סיכון שווה.
נכתב בתאריך 14 במרץ 2008 מאת משה קרוןאחת לכמה ימים אנו שומעים על מעצרם של פעילי טרור, אחת לכמה שבועות חודשים אנו מתבשרים על חיסולם של פעילי טרור אחרים. מומחים אומרים לנו שהמעצרים והחיסולים מונעים מהטרוריסטים מלבצע את זממם וממזערים את הנזקים העלולים להגרם. וכך שנים על גבי שנים, אנחנו עוצרים ואוסרים וגוזרים מוות על עוד ועוד טרוריסטים. מעת לעת אנו מתבשרים על מעצרו או חיסולו של בכיר הטרוריסטים או של בכיר המבוקשים, ואז לשעה קלה, מוחנו מתפמפם לו נוכח ההערכה שיקח לאירגון הטרור זמן רב עד שיצליח להתאושש מהמכה שניחתה עליו, עד שימצא מחליף שיצמיח לעצמו כפות רגליים שיתאימו למידת נעליו של הארכי טרוריסט שנתשהד לו. ככל שאנו מכים והורגים בהם, מתחזקת בקירבם האמונה בצדקת דרכם וגוברת העוינות כלפינו. ככל שהם מפגעים בנו, אנו מקבלים אישור למדיניות ה"אין עם מי לדבר" "לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים" וכיו"ב. זהו מעגל דמים אינסופי שמזין את עצמו בדם ובשנאה תחת שנאה ודם. אחרי כל כך הרבה שנות דישדוש ודימום, זה הזמן לנסות להפסיק אש באופן מוחלט, ובתוך כך גם להפסיק מעצרים וחיסולים. המחשבה שהם ינצלו את תקופת הפסקת האש על מנת לצבור אמצעי לחימה ואירגון כוחם, היא סיכון ששווה לקחת אותו.
