Sub Stance

מפקד מחוז תל אביב במשטרה, ניצב דוד צור, התייחס מוקדם יותר לבריחתו של סלע: "לצערי אנחנו מהבוקר מחפשים אחר האסיר הנמלט, בני סלע. בתשע בבוקר הוא הובא לבית המשפט בתל-אביב, אנו מתחקרים את הסוגיה איך הגיע והצליח להימלט. נצטרך קודם כל לתפוס אותו ואחר כך ואחר כך לתחקר איך אירע הדבר. ממה שידוע – הוא לא היה אזוק ברגליים והסוגיה תיבדק"
(ynet 24.11.06)

בני סלע אנס אכזרי הצליח הבוקר להימלט מידי סוהריו. הפרטים הראשונים המגיעים גורמים לגבות להתרומם לשיא חדש. אני בוחר להתייחס כבר עתה לסוגיית האזיקים.
בשנים האחרונות מתנהל ויכוח בין גורמים בשב"ס לביני בסוגיית איזוק בני נוער וצעירים המגיעים לראיון לבדיקת התאמתם לגמילה מסמים ואלכוהול. אני טוען שמרכז גמילה הוא סביבה טיפולית ולכן, אני מבקש שיוסרו האזיקים מידיהם ורגליהם של הנערים מחוץ לשערי המרכז. מנגד הסוהרים מסרבים לעשות זאת בטענה שתפקידם למנוע אפשרות של בריחת הנערים. טענתי היא שמדובר בבני נוער שבית המשפט מצא לנכון לאפשר להם לבחור בתהליך שיקומי מחוץ לכותלי בתי המעצר והכלא, לכן ניתן להניח, שמדובר בעצירים ואסירים שאינם "מסוכנים לציבור" ושקרוב לודאי אינם ברחנים מועדים. שרות בתי הסוהר לא מקבל את עמדתנו ואינו מכבד את בקשתנו, שנער לא יהלך בתחום המרכז כשהוא אזוק. עמדת השב"ס נוקשה. לפיכך, הפתרון שמצאנו הוא שקודם לראיון קבלה פונים הסניגור או קצין המבחן לבית המשפט ומבקשים מהשופט לקבוע בהחלטתו שיש להסיר את האזיקים מעל ידיו ורגליו של הנער מחוץ לשערי מרכז הגמילה. ההסדר הזה רצוף בקשיים ובבעיות – שוב ושוב מסרבים הסוהרים להסיר את האזיקים בכניסה למרכז, ויש אף כאלה שדורשים שהנער יקיים ראיון קבלה כאשר הוא אזוק. וכשהדבר אינו מסתייע, כבר אירע שהם שבו על עקבותיהם לבתי הכלא וחדרי המעצר, והראיון לא נערך. מדובר בבני נוער וצעירים שהתיקים שנפתחו להם הם בדרך כלל על עבירות הקשורות בשימוש בסמים. לא מדובר בכרישים, לוויתנים או ברוני סמים. חלקם המכריע הם בני נוער קשי יום, השרויים במצוקה ריגשית קשה זועקים ממש לעזרה, ונענים לכל יד המושטת להם לעזרה.
הבוקר כששמעתי שהאנס האכזרי בני סלע הובל כאשר הוא אזוק חלקית לא הופתעתי כלל. היה לי ברור זה מכבר, שכל הקשור לאיזוק עצירים ועבריינים נעדר כל שיקול דעת הגיוני. לא אופתע כלל אם מחקר יגלה שככל שהעבריין כבד יותר ומעמדו בעולם הפשע בכיר יותר יש יותר סיכוי שינהגו בו במנהגי איזוק מקלים. כך היה, כשזאב רוזנשטיין הובל אל המטוס שהטיסו לארה"ב ! הוא פסע על המסלול בנתב"ג ללא אזיקים. רק משנכנס למטוס אזקו אותו נציגי החוק האמריקאי. וכך אירע כנראה הבוקר כשהאנס בני סלע הובל על ידי שרות בתי הסוהר לחופשי.
האצבע הקלה האוזקת בני נוער, ללא כל אבחנה, חייבת להתחלף בשיטה אחרת. פעולת הכבילה באזיקים של ידיו ורגליו של נער היא פעולה העלולה לפגוע בנפשו. הובלת הנער או הנערה בריש גלי כאשר הם כבולים היא פעולה משפילה ומבזה. לא יתכן, שפעולה זו תתבצע באופן אוטומטי, ותחול על כל עציר ואסיר.

ב 20 בנובמבר מציין העולם את יום הילד הבינלאומי. אמנת האו"ם לזכויות הילד שאושרה ע"י עצרת האו"ם והתקבלה ע"י ישראל בשנת 1991 הוא מסמך יפה וחשוב, אלא שהרשויות אינן לומדות אותו ואינן פועלות לאורו. כך גם נשחק מעמדו של חוק הנוער טיפול והשגחה חוק זה העמיד לרשות החברה את האמצעים החוקיים לספק הגנה בתנאים המירביים המיטיבים למען ילד נזקק שיש סכנה לשלומו ולבריאותו. אלא שבימינו המדינה אינה מעמידה משאבים לפיתוח וקידום שרותים וכלים לטיפול חינוך והשגחה לטובת ילדים נזקקים, וכך, הופך החוק לחוכא ואיטלולא. ילדים בסיכון גבוה נשארים ללא הגנה וללא משמורת. פקידי הסעד לחוק הנוער אינם מפעילים את סמכותם משום שלא עומדים לרשותם האמצעים הטיפוליים שיקומיים. MALES מציג בספרו The Scapegoat Generation משנת 1996 תיזה שלפיה בני הנוער הם קורבנות – שעירים לעזאזל של המבוגרים. בני הנוער, לא זו בלבד שהם מקופחים, אלא שעל פי המחבר עושים בהם שימוש ציני שיטתי, כשמאשימים אותם בתחלואי החברה.
ובישראל, אותם ילדים בסיכון, שהוצאו ממשמורת הוריהם עלולים למצוא את עצמם במשפחות אמנה, מוסדות ומעונות חסות שאינם ראויים. חלקם הופכים להיות בהעדר השגחה ופיקוח הולמים לקרבנות של חבריהם או של אנשי צוות אכזריים ומנוכרים. חשופים לשיטות "חינוכיות" או "טיפוליות" חסרות כל ביסוס מחקרי, ויותר מכך מנוגדות לכל הגיון מוסרי, – בחלק מהמוסדות הטיפוליים בארצנו עדיין נוהגים להעניש מטופלים בעונשים שמזכירים את הגרוע מכל – תליית שלט על חזהו של החניך הקטין ועליו מילה או משפט המציינים את "בעייתו", חניכים סגורים ומופנמים נענשים בנשיאת תרמיל מלא אבנים על גבם על מנת ללמד אותם לפתוח את סגור ליבם. עונשי ניתוק ובידוד הכוללים החרמה ואיסור דיבור במשך ימים רבים, הטלת עונשי עבודות משפילות או סיזיפיות חסרות כל פשר. בני נוער בסיכון גבוה שמגיעים למתקני מעצר או לבתי כלא לנוער עלולים למצוא את עצמם מופקרים לחלוטין לשרירות ליבם של חבריהם לתא או להתעמרותם של סוהרים. נוהלי האיזוק של קטינים הם חסרי כל התחשבות בנפשם הצעירה או במצבם הנפשי. קטינים מובלים אזוקים בידיהם ורגליהם כל אימת שהם יוצאים מתחומי מתקן המעצר לטיפול, לבדיקה רפואית או לראיון קבלה למוסד גמילה מסמים, זאת ללא שום קשר לחומרת עבירותיהם או הסכנה הצפויה מהם.
"ילדים זה קללה" אמר לי מטופל צעיר. והוא ידע על מה הוא מדבר. ככל שמצבם של בני הנוער קשה יותר, יורד הסיכוי שהם יתלוננו כנגד הגורם המטריד או המנצל וכנגד העוולות וההשפלות.

"אל מי בדיוק באים בטענות ? אל מי אומרים ממשלה חלולה ושרים נבובים ? מה קרה ? כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?"

(את השאלות האלה העלה שר הפנים מר רוני בראון במועצת קדימה כך מדווחת הבוקר מזל מועלם בעיתון "הארץ".)

מר רוני בראון אני מתגייס להשיב על שאלותיך –
"אל מי בדיוק באים בטענות ? " וגו' – את הדברים האלה (חלולה נבובים) אמר הסופר דויד גרוסמן אל ראש הממשלה וחבריה. ומכיוון שאתה חבר בממשלה הוא מן הסתם התכוון גם אליך. אני חושב שכאשר הוא כתב את נאומו, דמותך לא עמדה מול עיניו, שאלמלא כן, היה מוסיף על "נבובים חלולים" עוד כמה שמות תואר.
"מה קרה ?" – אתה שואל מר בראון. רציתי לספר לך שהיתה כאן מלחמה. היא פרצה ב 12 ביולי והסתיימה ב 14 באוגוסט. נכון, אין לה עדיין שם רישמי ועדיין לא סיימו לעצב את אות המלחמה. אבל תאמין לי היתה מלחמה. אומר לך גם שהפסדנו במלחמה. מאוד מאוד הפסדנו. במלחמה הזו כל הגליל והעיר חיפה רבתי עמדו במשך שבועות במתקפת טילים, אלפי אזרחים ברחו מבתיהם כשמאחור נשארו אלה שבחרו לא להתפנות ולצידם עניים, נכים וחולים שידם לא היתה משגת לברוח. רציתי לספר לך שצה"ל נכנס לדרום לבנון, אבל הממשלה לא הצליחה, כך אומרים, להגדיר עבורו מטרות מציאותיות. מכל מקום צה"ל לא הצליח להפסיק או להפחית את ירי הטילים, לוחמים שחזרו מהמלחמה מדווחים שבעוד שחיילי ומפקדי השדה פעלו בדרך כלל היטב, הרי שהפיקוד הבכיר היה מבולבל וכנראה שכשל. לולא הפסקת האש היה החיזבאללה יורה את טיליו עד האחרון שבהם. במלחמה הזו נהרגו 119 חיילים ו 44 אזרחים ואחרים נפצעו. נגרם נזק לרכוש ולנוף.
"כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?" – הממשלה הושבעה ב 4 במאי 2006 ועברו מאז 6 חודשים. זו באמת היתה חוצפה וחוסר התחשבות מצד החיזבאללה לחטוף חיילים חודשיים אחרי שהממשלה הושבעה, ולאלץ את הממשלה להסתבך במלחמה כושלת. זה שחסן נסראללה לא נתן לכם השרים מאה ימים של חסד זה לא יפה. ככה לא מתנהג שכן. במחשבה שניה, ואיני יודע אם אני יורד לסוף דעתך, ונראה לי שלא, אז הממשלה הזו כנראה לא קיימת באמת.

נו, אז מחכה לנו קיץ חם. הנחת העבודה של צה"ל היא שיהיה שמייח בקיץ. מלחמה. אחרי שמלחמת לבנון השניה חשפה אותנו במערומינו, תהיה לנו הזדמנות למקצה שיפורים. נוכל לתקן את הרושם, לשפר את תדמיתנו ואת כושר הרתעתנו הפגוע מאז מלחמת יום הכיפורים. ועם היד על הלב אז בעצם מאז מלחמת ששת הימים לא ניצחנו ממש. הגיע הזמן שנחזיר עטרה ליושנה, הגיע הזמן שניתן לצה"ל לנצח. שנחזור ונתרפק על טעם הניצחון שנסתובב בחוצות עם חזה נפוח וכתפיים איתנות, מגיע לנו שאחרי כל שנות הסבל האלה נדפיס אלבומי ניצחון – האלוף קפלנסקי לא מגולח חשוף בצריח בשערי דמשק, רב אלוף דן חלוץ מקבל את כתב הכניעה מידי נשיא אירן אחמדינאג'ד חפוי הראש, ויוסי בן חנן מניף קלצ'ניקוב, כשהוא טבול עד חזה במימי השט אל ערב. מוקי צור יפרסם את "שיח מורעלים" והרדיו ינגן כל היום את להיטי הניצחון "אולמרט מחכה לאסאד אי יה יהיי" ו"עומדות היו רגלינו בשעריך טהרן". איזה ימים אלה יהיו, ימים שבהן משק כנפי ההיסטוריה לא ירפה. שימון פרס יכריז על כינון המזרח התיכון החדש. ליברמן שיתעקש כל המלחמה להסתובב עם דגמ"ח צהלי וכומתה ירוקה יכנס על גבי ההאמר של גיידמאק לקסבה של דמשק ויחפש מסעדה טובה. הרב לוינגר וחנן פורת יחפשו מקום מתאים להקים התנחלות יהודית בחאלב. ורק דויד גרוסמן  יקלקל את החגיגה ויגיד שהניצחון הזה יהיה בכיה לדורות.

מהקטע ששודר היום בטלוויזיה מגזר הדין במשפטו של שליטה העריץ המודח של עיראק סאדאם חוסיין, כמו גם מדיווחים קודמים,  נראה שבית המשפט שדן אותו היום למוות בתלייה, אינו מסוג בתי המשפט שהייתי בוחר להישפט בהם. עוינותו המופגנת של השופט כלפי הנאשם,  הופכת אותו בעיני הלא מקצועיות לבית דין פסול. קל וחומר, כשמדובר בבית משפט שדן למוות. העריץ העיראקי שכנראה שפך דם רב, אימלל וגרם צער וכאב לרבים, זכאי למשפט צודק והוגן.

"הם יתעייפו", אני לא מאמין למשמע אוזני, פתחתי את הרדיו ואני שומע ש"הם יתעייפו", מכאן תצמח הגאולה שלנו מהעייפות. רק שנצליח לעייף את החמאס ואת הפתח ואת העם הפלסטיני. ואת זה אומר בשיכנוע עמוק ובבטחון שמעון פרס. מר פרס בוא נתכנן לפי מיטב המסורת מרחיקת הראות את העתיד, כדאי גם שנפתח מקביל לחזית העייפות גם חזית הרעבה – נרעיב אותם, הרי ידוע שהשילוב של הרעבה ועייפות הוא הוא השילוב המנצח – נעייף אותם ונרעיב אותם ככה שהם יתחננו לעשות שלום איתנו. ואם זה לא יעבוד מספיק טוב, אז אחרי שנעייף ונרעיב אותם גם נצחיק אותם. איך נצחיק אותם ? נספר להם על המזרח התיכון החדש, נלמד אותם על הננוטכנולוגיה –  הם יתפקעו מצחוק, הם יהיו כל כך עייפים ורעבים שמה שיהיה חסר להם זה רק לצחוק, זה לא פשוט לצחוק כשאתה עייף מאוד ורעב מאוד מאוד- הם יתפוצצו מצחוק. ננוטכנולוגיה, זה מה שיהרוג אותם סופית ויפיל אותם שדודים, אוהבי ישראל ותאבי שלום.

ראש הממשלה יחד עם עוד מספר נבחרים וממונים הם מקבלי החלטות החשובים במדינה, הכרעותיהם הן בעלות השלכות מרחיקות לכת על חיינו בהווה ועל עתידנו ועצם קיומנו. מקבלי ההחלטות חייבים להיות לא רק האנשים המוכשרים והמיומנים ביותר, אלא גם פנויים בתקופת כהונתם לקבל את ההכרעות בתנאים הטובים ביותר האפשריים. ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל ואחרים שנמצאים בחקירה או שנדרשים להתגונן מול האשמות וחשדות אינם פנויים מטבע הדברים למלא את תפקידם באופן המצופה מהם. לפיכך, נדרש שינוי בסדרים הקשורים למינוי ובחירה של הנמנים עם קבוצה זו. טרם היבחרם או מינויים, הם צריכים לעבור תחקיר לבדיקת ובירור תפקודיהם השונים יהיה עליהם להגיש דוחות בריאותיים, דוחות על מצבם הכלכלי – פרוט הנכסים  והקשרים הכלכליים. התחקיר והבדיקה יתבצעו ע"י גוף ממלכתי שיוקם לשם כך על פי חוק, ואשר חבריו ימונו ע"י נשיא בית המשפט העליון. בתקופת הבדיקה יתאפשר לכל מי שיש לו השגות או תלונות להגישם. משיסיים הגוף את בדיקתו הוא יגיש את המלצותיו ליועץ המשפטי לממשלה. משלא ימצא דופי בנבחר או בממונה, אי אפשר יהיה להגיש תלונה נגדו על עבירה שנעשתה לפני היבחרו, כל עוד הוא מכהן בתפקידו. על מנת לא להפוך את הכהונה לקרנות מזבח יש מקום לקבוע ששנות הכהונה לא יחשבו לצורך חישוב ההתיישנות. על מנת למנוע שימוש לרעה בנוהל זה (למשל ע"י יריבים פוליטיים) יש להטיל עונשים כבדים ומרתיעים על העושים כן.  כך נבטיח אולי, שנבחרים וממונים לתפקידי מפתח לא יגררו לתוך כהונתם קופות שרצים שיטילו עליהם ועלינו נטל כבד. אני מניח שאנשים אלה, אם לא דבק בהם רבב בשנים שלפני שמונו לתפקידם, פחותים הסיכויים שדווקא בעת כהונתם יבצעו עבירות כאלה שיחייבו את העמדתם לדין במהלכה. הגוף הבודק יפרסם ברבים את תמצית ממצאיו. כל שינוי במצב בריאותו והתנהלותו של בעל תפקיד מפתח ידווחו לגוף הבודק ע"י בעל התפקיד ו\או רופאיו.

תפקידה של המדינה להבטיח את זכויות האזרח של מיעוטים. לא לאפשר לבעלי זרוע להטיל את חיתתם. זכותו של המצעד ההומולסבי לצעוד ולהפגין, ובאותה מידה גם לחרדים ולאנשי הימין זכות להביע דעה לזעוק ולמחות. מימוש זכויות עלול להוביל לעיתים למשבר ולגרום לנזק רב, ראינו זאת כששרון עלה על הר הבית ערב האינתיפאדה והוסיף שמן אל עצי המדורה שטרם הוצתה. מדי שנה אנו מונעים מנאמני הר הבית לעלות אליו, שלא לדבר על מניעת התפילה ממוסלמים צעירים על הר הבית,  כל זאת, אולי כדי למנוע הסלמה במצב השביר בעיר ובאזור. ירושלים מכילה בתוכה חומרים בעירים, תחושתי היא שהעדה החרדית משתמשת במצעד הגאווה כגיבושון לבניה. כל מי שעובר ברחובות צפון העיר אינו יכול להתעלם מהעובדה שרוח קרב נושבת מכל קיר – "ירושלים אינה סדום" צועקות הכרזות מכל פינה. יתכן שמארגני המצעד יחליטו לבסוף שלא לצעוד, מצד אחד זו תהיה החלטה נבונה ואנושית שמטרתה למנוע פגיעה בגוף ובנפש, אך מצד שני תהיה זו פגיעה נוספת בסדרת הפגיעות המתמשכת בזכויות המיעוטים.