מכל השיר ההוא ששרנו.
