אתם לא רוצים להיות על הכביש או בשוליו כשהמאזדה לאנטיס המכסיפה נוסעת עליו. אתם הייתם מתעוררים שטופי זיעה מבועתים מהמחשבה שהיא נעה בזה הרגע לצד האהובים שלכם, היקרים לכם מכל. היינו קרובים לירושלים כשהתחלתי להרגיש מעט עייפות וכבדות. ירדתי בלי התלבטות ב"שורש" לקפה חזק ולמנוחה קצרה ב"ילו". זה רעיון נהדר הילו הזה. אני אוהב אותו. זה עושה לי טוב שהוא חוזר על עצמו. לא רק שהוא עוזר לי לאמן את עצמי שוב ושוב בסירוב למבצעים ולהצעות מפתות, הוא מקום נכון בדרכים ברגעי עייפות. הקפה ב"שורש" היה חזק ותקיף,- מה שהייתי צריך. אבל מי שהוציא ממני כל עייפות היתה המאזדה לאנטיס המכסיפה. מרגע שראיתי אותה חונה בפתח של הילו עם דלתות פעורות לרווחה, נטשה אותי העייפות. הפכתי להיות נץ עז דרוך חשדן עם אינסטינקטים של שחקן טניס שולחן וירטואוזי שרירי וקפוץ. אני לא זוכר אותם לפרטי פרטים, הקפדתי לא להיות איתם בקשר עין משמעותי, לכן אני יכול רק בהכללה גסה לקבוע שכל החמישה היו שיכורים ו\או מסטולים או גם וגם וגם. הנהג הארוך בעל הכיפה הגדולה, הרזה הכפוף התזזיתי קצת מוטרף, המוצק הנמוך הגמור לגמרי, שלא עמד טוב על הרגליים, האלים עם הפנים הכבויות שדרש מהמוכר את המפתחות למקרר הקרח והתקשה לקבל סירוב מנומס. ברור שתנועה לא נכונה בסביבתו, מילה מיותרת, סתם הערה עם חוש הומור לא במקום, תסתיים עם בקבוק מנופץ ונעיצת דקירה בירך, זאת בתנאי שלנדקר קשר טוב עם המזל, והיתה שם גם הבחורה. החמישה אחזו משקה אלכוהולי בכוסות מפלסטיק שקוף. על הגג של המאזדה לאנטיס הוצגו לעין כל בקבוקים – וודקה ועוד משהו ואולי משקה אנרגיה. בפנים היה כל טוב. חלק דיברו בסלולר אולי עם מרכז השיגור שלהם בקייפ קנוורל. המאזדה לאנטיס לא היתה זקוקה לדלק, תא הנוסעים שלה עם יציאתה לכביש מספר אחד בכיוון כללי מזרחה היה אפוף אדים דחוסים ואנרגיות מוטרפות. אף אחד שם לא בנוי לקשר עם תשדירי השירות החביבים והיחסית מוצלחים שמושמעים ברדיו. סביר להניח שעוד לפני שהתנועה הכבדה של יום חמישי בלילה תשתלב עם המאזדה לאנטיס, יבמבמו בתוכה הרמקולים להתפוצץ על ההארדקור טראנס או מוסיקת דיכאון מקומית ולא אתפלא אם בכלל הם משתגעים על משהו רבינחנמי קופץ בצומת. השילוב הזה של כלי רכב פלוס חמישה צעירים תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים פלוס מוסיקה עזת ווליום, הוא פוטנציאל טוב לידיעה קשה מאוד במהדורות החדשות, ושל התמודדות עם דחף שכמעט אינו בר כיבוש לצלצל לכל האהובים לוודא שהם בבית ולבקש מהם לא לצאת עכשיו לכבישים.

החיים באחד מרחובות ישראל נעשו "קשים מנשוא" מייללת אחת הדיירות. באותו רחוב היוצאים והנכנסים עוברים מסכת יסורים, ממש כמו "גטו" נראה בעיניה הרחוב ההוא. – נרמסת בו הצמחיה, אנשים מדברים שם בקולי קולות במכשירים הסלולריים ומחטטים לא עלינו בפחי אשפה. לפעמים ההם החצופים חוסמים, ככה סתם בצהרי היום את הרחוב, יש בו אנשים הפונים בשאלות אל העוברים ושבים  ממש מתחקרים אותם כאילו שהם חשודים לדבר עבירה. בלילות דולקת ברחוב התאורה והיא חודרת עד לחדרי השינה. באותו רחוב, הפסולת רבה ועולה ממנה פיכס ריח של צרכים.

נשמע נורא. עולם שלישי. הזוי. רחוב שכל בר דעת הגון עם אמצעים פנויים היה רוצה רק לברוח ממנו, ויפה שעה אחת קודם. האם אחרי שכתבו על הרחוב הזה בעיתון ירדו מחירי הנכסים הממוקמים בו ? והדיירים האומללים יפגעו גם בכיסם ? מי בכלל מוכן לגור ברחוב שעולה ממנו ריח של צרכים, שאנשים לא מנומסים מסתובבים בו ובחצרותיו הלוך ושוב, מלהגים וסורקים במבטם את עוברי האורח התמימים ? אולי ראש הממשלה. הכל כתוב בעיתון.

אם יש לך אבא או אמא, סבא או סבתא, או קרובים ניצולי שואה, ואם הם השתתפו בסקר שערכה לאחרונה הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר, קרא לפניהם את הגלויה שהגיעה השבוע לביתם, ובה מבשרים לניצולי השואה, שהלשכה לשיקום נכים "הפיקה לקחים" והחליטה "להמשיך להשתפר". בין היתר נכתב בגלויה:

"בעקבות המסקנות והתוצאות הגיע הזמן להתחדש, החל מתאריך 1.11.2009 הלשכה לשיקום נכים משנה את שמה ומרעננת את פניה. מעתה השם שלנו הוא – הרשות לזכויות ניצולי שואה".

ועוד שני דברים חשובים מאוד שישמחו את ניצולי השואה – שלרשות לזכויות ניצולי שואה מה שהיה פעם הלשכה לשיקום נכים יש גם סמל חדש ומסרים חדשים. –  "מסרים המשקפים את הרצון שלנו לעשות למענכם…" בלה בלה בלה… הנה שלושה מסרים לדוגמא "בזכותך אנחנו מתחדשים" "הבית לזכויות שלך" ו-"לדעת זו הזכות שלך". כן, שמעתם טוב "בזכותך אנחנו מתחדשים" – או בשפה פשוטה יותר על חשבונך חוגגים, הפכו סתם לשכה מרופטת ומיושנת לרשות ! ולרשות יש לוגו חדשני ואף הגדרה מחדש של חזון. – מתקשים להבין ? אז ככה, מישהו עדכני ומצוי בעניינים ערך מיתוג ללשכה לשיקום נכים, והכל על חשבון התקציבים לסיוע ולשיקום ניצולי השואה הנזקקים. ואם אבא או אמא, סבא או סבתא או קרובים אחרים שלך, שעברו את השואה, מבקשים לדעת מה ? כמה ? ואיפה הזכויות שלהם ? אז הלשכה לשיקו… סליחה הרשות לזכויות ניצולי שואה עונה: אנחנו "הבית לזכויות שלך" – הזכויות שלך אצלנו בבית, הבנת ניצול ? ואל תשכח, רק בזכותך אנחנו מתחדשים.

הגיע תור האקדמיה.

זהו, אחרי שהתקשורת סומנה כעוינת, שהיא בלשונם תשקורת שהיא שמאלנית, עברו לתקוף גם את מערכת המשפט ולערער את מעמדו של בית המשפט העליון. עכשיו, הגיע גם תור האקדמיה. המרצים השמאלנים הקיצוניים, יפי הנפש ושונאי ישראל המתנהלים בעריצות, המוציאים את דיבת ישראל רעה בעולם. שם במגדל השן, כך מספרים לנו, יש סתימת פיות וחוסר סובלנות כלפי סטודנטים בעלי דעות אחרות.

שנים על גבי שנים מאז שבגין עלה לשלטון והחל את המתקפה כנגד הקיבוצים, הקיבוצניקים ובריכות השחיה שלהם, מאז מנהל הימין מסע ארוך ואינסופי של סימון קיני השמאל והוקאתו. המסע הזה המהול בבכיינות ורשע חותר באופן שיטתי ועקבי להבאיש ברחוב את ה"סמול" ולהאשימו בתחלואי החברה. – כל התכנים בעיתונות הם מגמתיים בגלל ש"התקשורת" נשלטת על ידי שלום עכשיו. הפלסטינים הרימו ראש  כי "הבג"צ", שלא מייצג את העם, שהוא סניף של מר"צ, מגן על האינטרסים של ערבים ובגלל "אוסלו". ועכשיו החל הקמפיין נגד "האקדמיה". ככה מוכרים ללא מיצמוץ שהאליטות המתנשאות השמאלניות אחראיות לתחלואי החברה והורסות לנו את החיים ואת המדינה. מה יותר פשוט מאשר לספק לאדם ברחוב את הכתובת המדויקת לצרותיו ואת הסיבות לדיכאונו, והכתובת היא "התקשורת" "הבג"צ" "האקדמיה" "אוסלו" או בקיצור "הסמול", הם האשמים הם הורסים לנו את החיים ואת מצב הרוח. זה שהשמאל הולך ונמחק מהמפה הפוליטית לא מרפה את ידיהם, הם ממציאים אותו מחדש והופכים כבמטה של קסם את הבן של גאולה כהן (לח"י, התחיה) והבת של איתן לבני (אצ"ל, הליכוד) שעברו למפלגת "קדימה" לשמאלנים רחמנא ליצלן. לא ירחק היום שגם הימין של היום יהיה שמאל. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלצד המתקפה על המוסדות המהווים את אבני היסוד של הדמוקרטיה, מסתמנת חתירה עקבית לעבר השגת יעד שנראה כיום הזוי פחות מאי פעם – הפיכת ישראל ל"מדינת ההלכה". לתקשורת, לבג"צ ולאקדמיה אין מקום במדינת הלכה תהליך הדה-לגיטמציה שלהם החל. ספק אם הימין החילוני, מסורתי, ליברלי הדמוקרטי מבין לאן מתמגנטת המתקפה על "מעוזי השמאל". אבל אם הם קוראים את המפה הגדולה, וצופים בשליטת רבנים קיצוניים בחיילים יוצאי בית מדרשם האוחזים בנשק, הם חייבים לראות את אות האזהרה המסמן כיוון אפשרי ומדאיג. יתכן שאחרנו, שכבר מאוחר מדי להפריד את הדת מהמדינה, אבל חשוב מאוד לנסות להגן על הדמוקרטיה.

"המפכ"ל על הטבח: לא נחזה באירוע כזה בקרוב"

ימים יפים עוברים על משטרת ישראל. זמן רב המתינו מיטב בנינו לשעה הזו. כל כך הרבה השפלות וביזיונות ידעו חדשות לבקרים. מדי יום נהג המפכ"ל להתבונן בראי ומה שפגש היה שק חבטות מרופט. אך הוא לא אמר נואש. הוא ידע בסתר ליבו שיום יבוא. גם כשהיום בושש והתמהמה, גם כששוב רדפה פאשלה אחר ביזיון, שלומיאליות נגעה באזלת יד, איוולת ברשע, הוא חתר בנחישות אל היעד. הישיר מבט אל האופק, ידע בתוך תוכו שיומו הגדול קרב. והיום אכן הפציע. היום הוא היום. זהו שחר של יום חדש. זה יומה הגדול של משטרת ישראל, זו שעתם היפה של שוטרי ישראל.