Sub Stance

קבוצת תלמידים מבית הספר "אופק" לילדים מחוננים ומצטיינים בירושלים, יצרה (במסגרת קורס קולנוע ו"במה מחוננת"של האגף למחוננים במשרד החינוך) סרט תיעודי בהדרכת המורה, הבימאי ואמן הוידאו אבי דבאח. הסרט "עיר בירה" זכאי למחמאה שאינו "סרט תלמידים". בסרט משולבים קטעי ראיון שנערך איתי.

אדם דוקר אדם. איך זה קורה. איך קורה שאדם נוטל חפץ חד מתקרב לאדם אחר ומחדיר אותו בכח לגופו. תחשבו רגע על עצמכם – אתה לוקח סכין ונועץ אותה בבטנו של מישהו אחר שלעג לך או פגע בכבודך. אני יודע שאתה לא מעלה זאת בדעתך, ובצדק. גם אני חושב שאצל רובנו המוחלט זה מצב מופרך בלתי אפשרי. אנחנו מוקפים קווי הגנה שמווסתים ומנתבים את התנהגותנו. כדי שהדוקר ידקור צריכים כמה וכמה קווי הגנה לקרוס. קווי הגנה אלו אינם קורסים אחד אחרי השני בשבריר השניה, שקדם להחדרת הסכין לגופו של אדם אחר. חלקם ואולי רובם קרסו הרבה קודם לכן. הניסיון לתלות את המעשה אך ורק בשתיית אלכוהול אינו משכנע. צריכה להתקיים תשתית אישיותית סביבתית קודמת. השפעת האלכוהול היא ברוב המקרים בגדר גורם מאיץ שמייצר את התנאי הנוסף הקריטי.
אחד מקווי ההגנה האלה הוא ערכי : היחס לאחר לזולת. הפיכת האחר, הזר, הלא מוכר, שאינו שייך לי לחפץ. היכולת המנטלית להפוך ״בן אדם״ ל״דבר״ היא נרכשת. החברה שלנו בעידן ״הקפיטליזם החזירי״ לא רק מאבדת משנה לשנה את הערבות ההדדית, אלא זונחת את האדם באשר הוא אדם להיות אדון לעניו, לחוליו ולמצוקתו. אנחנו מחפצים את העובדים הזרים, הפליטים וכמובן את הפלסטינים וסופו של תהליך אנחנו יוצרים אקולוגיה המעודדת את חיפצון הזולת באשר הוא זולת.
אדם דוקר אדם – זה לא מתחיל ברגע אחד.

גרפיטי בתל אביב

"כולם שותים יותר ממני". זה אחד מהמשפטים הראשונים שאני שומע שוב ושוב ממטופלים המגיעים לקליניקה, באופן פראדוכסלי זה עלול להיות משפט המחזק את ההערכה שמדובר בשתיין כבד.

המחקר קובע ששתיינים כבדים נוטים להערכת יתר את כמות שתיית האלכוהול של אחרים. ההערכה המוטעית הזו הנטועה עמוק בקרב שתיינים, מקורה כנראה בעובדה ששתיינים כבדים מוקפים בסביבה בה שיעור השתיינות הכבדה רבה יותר מהממוצע. סביר להניח שכך הם גם מוצאים צידוק לשתיינותם. התפיסה הנורמטיבית המוטעית Normative Misperception היא מדד מנבא לשתיינות כבדה. מחקרים מראים שתיקון התפיסה הנורמטיבית המוטעית אצל שתיינים כבדים, הביא להפחתה בכמות הנצרכת לפחות בטווח הקצר. האפליקציה המרשימה Drinks Meter עושה שימוש גם במדד זה ומבקשת מהנבדק להעריך האם הוא שותה כמו הממוצע מעל או מתחת. אם יש לכם חבר שתיין כבד המליצו לו על האפליקציה ונסו אותה גם אתם. אני ניסיתי.

זה עתה פורסמו נתוני הסקר העולמי הגדול ביותר שנערך אי פעם בנושא השימוש בסמים The 2014 Global Drug Survey (GDS2014) בהנהלת ד"ר אדם וינסטוק (Dr. Adam Winstock). הסקר הקיף כשמונים אלף משתתפים משבע עשרה מדינות שונות. (ישראל ? לא).

הממצא שאינו מפתיע כלל הוא שהאלכוהול הוא היום הסם הגורם נזק ליותר אנשים ומעורר את הדאגה הרבה ביותר אצל בני המשפחה והמקורבים לשתיין.

בראש עשרים הסמים בהם השתמשו ב 12 החודשים שקדמו לסקר, עומד ללא עוררין האלכוהול אחריו הסיגריות ובמקום השלישי הקנביס. בולט בהעדרו מהרשימה ההירואין. יש לי תחושת בטן שההירואין נמצא נמוך מתחת לרדאר.

אחד מהמדדים לנזקי סמים הוא פנייה לחדרי מיון בעקבות שימוש. גם כאן רוב הפונים שהגיעו לחדרי מיון עשו זאת בעקבות שתיית אלכוהול. נתון בולט נוסף הוא אחוזי הפנייה לחדרי מיון בעקבות שימוש בקנביס, כן אותו קנביס שכה רבים מעלים אותו על נס, מתברר שבמדינות כמו גרמניה שוויצריה ודנמרק פונים רבים לחדרי המיון בעקבות השימוש בו.

רכישת סמים לא חוקיים כרוכה לעיתים במגע עם סביבה עבריינית לא נחמדה. רוכשי קנביס בגרמניה צרפת ושוויץ דיווחו על חשיפה גדולה יותר לאלימות בעת הרכישה מצרכני קנביס במדינות אחרות.

אלה הם רק מעט מהממצאים של הסקר שווה לעיין בו ובסרטונים הנילווים אליו.

אחד מהנושאים שאינם טורדים כלל את מנוחתי הוא "האושר". אני יודע בעמקי מעמקי שאין "אושר". שאדם מאושר הוא אדם מת. אבל לא לשם כך התכנסתי כאן היום. השבוע אדם זר, כמעט הצליח לערער את תפיסת אי האושר שלי. לרגע חלפה במוחי מחשבה שהוא ולא אחר מסמל את האדם המאושר. היה ברור שהוא הגיע ליחסים נישגבים דיסהרמוניים בין רצון גופו לבין האותות שנשלחים מהמח. הוא הלך בו זמנית לשם ולכאן. יתכן שהוא נמצא בעת ובעונה אחת במקומות שונים. הוא נראה יציב ונוטה ליפול בכל רגע גם יחד. שברירי ואיתן כסלע. ישבתי במכוניתי ועשיתי את אותן הכנות שעושה נהג לפני שיוצא לדרכו מהחניה. הוא עמד מולי והחל לסמן משהו שיכול להיות דבר והיפוכו. מיד הבנתי שלגילו 75 אין כל משמעות. הוא נראה בן שבעים וחמש, אחרי שנים ארוכות של מסעות ניווט אינסופיים, ריצות ארוכות וצעדות בכל מזג אויר – הגיע למצב בו בין עצמות השלד ועורו אין כלום. אדם ללא בשר. אך יתכן, שהוא כולה בן ארבעים ואף למטה מזה. על פניו היה מרוח חיוך שחשף שינייים בוהקות. חיוך של אור ראשון או אחרון. הוא לבש מעל אפוד זוהר מתהדר בכיתוב ״פיקוד העורף״. אולי הוא עשה את המסלול הארוך מהיחידות הכי נבחרות, מהצוותים האגדיים אל העשייה היומיומית האפורה בפיקוד העורף. יום יום הוא עולה על האפוד הזוהר ומסתובב כמו הבוחנים בתרגילים האוגדתיים בלי חגור וקסדה ובלי נשק. ואז גופו לקח חזק שמאלה בניגוד לכוונה הברורה להסתער קדימה אל פאתי החניה, שם הוא ראה אותה את דולציניאה או בשפתו את ה״נקבה״. היא היתה שקועה בענייניה והוא הרגיש שקוף. היא לא רקעה ולא הצדיעה פשוט חלפה על פניו, ולכן לא ראתה אותו מותח לעברה את אצבע האמה קדימה, בתנועה הידועה כ"דיגיטוס אימפודיקוס" או "התנועה המזרחית המגונה" ואולי אפילו לא שמעה אותו לוחש לה בהטעמה : ״זובי״.

תקשיבו לי, אל תכנסו לסכסוך או לקטטה עם השכנים. ככל שבעלי הריב והמדון שלכם מתגוררים סמוך לביתכם או לדירתכם, חייכם יהפכו קרוב לודאי לאומללים ובלתי נסבלים. אם בכניסה שלכם גר איזה בן בליעל, רשע, זד, גיהאדיסט – מפגע של ממש, הדבר האחרון שעליכם לעשות הוא לפתוח מולו חזית. לימדו מניסיונם המר של רבים אחרים – אסור בתכלית האיסור להפוך מישהו שאתם נפגשים איתו דרך קבע בחדר המדרגות או במעלית לאוייב. זה יהיה אסון – כל פתיחת תריס תפגיש אתכם בוקר וערב עם הצלף שגר מולכם. נסו כל דרך כדי להגיע איתו להסכמה או לפשרה. אל תבחלו בהרעפת כבוד ומחמאות. בהבעת עניין בשלום אימו הנוטה ואביו הנטוי. היכנסו אליו לקפה של ערבית והזמינו אותו לטעום מהקוגל שסיימתם זה עתה להכין. זו הדרך שתגרום לכך, שיעביר את פסטיבל המנגל היומי, המתנהל במרפסת שלו הפונה עם כיוון הרוח לחדרי השינה שלכם, למקום אחר. פתיחת מאבק מול שכן בבית המשותף עלולה להידרדר למלחמת עולם. הפעילו את כל כישוריכם היו יצירתיים. אבל דיר בלאק בלי אש. אם חלילה נפלתם קרבן לעצביכם הרופפים ואתם נמצאים בעיצומם של קרבות עם השכן בעמק הבכא – לכו לייעוץ, זו אינה בושה. אינכם הראשונים שמאבדים את הברקסים. אספו רעיונות ממגשרים, מפשרים ומתווכים – חפשו דרך להפסיק את האש. אל תסתפקו בהודנא מקומית, זה טוב בתור התחלה, נסו להגיע בכל מחיר להסכם שלום בר קיימא גם תמורת ויתורים מרחיקי לכת. דווקא השכן שכולם אומרים עליו ש"אין עם מי לדבר", שהוא פאנט, מחרחר מלחמות יתגלה לכם כמי שבסתר ליבו מחפש כבר זמן רב סולם לרדת מהעץ.

קראתי בעניין את פסיקתם של רבנים שאין להזמין לחתונה זמר הולל. זאת בין היתר משום שלדעתם יש בכך כדי לתת לגיטימציה לאורח חייו.

רציתי לשאול את כבוד הרבנים האם מאותו הטעם ראוי להצביע עבור רשימה המתמודדת לכנסת או לעירייה, שבין מועמדיה יש מי שעשו מעשה מרמה, מעלו באמון, נטלו שוחד, או שלא עלינו נאפו, גזלו, הלינו שכר, עשקו יתום ואלמנה וכיוצא באלו מעשים ?

אם חלילה וחס יבחר לכהונת ראש ממשלה, שר הפנים או לראשות עיר אדם שנאף ונטל שוחד או עשה מעשים כגון אלו הרשומים לעיל, האם ראוי לשבת איתו בקואליציה ? להזמינו לשאת הרצאות לפני תלמידים ?

האם יש לדעתכם תוקף להחלטת ממשלה, כנסת, בית משפט או בית דין רבני שהתקבלה בהצבעתו של מי ששרך דרכיו השתרלל הלוך ושוב וכו' ?

מאז ומעולם הזדקקנו לשמות תואר. זוכרים את "הנשר הגדול" ? פעם עשינו לנו רב שהיה לאדמו"ר. יש לנו את חוזה המדינה, גואל האדמות, מייבש הביצות, סולל הכבישים, כובש השממה, המשורר הלאומי והחפץ חיים. היה לנו את הזקן ואחר כך עוד זקן. הגברת הראשונה של התיאטרון העברי, והגברת הראשונה של הזמר העברי. מר ישראל, ומר כדורסל, מר ביטחון, טופמודל ומאסטר שף, חתן הפרס והראשון לציון. הרנטגן ואבי הפרויקט ואבי ההתיישבות הציונית. אבינו מלכנו, גיבור ישראל וכוכב נולד.

יום אחד הופיע בחיינו בשנות החמישים, אחרי אלפיים שנות גלות מלך. "מלך הפלאפל" ברחוב פינסקר בתל אביב. עודנו מחכים בתור המתארך נרגשים מזיו פני המלכות, זרח מנגד דוכן פלאפל מתחרה ומתריס, שטרף את הקלפים והכתיר את עצמו בתואר "המיואש". – סביב ראשו כרך טורבן לבן שהבליט את זקנו השחור כפחם. "המלך" מזה ו"המיואש" מזה – נוגשים זה בזה. שניהם סימנו את הבאות – נגזר עלינו להמליך מלכים לרוב ואז לייאש אותם. אנו מושחים אותם ברוחב לב, כדי להדיחם. כל תינוק בן יומו יודע שכיף גדול הוא לדחוף את הבימבה למעלה כדי להגיע אל הפיסגה וממנה אל הסיפוק הנשגב – להתגלגל ללא מעצורים ברעש מטה מטה. בכל "מלך" טמון גם "המיואש". היום הוא הבלתי מעורער בארמונו ומחר נטוש ברחוב, נרקב בכלא או נדון לשכחה. יותר מעונג ההמלכה אנחנו משתוקקים אל הנפילה וההדחה. אין צליל ערב יותר לאוזננו מצליל כתר המתנפץ לרסיסים במי אפסיים.

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות שר אריק איינשטיין לא לאשה אהובה אלא לארצו מולדתו – "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן". קשה היה לו לומר בעברית את הולכת לאבדון והוא בחר בפייפן – ביידיש, יידיש שמייצגת עבור אריק הצבר את הגלות, המדינה ההולכת ואובדת תחזיר אותנו לגולה. נוכח הסכנה הזו הוא חש חוסר אונים "ולא יוצא לי קול" – "את שם מתמוטטת" ואילו הוא "מביט אל הנייר טומן הראש בחול". קשה להתעלם מהתכתבותו של אריק איינשטיין עם "הוי ארצי מולדתי" של שאול טשרניחובסקי שכתב "הוי ארצי! מולדתי!  הר טרשים קרח. עדר עלפה, שה וגדי.  זהב הדר שמח." אריק הפך את ה "הוי" ל "אוי" ואומר לכולנו ששרים את טשרניחובסקי "רואה אותך נופלת". "היה לנו חלום, ועכשיו איננו, אני כל כך עצוב בא לי לבכות".

אריק טווה בקולו ובאישיותו את חלומותינו. מעבר להסברים השגורים על הסתגרותו בביתו היא מסמלת עבורי את האבדן, השבר וההתכנסות בתוך המקום הבטוח בביתו מבצרו.

אריק איינשטיין הלך לעולמו. עצוב לי מאוד.

ההצצה שמספקת לנו פרשת הרפז \ אשכנזי \ ברק \ השם ישמור, ללשכות הבכירים, מעלה בין היתר תמיהות באשר לתפקודם של האמונים על ביטחון ישראל. בלשון אחרת : האם האנשים שבחרו להתייצב בחזית הצבאית והביטחונית עושים הכל כדי שכל רגע מזמנם יוקדש לביצור ביטחון המדינה ? האם הם מעיינים שוב ושוב ובחרדת קודש, בחוברות המרכזות את מסקנות והמלצות ועדות החקירה הממלכתיות, ועדות הבדיקה ודוחות מבקר המדינה ושואלים את עצמם מה יתקנו וישפרו ? האם הם שואלים את עצמם פעם ביום \ בשבוע האם הצבא שבפיקודם ערוך ומוכן למלחמה שתפרוץ מחר ?

אני לא מצוי בפרטי פרשת היחסים בין ברק לאשכנזי. אבל ברור הוא, שחלק ניכר ממעייני הרמטכ"ל ושר הביטחון דאז, לא היו נתונים לביצוע תפקידם. הרושם הוא ששעות רבות הוקדשו בשתי הלשכות לבחישות ולרקיחות. אם אכן כאלה היו פני הדברים, אזי היתה זו בעיני מעילה באמון הציבור, שישן טוב בלילה משום שהיה סמוך ובטוח שהרמטכ"ל ושר הביטחון ישנים עם נעליים, ולא היא.

יש הסוברים שלאירן יש פצצה גרעינית, יתכן שאין לה או שלעולם לא תהיה. גם אם נניח לרגע שלאירן אכן יש פצצה כזו, לא תמצאו מומחה אחד שיהיה מוכן להעריך בוודאות שאירן תעשה בה שימוש נגד ישראל. וכך, למרות ההסתברות הנמוכה עד אפסית שתנחת עלינו פצצה גרעינית אירנית, ממשלת ישראל משקיעה מיליארדים בהערכות והתמודדות עם הפצצה האירנית ומזרה בנו אימה ופחד.

לעומת זאת מומחים רבים משוכנעים בוודאות, שבישראל תתרחש רעידת אדמה חזקה. מבקר המדינה קבע : "על מדינת ישראל להיערך לרעידת אדמה בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר" רעידה כזו תגרום למותם של אלפים או עשרות אלפים, לפציעתם של עשרות או מאות אלפי איש ותשאיר כמאתיים אלף איש ללא קורת גג. ולמרות זאת ממשלת ישראל עושה מעט מאוד כדי להערך לקראתה. – יש הרבה מה לעשות כדי שיהיו פחות אבדות בנפש, פחות פצועים ופחות אנשים שיאבדו את ביתם.

כל שקל שישראל מוציאה על ההתמודדות עם הפצצה האירנית היה יכול להיות מופנה להערכות לקראת רעידת האדמה החזקה, שבוא תבוא, ובכך להציל חיי אדם.