Sub Stance

מערכת הבחירות הפכה להיות למירוץ תחרותי שטחי ואינה משרתת את צרכי הציבור.

מערכת הבחירות אינה עוסקת בתכנים העומדים על סדר יומה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. הנושא הממקד אליו את הדיון ציבורי כפי שהוא בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת הוא תוצאות הסקרים. שאלות בנושאי שלום וביטחון, המשבר הכלכלי, מערכת שרותי הבריאות וסל התרופות,  החינוך וההוראה, העוני, יחסי יהודים ערבים, אחריות המדינה לרווחת תושביה, איכות הסביבה, דת ומדינה אינן עולות על סדר היום של מערכת הבחירות. האם אנחנו יודעים מה עמדת המפלגות והמועמדים בנושא תכנון המשפחה ? מה חושבות המפלגות על הרעיון לבצע בדיקות לגילוי סמים בקרב תלמידי בתי הספר ? מהם היעדים שהמפלגה מעמידה לפנינו בנושא תאונות הדרכים ובאלו אמצעים תנקוט לשם כך ? מה עמדתם בנושא שכר המינימום ? מהי המלצתם באשר לגובה קצבת הזקנה ? מהי עמדתם בנושא ליגליזציה של הזנות ? חוקה ? הרפורמה במערכת בריאות הנפש ? הפרדת הדת מהמדינה ? קידום התרבות והאמנות ? שכר הלימוד במוסדות להשכלה הגבוהה ? מדיניות הגרעין של ישראל ? בעיית המים ? ועוד ועוד. חלק מהנושאים האלה "קבורים" בניסוחים חמקניים במצעי המפלגות, אולם אינם עומדים על הפרק ואין דנים בהם במערכת הבחירות, כאילו שהם לא עיקר עניינו של הבוחר. והם אכן עניינו. המועמדים בוחרים להתחרות זה בזה, במקום להציג בפנינו את תפיסת עולמם ואת חזונם, במקום להשיב לנו על השאלות שבאמת מעסיקות ומטרידות אותנו.

מערכת הבחירות הפכה להיות למירוץ תחרותי שטחי ואינה משרתת את צרכי הציבור.

האם לא נכון יהיה לשנות את שיטת הממשל ? לנסות לאתר שיטה שתעלה מחדש על סדר היום את הדיון בשאלות שמעסיקות באמת את הפרט ואת החברה ? שתאלץ את המפלגות לאפיין את עצמן במקום לטשטש את ההבדלים בינהן, שתמנע את השימוש לרעה בכוח, שתשים קץ לסחטנותן של מפלגות לשון המאזניים. שתייצר יציבות שלטונית ותאפשר לעומד בראש למנות בממשלתו את מיטב הכוחות בחברה ?

במוסף 'ספרים של עיתון 'הארץ' יוצא שגיא גרין במאמרו אנטיבלוגליזציה בבקורת על הבלוגוספירה. אני מסכים עם חלק מהעובדות שהכותב מעלה, אכן בלוגים רבים משמימים, ממחזרים, אינם מחדשים, מעתיקים, מעידים על אקסהיביציוניזם, נרקסיזם ושאר מרעין בישין. אבל בניגוד לגרין אני מגיע למסקנות ההפוכות. העובדה שכה רבים יושבים מספר פעמים בשבוע או בחודש וכותבים פוסט, מתבוננים בסביבתם הקרובה והרחוקה או לתוך חייהם ונותנים להם ביטוי מילולי, כתוב ופומבי, הוא בעיני תופעה חסרת תקדים ומרגשת ביותר. העובדה שאלפים רבים אינם מסתפקים בקריאה הפסיבית בעיתונים, בצפיה במסכי הטלוויזיה או בגלישה במרחבי האינטרנט, ובוחרים לייצר תוכן בבלוג, היא בעיני נשגבה. בניגוד לגרין, איני רואה בבלוגרים עיתונאים ובבלוגים עיתונות, גם אם יש לדעתי בתוכם עיתונאים משובחים ועיתונות במיטבה. המונח "בלוגוספירה" מיטיב לתאר את עולם הבלוגים, זה הוא מעין "יקום" "חלל" "מימד" שיש בו התרחשויות מתמשכות חוצות קווים וגבולות, בינתרבותיות ורב-גילאיות. היא מאפשרת קיומן של הידברויות שרק בה הן יכולות להתרחש. האינטרנט נמצא בחיתוליו הוא יתפתח וישתנה מאוד והבלוגוספירה תשנה את פניה עימו.

איך זה יכול להיות שאחרי שאהוד ברק שבר לעזתים את העצמות, ואת הבתים, והרג בהם ופצע בהם, הם לא נרתעים וממשיכים בשלהם ? האם יש מישהו יותר מהעזתים שהיה צריך עכשיו להרתע מ"בעל הבית שהשתגע" ? מה קורה כאן ? הרי הבטיחו שכוח ההרתעה הושב. הרי אמרו שהם יחשבו פעמיים לפני שהם ירימו רקטה ? נדמה שאולי מי שהשתגע זה ההוא שאין לו בית. עכשיו בטח יקפצו ההם ויגידו (אמרנו לכם !) שהכל בגלל שלא היה שלב גימל. שהיה צריך להיכנס באם אמא שלהם, ולא להשאיר שם אף אחד מהחמאס חי. לטחון ולטחון ולטחון בית אחר בית עד למיטוט הנהגת החמאס. אבל משום מה מתגנב לליבי הספק, שכמו שאין לישראל כוח הרתעה בעזה, כך גם אין דבר כזה מיטוט הנהגת החמאס. כי גם אם ימוטטו את הנהגת החמאס, האם לא תבוא במקומה הנהגת חמאס אחרת ? ויקראו לה למשל הג'יהאד האיסלמי או משהו דומה ?