אורי זהר חולה מצלמה
20 בינואר 2009בעוד כוחות צהל יוצאים מעזה החרבה והמוכה, התמקם לו אורי זוהר מול מצלמות הטלוויזיה, מצלמות המחיות את נפשו, האהובות עליו כל כך, ונותן שיעור במסגרת פרויקט "לומדים ביחד" בערוץ השני. אורי זוהר לא השתנה. הוא אותו אורי זוהר, חולה במה ומצלמה, עם אותם שטיקים ישנים שתמיד עובדים. אני מעיז להניח שאנחנו חסרים לו יותר מאשר הוא חסר לנו. הוא יכול להכחיש זאת כאוות נפשו. זוהר יושב מול קבוצת התלמידים, אך מודע מאוד לקהל האמיתי שלו לצופי הטלוויזיה. "אל תאמינו לפרופסורים יפי הנפש" הוא מציע לצופים, "מלמדים אותנו אפיקורסות". במקום "העולם המערבי" הוא מציע את "ממלכת התורה". חמתו יוצאת על הביקורת כנגד צהל "אין צבא יותר מוסרי בעולם" הוא קובע, וזועק כנגד שופכי דמו של צהל הקדוש, המבקרים והמלעיזים הם אנטישמים שסוגרים עלינו מכל צד. כרגיל גם מופיעה היריקה הקבועה לבאר "שיטה של סיטרא אחרא, של התקשורת, של נ'לא יודע מה, השם ירחם עלינו". זוהר הוא מטיף מקצוען, מיסיונר משובח שדיבורו מהיר, קולח, סגנונו ממזרי מסתחבק. איש שיווק בעל שמונה פרצופים וגם דו פרצופי מהסוג שמתחנף לצרכנים ("קדושים") שלו, ומבטיח שהסחורה שלו בלעדית – "אין מלבדו" "ישתבח שמו", שהמוצר כבר הוכיח את עצמו ועשה ניסים ונפלאות בכל מלחמות ישראל, שהגן והציל את עמנו שוב ושוב. וכמו סוכן ביטוח טוב ועקשן הוא גם פונה אל הפחדים ואל ההפחדות, ומונה את כל החוליים והסכנות הממתינים ממש כאן מאחורי הפינה ושכולם כתובים אצלו בספרים שחור על גבי לבן. אורי זהר שיצק את היסודות לסצינת הסמים הישראלית והיה מעמודי התווך של ההוללות הנאפופית השובניסטית בציון תובב"א, מנסה עכשיו לספר לנו "אופיום להמונים" מהו, ללמדנו כמה האלכוהול מסוכן והנהנתנות ריקה, ושרק התורה הקדושה והסחורה שלו שאין מלבדה, יכולים להוביל אותנו, עכשיו כשחבלי משיח ממש ממש אוטוטו, אל האושר.
