המטרה: איראן
18 ביולי 2006כותרת ראשית בעיתון הארץ היום "ישראל: לנקות לבנון מטילים" מזכירה לי כותרת ממסע הסברה של הרשות למלחמה בסמים בעיצומה של מערכת הבחירות האחרונה "לנקות את ישראל מסמים". שתי המטרות אינן ברות השגה.
גם אם הניסיון לנקות את דרום לבנון מטילים ולהשיג את כוחות החיזבאללה אל מצפון לליטני יצליח, יגרום הדבר לכך שהחיזבאללה יצטייד בטילים ארוכי טווח.
הדיבורים על פגיעה אנושה \ קריסה \ מחיקה \ או שבירת החיזבאללה הם זריית חול בעיני הציבור. האוכלוסיה הבוגרת בישראל זוכרת את מלחמת ששת הימים בה היכה צה"ל מכה ניצחת את צבאות ערב, ופגע אנושות בצבאות מצריים סוריה וירדן. לא עברו שנתיים ומצאנו את עצמנו במלחמת ההתשה, כעבור שש שנים שוקמו צבאות מצריים וסוריה המוכים עד כדי כך, שהם יצאו למלחמה הנוראית, הלא היא מלחמת יום כיפור, מלחמה שמצאה אותנו אפופי ניחוח הניצחון ומופשלי מכנסיים. ככל שהמכה שאנו מכים בשכנינו קשה יותר, ככל שהנזקים הנגרמים לתשתיות הצבאיות והאזרחיות כבדים והאבדות קשות, כך תרבה האיבה ויגבר הרצון להשיב מלחמה שערה, תתחזק המוטיבציה לבנות כח צבאי חזק יותר וקטלני יותר, אם כדי להתגונן ואם כדי להשיב את הכבוד האבוד.
כל מלחמה היא כישלון מנהיגותי. האחראים לכישלון הם מנהיגי הצדדים המעורבים במלחמה, שלא הצליחו לפתור את הסכסוך בין מדינותיהן בדרכי שלום ולא הצליחו למנוע את המלחמה.
הכוח המשמעותי באזורנו היא איראן – מעצמה רבת השפעה וכח. היא מוליכה ומובילה כוחות משנה רבים באזורנו. מדיניות פרגמטית שרואה באיראן גורם משמעותי, חייבת להוביל לניסיונות בלתי פוסקים ויצירתיים, להגיע להידברות עם הממשל האיראני על מנת לנסות לשפר ולהשיג הבנות. תפיסת איראן אך ורק כאויב שוחר רע היא נקודת מבט צרה, שאינה משרתת את האינטרס הישראלי, ולכן יש להרחיב אותה וליצור אופציות רבות ככל שאפשר.
