Sub Stance

אתמול בלילה שלחתי מייל ששורת הנושא שלו היתה "מכתב פרידה".- התגובות בכתב ושיחות הטלפון שהגיעו בעקבותיו ריגשו ושמחו אותי מאוד. שער המרכז אותו הקמתי וניהלתי במשך שנים כה רבות ננעל היום אחר הצהריים מאחורי. הנה המכתב:

שלום חברים,

בימים אלה הופיע במגזין לילדים "עיניים" סיפור שכתבתי ושמו "ראש העיר". סוף הסיפור הוא, שבלילה אחד בלי ירח יוצא ראש העיר לרסס כתובות גרפיטי נגד אזלת ידם של פקידיו:

"ולבסוף מול ביתו שלו כתב ראש העיר באדום: 'התפטר ! שיבוא במקומך אחר !' .

טרם זריחה חזר ראש העיר לביתו עייף ונרגש וניסח את מכתב התפטרותו מראשות העירייה. סוף סוף מצאתי את יעודי, אמר לעצמו ותלש את השפם המודבק מתחת לאפו. זה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול – אמן רחוב, צייר גרפיטי. ראש העיר נרדם וחיוך רחב על פניו".

סיום עבודתי כמנהל "מג"ל צעיר" – המרכז האשפוזי לגמילה בסיסית מסמים ואלכוהול – הוא סיום פרק בחיי. לא רק סיומן של 22 שנים מרתקות בליפתא, אלא גם סיומן של שנים ארוכות בעבודה בשירות הציבורי, שהחלו בהיותי בן עשרים ושתיים כעובד חבורות רחוב. זה לא המקום לסיכומים, הם יבואו, בדרכי. זה מכתב פרידה קצר, הוא אינו סנטימנטלי ומתרפק משום שאני באמת נרגש.

אני מבקש לומר תודה, בהצלחה, שלום ולהתראות.

תודה לכל הרבים שהלכו איתי ואחרי בארץ היפה הזו, שיודעת לפרוח ולתת פרי אך גם לגדל קוצים ודרדרים.

אני מאחל בהצלחה למנהלת החדשה של "מג"ל צעיר" ד"ר לוין ולצוות העובדים המסור.

שמור בליבי מקום מיוחד למטופלים ולמטופלות, מהם למדתי שיעור חשוב שאין שני לו על עולמנו,- על טבע האדם ועל עצמי.

שלא כמו ראש העיר בסיפור לילדים, אני מתכוון לא רק לרסס כתובות גרפיטי, אלא אמשיך בעבודה הטיפולית בקליניקה פרטית, בהרצאות, בהדרכה ובסדנאות.

שלום ולהתראות

משה קרון

0522-679-485

זה הכוך שהיה החדר שלי משנת 1991

לפעמים הטבע מדבר במקומנו.

התבוננתי במדרון התלול המלווה אותי מדי יום זה עשרים ושתיים שנים והלב נחמץ. יד נעלמה קילפה, קרעה ממנו שיכבה והשאירה פצע מדמם.  מדוע דווקא היום ? כל כך הרבה סערות, שלגים ושריפות משחירות ידע המידרון הזה, פיצוצים וקידוחים הרעידו בשנים האחרונות את קרביו החלולים. האם להניח לצירוף המקרים ?

ביום  בו הנחתי את הקבוצה הטיפולית האחרונה במג"ל צעיר, אחרי למעלה משלושת אלפים ושש מאות קבוצות, דווקא היום נגלה לעיני המראה הזה.

את הנכנסים בשערי ירושלים מקדמת היום מאחד הבניינים הסמוכים לבית מד"א כתובת אדומה על בד מתנופף ברוח המכריזה "אל תירא מהם כי ה' אלהיך עימך" (ספר דברים). מה משמעותה ?

עם ישראל הוא עמו של האלהים. הקב"ה עמד, עומד ויעמוד לצידו. ישראל הוא עם סגולה. עם נבחר ומורם מעל לכל גוי. "אמר ר' ברכיה: שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל". ישראל יקיימו את המצוות והקדוש ברוך הוא יגן על עמו. "אמר ר' נחמיה: בא וראה אהבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל, שהרי מלאכי השרת שהם 'גבורי כוח עושי דברו' עשאם הקדוש ברוך הוא שומרים לישראל". לפיכך, אין מה להתרגש ולפחד "מהם".- החלטת האו"ם לשנות את הגדרת פלסטין למעמד של מדינה משקיפה, מחאת האירופאים והאמריקאים בעקבות כוונת ממשלת ישראל לבנות בשטחים הכבושים ובעיקר ב E-1, נוכח כל אלה חשוב לזכור שאלהים בצד שלנו. מי הוא אובמה ? מיהם ראשי ממשלות צרפת ואנגליא ? כולה גויים ! עכו"מ ! "אמר ר' יהודה הלוי בר שלום בשם ר' יהודה בר סימון "יונתי בחגוי הסלע – אין כתיב 'יונה' אלא 'יונתי', ומה יונתי, אמר הקדוש ברוך הוא: אצלי הם (הם = ישראל, מ.ק) תמים כיונה, אבל אצל אומות העולם הם ערומים כנחשים".

תפיסת עולם הגורסת שהעולם כולו נגדנו ואילו אנו, נצח ישראל, מעל כולם – מנחה את ממשלת נתניהו ומקובלת בחלקים רבים בחברה הישראלית. וכך נמשיך סחור סחור ישראל נ' העולם נ' ישראל וחוזר חלילה, סביבון הנצח.

מעת לעת נקרית הזדמנות להתבונן לתוך נבכי נפשו של פוליטיקאי. לדעת למשל מה הוא חושב באמת על קבוצת ההתייחסות שלו. איך הוא מבין את הכוחות הפועלים עליה וכיצד הוא משתמש בהם כדי לקדם את ענייניו. איש אחד ביקש להבחר שוב לכנסת ולשם כך ביקש ליצור לעצמו סרטון קליל שיכנע את חבריו למפלגה להצביע עבורו בפריימריז. חשבתי שסביר שהסרטון יציג לפני הבוחרים את תפיסת עולמו ההולמת את ציפיות בוחריו. ולכן ינסה להציג בו את עמדותיו בנושאים כמו חשיבות קידום מערכת החינוך כגורם מרכזי בגיבוש דמותה של החברה הישראלית, תרומתו ורעיונותיו באשר למצוקת הדיור ומחירי הדירות, מחשבותיו באשר למניעת קריסתה של מערכת הבריאות, הרחבת סל הבריאות, הטיפול בבעיות בריאות ורווחת הקשישים, מניעת תאונות הדרכים וצמצום הקטל בדרכים, יוקר המחיה ומחירי המזון, המלחמה בשחיתות ובפשיעה המאורגנת, ביטחון העורף, שיפור ההערכות לקראת רעידת האדמה, יחסי הון ושלטון, המשבר בחברת החשמל, וכמובן שאלות נוספות הקשורות ליחסי ישראל ושכנותיה, יחסי ישראל טורקיה, שאלות איכות הסביבה, משק האנרגיה ועוד. אך לא, נושאים אלה ודומיהם לא נכנסו לתוך הסרטון.

המועמד שלנו חושב שקהל בוחריו מונע  על ידי רגשות שנאה ותיעוב, שהם קסנובופים צרי אופקים, שכאשר הם שומעים מילים כמו "אחמד טיבי", "חנין זועבי", "בייניש", "הקרן החדשה", "ליבני", "אופנהיימר" או "אולמרט" פיהם מתמלא בריר. אם יוכיח להם שכהונתו הקודמת בכנסת נועדה להלחם בערבים ובסמולנים, הם אצלו בכיס. ילכוד אותם ! הם לא יוכלו להתנגד לתנועת היד שתשלשל את הפתק של זאב אלקין לתוך תיבת הקלפי. הסרטון "אלקין סטייל" קצבי משעשע ועשוי היטב. אבל באותה עת מלמד אותנו עד כמה הפוליטקאים מזלזלים באינטילגנציה של הבוחר ומעריכים את כוחה של המניפולציה.

האם כבוד ראש הממשלה לפעמים משקשק ? אבל ממש, עם רגליים רועדות, כושלות. האם הוא לפעמים מתעורר מיוזע נבעת מחלום רע ? האם הוא לפעמים מרגיש קוצר נשימה ? מלווה בדפיקות לב ? האם קורה שראה"מ מתעורר בבוקר ומרגיש שלא בא לו לקום ? שהוא רוצה עוד קצת במיטה ? האם הוא מתעורר בארבע לפנות בוקר, ומסתובב בבית באי שקט ? נכנס למיטה ושוב יוצא ממנה ? או שאולי מתקשה להרדם ? שוכב במיטה ולא מצליח לתת למחשבות להרפות ממנו ? על מה חושב ראש הממשלה בלילות ? האם הוא חושב על הכתבה בחדשות בה רואיינה האם החד הורית ושלושת ילדיה שפונתה מדירתה וגרה בחדר המדרגות, ואמרה שהיא מצפה שראש הממשלה יתערב למענה ? האם הוא חושב על בקשתו התמוהה של התורם החשוב ? האם הוא חושב בלילה על הסוכן שמחר בבוקר יכנס לתוך גוב האריות, למשימה שיש לה רק עשרים אחוזי הצלחה ? כלומר שהוא עלול מאוד להכשל ולמצוא את עצמו על במה בכיכר עם חבל על צוואר. האם הוא שואל את עצמו מה מביא אדם בשר ודם לרצות להיות ראש ממשלה ? האם ראה"מ מתייסר בלילה מרוב דאגה לבתו שלאחרונה בועטת וכועסת על כל העולם ונראה שרע לה בחיים ? מתי הוא נעל את דלת חדרו ובכה? כלומר ממש התייפח. האם כשישב עם החבר הטוב ביותר שלו (האם יש לראה"מ חבר הכי טוב ?) אמר לו אי פעם : "זה גדול עלי. בשביל מה אני צריך את זה ?" האם לפעמים קורה לו, למשל בעת הגילוח, שהוא מישיר מבט אל הראי ואומר : "אני, ראש ממשלת…" ולא מאמין למה שהוא שומע ? האם בסתר ליבו הוא יודע שאינו מתאים לתפקידו ?

המערכת לוקה בעיוורון, היא שבויה בתוך קונספציות שמונעות ממנה להעניק למלחמות ישראל שמות ראויים. שימו לב לשמות מלחמותינו: השחרור, קדש, ששת הימים, ההתשה, יום כיפור, ליטני, יונתן, שלום הגליל, חומת מגן, לבנון השניה, עופרת יצוקה ועכשיו עמוד ענן,- לבטח נשמטה לי פה ושם מלחמונת או מבצעון. אני מציע להלן סדרת שמות למלחמות הבאות ולמבצעים מיוחדים. איני דורש תמורה ומעמיד אותם חינם אין כסף לרשות הממונה על שמות המלחמה ולתפארת מדינת ישראל:

מלחמת הו ולנטינו ולנטינו, מבצע אמרתי לך, הדובים שכחו לקום, אשתו של השכן יורקת שוב, עקביה דוקרים בלב, הוא לא חשב פעמיים, שתי גופיות ופפריקה, הבמיה רוקדת דבקה, תחתוך לי פרוסה, אברשה היה חולמני, נופר קראה לאפריים, הקוסקוס ושלשת הגמדים, חלומות שומרים בתיבת עץ, זכרתי לך חסד נעוריך, העיוור שרק לרוח, חצי מנה בלי טחינה, לפני שצחקנו בכינו, הקולב הבודד בארון, שערה מנחיר תזעק, התחת הגדול הסמיק, שתינו אכלנו עכשיו ננמנם, האייפונים האייפדים והכנפה, שרה עמדה לצידי, חשקה נפשי במשהו מתוק, האם האם האם אמרו לך פעם, החשיש ביצת העין והסלט, הגב התחתון שומר סוד, לקט פאה ואבדן זכרון,  צלע מרפק צלע, חמין אוכלים בלחש, הקציצה שראתה את הנולד, המחלף לא עוצם עין, שירת הקולות הצפים, עוד אחת ודי.

רחוב מרים החשמונאית יורד אל דרך בית לחם, זו השעה בה מכונית מדדה אחר מכונית. פיהוק גובל בנרגנות. נהגת מוציאה יד עם סיגריה, מאפרת אל הכביש. אחר כך, תשליך סיגריה בוערת שתתגלגל, תעלה עשן דק ותעצר ליד גבשושית אספלט. בלויד ג'ורג' שני גברים הולכים זה לצד זה, אחד על המדרכה הצרה וחברו על הכביש. הוא יודע שאני מאחוריו. סומך עלי שלא אדרוס אותו. אני מאט. נותן לו זמן. המכונית שבעקבותי צופרת . הגבר עולה אל המדרכה ופוסע בעקבות חברו. בצומת עמק רפאים הוא שוב צופר. גם כשנהג מאפשר לי להשתלב בתנועה הוא ממשיך לצפור. חייו קשים, היום קם עליו שלא בטוב. דחוס לו בתוכו. אני עולה בז'בוטינסקי בואך ככר סלמה. במעבר החציה גבר צנום מזוקן קלות, לבוש מכנסיים שחורים חולצה לבנה, כיפה שחורה ואוחז בספר. אני כה תמים, השילוב של אדם וספר מתחבר אצלי לנאורות ואהבת אדם. הוא חוצה את הכביש, ואז כשאני חולף לידו הוא יורק בזעם ארצה לכיווני ונועץ בי מבט שונא אדם . "טפו" יריקה רעילה. מה הוא ילמד היום. מה יפתח לו דף הגמרא. אולי לא מצאו לו אישה. אני מתרחק, מנסה להבין למה הוא כה שנא אותי. מה רע עשיתי לו. אומר לעצמי שזה לא אני זה מה שאני מייצג. זה לא בי זה ממנו. היריקה הזו כולה רעלים שלו. היא מעידה עליו יותר מכפי שהיא מעידה עלי. כמעט השתכנעתי. בכניסה לבית הנשיא עומדת קבוצת צעירים וצעירות לבושים חגיגית , ממתינים בסבלנות לבדיקה הבטחונית, לפני שהנשיא יקדם את פניהם וישא לפניהם דברים חשובים על העם ששב לארצו, על רוחו וננוטכנולוגיה. השוטרת עם החצאית הארוכה לא הגיעה היום. בקיוסק בפינה גם הבוקר אני לא רואה את שמעון. עורך הדין גלאס פוסע עם תיק העור המרופט שלו, ברחוב האר"י. אני אומר לעצמי, שאני לא חושב על האיש שירק , שהוא לא מעסיק אותי, שאני ממשיך הלאה כי זה שלו זה לא שלי. עכשיו אני נזכר שאחרי היריקה הוא גם פלט משהו, קרוב לוודאי שקילל. מתאים לו לסנן "יא מנייאק" אך השפתיים שלו יצרו תנועה של הברה פתוחה בסוף המילה, אולי "טפו יא שרמוטה".

ההצקה היא הטרדה, ביזוי והשפלה מילולית או פגיעה ותקיפה גופנית. זו התנהגות אלימה הגורמת לדיכוי והדרה של הקרבן. היא עשויה להיות על רקע מגדרי, מיני, תרבותי, דתי וגזעני. ההצקה מתקיימת לרוב במצבים בהם לקרבן אין כוח חברתי או פיסי בשל נחיתות.

ההצקה גורמת למצוקה רגשית חריפה שאחת מתוצאותיה היא התאבדות הקרבן. ההצקות המדווחת לאחרונה במדיה, מקושרת עם מקרי התאבדות של בני נוער בעקבות הצקה באינטרנט. אולם מחקר שפורסם לאחרונה מראה שההצקה באינטרנט היא רק חלק מהצקה הרבה יותר מורכבת אותה חווה הקרבן במציאות. בני הנוער שהתאבדו היו חשופים להצקה הן באינטרנט והן בחיים. חלקם סבלו מדיכאון. החוקרים מצאו 41 מקרי התאבדות (24 בנות 17 בנים בגילאי 13 עד 18) 24% מתוכם סבלו מהצקות הומופוביות. 12 אחוז מבני הנוער שהתאבדו על רקע זה זוהו כהומוסקסואלים. נתונים אלה ואחרים הוצגו לאחרונה ב American Academy of Pediatrics National Conference in New Orleans על ידי הקנדי John LeBlanc, M.D., M.Sc., .

בעבודתי עם בני נוער וצעירים פגשתי בצעירים שסבלו מהצקות על רקע קסנופובי – בשל היותם עולים חדשים, בעלי דת שונה, או על רקע גזעני בשל היותם שחורי עור. קרבנות ההצקה דיווחו על שיפור במצבם בעקבות שימוש באלימות, בסמים ובאלכוהול או התערבות הוריהם.

המונח "ילד כאפות" מתייחס לילד שמקבל מכות (=כאפות) השתרשותו של הסלנג "ילד כאפות" מוכיח עד כמה רחבה היא ההזדהות דווקא עם התוקפן המציק. ולכן לא מפתיע למצוא באינטרנט את המשחק "ילד כאפות" המזמין את המשתתפים בו להכות את הילד הקרבן וכך כתוב בדברי ההסבר: " אתם מקבלים נשקים, כלים שונים ותקציב מוגבל עליכם להכאיב כמה שיותר לילד כאפות כדי לצבור נקודות, לעבור שלבים ולקבל נשקים". האינטרנט עמוס בחומרים שבהם מתועדים ילדים ובני נוער הסופגים אלימות והשפלות. שוב ושוב חוזרת דמותו של התלמיד השקדן האינטליגנטי "החנון" כמושא לבוז ותוקפנות.

ככל שנגישותו של הילד למקורות עזרה קשה, כך יחמיר מצבו. תחושת חוסר התקוה והדיכאון עלולים להוביל אותו למעשה נואש להתאבדות. לכן, יש להעלות את מודעות המורים וההורים לקיומה של הבעיה. התערבות הורים ומבוגרים עשויה לסייע מאוד לקרבן של הצקות. הורים הנמנעים מפניה לעזרה ושיתוף אחרים במצב ילדם עלולים אף הם להיקלע למצוקה. למרות שמקובל להניח שמרבית קרבנות ההצקות הם בקרב תלמידי בתי ספר, הרי יש להפנות תשומת לב גם להצקות חמורות המתרחשות בפנימיות, במוסדות אישפוז, בצבא, במקומות עבודה, בארגונים, בבתי מעצר וכלא ולפעמים גם בתוך המשפחה.

בלית ברירה התיישבתי על הגלגל. משם, בשל הפרשי הגובה, יכולתי לצפות בשירבוטים ובהערות השוליים שהוא כתב. לא האמנתי למראה עיני, גם אתם לא הייתם מאמינים, – הוא כתב את השם המפורש . ניסיתי לפענח או לפחות להרכיב משפט מובן אחד, אבל טלטלות האוטובוס והדיפלופיה הפריעו. כתב ידו היה מהסוג המשיחי עם קווקווים וסימנים אחרים שרק מי שיצא מהפרדס יכול להפיקם. ואז התבהר לי שהאישה מהפיש אנד צ'יפס היתה קשורה. היא נראתה כאחת הנשים, שום דבר מיוחד. כשעברה ליד השלחן שלי אמרתי לעצמי שהגיע הזמן שלה לתקן את הצבע כי שורש קודקודה החל להאפיר. היא פנתה לשולחן של משפחה שישבה סמוך אלי, אמרה משהו. הם הסכימו. ואז היא הכניסה לתוך גביע פלסטיק את שאריות הדג והצ'יפס משולחנם עד שהגביע עלה על גדותיו. הם היו בהלם. המחשבה הראשונה שלי היתה שהכלב שלה הולך לחגוג היום, אבל אז כשפנתה לדרכה, גיליתי שהיא אוכלת מהגביע בפראות האופיינית לאדם מורעב ומוטרף. אבי המשפחה הבחין במתרחש ומיהר אליה. הם ניגשו יחד אל הדלפק והוא הזמין לה מנה ושילם. היא הנידה בראשה וחייכה. אולם לא הפסיקה לאכול מתוך הגביע את השאריות שליקטה משולחנו. היה ברור שהיא לא יכולה להפסיק, שזה התיקון שלה. גם היא יצאה מהפרדס במצב לא טוב. בדרך לגאולה השלמה היא עוברת מבחנים לגמרי לא פשוטים. נדרשת לרדת לנקיקים הכי אפלים ובזויים של הקיום האנושי. אך אף אחד לא יצליח לבלבל את קובי אריאלי והאשה, שהוא חולק איתה תכנית ברדיו, עם דיבורים על רעב ועוני. אם יש לה כסף לצבוע שערות פעם בשלושה חודשים ולקנות שמלה, אז בטח יש לה גם מקלט טלוויזיה וקובי אמר ברדיו שלכל הבכיינים יש גם סמרטפונים ובת שיחו הצהילה בהסכמה. האשה המתינה ליד הדלפק ופרורים נשרו מתוך הגביע ומבין אצבעותיה ונחתו על הריצפה. מלאכים קטנטנים שרק צדיקים גמורים יכולים להבחין בהם, רקדו למרגלותיה וליקטו את פירורי שאריות הפיש אנד צ'יפס, שהצדקת המוטרפת פיזרה כלאחר יד ובלא משים. המוכר מההחנות הסמוכה, המציעה מיצים כנגד כל סוגי המחלות והנגעים, הגיש לה צרור מפיות נייר. היא נטלה אותן וניקתה את פניה והספיגה בהן את השמן שדבק באצבעותיה. תמונה זו היתה חזיון אחרית הימים עם רמזים עבים לביאתו הקרובה, שרק מטעמי הזהירות איני מונה אותם כאן אחד לאחד. שעה קלה לאחר מכן, איימי ויינהאוס עלתה לקו 74 לשכונת חומת שמואל. האוטובוס המפרקי התגלגל במורד רחוב שטראוס, חלף על פני "מרכז החלוק והפיג'מה" וחנות "מעיין שטוב", ואז חצה את הצומת יפו המלך ג'ורג', על הקיר מימין השלט המפואר הנושא גם את שמו של ראש העיר ירושלים רעאב ביי נאשאשיבי. פעם לפני הרכבת קלה, היה כאן צומת האיקסים – מעבר חציה מיתולוגי, הולכי רגל עברו בו זמנית לכל הכיוונים וגם באלכסונים. כאן הוצב הרמזור הראשון בעיר. בתחנה הסמוכה עלו שניהם. איימי היתה חיוורת מאוד, חיוורון שהודגש עוד יותר על ידי איפור העיניים הכבד והשפתון האדום דם לוהט שלה. זרועותיה היו נקיות מקעקועים. היא לבשה מיני הורס וחולצת שיפון לבנה עם כותפה אדומה וגם כיסוי כיס אדום. היא השעינה מרפק על כתפו והקשיבה למוצא פיו בהערצה. זו היתה לה הפעם הראשונה בירושלים. העיר היכתה בה. כשעברנו על פני מלון מוריה הוא קרא באוזניה את השלט, אמר משהו על גן הפעמון והחאן. הוא נראה כמו איש עסקים חובקי שטייעטל, חבש כיפה שחורה שכמעט נבלעה בשחור שערו. מדי פעם היא פתחה את פיה בהשתאות והשאירה אותו פעור למשך זמן מה עד שנסגר לאיטו. אחר כך הם קמו ופסעו לכיוון הנהג, איימי היתה מאחוריו השעינה את כף ידה על מרכז גבו, כמו אישה שיודעת לתת לגבר האמיתי שלה את ההרגשה שהוא אוהב – להיות משענת, מגן וסוכך.  היא כה היתה זקוקה לו בחייה, כשכולם רק ניצלו אותה ודחפו לה סמים ושתייה. טוב לפחות לדעת, שעכשיו בירושלים של מעלה יש לה גב רחב.

עשרים אלף קוראי המסורים מכירים את חיבתי לאלה שבאישון לילה חומקים בסימטאות אפלות עם מיכלי תרסיס בחיקם, מחרפים את נפשם על גגות כדי לתת ביטוי לאשר על ליבם. לעיתים קרובות הם משיגי גבול, פוגעים בשלוות האסטתיקה האורבנית. קורה שהם מצליחים להעלות חיוך על פני העוברים או את חמתם. בדרך כלל הם שקופים. רוב האזרחים החולפים ברחובה של עיר מכונסים בענייניהם, ואין להם מספיק מקום פנוי בכונן הרך לגרפיטי. ניסיתי פעם לתת הוראות כיצד להגיע למקום מסוים והשתמשתי בגרפיטי כמציין מקום, או אז גיליתי שאני באמת עוף. "אדם מול קיר" הוא מוטיב בחיי, אך לא זה הזמן להרחיב עליו את הדיבור . יש לי חיבת מה לענף בתוך אמנות הרחוב המשתמש בכרזות ושלטי רחוב כמצע. רב השיח בין הפירסומאי למרסס בין המוצר לצרחן טומן בחובו אפשרויות שטרם מוצו. כשראיתי השבוע את הגברת לבנת פורן חלית נפצעת ? מרוססת על מחלף גולדה בירושלים, היה לי רגע של נחת רוח. המרססים השחירו את פניה ואת מחשופה הצנוע עד שהפכה לשחורת פורן נפצעת חלית. וכך נוצרה לרגע נדיר ברית ביני לבין המרססים החרדים. בעיר הקודש אין טעם לתלות כרזות ועליהן לא עלינו דמות אשה, תוך שעות ספורות הדוסים מרססים אותה לגזרים.  זה היה גם גורלו של גרפיטי שצילמתי במחנה יהודה, האשה בגרפיטי מליטה את פניה, אבל את הרגליים החשופות הדוס ריסס שוק על ירך (ראו בצילום להלן). דבר אחד נישגב מבינתי מדוע פני הנשים בעיר הזו גלויות ואילו בכרזות הן פסולות ? האם לא הגיעה השעה שמשמרות הצניעות יכסו את הנשים בבורקות ? שהרי כך נדמה לי, אשה בשר ודם יכולה להעביר גבר על דעתו יותר מכרזת נייר סקסית ככל שתהיה. חלית נפצעת.