להתנצל לפני טורקיה
5 ביולי 2010נוכח האולטימטום הטורקי או שתתנצלו או שננתק את היחסים איתכם, בוחר ליברמן את האופציה הרעה הרופסת ביותר, זו שמאפיינת את הביריון השכונתי, שכל כך קל לפגוע בכבודו , שכל תנועה בסביבתו היא איום מוחשי עליו. אנחנו ביריון שכל מה שהוא יודע זה לשלוח אגרוף לכל מה שזז באופן שאינו לרוחו.
אני הייתי מנסח מכתב התנצלות ושולח אותו לטורקים.
ככה אני, כשמישהו מרגיש שאני צריך להתנצל לפניו, גם אם אני חושב אחרת ממנו אני מתנצל. זה לא שאני כזה נדיב או צדקן, – אני מתנצל משום שהוא זקוק להתנצלותי. ואם הוא זקוק להתנצלותי אז אולי גם אני זקוק לה, גם אם אני מרגיש עכשיו לגמרי אחרת. מה היה קורה אם שר החוץ הישראלי היה מנסח מכתב יפה על המשט, מסביר את עמדת מדינתו ואז באבירות היה אומר שהשכן הטורקי הוא שכן יקר, שאנו שואפים לשמור איתו על יחסים תקינים, שמאוד חשוב לנו לשפר את האוירה שהתעכרה ושאנחנו מעבירים אליו את התנצלותנו על אירועי המשט. מה היה קורה לנו ? מה ? אלא שהאופציה הכוחנית התגובה הרפלקסיבית התוקפנית שלנו פועלת מהר, אנו שבויים בתוכה, אין לנו מענה מלבד מכת האגרוף האוטומטית.
במקום שר חוץ שקול שמייצג את האינטרס הישראלי בזירה הבינלאומית קיבלנו את ליברמן. ואת ליברמן לא יכופפו כי לליברמן יש כבוד.
