Sub Stance

רוב המתנגדים למשא ומתן עם החמאס להשגת הפסקת אש והתומכים ביציאה למלחמה בעזה הם כאלה שלא לחמו מעולם. עבור חלק מהם  "מ-ל-ח-מ-ה !!!" היא קריאת עידוד במגרשי הכדורגל.

מלחמה היא התנגשות אלימה שבה מדינה מסכנת ואף מקריבה את חיי בניה הצעירים על מנת לממש את מטרותיה ולשמור על האינטרסים החיוניים שלה. המלחמה חייבת לשנות את המצב שקדם, על מנת לאלץ את האוייב לקבל את פחות או יותר את עמדתה.

זכותה ואף חובתה של מדינה להשתמש בכוחה הצבאי על מנת להסיר מעליה איום.

חובתה של מדינה לנקוט בכל האמצעים על מנת להגיע להסכמה בדרך שאינה אלימה, זאת קודם שהיא שולחת את צבאה ואת בניה אל שדה המלחמה.

הטרור גורר צבאות למלחמות שקשה להכריע אותן ומכתיב שדה קרב שבו ליחסי הכוחות משמעות משנית. הטרור מעמיד בפני המדינה דילמות מוסריות קשות המטלטלות את ערכיה. מדינות שניגפו בשדה הקרב, מדינות טוטאלטריות וארגונים למדו את היתרונות שהטרור והגרילה מקנים להם.

ישראל שילמה עד כה מחיר יקר בעקבות ניצחון במלחמת ששת הימים משום שלא ידעה להפוך את הנצחון להסכמה. מנהיגי ישראל מחמיצים שוב ושוב לאורך כל שנות קיומה הזדמנויות להגיע להסכמות.

מצבנו לא היה מעולם כה רע.

העתיד שלנו זה יפן. נוכל לקדם את האינטרסים המשותפים לנו וליפנים. הוא יחתום על כמה הסכמים כלכליים ואולי גם על אמנה משותפת הקוראת לגילגול הסושי בעולם לכיוון ירושלים.

אחרי שדו"ח וינוגרד נילמד היטב, המלצותיו יושמו, הופקו הלקחים, תוקנו הקילקולים ומעולם מצבנו לא היה כה טוב, הגיע הזמן לטוס ליפן.

תשננו את זה היטב – יפן ! זה העתיד שלנו. הכי חשוב – יפן.

מנהג נקמת הדם, אינו בא לישב סכסוכים אלא להנציח אותם. בני משפחתו של הנרצח נדרשים לגאול את דמו של יקירם באמצעות הריגת הרוצח. אורית קמיר אומרת שמדובר במעשה שמטרתו לגמול ומניע אותו "חוב של כבוד".
חיסולו בדמשק של עימאד מורנייה יגרור בעיקבותיו מעשה גמול חמור עוד יותר, וכך תמשיך שפיכות הדמים לקלוח בסכסוך במזרח התיכון. בישראל נשמעים קולות של שביעות רצון, אנחות נקמה ותחושה של קימום הכבוד שנרמס. אלא שנשאלת השאלה עד מתי. עד מתי ימשיך מסע ההרג והרצח ? כמה דם עוד יוקז ? למי יהיה העוז לקום ולומר שהוא לא משחק יותר. מתי יקום מנהיג בישראל שיאמר, שלמרות שהיכו בנו והרגו בנו, אנו מחליטים באופן חד צדדי לחדול מגאולת הדם ?

אמי וויינהאוז שגרפה השבוע את פרסי הגראמי, מצליחה בתוך ההתמכרות הקשה שלה לסמים וחרף בעיותיה האחרות ליצור מוסיקה טובה. היא אינה מנסה לטאטא את התמכרותה מתחת לשטיחי הכחשה. היא ישירה כנה ובלתי מתחנחנת. וויינהאוז אינה המכורה היחידה שעל אף חייה הקשים יוצרת. – אמנים רבים מאוד עשו כן בהיותם תלויים באלכוהול ובסמים. רבים נאלצו להסתיר ולהכחיש את מצבם מהתקשורת המוסרנית המונעת ע"י ערכי מכבש אפס הסובלנות של המלחמה בסמים. סביב אחרים בעיקר אלה שנפטרו צעירים נרקמה הילה. הגלוריפיקציה של דמות האמן המיוסר וההרסני משרתת פן אחר – את צרכיה המגונים של החברה ושל תעשיית הבידור והאמנות, לרומם ולהשפיל – להאליל ולקבור.
קיים ספק רב באשר לתרומתם של החומרים הפסיכואקטיביים והאלכוהול לעשייה האמנותית. בשלבים ראשונים, הסמים והאלכוהול  משמשים לריפוי עצמי או כהגנה מול עצמת החשיפה ותובענותה של האמנות, יתכן שחלק מהאמנים מסתייעים בהם גם על מנת להשתחרר מכבלים, יהיו שיעידו על תרומתם להשראה, ליצירתיות ולדמיון. ככל שחולף הזמן החומרים מתגלים כחרב פיפיות – מוסיפים עוד בעיה לשלל בעיותיהם. ההשפעה המרפאה, המשחררת או המגינה הולכת ומתעמעמת וההתמכרות הופכת לרודנית ומרוקנת.

בחירתה האמיצה של אמי וויינהאוז להשתמש גם בתכנים הלקוחים מתוך חייה האישיים לא תסייע להפחתת הדה-הומניזציה של המכורים, אבל לבטח תמשיך ותרקום סביב אישיותה הילת ציפיות שיהיה לזמרת קשה להיפטר ממנה.
את REHAB שזכה בגראמי אתם אולי מכירים וכדאי שתכירו גם את YOU KNOW I'M NO GOOD:

אחד מהטיעונים המושמעים כנגד הידברות עם החמאס היא שהחמאס לא מכיר בישראל. בוא נניח לרגע שמתקיימת פגישה בין נציג ממשלת ישראל לבין נציג החמאס – עם מי חושב נציג החמאס שהוא נושא ונותן ? עם נציג ממשלת פולניה ? בוא נניח שנציג החמאס ונציג ממשלת "פולניה" מצליחים לחתום על הסכם הפסקת אש, ונניח שההסכם נכנס לתוקף וירי הקאסם על הנגב המערבי נפסק – האם באמת ישנה לנו, שנציג החמאס חתם על ההסכם עם נציג ממשלת "פולניה". לעזאזל "פולניה". ויותר מכך, אני מצהיר בזאת שמכיוון שלנציג ממשלת "פולניה" קשה מאוד לחתום על הסכם הפסקת אש עם נציג החמאס שידיו מגואלות בחומוס, אין כל בעיה להחליט שהחמסאי הוא בכלל נציג "מונקו" וכך יחתם לו הסכם בין "פולניה" ל"מונקו" ובשדרות אין קאסם והשעמום הורג את כולם.

את הסיכוי להגיע להסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס ניתן להעמיד למבחן אך ורק אם נענה להזמנתם, -נשב ונבוא איתם בדברים. כל הפסקת אש כדאית לנו משום שהיא החלטה בכיוון הנכון. אם שני הצדדים ישמרו על הפסקת אש נוכל להתייחס אליה כאל בסיס לבניית הסכמות נוספות (הנה, לא כתבתי את המילה המלוכלכת "שלום") . ואם המשא ומתן ייכשל נוכל לומר שהמונקואים הם מנייאקים והאחרונים יגידו שהפולנים הם כרגיל פולנים. ולהיפך.

פקח בנתב"ג הושעה היום מעבודתו משום שנמצא אחראי לאירוע מסוכן מאוד של כמעט תאונה אוירית, בין מטוס ישראייר לבין מטוס טורקיש אירליינס. ראש ממשלת ישראל נמצא ע"י ועדת וינוגרד  אחראי אישית ומיניסטריאלית לשורה ארוכה של ליקויים וכשלים, שבעקבותיהם בין היתר נפלו חיילים בקרב ואחרים נותרו נכים ופגועים, וניזוק באופן חמור ביותר כושר ההרתעה של ישראל, אך למרות זאת, גורלו של ראש הממשלה שונה מגורלו של הפקח. הפקח הוא רק פקח, נכון שתפקידו חשוב ביותר והוא אחראי להסדרת נחיתות  והמראות של מטוסים ללא פגע, אבל גם תפקיד ראש הממשלה הוא תפקיד די אחראי. מנהליו של הפקח קיבלו החלטה סבירה ביותר, הם יודעים בסתר ליבם, שמסוכנותו של הפקח סומנה כבר באירוע הקודם שבו אותו פקח היה אחראי גם על כמעט תאונה בין מטוס איבריה למטוס אל על. כבר אז היה מקום לשקול אם הפקח מתאים לשמש בתפקידו הרגיש והאחראי. כשלונו של ראש הממשלה הופך אותו לראש ממשלה מסוכן, וזאת משום שמסוכנות נקבעת על בסיס התנהלות בעבר. איננו זקוקים למבחן נוסף. – אהוד אולמרט כראש ממשלת ישראל אחראי (אישית ומניסטריאלית) על שורה ארוכה ביותר של ליקויים וכשלים ולכן עליו  להתפטר. ומכיוון שראש הממשלה אינו מתכוון להתפטר, – מוטלת אחריות כבדה זו על חבריו לממשלה ועל חברי הכנסת. הם נדרשים לנקוט בכל הצעדים על מנת למנוע מראש ממשלה בעל המסוכנות גבוהה להמשיך ולדבוק בכסאו.