משנכנס אדר מרבין בשמחה
23 במרץ 2008שלומי שבן שר "וכל העיר שקיעה וכל העיר רחוב" כשקולות נפץ וירי עזים נשמעים מכיוון גן המשחקים. דממה בת שבע שניות מופרת מרחוק, בקול פיצוץ עמום ואחריו צרור קצר והחלטי, הצד שכנגד משיב מיד בצרור ארוך ועצבני, תמות נפשו עם פלישתים ומסיים ברימון. אני שומע קול סירנה עם פי ג'יי הארווי ב "To talk to you" , אמבולנס או רכב אחר של כוחות ההצלה. ממש כאן בעיקול הרחוב או מאחת החצרות הסמוכות, מישהו השליך מטען, ונמלט. מעט עוברים ושבים פוסעים, נראים כמי שאינם שומעים את קולות המלחמה. שתי מכוניות מתנהלות במעלה הרחוב לאיטן בחלונות מוגפים,- בראשונה משפחה שלווה מתנמנמת, ובשניה גבר משופם ואישה עטופת ראש, מחרוזת ענברית תלויה על הראי בחזית, מסמנת זהות. על גג שטוח צלף שחור סוחט שתי יריות צפופות ומיד נעלם. לוח ברזל גדול נופל ברעש רע. פי ג'יי קורעת לב עם ה "Oh God I miss you" שלה. המכולתניק המוזנח, מכניס פנימה את ארגזי הירקות והפירות, – סוגר מוקדם. שריקה. נפילה. שלושה חיילים נמוכי קומה הולכים לאורך הגדר, אחד מהם מבקש "די, די", חוצים את הכביש בריצה שפופה ומתגלגלים לתוך מגרש החניה הריק, מרססים לימין ולשמאל, אחד מהם צועק "תפוס עמדה", השני קובע "אני המפקד", "אמרתי לך מאנייק. זה, מאנייק זה". השלישי מתיישב "די, די, לא יכול לא יכול" "אין לא יכול יש לא רוצה" "לא רוצה. טוב, לא רוצה". שני פיצוצים רחוקים ועוד יריה בודדת "ההומור שלנו מידרדר" קובע שלומי שבן. גם השמחה מאוד הדרדרה, מאוד.
