על אנשים, חומרים ומה שבינהם
ברור שצריך היה לעשות משהו. כל כך קשה מחוץ וכה רקוב ומושחת מבית. אין ספק שמישהו צריך היה לעשות מעשה נועז, להנהיג, להניף, להוביל בנחישות, ודווקא עכשיו כשהשמש שוקעת ועננים קודרים משחירים את תכלת שמינו, וכשנדמה שירדנו לשפל הנורא ושהרקבון פושה בכל, חשוב היה שבעתיים שמישהו יקום וירים.
והוא אכן קם ועשה.
ועתה ימצמץ ויעפעף לו.
באחת מתכניות הטלוויזיה המדליקות חדשות לבקרים כוכבים נולדים בשמינו, כינתה כבוד השופטת בתחרות את פרח הזמרים האהוב עליה בכינוי "מושחת" – המילה הזו קיבלה לפתע גוון שובבי ממזרי, וזה כנראה גם מה שקרה ל"ממזר" שהחל את דרכו כבן ניאופים, כמוחרם, מוקצה ופסול חיתון וסיים אותה כמחמאה חביבה, שאין בה כל עלבון. וכך מן הסתם יעשה ל"מושחת" שיהפוך להיות שם תואר חביב, כינוי לפיקח, הכישרוני, הערמומי והמסתדר. ה"בוגד" היה פעם זה שהפנה עורף למולדתו ולאחיו וחבר לאויב, והיום הוא נואף. והנואף של היום הוא שובב "ממזר" ואולי אפילו בקרוב "מושחת".
כדי להדגיש את חומרת מצבנו אנו נוטים לדבר על "השחיתויות" שהן ארוכות יותר מ"השחיתות", אך נראה לי שמושג זה חסר את ריח הרקב, טעם העליבות ומגעה של השפלות הניבזית. התחושה שאצלנו במשחתת "כולם מושחתים" משחקת לידיהם של הנבלים ומאיצה את תהליך המעטת ערכן של של העבירות. ולכן מן הראוי להשיב דברים על תיקונם – לא כולם מושחתים, כלל וכלל לא. המושחתים גם אם הם מונים מאות או אלפים אחדים, הם מיעוט קטן, רקוב וניקלה.
יתכן, שאולמרט לא ירים את הכפפות שזורק לעברו אסאד הבן. הוא ימשיך להגיד שהכפפות האלה מסריחות מכוונות לא רציניות.
יתכן שבקיץ הקרוב או במועד אחר בעתיד, תפרוץ מלחמה נוספת בצפון ושהפעם הסורים יתקפו אף הם את ישראל.
ראש ממשלת ישראל יהא אשר יהיה יאמר אז שוב "הפכנו כל אבן", בעודו מישיר מבט אל עיני היתומים, האלמנות, ההורים והאחים השכולים.
לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל דחתה ישראל מספר הזדמנויות לנסות להידבר עם אויבנו. וראשי הממשלה המשיכו להישיר מבט משקר אל עיני העם.
כך היה והוא שיהיה.
"אל מי בדיוק באים בטענות ? אל מי אומרים ממשלה חלולה ושרים נבובים ? מה קרה ? כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?"
(את השאלות האלה העלה שר הפנים מר רוני בראון במועצת קדימה כך מדווחת הבוקר מזל מועלם בעיתון "הארץ".)
מר רוני בראון אני מתגייס להשיב על שאלותיך –
"אל מי בדיוק באים בטענות ? " וגו' – את הדברים האלה (חלולה נבובים) אמר הסופר דויד גרוסמן אל ראש הממשלה וחבריה. ומכיוון שאתה חבר בממשלה הוא מן הסתם התכוון גם אליך. אני חושב שכאשר הוא כתב את נאומו, דמותך לא עמדה מול עיניו, שאלמלא כן, היה מוסיף על "נבובים חלולים" עוד כמה שמות תואר.
"מה קרה ?" – אתה שואל מר בראון. רציתי לספר לך שהיתה כאן מלחמה. היא פרצה ב 12 ביולי והסתיימה ב 14 באוגוסט. נכון, אין לה עדיין שם רישמי ועדיין לא סיימו לעצב את אות המלחמה. אבל תאמין לי היתה מלחמה. אומר לך גם שהפסדנו במלחמה. מאוד מאוד הפסדנו. במלחמה הזו כל הגליל והעיר חיפה רבתי עמדו במשך שבועות במתקפת טילים, אלפי אזרחים ברחו מבתיהם כשמאחור נשארו אלה שבחרו לא להתפנות ולצידם עניים, נכים וחולים שידם לא היתה משגת לברוח. רציתי לספר לך שצה"ל נכנס לדרום לבנון, אבל הממשלה לא הצליחה, כך אומרים, להגדיר עבורו מטרות מציאותיות. מכל מקום צה"ל לא הצליח להפסיק או להפחית את ירי הטילים, לוחמים שחזרו מהמלחמה מדווחים שבעוד שחיילי ומפקדי השדה פעלו בדרך כלל היטב, הרי שהפיקוד הבכיר היה מבולבל וכנראה שכשל. לולא הפסקת האש היה החיזבאללה יורה את טיליו עד האחרון שבהם. במלחמה הזו נהרגו 119 חיילים ו 44 אזרחים ואחרים נפצעו. נגרם נזק לרכוש ולנוף.
"כמה זמן כבר קיימת הממשלה הזאת ?" – הממשלה הושבעה ב 4 במאי 2006 ועברו מאז 6 חודשים. זו באמת היתה חוצפה וחוסר התחשבות מצד החיזבאללה לחטוף חיילים חודשיים אחרי שהממשלה הושבעה, ולאלץ את הממשלה להסתבך במלחמה כושלת. זה שחסן נסראללה לא נתן לכם השרים מאה ימים של חסד זה לא יפה. ככה לא מתנהג שכן. במחשבה שניה, ואיני יודע אם אני יורד לסוף דעתך, ונראה לי שלא, אז הממשלה הזו כנראה לא קיימת באמת.
מהקטע ששודר היום בטלוויזיה מגזר הדין במשפטו של שליטה העריץ המודח של עיראק סאדאם חוסיין, כמו גם מדיווחים קודמים, נראה שבית המשפט שדן אותו היום למוות בתלייה, אינו מסוג בתי המשפט שהייתי בוחר להישפט בהם. עוינותו המופגנת של השופט כלפי הנאשם, הופכת אותו בעיני הלא מקצועיות לבית דין פסול. קל וחומר, כשמדובר בבית משפט שדן למוות. העריץ העיראקי שכנראה שפך דם רב, אימלל וגרם צער וכאב לרבים, זכאי למשפט צודק והוגן.
"הם יתעייפו", אני לא מאמין למשמע אוזני, פתחתי את הרדיו ואני שומע ש"הם יתעייפו", מכאן תצמח הגאולה שלנו מהעייפות. רק שנצליח לעייף את החמאס ואת הפתח ואת העם הפלסטיני. ואת זה אומר בשיכנוע עמוק ובבטחון שמעון פרס. מר פרס בוא נתכנן לפי מיטב המסורת מרחיקת הראות את העתיד, כדאי גם שנפתח מקביל לחזית העייפות גם חזית הרעבה – נרעיב אותם, הרי ידוע שהשילוב של הרעבה ועייפות הוא הוא השילוב המנצח – נעייף אותם ונרעיב אותם ככה שהם יתחננו לעשות שלום איתנו. ואם זה לא יעבוד מספיק טוב, אז אחרי שנעייף ונרעיב אותם גם נצחיק אותם. איך נצחיק אותם ? נספר להם על המזרח התיכון החדש, נלמד אותם על הננוטכנולוגיה – הם יתפקעו מצחוק, הם יהיו כל כך עייפים ורעבים שמה שיהיה חסר להם זה רק לצחוק, זה לא פשוט לצחוק כשאתה עייף מאוד ורעב מאוד מאוד- הם יתפוצצו מצחוק. ננוטכנולוגיה, זה מה שיהרוג אותם סופית ויפיל אותם שדודים, אוהבי ישראל ותאבי שלום.
ראש הממשלה יחד עם עוד מספר נבחרים וממונים הם מקבלי החלטות החשובים במדינה, הכרעותיהם הן בעלות השלכות מרחיקות לכת על חיינו בהווה ועל עתידנו ועצם קיומנו. מקבלי ההחלטות חייבים להיות לא רק האנשים המוכשרים והמיומנים ביותר, אלא גם פנויים בתקופת כהונתם לקבל את ההכרעות בתנאים הטובים ביותר האפשריים. ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל ואחרים שנמצאים בחקירה או שנדרשים להתגונן מול האשמות וחשדות אינם פנויים מטבע הדברים למלא את תפקידם באופן המצופה מהם. לפיכך, נדרש שינוי בסדרים הקשורים למינוי ובחירה של הנמנים עם קבוצה זו. טרם היבחרם או מינויים, הם צריכים לעבור תחקיר לבדיקת ובירור תפקודיהם השונים יהיה עליהם להגיש דוחות בריאותיים, דוחות על מצבם הכלכלי – פרוט הנכסים והקשרים הכלכליים. התחקיר והבדיקה יתבצעו ע"י גוף ממלכתי שיוקם לשם כך על פי חוק, ואשר חבריו ימונו ע"י נשיא בית המשפט העליון. בתקופת הבדיקה יתאפשר לכל מי שיש לו השגות או תלונות להגישם. משיסיים הגוף את בדיקתו הוא יגיש את המלצותיו ליועץ המשפטי לממשלה. משלא ימצא דופי בנבחר או בממונה, אי אפשר יהיה להגיש תלונה נגדו על עבירה שנעשתה לפני היבחרו, כל עוד הוא מכהן בתפקידו. על מנת לא להפוך את הכהונה לקרנות מזבח יש מקום לקבוע ששנות הכהונה לא יחשבו לצורך חישוב ההתיישנות. על מנת למנוע שימוש לרעה בנוהל זה (למשל ע"י יריבים פוליטיים) יש להטיל עונשים כבדים ומרתיעים על העושים כן. כך נבטיח אולי, שנבחרים וממונים לתפקידי מפתח לא יגררו לתוך כהונתם קופות שרצים שיטילו עליהם ועלינו נטל כבד. אני מניח שאנשים אלה, אם לא דבק בהם רבב בשנים שלפני שמונו לתפקידם, פחותים הסיכויים שדווקא בעת כהונתם יבצעו עבירות כאלה שיחייבו את העמדתם לדין במהלכה. הגוף הבודק יפרסם ברבים את תמצית ממצאיו. כל שינוי במצב בריאותו והתנהלותו של בעל תפקיד מפתח ידווחו לגוף הבודק ע"י בעל התפקיד ו\או רופאיו.
אופיו של מצעד הגאווה אינו לרוחי. הייתי מעדיף צעידה עם כרזות ודגלים ולא הפגנת מיניות מוחצנת באוירה דקדנטית. כאדם חופשי אין לי כל בעיה עם החלטתו של פרט או קבוצה לנהוג על פי טעמם הם, שאינו טעמי. אני מצפה מהחברה לקבל את השונה והאחר, לתת לו את מלוא הזכויות ואת המקום הראוי לצרכיו היחודיים. באופן דומה אני מצפה מהאחר והשונה להשלים עם הקושי של חלקים מקובעים ושמרנים בחברה לקבלם שונים ואחרים. ויותר מכך, להשלים עם העובדה שיש כאלה הרואים בהתנהגותם סטיה ורעה חולה. הניסיון של העדה החרדית והימין הקיצוני להלך אימים על מצעד הגאוה בירושלים ולנסות לשלול מאזרחים את זכותם החוקית להפגין ולצעוד, מחייב את משטרת ישראל לספק הגנה מירבית על מנת לשמור על זכויות הפרט, ולעשות כדי למנוע אלימות ולהגן על שלום הצועדים. יש בכרזת החוצות התלויה ברחובות העיר נגד המצעד, כדי התרת דמה של הקהילה ההומולסבית – "שהתורה אומרת על זה מות יומת".
טומי לפיד שיחד עם חבורת הפופוליטיקה ואחרים החדירו לתוך תרבות השיח הישראלי הרעועה, את הגסות הדורסנית, הציע הבוקר לחון את נשיא המדינה לאחר שיורשע בעבירות מין חמורות. "הציבור אינו רוצה לראות נשיא באזיקים" מייבב לפתע לפיד ונוטל על עצמו להיות פה להמונים. האיש המשתלח הזה חושף לעין כל את הפן הלא מוכר באישיותו – זה הרחום וחנון. הוא כל כך אוהב את העם ליבו עולה על גדותיו מרוב חמלה ודאגה לציבור, ואינו יכול לחזות בצער המוני בית ישראל שכבר רואים בעיני רוחם את הנשיא מובל לתא מאסר בבית כלא.
אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות המיוחסות לו, ואם חלילה יגזר עליו מאסר, דינו כדין כל אדם. נשיא ושופט כמו רב ומנהיג, מהווים בהליכותיהם ובהתנהגותם מופת לעם. לפיכך, אם חלילה יורשע הנשיא בעבירות החמורות, לא יוכל בית המשפט להתעלם מהמשמעויות הרחבות וההשלכות החמורות שיש בעבירה של נשיא.
הם יספרו שהפכו כל אבן. חיפשו כל סדק אפשרי. לא ויתרו על כל בדל סיכוי. הם יאמרו שהם יכולים להישיר מבט אל היתומים והאלמנות ,ההורים והאחים השכולים, הסבים וסבתות והחברים שאיבדו את היקר להם מכל. הם יאמרו שהם יכולים בלב שלם ובמצפון נקי מאוד, להישיר מבט משום שהם יודעים שהם עשו הכל, אבל ה כ ל כדי להביא שלום. נסעו עד קצה העולם, בדקו כל פיסת מידע, ניצלו כל ערוץ תקשורת גלוי וחסוי, בקיצור הפכו כל אבן. וגם אולמרט יאמר את זה ביד קפוצה ובכיפוף קל של הגו הצידה, כפי שהמפאייניקים והחרותניקים אמרו את זה, ואחר כך המערכניקים והליכודניקים ועכשיו הקדימניקים והעמירפרצניקים, כולם אבל כולם הופכים כל הזמן את כל האבנים לא משאירים אבן לא הפוכה. אבל מה אפשר לעשות שיש לנו עסק עם אוייב רע ואכזר, לא סתם אוייב יש לנו עסק עם "ציר הרשע". וציר הרשע בכלל לא חושב על שלום. כאשר ציר הרשע אומר שלום הוא אומר מלחמה. כי ציר הרשע מוליך שולל את כל העולם, זו הטקטיקה שלהם – כל הזמן לשקר ולהטעות. אנחנו רוצים לדבר איתם לעשות איתם שלום לשבת איתם ימים כלילות עד שיעלה עשן לבן, אבל הם עדיין תקועים במרושעות השקרית שלהם.
באשר אסד נשיא סוריה אותת השבוע איתות שלום לישראל. ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט לא ניצל את ההזדמנות ודחה אותה. משום שהיה כנראה עסוק בלהפוך אבנים.
חשיבותו של בניית כוח צבאי חזק מיומן ומצוייד כהלכה הוא בעיני בעל חשיבות מרכזית במניעת גלישה לשימוש בנשק לא קונוונציונלי. ככל שתדחה ותתעכב הפעולה לשיקום צה"ל תעלה הסבירות של שימוש בנשק גרעיני במקרה של מלחמה בין ישראל לאחת או יותר משכנותיה. הירידה בכוחו המרתיע של צה"ל, עלולה להגביר את הנכונות בקרב גורמים באיזור לפתור בעיות וסכסוכים בדרכי מלחמה. מנהיגות מדינית וצבאית שאינה פועלת באופן סביר, עלולה ליצור זירה בלתי צפויה, שבה יתרחש שימוש לא ראוי בכוח הנשק הגרעיני.
ממשל תקין, מנהיגות שקולה, פעולה מתמדת ומתקדמת בערוץ מדיני השואפת לבניית הסדרי והסכמי שלום ושיקום הכוח הצבאי של צה"ל, יפחיתו את סכנת השימוש בנשק גרעיני. 
אולי, והלוואי שלא, אבל לך תדע אם בעוד שלוש שעות לא יצלצל הטלפון אצל ראש הממשלה אהוד אולמרט הישן בביתו, על הקו יהיה הרמטכ"ל דן חלוץ, שיודיע לרוה"מ שמנתוני מודיעין שונים עולה שצבאות איראן וסוריה נערכים למתקפה על ישראל. הוא יבקש אישור לגיוס מילואים משמעותי ומיידי, לקראת תקיפת מנע של צה"ל. עשרים דקות לאחר מכן יצלצל הטלפון שיעיר גם את שר הביטחון מר עמיר פרץ ושיחה דומה תתנהל בינו לבין הרמטכ"ל.
האם שלושת ממלאי התפקידים אלה, בשלים לקבל את ההחלטות הנדרשות ? האם הם יודעים לשאול את השאלות הנכונות ? האם יש להם יועצים המוכשרים לסייע בידם לנסח שאלות, להבין ולנתח את התשובות ? האם כל אחד מהם ניצל את החודש שחלף מהפסקת האש בלבנון ועד הערב, על מנת לאסוף מידע, לבצע הערכת מצב, להסיק מסקנות, להפיק לקחים, לבצע שינויים מידיים ולהערך באופן הנדרש והנכון ביותר על מנת שצה"ל יהיה ערוך ומוכן ?
שלושת ממלאי התפקידים אלה היו עסוקים בחודש זה בין היתר באיום על מעמדם ובספקות שעלו ביחס לתיפקודם ולכישוריהם למלא את דרישות תפקידם. יתכן מאוד ששלושתם היו עסוקים מאוד בעניינים שונים שמיקדו את תשומת ליבם (למשל: הבית ברחוב כרמיה, הבית ברחוב שילה, מכירת תיק ההשקעות, ציר ברוורמן – אילון, ועוד ועוד) ולא איפשרו להם לעסוק בענייני המדינה ובטחונה, כפי שניתן היה לצפות ממי שסיימו זה עתה מלחמה שהישגיה בלשון המעטה שנויים במחלוקת.
האם היחסים האישיים בין שלושת ממלאי התפקידים – אהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ וצוות לשכותיהם, מאופיינים באמון, פתיחות ושיתוף פעולה שיאפשרו תהליך קבלת החלטות נכון לנוכח האיום ?
האם כל אחד משלושתם נמצא בכושר קוגניטבי ומנטלי אופטימלי, שיאפשר לו להתמודד באופן הנכון עם הלחץ האדיר שיופעל עליו לכשיקבל את שיחת הטלפון בעוד כשלוש שעות ?
