Sub Stance

לפני שבועות אחדים התבשרה ר.ש שהיא חולה בסרטן הריאות עם גרורות. ר.ש. בת 77 החליטה לאחר שהקשיבה להערכות הרופאים שאינה מעוניינת בטיפול אונקולוגי אלא בטיפול תומך. השבוע אושפזה בבית החולים איכילוב. בין הרופאים שטיפלו בה בחדר המיון ובמחלקה הפנימית בלטו רופא צעיר ורופאה מסורים ואנושיים. במחלקה הפנימית בלילה,  התעוררה ר.ש עם תחושת חנק. איש לא ענה לקריאותיה, ולא ניגש למיטתה. ר.ש היתה זקוקה לעזרה, היא לחצה לשוא שוב ושוב על הפעמון. נואשת אך נחושה לבקש טיפול, הצליחה לקום ממיטתה ולהגרר בקושי רב אל תחנת האחות, היא פנתה לאחות וביקשה לראות רופא. האחות אמרה לה שלא תהיה היסטרית, הורתה לה לשבת על כסא, והמשיכה להתעלם ממצוקתה.

בערב ההשקה לספרו של דויד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה", שהתקיים אמש במשכנות שאננים בירושלים, בלטה בין הדוברים אילנה דיין. שלא באופן שבו מופיעה אילנה דיין בטלוויזיה – עיניינית, מקצועית תקיפה ולפעמים קשוחה, הופיעה דיין כאדם משפחתי מאוד ואישי. ספרו החדש של גרוסמן הצליח לטלטל אותה ולעורר בה מחשבות ורגשות עזים כאישה ובעיקר כאם לבנים באופן שאף ספר לא עשה זאת לפניו. דבריה של דיין מצטרפים לביקורת הנלהבת שפירסמה אריאנה מלמד בויינט ("ספר מכונן") ולהערכתו של ניסים קלדרון שמדובר באחד הספרים החשובים שנכתבו כאן. גרוסמן נעל את הערב ובחר לקרוא קטע מהספר המתאר את משפחתה של אורה גיבורת הרומן בעת בילוי במסעדה לכבוד יום ההולדת של הבן אדם.

"יום אחד שמעתי את דודתי א-ב משוחחת עלינו עם מישהו, היא כינתה אותנו 'פלייטים', הרגשתי כל כך מושפלת, הגענו לכאן אחרי השואה,  לא היו לנו פנים, היינו 'פלייטים' חסרי שם. אחר כך אמרו 'שארית הפליטה' אתה מבין היינו 'שארית' – כשאתה כזה, אתה בעיניים שלהם בן אדם לא שלם, קשה לתאר את התחושה הזו שאין לך זכויות  שהקיום שלך הוא חלקי, שאתה תלוי או נטל מיותר". (קטע משיחה עם קרובת משפחתי ישראלית בת 84).

לא יתכן שיתהלכו ביננו אנשים שלא יהיו זכאים למזון, כסות, קורת גג, מרפא והגנה. כל מי שנקלע לכאן באופן חוקי או באופן שאינו חוקי, אינו מאבד את צלמו. הדאגה לצרכיו הבסיסיים היא חובה המוטלת עלינו. אני רואה בחובה זו זכות גדולה, זכות שמעשירה אותנו ומחזקת את הבסיס הערכי לקיומנו. היחס לאדם הפליט, שנקלע לגבולנו, מתווה גם הוא, את קווי המתאר של החברה הישראלית, –  אי מתן מרפא לפליט או לאדם שנמצא כאן ביננו, משמעותה חיזוק קווי הניכור והאדישות, רוע הלב ושנאת הזרים ופגיעה בזכויות האדם.

אני מצטרף לבלוגרים היוצאים בקריאה לא לעמוד מנגד ולהגיש טיפול רפואי ראוי לכל אדם ולסייע לפליטים !

התמונה באדיבות רופאים לזכויות אדם

הרשות למלחמה בסמים יצאה לאחרונה עם פרסום בעיתונות המתאר את העשן העולה מהבאנג בדמותו של חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה. הכיתוב מצטט גורמים בצה"ל ובמשטרה המזהירים מכוונתו של נסראללה להרוס אותנו מבפנים באמצעות הצפת ישראל בסמים. הניסיון המגוחך ליצור משוואה הגורסת שכל מי שמעשן חשיש הוא משת"פ של נסראללה ונותן יד לטרור הרצחני, מפסיק להיות מצחיק כאשר מבינים שהוא חלק מהמדיניות הנהוגה במדינות מסוימות כנגד משתמשים בסמים. במקומות שונים בעולם ננקטת מדיניות אכזרית כנגד המעורבים בשימוש בסמים הכוללת קטיעת אברים והרג ללא משפט. כך, מצאו את מותם בתאילנד אלפי אנשים כחלק ממדיניות הממשלה במלחמתה בסמים. אתמול בבקר (4.4.08) פלשו פעילי זכויות אדם בפריז למשרד התיירות התאיילנדי למחות על מדיניות זו. רדיפת המשתמשים בסמים גורמת לפגיעה ביכולת לבצע פעולות למניעת התחלואה באיידס ובהפטיטיס ולהגשת טיפול לשיקומם. המודעה שהרשות למלחמה בסמים פירסמה הופכת את המשתמשים בסמים בישראל לבני מוות – לבוגדים במדינתם העושים יד אחת עם נסראללה, הנחשב במקומותינו, יחד עם פטרונו האיראני לגדול צוררי ישראל בימינו. הדבר מעיד יותר מכל על פשיטת הרגל של מדיניות המלחמה בסמים, פטרוניה בישראל שפעולות ההסברה והמניעה שלהם לא הצליחו לשנות את מצב השימוש בסמים, אינם מודים בכישלונם ולכן גם אינם מתווים מדיניות חלופית פרגמטית המציבה מטרות מציאותיות. במקום זאת, הם נסוגים לטקטיקות ההפחדה ההיסטרית, הסתה ושלילת זכויות (קצבאות הביטוח הלאומי) .