לפני כמה שנים דימה פרופ' ריצ'ארד ישראלוביץ (חוקר בעל שם עולמי שערך מחקר רב שנתי במג"ל צעיר – מרכז הגמילה לבני נוער וצעירים שבליפתא), את המרכז בליפתא לציפור הקנרית. אותה ציפור זמר שהכורים לקחו אותה עימם למעבה האדמה. שם ברגעי סכנה היתה הציפור משנה את קולה והתנהגותה. כך הפכה הציפורהקנרית למצילת חייהם של כורים שידעו על פי התנהגותה לחלץ את עצמם מאזור מסוכן ורעיל. תפקיד דומה היה בעיני פרופ ישראלוביץ למג"ל בחברה הישראלית המתמודדת עם בעיות שימוש בחומרים ממכרים ומזיקים.

הציפור מתה.

מרכז הגמילה שאותו הקמתי וניהלתי במשך 22 שנים עד ל 31.12.12  נסגר השבוע.

אולי ביום מן הימים נדע מה באמת עמד מאחורי המניעים לנעול את שעריו. במשך כל שנות פעולתו הוא זכה לתשבחות ולדברי הלל גם מצד אלה שהיו מעורבים בסגירתו. במשך השנים הצטבר במג"ל ניסיון מקצועי שלא יסולא מפז. צוות עובדים מנוסה, שיטות עבודה מתקדמות ומסורת הושלכו. סגירת מג"ל הוא ויתור על נכס לאומי על שירות חיוני. מבקרים מכל רחבי העולם הגיעו ביוזמת משרדי הממשלה והעירייה ללמוד ולהתרשם מפעולתו של המרכז. מג"ל השפיע ותרם רבות להתפתחות העבודה הטיפולית במתמכרים בישראל. עוצבו בו שיטות עבודה וטיפול מתקדמות, ויותר מכל שמרו בו על כבוד המטופל ומשפחתו ועל זכויותיהם. במקום הזה לא השתמשו ב"שיטות" ענישה, בסנקציות או ב"חוקים" שרירותיים. כאן האמינו שיכולתו של אדם לבצע שינוי בחייו, תלויה בתנאים הנכונים – טיפול מבוסס מחקר, שילוב המשפחה בתהליך הטיפולי ובשיקום, יחס אנושי וחיזוק הביטחון ביכולתו להצליח.למרות התנאים הפיזיים הצנועים – החדרים הקטנים והצפיפות, מג"ל היה מרכז יפה ונקי שהוגש בו אוכל טעים שהוכן על ידי המטופלים בהדרכת הצוות. האוירה היתה שקטה ורגועה. מרכז הגמילה בליפתא לא ידע אלימות. מעולם לא מת בו אף מטופל. במג"ל קיבלו לטיפול גמילה כל אדם ללא הבדל דת, גזע ודעה, נשאים וחולים במחלות קשות.

עלות הפעלת מרכז הגמילה בליפתא היתה בסביבות 3 מיליון ₪ בשנה. בסכום צנוע זה הופעל המרכז יום ולילה כל ימות השנה, והתמודד עם אחת מהבעיות הקשות שאיתן מתמודדת החברה הישראלית – השימוש לרעה וההתמכרות לסמים ולאלכוהול. לפני מספר שנים הופיעו אותות מבשרי רעה, מרכז הגמילה בחיפה בניהולו של פרופ' אלי לוונטל נסגר. מאוחר יותר, פקיד בכיר במשרד הבריאות (רופא במקצועו) אמר לי בישיבה, שמצפונו לא מאפשר לו להמשיך ולממן את המאבטח השומר על השער במג"ל 24 שעות ביממה. הוא הביט בעיני בלי למצמץ ובלי להתבלבל אמר: "בסכום הזה נוכל לממן שירותי בריאות נפש שחסרים…" לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. (מיותר לציין שבכניסה למשרד בו עובד אותו פקיד ניצבים דרך קבע מאבטחים…). כעבור כמה חודשים הופסק מימון שכר המאבטח במג"ל. המשכנו עוד להפעיל את האבטחה פרק זמן מסוים מתוך תקוה שמשרד הבריאות יתעשת ויחזור בו. לבסוף האבטחה הוסרה ונוצר גרעון שנבע מהפרשי הזמנים שבין הפסקת המימון להסרת האבטחה. לימים הגרעון הזה הפך לדגל שבו נופפו בטענות לניהול לא תקין…

בישראל ובפרט בירושלים חיים היום במערב ובמזרח העיר רבים, שבעבר  נכנסו ויצאו מבתי סוהר, השתמשו בסמים וסחרו בהם. היום הם מנהלים חיים בריאים ויצרניים. אחרים לא הצליחו להשתקם ויש לא מעטים שמתו ממנת יתר. הטיפול במתמכרים יודע לצד הצלחות מרשימות גם כישלונות צורבים וכואבים. לפני שנים קיבלתי שיחת טלפון ממטופל שנשר מהטיפול "חזרתי להשתמש" הוא אמר לי והוסיף "אבל אתם הצלחתם". לא הבנתי, ולכן הוא הוסיף והסביר: "הטיפול שלכם עקר את ההנאה שלי מהשימוש, אני יודע שבקרוב אני אחזור אליכם לגמילה". באותו יום הוא מת ממנת יתר.

ליבי עם המטופלים שיזדקקו לשירותי מג"ל וימצאו את שעריו נעולים, ליבי עם בני משפחותיהם וחבריהם. ליבי עם הצוות הרב מקצועי הנפלא של מג"ל .

כולנו נזכור את ראש העיר טדי קולק שפעל ללא לאות ובנחישות להקמת מג"ל ובבוא היום נשכח את מר ניר ברקת שפעל לסגירתו.

לונדון. בנימין נתניהו מתאכסן במלון ונמצא לבד בחדר. בשעה 02:00 אחרי חצות, הוא מקבל בו זמנית שני מסרונים בעלי תוכן זהה משני אנשים שונים :

"התקשר אלי בבקשה בדחיפות, עכשיו".

עליו להחליט למי משניהם יתקשר. יש לו אפשרות להתקשר רק לאחד משניהם.

לפניכם 11 זוגות של שולחי מסרונים. נסו להעריך למי מהשניים בנימין נתניהו יתקשר, לא' או לב':

אחת מהטענות של ישראל כנגד החמאס היא שהוא משתמש באזרחים בעזה כ"מגן אנושי". כלומר שהוא מציב את מפקדותיו, מרכזי השליטה, מאגרי התחמושת, הטילים והמשגרים בלב אוכלוסיה אזרחית ליד ובתוך בנייני מגורים, מסגדים, בתי חולים בתי ספר וכיו"ב. כמו כן פורסם שראשי החמאס בחרו להסתתר מתחת לבית חולים בעזה. פתחי מנהרות הלחימה יצאו לעיתים קרובות מתוך בתי מגורים או סמוך אליהם ובתי מגורים מולכדו והפכו לבתי תופת. כך עבר שדה הקרב לתוך שכונות עזה ומחנות הפליטים, דבר שגרם להרג אזרחים, לפציעת רבים, להרס בתיהם ורכושם.

ומה איתנו ? האם ישראל לא נוהגת בעצמה כך ? בואו תחשבו ונסו להיזכר כמה מתקני צבא וביטחון, מפקדות ומחסנים ממוקמים בלב אוכלוסיה אזרחית בישראל ? – סמוך לבתי מגורים,  משרדים, בתי ספר ומתקנים אזרחיים נוספים. כל אחד מאיתנו יכול להרכיב רשימה כזו. האם ההחלטה למקם את אחד ממרכזי העצבים החשובים של צה"ל בלב עיר, אין בה מימד שיכול להחשב כשימוש באוכלוסיית ישראל כ"מגן אנושי" ? האם פריסת סוללת תותחים או מרגמות בסמוך לישובים אינה מסכנת אותם ?

מאז ומעולם המלחמות הן ארורות. אין עוד מקום כזה שהוא "שדה קרב" – מקום במדבר או בעמק רחב ידיים – מרוחק מישוב ומאזרחים, שבו נעמדים זה מול זה צבאות ונלחמים עד טיפת דמם האחרונה וזה שהוכרע או נכנע נוצח. אין יותר חזית ועורף. המלחמה היא מתחת מעל ובתוך הבית. החיילים לובשי מדים ואינם לובשי מדים. כלי הרכב ונושאי הגייסות מסומנים, צבועים ונושאים דגלים, אך גם כלי רכב אזרחיים, אוטובוסים, אופנועים ואמבולנסים. המלחמה היא פשע נגד האנושות. קורבנותיה הם גם "בלתי מעורבים", שאינם נושאים נשק – אזרחים שכל רצונם הוא לצאת בבוקר לעבודתם ובערב לשבת סביב סיר הבשר או הטופו. קרבנותיה הם גם החיילים שגוייסו להגן על ארצם, באמצע החלום שטוו, כדי לשלם את מחיר ריפיון ידי מנהיגיהם, את מחיר כישלונם לפתור סכסוכים במשא ומתן, ואת מחיר ההזיות המשיחיות של כהני הדת הנושאים את שם האלהים לשוא – קוראים בשמו לצאת למלחמת קודש באוייב הכופר לשחרור האדמה הקדושה שטומאה.

אנשי החמאס מאיימים שאם עד מחר יום שני. לא ימצא פתרון לדרישתם לבנות נמל ושדה תעופה, הם יחדשו את האש. לא קל לנהל משא ומתן עם אקדח צמוד לרקה. זה מצב שבו הצדדים עלולים להקשיח את עמדתם. איש אינו אוהב לקבל החלטה תחת איום. זה המצב. אני מתנדב לחלץ את הצדדים מהמבוי הסתום:

טיוטת הצעת פשרה:

1. ישראל תעמיד לרשות תושבי עזה גישה לנמל אשדוד. הרשות הפלסטינית תפעיל אותו מבחינה מנהלית וישראל תהיה אחראית עליו מבחינה בטחונית. אם ישמר השקט במשך 5 שנים ישראל והרשות הפלסטינית יפעלו להקמת נמל בעזה.

2. ישראל תעמיד לרשות תושבי עזה גישה לטרמינל בינלאומי בשדה התעופה עובדה. הרשות הפלסטינית תפעיל אותו מבחינה מנהלית וישראל תהיה אחראית עליו מבחינה בטחונית. אם ישמר השקט במשך 8 שנים, ישראל והרשות הפלסטינית ידונו בהקמת שדה תעופה בינלאומי בגדה המערבית.

3. ישראל, הרשות הפלסטינית בשיתוף גורמים בינלאומיים יתחילו מיד לתכנן קו רכבת מהירה בין עזה לגדה המערבית ובין הגדה המערבית למדינה ומכה.

4. העבודות להקמת קווי הרכבת בין עזה לגדה יתחילו עם תום פירוז עזה מטילים, רקטות ומרגמות.

5. העבודות להקמת מסילת הרכבת בין הגדה המערבית למדינה ולמכה יתחילו עם חתימת הסכמי השלום.

להלן הסכם הפסקת אש בין תנועת ההתנגדות האיסלמית להלן "חמאס", הרשות הלאומית הפלסטינית להלן "הרשות" לבין מדינת ישראל להלן "ישראל".

1. החמאס מצהיר בזאת שהגיע להבנה שירי טילים, רקטות ומרגמות לתחומי ישראל, חפירת מנהרות התקפיות לשטחה של ישראל, לא השיגו את מטרותיהם וגרמו למוות הרס ונזק רב. החמאס מצהיר בזאת שדרך המלחמה מביאה לשכול, יתמות, כאב, חורבן ורוע.
2. ישראל מצהירה בזאת שהגיעה להבנה שאין בכוח צבאה בים, באויר וביבשה להשיג את מטרותיה וגרם למוות, הרס ונזק רב. ישראל מצהירה בזאת שדרך המלחמה מביאה לשכול, יתמות, כאב, חורבן ורוע.
3. ישראל, הרשות והחמאס הגיעו להסכמה לחדול מיידית מלהשתמש במלחמה כדרך לפתרון הסכסוך במזרח התיכון.
4. ישראל, הרשות והחמאס מסכימות לפתור את הבעיות בין ישראל לעזה במסגרת פתרון כולל לסכסוך במזרח התיכון בין ישראל לפלסטינים.

לפיכך

א.     החמאס וישראל מכריזות על הפסקת אש מיידית ומוחלטת מרגע זה וללא תנאי.

ב.     ישראל, הרשות והחמאס יפעלו בשיתוף גורמים בינלאומיים לשיקום רצועת עזה, תושביה והסרת המצור מעליה.

ג.      ישראל והרשות תפתחנה בתוך 30 יום בשיחות להשגת הסכם שלום, השיחות יתנהלו ללא הפסקה.

זה הסדר: קודם מלחמה. אח״כ הפסקת אש ולבסוף משא ומתן מדיני.

יש סדר ! קודם יורים, הורגים, הורסים, מגינים, תוקפים, משמידים, מחריבים, פוצעים ושובים ואחר כך מתחילים לדבר ומגיעים להסכמות.

תגידו לי שאני תלוש \ מנותק \ הזוי \ לא מציאותי \ חסר תקנה, אבל יש לי שאלה: האם אי אפשר לדלג ? האם אי אפשר לעבור ישר להפסקת האש ולמו״מ המדיני ?

האם אי אפשר לשנות את הסדר הידוע מראש ולוותר על המלחמה ? האם אנחנו חייבים לשלם מחיר כל כך גבוה כדי למצוא את עצמנו סביב שולחן הדיונים ?

תהרגו אותי, אבל אני לא מבין אותם.

"נוהל חניבעל" מנחה את פעולת הצבא במקרה של חטיפת חייל. הוא קובע שיש לעשות הכל על מנת לעצור את החטיפה ונובע ממנו שיש לפגוע בחוטפים גם במחיר פגיעה בחטוף. משמעות הנוהל היא שהצבא מעדיף חייל מת על חייל חטוף.  הוא משקף את הקושי של המדינה להשלים עם העובדה שתמורת חייל חטוף דורשים החוטפים לשחרר אסירים הכלואים בישראל שביצעו מעשי טרור נפשעים.  המדינה רואה בשחרור אסירים אלה דבר נורא יותר מפגיעה בחיי חטוף.

בעיני "נוהל חניבעל" אינו מוסרי ואינו עולה בקנה אחד עם קדושת החיים.  אפשר להבין ממנו שדמו של החטוף מותר. לכן, יש לבטלו ולהורות למפקדים לפעול למניעת וסיכול חטיפה תוך אי סיכון חיי החטוף.

בשביל שלום צריך צד אחד וזה תמיד הצד שלי.

1. הידיעה על  13 חיילי גולני מגדוד 13 שנפלו בתחילת המלחמה זרקה אותי לאסון בית המכס העליון, שארע מיד לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 בו נפלו מול עיני 11 חברי חיילי גולני מגדוד 13.
2. מנהיגי ישראל וארצות ערב לדורותיהם כשלו בניסיון למצוא פתרון לסכסוך במזרח התיכון. האחראים לכישלון זה שולחים שוב ושוב את החיילים אל שדות הקרב.
3. כמובן שברגע שמתנהלת מלחמה אני עומד לצד הצבא של המדינה שלי, אני רוצה שהוא יגן וינצח את האויב שממול.
4. הניצחון המובהק האחרון של ישראל היה אז ב 1967. מאז עברו שנים רבות בהן למדתי שבמלחמות יש רק מפסידים. במשך השנים התברר שאפילו הניצחון ההוא המפואר בששת הימים, לא הביא לנו את השלום, הנחלה והשלווה.
5. מלחמות הן דבר איום ונורא. יתכן שהאנשים שצועקים ברחובות "מלחמה מלחמה" לא יודעים על מה הם מדברים. שדות הקרב שלהם הם אולמות הקולנוע והאיצטדיונים. מלחמות הן זוועה, מתנהלות בבלגן גדול ומלאות בפשלות ומחדלים ולעיתים בדיווחי ועדויות שקר.
6. מוסר ומלחמה ? צבא מוסרי ? טוהר הנשק ? אלה דיבורי סרק והבל. ההרשאה שנתנו  לאדם שנקרא חייל להרוג בתנאים מסוימים אדם אחר שאף הוא נקרא חייל,  היא דבר נורא ולא מוסרי. מלחמה מיסודה אינה מוסרית.
7. חשבתם על זה שאל המלחמה נשלחים לצד אנשי מילואים חיילים סדירים שהם ילדים, נערים וצעירים, שמבחינה התפתחותית פסיכולוגית טרם הגיעו לבשלות ?
8. תעברו על רשימת ראשי הממשלות, שרי הביטחון רמטכ"לים ודומיהם ותבינו שחלקם עסוקים בזמן כהונתם, לפניה ואחריה בצבירת כוח, כסף ונכסים, ומעורבים במאבקי כוח ובפרשיות שחיתות. במדינה שמוקפת באויבים המאיימים להשמידה, היית מצפה שהנבחרים יעשו ימים ולילות כדי להביא את השלום ולהכין הצבא באופן הטוב ביותר למלחמה. זה לא קורה. רובם מיליונרים או מסודרים טוב. סוללות עורכי הדין מהשורה הראשונה מייצגים אותם כשצריך בועדות חקירה ובבתי המשפט.
9. אני האחרון שמופתע מכך שמדינה עשירה המתהדרת בצמיחה כלכלית שולחת לשדה הקרב חיילים בתוך נגמ"ש חדיר ופגיע. פעם כששלחו אותנו מעבר לקווי האויב למדנו מהפקודה שרכב החילוץ שלנו הוא קומנדקר… כששאלנו מדוע לא הליקופטר מישהו אמר שאין וזהו. בחופשה הראשונה שלי קראתי ב"העולם הזה" ששר הביטחון הקפיץ אליו בהליקופטר את פילגשו. באותו שבוע "נפתחו לי העיניים", אבל לא מספיק.
10. יש אנשים שמאבדים במלחמות את חייהם ושעולמם חרב עליהם ויש כאלה שעושים מהן הון כלומר הרבה מאוד כסף.
11. יש לנו ארץ ממש נהדרת, באמת. מזג אויר נפלא, אתרים מדהימים. חיים כאן במרחב אנשים טובים, חמים, ישירים ומוכשרים מאוד. מבשלים כאן את האוכל הכי טוב, עושים כאן מוסיקה משובחת, יש לנו סופרים ומשוררים נהדרים, מדענים, רופאים ואנשי היי טק מבריקים, היה יכול להיות פה גן עדן באמת גן עדן. אבל את מיטב המשאבים שלנו אנחנו זורקים לפה הגדול של מכונות המלחמה בעלות התיאבון ההולך וגדל ! אתם יודעים כמה עולה פגז ? טיל ? מטוס קרב ושעת טיסה ? טנק ? אתם יודעים מה אפשר היה לעשות בכסף הזה ? כמה דברים טובים היו יכולים לצמוח כאן ? אולי אפילו להמשיך ולשמור את הפעלת מרכז הגמילה בליפתא אותו מאיימים לסגור חדשות לבקרים .

אפשר לנסות להבין איך נבנה הדימוי השלילי לשמאל כעוכר ישראל. להאשים את דוברי הימין שהקפידו בשיטתיות לבנות לבנה על לבנה את העוינות לשמאל. שטפטפו לתוך תאי המוח של הישראלי שהכל בגלל השמאל הבוגדני ושטוף השנאה העצמית. ההסברים האלה אינם מספקים אותי. השמאל חייב לעשות חשבון נפש. עליו להבין איך זה שהוא מוצא את עצמו מחוץ לגדר. איך קרה שהשמאל שהיה שותף מרכזי להקמת המדינה, להתיישבות החלוצית להקמת הפלמ״ח וצה״ל, שבניו ובנותיו היו חלק בלתי נפרד מעמוד השדרה של החברה הישראלית איבד את מעמדו והפך למוקצה מחמת מיאוס.
בחירות שנת 1977 שבהן חל המהפך שבו הימין הדיח את השמאל מהשלטון, מייצגות את התהליך שהחל קודם לכן. יצחק בן אהרן בתגובה למהפך ולהכרעת העם אמר ״אינני מוכן לכבד אותה״. ואילו בגין המשיך עם עלותו לשלטון לדבר אל העולים הדחויים בפריפריה סיפר להם על ״הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחיה שלהם״ והקים את פרויקט שיקום השכונות. הרימון שרצח את אמיל גרינצוויג ושלושת הכדורים שרצחו את ראש ממשלת ישראל ואיתו את תהליך השלום, לא היה בהם די כדי שהשמאל יתחיל להקשיב לרחש הגלים הנושאים את האיבה. במקום זאת הוא המשיך וממשיך להתבצר בתוך מצודת תחושת צדקתו. אם אני קורא נכון את מכתבה של הגב׳ אסתר וקסמן היום ב״הארץ״ אני שומע מבין שורותיו תלונה קשה שחוזרת על עצמה כלפי השמאל שאינו מכבד את האחר החי לצידו, זה שדעתו ואמונתו שונים משלו. שהוא בוחר לבכות רק על חללי האויב. כך מרגיש הרחוב: אינכם איתנו, גם לא בשעתנו הקשה. הוא אומר את זה בבוטות ובשנאה. כבר שנים ארוכות שהשמאל ששורותיו הולכות ומדלדלות מדבר עם עצמו, כותב מאמרים לקוראיו ואינו מצליח להשפיע ולהטביע חותם על מישהו מחוץ למחנה הקטן והחשוב. אני מאמין שלשמאל תפקיד חשוב ביותר במדינה ובחברה הישראלית והוא לא יוכל למלא אותו אם לא יעשה חשבון נפש שראשיתו בהקשבה ובכבוד גם לקולות מבית.

הסיפור "הכל בגלל ארכימדס" פורסם לפני כשנה וחצי  בכתב העת לילדים "עיניים" אייר אותו אביאל בסיל. בימים אלה הורים וילדים רבים חיים בצל איום הטילים והמלחמה, והסיפור נעשה  אקטואלי.  הישיבה הממושכת מול הטלוויזיה (המשדרת ב"גל פתוח" תכנים מפחידים) עלולה לפגוע בילדים.  גם אם ילדינו אינם חשופים לתמונות ולתכנים הקשים הם חווים את המלחמה. ירי הטילים מטריד ומפחיד אותם. חלקם מרגישים מאויימים. קריאה משותפת של סיפור גם היא דרך להתמודד  עם המצב. מומלץ לשוחח ולדון עם הילד תוך כדי הקריאה  או אחריה.  כמו כן אפשר לתת לילד לצייר את שני הילדים שבסיפור – אבי ויעלי, הוריהם נחום ודניאלה וכמובן את הטיל. אפשר גם להמציא שמות חדשים לטיל, ולכתוב חרוזים כמו שאבי חיבר בסוף הסיפור.

מתאים לילדים מגיל 9 ומעלה.

הקשה על החיצים מצד ימין למטה פותחת את הסיפור:

(1) כנראה שבנימין נתניהו תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים כמו שהוא תמך בבחירת ראובן ריבלין לנשיאות.

כאשר ראש הממשלה אומר שהוא תומך בריבלין לנשיאות ופועל בו זמנית נגדו ומחפש נואשות מועמד אחר, הוא אינו דובר אמת. אנשים לא מנומסים יאמרו שראש הממשלה שקרן. ואם הוא חס וחלילה כזה, עלינו לבדוק את הצהרותיו הנוגעות לשלומנו, רווחתנו ועתידנו. למשל האם יתכן שכאשר ראש הממשלה מצהיר על כוונותיו להוריד את מחירי הדיור ואת מחירי מוצרי המזון אינו מתכוון לכך ? וכשהוא אומר שהוא תומך בפתרון שתי המדינות הוא מתכוון לכך שהוא תומך ברעיון ארץ ישראל השלמה מן הים ועד הנהר ?

(2) ראש הממשלה כך אומרים הוא אדם אינטליגנטי, אך ספק אם הוא מעריך את תבונת האחר. כשאני מתבונן בו אני רואה לפני אדם פלסטיק. הוא נראה כמי שאיבד את עצמו – מריונטה נטולת חיים. הוא מתקשה להסתיר זאת, הוא שקוף עד כאב. נעקרה ממנו נשמת אפו. הוא הפך לבובה מתנייעת ומדקלמת המשוכנעת שכולנו עוילם גוילם.

(3) מר נתניהו מספר לנו מעת לעת כמה טובה וחכמה היא אשתו, וכמה הוא נתמך ונעזר בתכונותיה אלו. הגיע הזמן לומר לו בגילוי לב שאיני קונה את הצהרות ההתפעלות שלו מרעייתו שרה, ולא רק משום שלמדנו בימים האחרונים מה גדול הפער בין תמיכתו בריבלין לבין הקבס שחש עם בחירתו. יתכן שאשתו מתאימה לו, אבל היא מאוד לא מתאימה למדינה שלי. התנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם התקינות הנדרשת מאדם במעמדה. הגיעה הזמן לשחרר אותנו ממנה. למרות שלא בחרנו בה, היא זו המושכת בחוטים המפעילים את המריונטה. נוכחותה הפעילה בצמתים חשובים בהחלטות ממשלתנו מסוכנת. כל עוד מר נתניהו מכהן בתפקידו, יש למנוע מאשת ראש הממשלה להתערב בעינייני המדינה. עליה להסתפק בקטטות עם עובדי מעון ראש הממשלה ותו לא.