ארכיון חודש מרץ, 2008

נזם הזהב נסדק

31 במרץ 2008

המיתרים שנקשרים מהגשר אל התורן, בפרוייקט של הארכיטקט הנודע קלטרווה, בכניסה לירושלים, משווים לו מראה מרהיב. הוא משנה את צורתו בהתאם לזוית התצפית אליו. פעם הוא ציפור, ופעם הוא נבל ואפילו גלימת מלכות. אפשר להסיר את הכובע ולומר בפה מלא וואוו. איזה יופי לנו בעיר הענייה והדלה הזו, המרופטת, השלוכית שהפארטש חוגג בה – שתקוע לה נזם זהב באפה. אז למה היו צריכים היום המרושעים לקלקל הכל ולהודיע, שנמצאו סדקים בריתוכי התורן. מה הם מדקדקים בציציות קוצו של יוד, כולה סדק של כמה סנטימטרים. אחד מהנדס עלום שם, הזהיר שדרכו של סדק קטן להפוך להיות לסדק גדול, ואחר אומר שהוא לא היה לוקח את הסיכון לעלות על הרכבת שתנוע על הגשר. ובמחשבה נוספת, מה נפלא יהיה שבכניסה לירושלים הבירה, שחולקה לה יחדיו, יעמוד לנצח תורן שמיתריו ישאו גשר ריק. שהפרוייקט הזה יהיה פלופ אחד גדול, שלעולם לא תסע עליו רכבת. שיהפוך להיות לפסל היקר ביותר שהאנושות אי פעם בנתה, מגדל בבל דירושלים, הפיל הלבן ביותר בהיסטוריה. מכל העולם יגיעו מאות אלפי תיירים לראות את שיא השיאים – את אחד מעשרת פלאי תבל, ונציה תתרוקן, מלונאי פריז יקפצו מהאייפל, הביג בן יתייבש, דיסנילנד תהיה שממה, שף סטפן יאכל חצץ, – כי כולם יבואו לירושלים לראות את הפלא-פלופ, כמו שנאמר כי מציון יצא תורן.

31-03-10.jpg

משנכנס אדר מרבין בשמחה

23 במרץ 2008

שלומי שבן שר "וכל העיר שקיעה וכל העיר רחוב" כשקולות נפץ וירי עזים נשמעים מכיוון גן המשחקים. דממה בת שבע שניות מופרת מרחוק, בקול פיצוץ עמום ואחריו צרור קצר והחלטי, הצד שכנגד משיב מיד בצרור ארוך ועצבני, תמות נפשו עם פלישתים ומסיים ברימון. אני שומע קול סירנה עם פי ג'יי הארווי ב "To talk to you" , אמבולנס או רכב אחר של כוחות ההצלה. ממש כאן בעיקול הרחוב או מאחת החצרות הסמוכות, מישהו השליך מטען, ונמלט. מעט עוברים ושבים פוסעים, נראים כמי שאינם שומעים את קולות המלחמה. שתי מכוניות מתנהלות במעלה הרחוב לאיטן בחלונות מוגפים,- בראשונה משפחה שלווה מתנמנמת, ובשניה גבר משופם ואישה עטופת ראש, מחרוזת ענברית תלויה על הראי בחזית, מסמנת זהות. על גג שטוח צלף שחור סוחט שתי יריות צפופות ומיד נעלם. לוח ברזל גדול נופל ברעש רע. פי ג'יי קורעת לב עם ה "Oh God I miss you" שלה. המכולתניק המוזנח, מכניס פנימה את ארגזי הירקות והפירות, – סוגר מוקדם. שריקה. נפילה. שלושה חיילים נמוכי קומה הולכים לאורך הגדר, אחד מהם מבקש "די, די", חוצים את הכביש בריצה שפופה ומתגלגלים לתוך מגרש החניה הריק, מרססים לימין ולשמאל, אחד מהם צועק "תפוס עמדה", השני קובע "אני המפקד", "אמרתי לך מאנייק. זה, מאנייק זה". השלישי מתיישב "די, די, לא יכול לא יכול" "אין לא יכול יש לא רוצה" "לא רוצה. טוב, לא רוצה". שני פיצוצים רחוקים ועוד יריה בודדת "ההומור שלנו מידרדר"  קובע שלומי שבן. גם השמחה מאוד הדרדרה, מאוד.

 קר×?×?-30-3-52.BMP

קופסא ריקה

16 במרץ 2008

עמנואל רוזן וענת גורן אחראים לעליבות תכנית התחקירים שלהם "קופסא שחורה", בנושא הקשירות בבתי החולים הפסיכיאטריים. גרוע מזה, הם היו מודעים לדלות החומר שבידם ולכן התכנית היתה מלאה בפירוטכניקה – קטעי תקריב, טשטוש, מקרו, מוסיקה ועריכת פליק פלאק, שניסו ליצור אוירת איימים אך לא הצליחו להתמודד עם הנושא, וחבל. לא הוצגו נתונים באשר להיקף הקשירות. לא הוצגו נתונים באשר לחריגות מנוהלי הקשירה. וחמור מזה – לא נסקרה כל אלטרנטיבה לאקט הקשירה. המקרה הפרטי חשוב ומלמד, אבל אי אפשר לבנות עליו תכנית תחקירים טלוויזיונית. בתי החולים הפסיכיאטריים כולם, הפכו אמש על מרקע ערוץ 2 , למרתפי עינויים של האינקוויזיציה, והמסר שעבר הוא : אם אתה זקוק לבית חולים פסיכיאטרי, דע לך שאתה נכנס לבית כלא אלים ורע לב. בבואך אל בתי החולים הפסיכיאטריים הצטייד בעורך דין ובנשק. וזה כמובן לא משכנע, רק מפחיד. נשמע כמו תשדיר מטעם הסיינטולוגיה או ארגון קיקיוני הנלחם בפסיכיאטריה. הנושא ראוי, הציבור זקוק לתקשורת לוחמת על זכויותיו ובמקרה זה על בריאותו וחייו. כל תכנית העוסקת ברפואה ובבריאות נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו. זכויות החולים לעיתים נרמסות, וזה לא סוד שבמערכת הבריאות ובמדיניות הבריאות יש עיוותים ועוולות. אך אין הדבר אומר שהרפואה, הרופאים והאחיות, ובמקרה זה הפסיכיאטריה הם ארגון פשע נטול חמלה. התמודדות לא ראויה כמו זו עם נושא חשוב זה, לא קידמה אותו, היא תגביר את הרתיעה מהפסיכיאטריה ותרחיק חולים מהטיפול לו הם כה זקוקים, בנוסף עלולה לתרום להחמרת תופעת האלימות כנגד רופאים ואחיות.

(גילוי נאות: הכותב הוא אחיו של מנהל בית חולים פסיכיאטרי)

סיכון שווה.

14 במרץ 2008

אחת לכמה ימים אנו שומעים על מעצרם של פעילי טרור, אחת לכמה שבועות חודשים אנו מתבשרים על חיסולם של פעילי טרור אחרים. מומחים אומרים לנו שהמעצרים והחיסולים מונעים מהטרוריסטים מלבצע את זממם וממזערים את הנזקים העלולים להגרם. וכך שנים על גבי שנים, אנחנו עוצרים ואוסרים וגוזרים מוות על עוד ועוד טרוריסטים. מעת לעת אנו מתבשרים על מעצרו או חיסולו של בכיר הטרוריסטים או של בכיר המבוקשים, ואז לשעה קלה, מוחנו מתפמפם לו נוכח ההערכה שיקח לאירגון הטרור זמן רב עד שיצליח להתאושש מהמכה שניחתה עליו, עד שימצא מחליף שיצמיח לעצמו כפות רגליים שיתאימו למידת נעליו של הארכי טרוריסט שנתשהד לו. ככל שאנו מכים והורגים בהם, מתחזקת בקירבם האמונה בצדקת דרכם וגוברת העוינות כלפינו. ככל שהם מפגעים בנו, אנו מקבלים אישור למדיניות ה"אין עם מי לדבר" "לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים" וכיו"ב. זהו מעגל דמים אינסופי שמזין את עצמו בדם ובשנאה תחת שנאה ודם. אחרי כל כך הרבה שנות דישדוש ודימום, זה הזמן לנסות להפסיק אש באופן מוחלט, ובתוך כך גם להפסיק מעצרים וחיסולים. המחשבה שהם ינצלו את תקופת הפסקת האש על מנת לצבור אמצעי לחימה ואירגון כוחם, היא סיכון ששווה לקחת אותו.

שתי כותרות ראשיות

9 במרץ 2008

 בוקר יום ראשון 9 מרץ 2008 "הארץ" ו"דה מרקר" מגישים שתי כותרות שמדברות אחת עם השניה. ב"הארץ" שורת 8 תמונות של תלמידי "מרכז הרב" שנרצחו בפיגוע ביום שישי, ו"בדה מרקר" שורת 7 תמונות של  – "מתווכי-העל של המיליונרים". כך אנחנו נראים :

 

08-03-08 044.jpg

הצעה להפסקת אש

6 במרץ 2008

שר הביטחון והרמטכ"ל יכנסו מסיבת עיתונאים ובה ישראל תכריז על תאריך ושעה שבו תיכנס לתוקף הפסקת אש בעזה. ישראל תודיע שצה"ל יחדל ממועד זה ואילך מכל פעולה צבאית. אם הפסקת האש תופר, וירי הטילים יתחדש, ישראל תגיב בפעולה או באש מדויקת לשיתוק מקור הירי ולאחר שתגובתה הצבאית תסתיים היא תכריז שוב על מועד שבו תכנס מחדש לתוקף הפסקת האש. וחוזר חלילה.