מלחמה או צמצום נזקים
21 ביולי 2006מזה שנים שאימצתי את גישת צמצום הנזקים בעבודתי בתחום ההתמכרויות. הגישה קיבלה תנופה בעקבות התפשטות האיידס בקרב משתמשים בסמים בהזרקה. היא נקלטה היטב בקרב אותם אנשי מקצוע שהבינו שהמלחמה בסמים אינה רק חסרת תוחלת אלא אף מוסיפה נזקים. גישת צמצום הנזק (להלן גצ"ן) היא גישה פרגמטית שמטרתה היא לתת מענים ולמצוא פתרונות לבעיות תוך קריאה נכונה של המציאות, למשל להעניק לאדם שמשתמש בהירואין בהזרקה את הכלים על מנת שלא יידבק באיידס או בהפטיטיס בי או סי ושילמד כיצד לא ידביק אחרים במחלתו, למנוע מוות ממנת יתר, להפסיק או להפחית התנהגות עבריינית, לשלב גורמים יצרניים באורח חייו וכו'.
בשנים האחרונות מתפתח תת ענף בתוך הגצ"ן והוא פסיכותרפיה בסגנון הגצ"ן – בדרך כלל הקהילייה הפסיכותראפיסטית דרשה תנאי מוקדם לטיפול במשתמש או מכור לסמים ואלכוהול והוא הפסקת השימוש, או שפשוט התחמקה או סירבה לטפל במתמכרים, ואילו הפסיכותראפיסטים המחזיקים בגישה החדשה רואים במכור המעוניין בפסיכותראפיה אדם בר טיפול, שניתן להשיג איתו מטרות חשובות ביותר גם אם אינו מפסיק את השימוש . פאט דנניג שכתבה את הספר הראשון בנושא אומרת בין היתר למטפלים שהכלל הבסיסי הוא "אל תזיק" אל תגרום לנזק נוסף על הנזק הקיים.
בימים אלה של מלחמה בלבנון, אני שואל את עצמי האם עקרונות הגצ"ן יכולים לשרת את תהליך קבלת ההחלטות של הדרגים (הפוליטי והצבאי) המעורבים בטיפול במשבר. האם שימוש בעקרונות מזעורם של נזקים עשוי לסייע בפריצת דרך מחשבתית שתצמצם את היקף נזקי המשבר. האם שימוש בעקרונות דוגמת הגצ"ן היו למשל יכולים למנוע את התפרצותו ? או לצמצם את היקפו ?
דווקא בטיפול במשברים עם עיראק ולאחרונה סביב משבר הגרעין עם איראן נראה היה שממשלות ישראל פתוחות לאמץ תהליכים חשיבתיים חדשים, אך למרבית הצער דווקא בעימות עם השכנים הקרובים שמהווים איום מוחשי על שלומנו ובטחוננו נכשלנו. מזה דורות שמקובלת כתורת משה מסיני על כל המנהיגות הישראלית מכל צבעי הקשת האקסיומה ש"לא מדברים עם ארגוני טרור" – אכן הטרור מאיים על שלום העולם, אולם אירגוני הטרור הם מציאות בחיינו, שהמלחמה בהם קשה ולעיתים קרובות חסרת תוחלת. אולי הגיע הזמן לנסות לצאת מתוך התבניות המקודשות ולאמץ גישות נוספות. למשל לדבר עם טרוריסטים, להתייחס אל הדיבור עם ארגוני הטירור כמו לניטרול של מטען נפץ.
מתוך עבודתי בתחום ההתמכרויות אני יודע שאחת מתגובות להצעה מעין זו היא ששיחה עם טרוריסטים תחזק ותגביר את הטרור – זוהי התגובה המקובלת בציבוריות כאשר עולה על הפרק הצעה לפתוח שרות להחלפת מזרקים – מיד נשמעות טענות חסרות בסיס עובדתי שפרוייקט כזה מעודד שימוש בסמים והזרקה.
זכותו של פרט וזכותה של מדינה להשתמש בכח כדי להגן על עצמם, וכדי למנוע תוקפנות ואיום על שלומם וקיומם. השאלה שמטרידה אותי היא האם ממוצות האפשרויות לצמצום נזקים, או שאנו ממשיכים להיות שבויים בתפיסות נוקשות אודות האחר המאיים, תפיסות המצמצמות את מגוון האפשרויות והסיכויים לעתיד טוב יותר לגודל חריר הירי.
