מסתובב בעיר ויורה

2 באוגוסט 2011

זה מספר חודשים שהוא מסתובב בעיר ויורה. במקום קליעים הוא יורה את הדם. מרכז ירושלים הולך ונעשה מנוקד בטיפות אדומות. לפעמים הנקודות מפוזרות על פני הקירות במרווחים נינוחים בטיפות עגולות ומדויקות, ולפעמים זה מקבץ צפוף ועצבני ואז הטיפות פחות סימטריות. יש ימים שהוא מעלה על הקירות סצנות רצחניות במיוחד כמו זרם דם המותז מהקיר אל שלולית דם על המדרכה, או פנים מנוקדים בדם הניגר לאורכם. האם העוברים ושבים נשארים שווי נפש נוכח הקירות שצועקים "דם". האם הוא מספק את מאוויי ההמון התובע באיצטדיונים "מ-ל-ח-מ-ה" . או שאולי הוא זועק מרה על דמו שנשפך. לי הוא מזכיר שהרחובות השלווים למראית עין, הם אותם רחובות שרק לפני שנים אחדות היו מלאים במראות זוועה של הדם שנשפך בפיגועים.

ויהי חושך

11 בינואר 2010

ליאו ופיפו Leo & Pipo

9 בינואר 2010

כשעברתי היום ברחוב עזה בואך טרה סנטה התבוננתי באנשים שמילאו אותו בצהרי יום שישי בצהלה לא מובנת, הרהרתי בכך שבעוד מאה שנים רובם לא יהיו כאן, ואחרים שעוד טרם נולדו ימלאו אותו ויהלכו בו בבגדים אחרים, יסעו בו בכלי רכב שונים ישתמשו במכשירים ובכלים אחרים וידברו בעברית שונה מהעברית שבה אנו משוחחים. יתכן שהרחוב ישא את אותו שם ושבניין טרה סנטה ימשיך ויעמוד בו ואולי אפילו ישקיף אל ככר צרפת, אל מלון המלכים מזה ובית שופרסל אגרון מזה. האדמה עליה אנו חיים נשארת אותה אדמה אך אנו החיים אנו בני החלוף. ליאו ופיפו (Leo & Pipo) אמני רחוב הפועלים בפריז משבצים בתוך רחובות העיר על קירותיה דמויות מהעבר, כאלה שחיו במאה ה 19 או בתחילת המאה העשרים. עבודתם עוסקת בזמן שחלף, מזמנת מפגש יומיומי בין האדם הפוסע ברחוב לבין מי שחי בו לפני מאה שנה ויותר. טכניקת העבודה של זוג אמני הרחוב היא הדבקה (Paste up) של צילומים גזורים בגדלים שונים. דמויות של נשים גברים וילדים הלבושים בבגדים האופייניים לתקופתם. ליאו ופיפו עוסקים במידה רבה בזיכרון ובהנכחתו, הם מוציאים את המוצג מהמוזיאון ואלבומי התמונות אל קירות הרחוב. האמנים מקצים מקום במרחב החי ברחוב, לזה שחי בו אי פעם, שכאן היה ביתו וברחובות אלו התהלך. האמנים מחזירים לרחוב לזמן קצוב ייצוג של תושבי העבר שהטביעו בו את חותמם, זמן קצוב כי אמנות הרחוב זמנה כמו חייו של אדם קצוב והיא חפה מכל נצח.

הלום חיים

28 בדצמבר 2009

אמן לא ידוע מדביק על קירות פריז גזירי נייר שעליהן מצוירת דמות של איש וגלגל הצלה L'homme à la bouée. בתוך סצנת אמנות הרחוב של פריז הוא ייחודי ומצליח להטריד ולגעת. האיש העירום והקרח צבוע בצבעים דהויים ורדרדים מאפירים, גלגל ההצלה צבוע באדום לבן. האיש כמו ניצל מאניה שניטרפה בים ונפלט אל רחובות העיר, מסתובב עם גלגל ההצלה על קירות הרחובות וניבט לעין כל. מתברר שהמצוף שהיה אמור להציל אותו הפך להיות לכלאו למקום בו הוא לכוד ולעיתים עם אחרים. גם באותן עבודות שבהן לא מופיע המצוף האיש מתנהג כאילו שהוא אסור ואזוק – הכלא מסתבר בתוכו. בדרך כלל הוא בוהה מפוחד או מבוהל מאוד. האיש המום והלום חיים. פה ושם הוא מציץ מגניב מבט אל החיים מבעד לחרכים, אל מעבר פינת הרחוב, מקרין בדידות וריקות.

זה לא הוא, אומר לך כנראה האמן, זה אתה. אתה מוטרד נוכח העבודות הללו משום שאתה נדרש לצפות בעצמך ללא כחל וסרק. זה אתם המקיפים את עצמכם בחגורות ביטחון בנכסים ומותרות, אתם הצרכנים האוגרים מוצרים ומשאבים כדי להיטיב עם חייכם, הפכתם לעבדיהם ואתם לכודים בתוך מלכודת הצרכנות המשעבדת. באחת העבודות נראה זוג ללא גלגל הצלה בתנוחה עוברית צונח מטה אל ההתרסקות, – האם איננו יודעים לחיות ללא המצופים למיניהם ? כפרטים כזוגות וכקבוצות ?
סדרת העבודות מציגה דמות האומרת עצב רב, היא חסרת תאווה, מדוכאת, מגושמת שאיבדה את החופש שלה. הוא שבוי או אסיר. אסירם של החיים המודרניים. יש בה מידה לא מבוטלת של סממנים קפקאיים, אבסורדיים, העבודה אינה נעדרת הומור דק, אך בעיקרה פסימיות רבה וטעונה בביקורת על טבע האדם ועל מצבו.

העוברים והשבים תולשים חלקי נייר מהעבודות וכך מאבד האיש עם המצוף את איבריו ונוסף לעבודה מימד של קרבנות ועזובה. החורף הקשה העובר על פריז – הרוחות והגשמים יעשו את שלהם ועבודות רבות יערמו כעיסות נייר וייסחפו בזרמי המים, זה טבעה של אמנות הרחוב שמתכלה ומתפוררת ומפנה מקום על קירות העיר לעבודות אחרות.

הצעה לכתובת גרפיטי

6 בספטמבר 2009

d790d79cd79bd795d794d795d79c-d791d79cd791d791

הצעה לכתובת גרפיטי

21 ביולי 2009

קו קלוקס כאן

הצעה לכתובת גרפיטי

19 ביולי 2009

האו די קלון של דרעי יסריח עוד שנה

הצעה לכתובת גרפיטי

29 במאי 2009

 

זכר ונכבה                                                                                                                           בעקבות שיחה עם דפנה ובהשראת בראשית א'

איום בשפת אמת

23 באפריל 2009

השפת אמת זכה שיקרא על שמו רחוב בירושלים, בויקיפדיה אני לומד שהיה מעמיס על כתפיו את צער חסידיו. מספרים עליו שבעת מלחמת רוסיה  – יפן, כשחסידיו גויסו למלחמה, ישן לאות הזדהות על הרצפה מכוסה במעיל. בבוקר, מצאו את המעיל רטוב מדמעות – בכי מדאגה לחסידיו. ברחוב שפת אמת, כמו ברחובות רבים בעיר הזו יש בתי כנסת ובתי מדרש ותפילה, וליד אחד מהם כתוב על הקיר "מפאת קדושת המקום נא לא לזרוק כאן זבל", או בלשון אחרת, הסיבה היחידה לשמור על הניקיון ליד בית מסוים היא העובדה ששוכן בו בית תפילה. אשפה וקדושה לא מסתדרים, וטוב יעשו הדיירים אם ישליכו את אשפתם ליד בית שאין בו מוסד תפילה או לימודי קודש. בצמידות, ליד אותה כתובת, וליד אותו מקום שהקדושה שורה בו, מצאתי כתובת נוספת – באותיות אדומות וגדולות, מעפילה על אחותה ודנה בעינייני חניה. "החניה אסורה" זועקת הכתובת ומתחתה סימן אין כניסה, ולמטה מזה: "הרכב – ינזק". "ינזק" בשפת איום, שהיא כנראה שפת אמו של הכותב מרחוב שפת האמת. שם ברחוב, אין צורך בחוקי העזר העירוניים ובתקנות החניה השונות להסדרת עינייני הזבל, התנועה והחניה. רכב שיחנה במקום, יעבור תהליך מהיר שיפסח על הבירוקרטיה הדמוקרטית של רשויות האכיפה והשיפוט. כאן, בצל או "מפאת קדושת המקום", יש מי שלאחר שאיים בלשון ברורה, הוא הפוסק והוא המעניש באיבחה אחת. נאה מאיים ונאה מקיים ושפתו אמת.

שפת אמת: מפאת קדושת המקום, הרכב ינזק

הצעה לכתובת גרפיטי

17 באפריל 2009

meni

הצעה לגרפיטי

30 במרץ 2009

פבלובפבלוב \ ההתניה הקלסית \ התניה אופרנטית

הצעה לכתובת גרפיטי

24 במרץ 2009

בא רק על הכסא