Sub Stance

האפשרות שמאגרי נשק כימי וביולוגי המצויים בסוריה עלולים לעבור לידיים לא אחראיות מטריד ובצדק. לא שכל כך ברור לי מי הן הידיים האחראיות באזורנו. מובן שהידיים הלא מוכרות בכלל והידיים שאינן ידי מדינה בפרט מעלות חששות כבדים. אך עם יד על הלב, האם אפשר להגדיר את ידי מנהיגינו כאחראיות ? אלה שלאורך הדורות שחלפו מימי בן גוריון דרך גולדה מאיר ועד בנימין נתניהו לא השכילו להביא לנו ביטחון ושלום (לא נדבר כאן על רווחה, בריאות וחינוך) ושלחו אותנו שוב ושוב למלחמות.

השבוע בשתי הזדמנויות איים שר החוץ מר אביגדור ליברמן שהעברת נשק כימי לחיזבאללה היא עילה למלחמה. לעומתו מזהיר השבוע הרמטכ"ל בני גנץ בפומבי, שתקיפת מאגרי הנשק הכימי בסוריה עלולה  לסבך את ישראל במלחמה רחבה מכפי שתכננה. האם זה יהיה מוגזם לקבוע שרק לאחד משניהם "ידיים אחראיות" ?

ממקום מושבי, ניסיתי לחשוב על דרך להפחית נזקים ולמנוע מלחמה מיותרת. למשל לגרום לכך שהנשק הכימי והביולוגי שבידי באשר אסאד, יועבר בהסכמה לידיים אחראיות אחרות כדי שחלילה לא יפול לידי ארגון טרור לא אחראי, ובכך גם למנוע אפשרות שישראל תתקוף את המאגרים ותסתבך במלחמה גדולה מכפי שתכננה. עלה בדעתי שזה יהיה נחמד למשל אם מר ולדמיר פוטין נשיא רוסיה ירים טלפון לבאשר אסאד ויאמר לו משהו כמו: "כבוד הנשיא אסאד, מטוסים של הצבא הרוסי ינחתו בתיאום איתך השבוע בסוריה כדי להעמיס עליהם את כל הנשק הלא קונבנציונלי המצוי ברשותך. אנו נאחסן אותו אצלנו במחסנים ברוסיה, כדי למנוע את הגעתו לידיים אחרות לא אחראיות. כאשר המצב בסוריה יתייצב והשקט יחזור לארצך נחזיר לך את הנשק הנ"ל, הוצאות ההטסה הלוך ושוב על חשבוננו".

אני תמה האם רעיון (מופרך \ הזוי \ תבוסתני) מעין זה עלה בכלל אי שם בסביבת מקבלי ההחלטות ? או שאצלנו כרגיל האצבע על ההדק, האזיקים או השוקר החשמלי למען בטחוננו ועתיד ילדנו.

טורקים, אנגלים, אוסטרלים, שוודים, צרפתים ועוד,- חיילים זרים תכולי עיניים או שחורי שפם, הגיעו לכאן לפלשתינה ואחר כך למדינת ישראל, בשליחות הוד מעלתה, הוד רוממותו או סתם מועצת הביטחון של האו"ם . וכי מה לו לחייל המוצא עצמו הרחק מבית אימו בערבו של יום, אם לא להתכנס לו תחת כנף, שתהיה לו כאם ואחות ותעניק לו אהבה.
בעודו לש את גבי לרפא את מכאובי, סיפר לי הפיזיותרפיסט סיפור מבית אביו. הוריו עולים חדשים ממרכז אירופה הגיעו לירושלים שלפני קום המדינה והתגוררו בשכנות למשפחה אחרת, וככורח באותם ימים חלקו בינהם את המטבח והשירותים. לשכנים היתה בת שיופיה נודע בכל העיר ונישא בפי החיילים האנגלים ששרתו בירושלים את האינטרסים של הוד מעלתה. בת השכנים נפלה שדודה בזרועותיהם החסונות, מתענגת על אורחותיהם ולשונם המתאנגלזת. והם מצידם, שיחרו לפיתחה מרדת השמש ועד לזריחתה, וכל אחד מהם ניסה לכבוש את ליבה אלה בפרחים ואלה במגדנות. עד כדי כך, שבשכונה החלו להלך רכיל ואמרו שאין בה שמץ גאוה לאומית, ושהיא מוציאה שם רע לבנות ישראל. לילה אחד, מספר הפיזיוטרפיסט בעודו עובר חוליה אחר חוליה בגבי ומעניק להן מכל טוב אצבעותיו, שמעו בני משפחתו קול חבטה במרפסת ביתם, כאילו שק כבד הושלך אליה. אביו ניגש אל המרפסת ואז גילה לחרדתו שלפניו לא שק כי אם חייל בריטי בשר ודם, גבה קומה ובהיר שער, שנחת בדרך לא דרך במרפסת הלא נכונה בחיפושיו אחר בת השכנים טובת המראה. אביו שלא ידע אנגלית התמלא בזעם או בפחד ואולי בשניהם, פתח את פיו ושאג לעבר החייל האנגלי את צמד המילים היחידות שידע באנגלית "דרטי ג'ו" ! * כשהוא מנופף בידיו ומאיים, כך הוא הבריח את החייל המבוהל שקפץ מהמרפסת כל עוד רוחו בו. אביו של הפיזיוטרפיסט שלי, ראה כי טוב והמשיך ללוות את החייל הנמלט על נפשו בצעקות רמות שהחרידו את כל הרחוב "דרטי ג'ו דרטי ג'ו".

* באנגלית Dirty Jew הוא "יהודי מלוכלך !"

אפילוג קצרצר

כשסיימתי לכתוב את הפוסט נכנסתי לגוגל להציץ לרגע ולראות מה נכתב על "דרטי ג'ו", ואז הקשתי גם באנגלית על המונח Dirty Jew. טוב, לא הופתעתי, אבל בהחלט הרגשתי אי נוחות רבה . הרי גם כאן ביננו רק אמש עמדו נבחרי ציבור והסיתו את הקהל הזועם כנגד הפליטים מאפריקה, ומתוך ההמון נשמעו גם קריאות גזעניות בוטות. היו רבים שלא הסתפקו במחאה לגיטימית נוכח הבעיה הרובצת לפיתחם, ויצאו למסע ציד אלים אחר הפליטים השחורים. אז רק להזכיר לעצמנו:

בעולם הרחב יש רבים המחזיקים ממש בשעות אלה בדעות חשוכות גזעניות אנטישמיות. היהודי נתפס לא אחת כדמות אפלה, מכוערת, תאוותנית ובוגדנית, רודף ממון, שתלטן, נוכל וערמומי. קחו לדוגמא את ה Urban Dictionary – אתר שעוסק בלשון, בביטויים ובמילים הנוצרים על ידי הקהל הרחב משהו המקביל לאתר הישראלי "דורבנות". יש בו למונח Dirty Jew שש הצעות ותגובה אחת (מס 6) זועמת . ההצעה הראשונה הזוכה לתמיכה הגדולה ביותר (הכי הרבה לייקים) היא אנטישמית בוטה המשלבת סטריאוטיפים אנטישמיים ידועים המייחסים ליהודי תאוות מין וממון. בעודם רודפים את הפליטים האפריקאים בדרום תל אביב, כדאי שנזכור שיש כאלה שמשוכנעים שיהודי הוא מלוכלך ומסריח השולט בעולם ואחראי על כל הרוע שבו.

לכבוד
ראש אגף חקירות
משטרת ישראל
לא תאמין כמה אני נדיב, – עצה בחינם. מיטב חוקריך עושים בשעה זו מאמצים רבים לגלות ולהבין איך קרס גשר התאורה בהר הרצל. ביננו, איזה מזל היה לנו, תאר לעצמך שהקונסטרוקציה היתה נופלת במהלך הטקס, בשידור חי בפול רייטינג, וחלילה פוגעת לא רק בחיילים שזו משימתם להקריב את חייהם למען המדינה, אלא פוגעת בצמרת המדינה שמשימתה לחלוב מהמדינה ולהפיק ממנה את המקסימום האפשרי. ממש מזל גדול. אבל בוא נחזור לענייננו. תקשיב לי טוב טוב. הכל מתחיל במכרז. אתה יודע, במדינתנו על פי חוק, כל התקשרות בין המדינה לבין ספק חייבת להתנהל עפ"י חוק וסדר – במכרז. העצה שלי – רוץ, אבל מהר, לבדוק את המכרזים שיצאו בנושא טקס המשואות בהר הרצל. אתה תודה לי על העצה הזו. אתה בעצמך כבר תנסה לבדוק מי חיבר (תפר ?) את המכרזים, מי ישב בועדת המכרז, וכו' וכו'. די מהר תצליח לאסוף חומר רב שישפוך אור על החקירה כולה. יתכן, שרבע שעה אחרי שפורסם דבר האסון הנורא שבו קרס הגשר וגרם למותה של החיילת הילה בצלאלי ופצע עוד חיילים, כבר רצו טלפונים בהולים בין המעורבים בכתיבת המיכרז והעמדות תואמו. אבל אני סומך על חוקריך שהם יודעים מה לעשות.
ראש אגף החקירות הנכבד, שנינו יודעים שזו הזדמנות פז עבורך לקפוץ קדימה ולמקם את עצמך בעמדת זינוק מצוינת לקראת התמודדות על תפקיד בכיר ביותר במשטרה, האסון של האחד הוא ההזדמנות של השני. סה לה וי. ולכן יש לי רק בקשה אחת קטנה, אל תשכח אותי. מי יודע אם לא נזדקק אי פעם איש לרעהו…
יאללה ביי.
משה.

בשבוע הבא יפתח שר האוצר לרווחה את קופת המדינה, ראשי הערים והמועצות המקומיות יפתחו את פנקסי הצ'קים והמיסים שלנו יתחילו לעוף לשמים. תקציבים יתנדפו בתוך דקות לאויר. זוהי רק ההתחלה. הם משוכנעים שזה עושה לנו טוב, אבל יש ביננו יותר ויותר שמבינים שהמחיר שאנחנו משלמים הוא גבוה מאוד. שמדיניות זיקוקי הדינור יוצאת מתוך הנחה שאנחנו עדר טמבלים. שאם אנחנו רואים צבעים בשמים ושומעים קולות נפץ משתבש משהו ביכולת השיפוט שלנו. שזה מרומם את גאוותנו, שזה ממלא את ליבנו שמחה, משפר את היחסים בין השלטון לנתיניו, שזה מגביר את הנטיה שלנו להצביע ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו או העבודה. שזה מחשל אותנו מול איראן \ ארדואן \ מרואן, אז זה לא.
לא שואלים אותנו מה יותר טוב בשבילנו, ולא חושבים עלינו ועל הצרכים שלנו. עוד כמה תרופות מצילות חיים או זיקוקי דינור ? עוד שעה שעתיים חימום בלילות הקור לקשישים ? עוד כמה מאות מטרים של מעקה בטיחות בעיקולי כבישים מסוכנים ? עוד כמה דירות למאגר הריק של דיור ציבורי ? עוד כמה מיטות למחלקות הפנימיות ? עוד כמה משרות למדענים שמשתוקקים לחזור ולעבוד בארץ ? עוד כמה בריכות שחיה ? מגרשי ספורט ? בכסף שישפכו מנהיגינו בערב יום העצמאות על זיקוקי דינור, אפשר לעשות דברים הרבה יותר טובים. רעש הזיקוקים הוא מפגע וחומרי הזיקוקים הם גורמי זיהום. בעלי חיים ובני אדם סובלים מאוד מרעש הנפץ המלווה את הנפיחות הצבעוניות בשמים.
אז אם היו שואלים אותי, ולא שואלים, הייתי אומר להם תנו לי את הכסף שאתם שופכים בתוך דקות לאויר, ואני מממן באמצעותו את עלות מרכז הגמילה לבני נוער וצעירים למשך שנה וחצי שנתיים ! קחו את הכסף הזה עשו איתו דברים באמת טובים ושחררו אותנו מהמפגע הזה, וממפגעים אחרים, שכן הזיקוקים, הם רק דוגמא אחת, כמובן.

למי שמוטרד מהשאלה איפה הכסף, אני ממליץ להירשם כמנוי על אתר המכרזים הממשלתיים. שם תוכלו לקבל תשובה לא רעה על השאלה לאן נשפך הכסף. לדוגמא על "אייכמן שואו". טוב, זה לא מדוייק כי אף אחד לא טיפש עד כדי כך שהוא יכנה את האירוע בשם כזה. אבל ביננו, זה מה שהולך להיות. שם במשרד ראש הממשלה מתכננים אירוע לציון 50 שנה למשפט אייכמן. ולשם כך מפרסמים את מכרז 14/12 לייצור והקמת תפאורה לטקס שיועבר גם בשידור בטלוויזיה. הציפיה היא שלמכרז יגש רק בעל ניסיון שייצר והקים תפאורות ללא פחות מחמישה אירועים דומים בעלות של 150 אלף שקל לכל הפחות לכל אירוע.

כמה יעלה הטקס הזה ? אם הקמת התפאורה תעלה 150, 200 300 אלף שקל, כמה יוציאו על שכירת האולם, האבטחה, הוצאות הפרסום, תשלומים לבימאי האירוע, למפיקים, למנחים, לאמנים, למוסיקאים, למתרגמים, לסדרנים ולדיילות, לכותבי הנאומים ליועצים המדעיים, ליועצי התקשורת ליחצנים, לתאורנים ולמאפרים, למעצבי המצגות, למציירי השלטים ולמדפיסי הדגלים, לא יתכן שלא תופק חוברת איכותית,  שלא יופק סרטון הסברה. ואולי כיבוד קל לאורחים רמי המעלה המוזמנים, אולי תערך גם קבלת פנים אחרי או לפני, קוקטייל צנוע עם כריכונים צבעוניים פירות העונה, מעט יינות מקומיים. אולי גם יציבו על הבמה את תא הזכוכית שבו ישב אייכמן בימי המשפט, הם מסוגלים לכל דבר. בואו תזרקו מספרים כמה זה יעלה ? 3, 5, 7, 12 מיליון שקל, זהו ? אולי יותר ? אולי פחות ? הסכום חשוב ולא חשוב.

השאלה היא מי צריך את הטקס הזה ? אני, כלומר העם, אני ממש לא. לא רק שאני לא, אני ממש מתעב את הרעיון הזה. את האייכמן שואו הזה. הטקס הזה הוא בעיני חלק ממסחור השואה ותוצריה,- ניצולה הציני, הזול והמחפיר לצרכים פוליטיים. זוהי בעיני אסיפת בחירות במעטה.

1. יום שישי ה 30 בדצמבר 2011 החומוס אצל לינה היה טוב כמו החומוס אצל לינה. מיץ התפוזים הטרי היה מיץ תפוזים טרי שנסחט ממש במקום. משם הלכנו בסימטאות העיר העתיקה, ואז נקלענו בין המון אדם שזרם בתום התפילה במסגד אל אקצה מהרחובות סוק חאן אז זיית (בית הבד) ואל וואד (הגיא) בואך שער שכם. שם במפגש שני הרחובות, עמדנו נפעמים כעשרים דקות, נוכח המראה של נחיל אנושי צפוף ואינסופי, שנהר בינות לרוכלים שהכריזו בקולי קולות על מרכולתם. הרגשנו בטוחים כמו תיירים אחרים וכמו שני צעירים חובשי כיפות שנקלעו לתוך הזרם.
אני מעלה היטב בדעתי מה היה קורא לי ולזוגתי (שתחיה, ודאי שתחיה) אם היינו נקלעים יום למחרת לכיכר השבת. או איך היו נראים שני צעירים ערביים עוטי כאפיות אם היו מוצאים את עצמם לפתע בקרב המון חרדי משחיר. בלשון פשוטה – אם צריך לבחור בינהם,- מומלץ מאוד להיקלע להמון מוסלמים היוצא ממסגד אל אקצה ובשום פנים ואופן לא להמון חרדים המתגודד בככר השבת.
2. נכון שהחרדים אינם עשויים מיקשה אחת. ויש בהם עדיני נפש, אוהבי אדם וצדיקים משכמם ומעלה. יש בתוכם מי שממיתים עצמם באוהלה של תורה ואינם משחיתים עיתותיהם בהבלי קווי מהדרין ושאר מרעין בישין. אבל אנחנו בעוונותינו, לוקים בנטיה להכליל ולשמוע את הצעקה והיריקה ולא את לחש התפילה ורישרוש הדף היומי. כנראה שבשולי הדת היהודית מתגבשות כתות יהודיות, שיש לנהוג בהן כמנהגנו בכתות מסוכנות.  כנראה שאליאור חן וחסידיו צמחו מתוכן או לידן.
3. אנו, הרוב הלא חרדי הזמני ביותר, במקום להאבק בשולי, שומה עלינו להתמקד בעיקר ולפתוח במבצע הצלה – הפרדת הדת מהמדינה! אם לא נעשה זאת מיד, יקיץ רחמנא ליצלן הקץ על חופש הרוח. יש להנהיג את הפרדת הדת מהמדינה תוך הבטחת חופש הפולחן הדתי, ובד בבד לאסור את קיומן של מפלגות דתיות. המדינה לא תממן ולא תקיים פעילות דתית. מוסדות דת יוכלו לגבות מס חבר מקהל המאמינים.
4. הדת היהודית היא מיסיונרית, ועושה מאמצים עקביים ושיטתיים להעביר יהודים חילוניים אל שורותיה ("החזרה בתשובה") תוך שימוש בכל האמצעים. קיים חופש פעולה מיסיונרי מוחלט ורובו המכריע במימון משלם המיסים. הגיעה העת שהמדינה תממן גם את התנועה בכיוון ההפוך – תסייע לחוזרים בשאלה. אני מציע לתכנן סל קליטה לחוזרים בשאלה. לית מאן תפליג, שהחוזרים בשאלה באים בשערי העולם החופשי כשהם חסרי כל. כמו פליטים מארצות נדחות – בודדים, חסרי שפה, נטולי כישורי חיים וללא עורף כלכלי וחברתי. עלינו לעשות הכל ע"מ לסייע לכל מי שחפצה נפשו לעזוב את החברה החרדית שיהיו בידיו התנאים הבסיסיים להקלט ולהשתלב בחיק העולם החופשי.

העיר העתיקה ירושלים

איזה מחיאות כפיים. איך שהם קמו שוב ושוב ושוב והריעו לכבוד ראש ממשלת ואיך שהוא אמר סנק יו סנק יו והם המשיכו לעמוד ולמחוא כף. "מחי מחי כפיים ניסע לירושלים אבא יקנה נעליים אחת שתיים שלוש ידיים על הראש", ככה קפץ לי פתאום הקוף לראש "אחת שתיים שלוש ידיים על הראש". ואיך שהקרפדה הירוקה רוותה נחת מהבנג'מין שלה, שיודע להגיד "מידל איסט". נראה אתכם אומרים "בינלאדן" כמו שרק הוא יודע להגיד לאמריקאים "בינלאדן". ואיך שהוא עמד על שלו והיה תקיף ועשה להם עם היד אגרוף. הם היו סמוקים מרוב נחת ומייקאפ וקמו וישבו וקמו וישבו "במעגל נחוגה לשבת לקום, לשבת ולקום", ואם זה היה נמשך עוד חצי שעה אפשר היה לעשות להם "פול שכב פול שכב" ולהוריד אותם לשכיבות שמיכה. איך שהוא יודע לגעת בהם, לדבר אליהם בשפה שלהם. כמה שהוא נפלא ויודע בדיוק של אלפיות השניה להשהות, לעפעף, להסתובב שמאלה וימינה "ימינה ימינה שמאלה שמאל לפנים אחורה" בלי להתבלבל אפילו פעם אחת. להיות שובב ומהורהר, נחרץ ומתחנחן אין אין עליו. והקרפדה איך שהיא ידעה להיות הכי ירוקה בביצה ואיך שהיא עמדה מתמוגגת ומחאה כפיים ואמרה לעצמה בלי קול "ימותו הקנאים". ורק אני האידיוט הקשבתי טוב טוב טוב ולא שמעתי כלום כלום כלום, פרט למשק כנפי האינתיפאדה. ואז חיממתי לנו את הכרוב שבישלתי אתמול.

אין שעשוע שההמון אוהב יותר מהפלת פסלו של המנהיג הכל יכול. שנים ארוכות של סבל ודיכוי שווים את הרגע המשחרר שבו העם צופה בפסלו של הרודן מתמוטט ארצה מתנפץ בקרקע ונגרר מבוזה ומושפל כפגר מצחין. הדרך שהמנהיג עושה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היא אם האביונות.

בעקבות סטאלין סדאם חוסיין ואחרים, נזדמנה לנו שמחת עניים קטנה משלנו – פסלו של משה קצב הניצב בשורת פסלי נשיאי ישראל במשכן הנשיא שבירושלים. עוד לא יבש הדיו מעל פסק הדין המהדהד של השופט קרא ועמיתותיו, וכבר התייצבו להם תלייני הפסלים מוכנים לקשור את החבל העבה סביב צווארו של פסל משה קצב, נלהבים להטיח אותו ארצה לגרור אותו ברחובות רחביה עד גיא בן הינום.

אני, משבית שמחות בעוונותי, מבקש לעצור בעדם. יש להשאיר את פסלו של הנשיא האנס על כנו לדיראון עולם. כך יעברו על פניו גדולי האומה ועולם, שופטים, מצביאים, רבנים, מבקרי מדינה, קונסולים של כבוד ושגרירים מכאן ומשם, יישירו מבט אל הפסל ולא ישכחו שהיה אנס בנשיאים.

1. הדישדוש סביב עניין הקפאת הבנייה בשטחים הכבושים אינו משרת את תהליך השלום אלא את מתנגדיו. על הפלסטינים להמשיך בתהליך יהא אשר יהא, עם ההקפאה או בלעדיה. התקדמות תהליך השלום עלול לעורר את מתנגדיו הקיצוניים ולהניע אותם לבצע פיגועי טירור. לרשות כל אחד מהצדדים בוידעם עמוס תירוצים טובים והסברים משכנעים מדוע יש לעכב או להשעות את תהליך השלום. ואכן זה שנים שהמנהיגות הישראלית והפלסטינית משחיתות את הזמן. הן חיפשו וגם מצאו עילות מרשימות יותר או מגוחכות פחות, כדי לשלול משני העמים את הזכות לחיות כאן בשלום. הדבר מעיד כאלף עדים על חולשתן וריפיון ידיהן, או לחילופין על כך שבניגוד לרצון שני העמים הפוליטיקאים אינם בשלים לשלום.

2. הצלחת ביבי לזכות בחבילה ביטחונית מרשימה תמורת הארכת ההקפאה בשלושה חודשים, מחזקת את התחושה שאכן לכל דבר במקומותינו יש מחיר, והוא גבוה מאוד, לעזאזל עם האנטישמים שתמיד יראו בנו את בני דמותו של שיילוק. ביננו לבין עצמנו, האם תמורת בניית העתק משוכלל של דיסנילנד בנגב (Negevland), לא נהיה מוכנים לוותר על הריבונות על הר קודשנו למשך עשרה חודשים ?

3. טוב שיש לנו את שלמה אבינרי לנזוף בנו וללמדנו מהו פאשיזם ולקבוע שישראל אינה פאשיסטית. אחרי חודשים ארוכים שבהם שגיתי וטעיתי לחשוב שאנו גולשים במדרון החלקלק למקום איום ונורא, שאנו הופכים אט אט יום אחר יום למקום חשוך ואפל, בא שלמה אבינרי וקבע כבר סמכא, שהדבר הנורא הזה שלתוכו אנחנו נופלים אינו פאשיזם. עכשיו אני גם מרגיש שקורה לנו משהו נורא וגם לא יודע איך קוראים לו.

ראשוני המתנחלים בשטחים הכבושים הם היום בני שישים ומעלה. ילדיהם ונכדיהם נמנים עם בני הדור הצעיר החי כיום בהתנחלויות. שם הם נולדו , גדלו ובגרו. השטחים הכבושים הם מולדתם, נופי ההתנחלויות הם נופי ילדותם, נופים שילוו אותם לאורך כל חייהם באשר ילכו. הם לא בחרו להיוולד בשטחים הכבושים, ההתנחלות היא ביתם הטבעי היחיד. כשאני מכנה את ביתם ונופי ילדותם "שטחים כבושים" אני מתעלם מהעובדה שזו מולדתם ונותן קדימות להיות המקום שטח כבוש. כשאני אומר או כותב שאני תומך בנסיגה מהשטחים הכבושים אני תומך בעקירתם הכואבת ממחוזות ילדותם.

הכיבוש המתמשך, אוזלת היד של המנהיגות הכושלת הישראלית והפלסטינאית, גרמו לא רק להנצחת הבעיה ולהעמקת הסכסוך והאיבה, אלא גם להעמסת עוול על גבי עוול. לצד הדיכוי, פגיעה בזכויות האדם ושלילת החופש והעצמאות  מהפלסטינים, עלול להיגרם עוול משווע לדור צאצאי המתנחלים שנולדו בשטחים הכבושים. השמאל הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהיות צאצאי המתנחלים גם הם קורבנות הכיבוש.

משהתקבל השבוע בממשלה התיקון לחוק האזרחות וכל מתאזרח ישבע אמונים לישראל "יהודית ודמוקרטית" , נגולה אבן מהלב. נהיה מעתה משוחררים מהדאגה שמא תחת שמינו המנוקדים בעננות פשיסטית, יסתובבו כאלה הזוממים להפוך את ישראל למדינת הלכה או לדיקטטורה ר"ל. לא עוד.

בימים מוטרפים אלה, כשהכנרת נסוגה, כשכל הקווים האדומים נחצו וסכנת ההתייבשות מאיימת על בתינו ושדותינו, זו העת לא לעמוד מנגד ולהוסיף לחוק האזרחות תיקון,- שבועת אמונים למשק המים. לא יתכן שנאזרח כאן גורמים חתרניים, שופכי מים לשוא תחת כל עץ רענן ודשא.

האם נסכים שבכבישי ארצנו ינהגו כאלה שלא נשבעו אמונים ל"זהירות בדרכים" ולא התחייבו לנהוג "בביטחה, במתינות ובפיכחון" ? רק כך נוכל להבטיח שאלפי סטלנים ורבבות שיכורים הלומי יין, ירדו מהכבישים ויתנדנדו רגלית.

הרשימה יכולה להתארך עוד ועוד. אך לית מאן דפליג, שלא נוכל לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, שופעת מים ובטיחות בכבישים מבלי שהמתאזרחים ישבעו אמונים למנגל, לפיתה ולחומוס גרגירים.

תארו לעצמכם שהיינו צריכים עכשיו עוד להתמודד בנוסף לכל צרות שלנו עם נבחרת ישראל שמשחקת במונדיאל. שהיינו כוססים ציפורניים ממשחק למשחק בציפיה דרוכה ומורטת עצבים עד שישראל תכבוש את שער הבכורה, שבכל מהדורות החדשות היו מתארים לנו את תולדות השער הראשון מזה אלפיים שנה. איזה מזל שהשחקנים שלנו לא עושים בושות ויושבים בבית מפצחים גרעינים ונהנים מכל רגע שהם לא סופגים שם שישיה, במשחק שעל הנייר זה ברור שהיינו עדיפים, נכון שעם בונקר בונקר היינו יכולים גם לצאת עם שלוש אפס שזה לא שש אפס ואפשר לקרוא לזה אפילו הפסד מכובד, כי נשארנו עם עשרה שחקנים על הדשא. ככה זה המזל שלנו, שבכל משחק חשוב מרחיקים לנו איזה שחקן מפתח שעצביו בגדו בו והשופט האנטישמי מוציא לנו כרטיס אדום, ובנוסף לכך היה השחקן החשוב שלנו נפצע או לא היה מרוכז, כי בסוף התברר שלילה קודם למשחק יצא לבלות ותפסו אותו על חם בבר מפוקפק עם שתי דוגמניות מקומיות מהשורה השניה, והוא בכלל יטען שהוא ניסה להניע אותן מלהצטרף למשט לעזה וצריך להגיד לו תודה ולבקש ממנו סליחה. זה המזל שלנו שכשאנחנו סוף סוף יכולים להתרווח מול המסך נטולי דאגות משוחררים מכל לחץ אז באים היתושים בדרום אפריקה ומזמזמים לנו בראש, שזה מוציא מהדעת והורס את כל ההנאה מהמונדיאל שהיה יכול להיות לולא כן על הנייר תענוג, זה המזל שלנו.