הסוף למדיניות המלחמה בסמים !

7 במאי 2014

דו"ח בן 81 עמודים הנושא את הכותרת "סוף למלחמה בסמים", פורסם שלשום בערב. מאחורי כתיבת הדו"ח עומדים  חמישה זוכי פרס נובל בכלכלה. המסר שעובר מהם לאו"ם ולמדינות העולם הוא חד משמעי: מדיניות המלחמה בסמים הנהוגה בעשורים האחרונים כשלה. יש לשים לה סוף. השלכותיה שליליות וגורמות לנזקים. הכלכלנים מצטרפים למסקנה אליה הגיעו בעבר בעלי מקצוע מתחומי בריאות הציבור,  ביטחון וזכויות אדם. הם קוראים למדינות להפסיק להעמיד לדין ולכלוא בבתי סוהר. בין המלצותיהם מתן דגש לטיפול ולצמצום נזקים.

את הדוח המלא ניתן לקרוא כאן.

מאז 2006 בקטגוריה "מלחמה או צמצום נזקים" העלתי רשומות המתייחסות לקוצר ידה של מדיניות "המלחמה בסמים" המוכרת גם כ "Zero Tolerance" ולנזקיה.  למשל היא גרמה לאלפי משתמשים ומכורים לסמים להפוך להיות לעבריינים בעלי רישום פלילי, לעצירים ולאסירים. מאמר שכתבתי בשנת 2007 בעיתון "הארץ" נשא את הכותרת "חולים לא עבריינים" וקרא כבר אז לרפורמה במדיניות הסמים. מולה מדיניות המתבססת על "גישת צמצום נזקים", מציעה מדיניות פרגמטית המבינה שלבני אדם מאז ומעולם יש נטיה להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים. חומרים אלה עלולים להיות מזיקים מאוד ולהשפיע על הפרט, משפחתו וסביבתו, ועלינו לפעול למיזעורם. מדיניות המלחמה בסמים יצרה סטיגמה והפכה את הפנייה והנגישות לעזרה, לייעוץ ולטיפול לקשה. היא חילחלה לשירותי הטיפול לסוגיהם שלא השכילו לעקור מתוכם מרכיבים ענישתיים. מדיניות צמצום נזקים תסייע להם להציב מטרות ריאליות בנות השגה. את המשאבים הרבים המושקעים במלחמה הכושלת בסמים  ניתן יהיה להפנות להרחבת ופיתוח שירותי טיפול, מניעה ושיקום מתקדמים ומבוססי מחקר. 

cover_Expert-group

זכויות אדם למשתמשים בסמים

22 במאי 2009

בכנס הבינלאומי לצמצום נזקים שנערך לאחרונה בבאנקוק תחת הכותרת "צמצום נזקים וזכויות אדם" הוגשה לנציגי האו"ם – המשרד לסמים ופשיעה עצומה הקוראת  לנקוט בצעדים למניעת עינויים של משתמשים בסמים באיצטלה של טיפול. "שמענו, ראינו, התנסנו ותעדנו הפרות נרחבות של זכויות האדם של משתמשים בסמים" כך נפתחת העצומה:

WE, THE BELOW SIGNED, CALL ON THE UNITED NATIONS TO DENOUNCE PRACTICES THAT CONSTITUTE TORTURE IN THE NAME OF DRUG TREATMENT.

We have heard, seen, experienced and documented widespread human rights abuses of people who use drugs. Accounts illustrate that drug users have experienced beating, chaining, caging, and other abuses while in state custody for drug “rehabilitation” and “treatment”. Until now, the actions of the United Nations agencies and bilateral donors, particularly the UN Office on Drugs and Crime, have been woefully inadequate in addressing the deadly conflict between public health and law enforcement approaches to drug use.

Numerous and recent reports from around the world have detailed widespread abuse of drug users seeking treatment for addiction to drugs. Most international organizations responsible for monitoring drug policy, including UN agencies, have acknowledged these abuses. We, drug users and drug user advocates, present the following demands to the United Nations:

 1.All UN agencies and bilateral donors must immediately encourage governments to repeal laws that criminalize people who use drugs, and to promote a rights- and health-based approach in addressing drug-related problems;
2. UN agencies and bilateral donors must immediately encourage governments to include people who use drugs in a process of developing, implementing and evaluating evidence-based drug treatment policies and programs that include a comprehensive, rights-based harm reduction approach;
3. All UN agencies and bilateral donors must immediately denounce cruel, inhuman and degrading treatment of people who use drugs, as well as other human rights violations against them,
3. All UN agencies and bilateral donors must encourage governments to repeal repressive drug policies that encourage violations of human rights, and demand governments take action against individuals and agencies guilty of rights violations.
3. WHO in collaboration with UNODC, must commission a health impact assessment of the global war on drugs, or in particularly heavily-affected countries.
4. All UN agencies and bilateral donors must include people who use drugs in their agency strategic planning process and disseminate this plan to ensure transparency and accountability.

The UN, through the Office of Drugs and Crime and other bilateral donors, must address the following areas in their communications with local country governments:

LAW ENFORCEMENT TRAINING
• Train and sensitize all levels of police, particularly police on the street, on harm reduction principles and approaches;
• Law enforcement officials who harass, abuse, or use torture against people who use drugs or commit any other violation must be held accountable and brought to justice.
• Rather than arresting drug users or confiscating their injecting equipment, police should warn and refer drug users to appropriate health and social services, including housing, that implement a harm reduction approach.
• Law enforcement must work collaboratively, integrating social services that drug users access, across all levels of law enforcement, to ensure that policies are widely understood and respected.

COMBAT STIGMA
• Sensitizing the general public to the value of harm reduction approaches to decrease societal stigma/discrimination against people who use drugs
• Create awareness among the general public about drug users’ human rights and the need for humane drug treatment.
• Implement WHO guidelines for medical providers working with drug users.

IMPROVE CONDITIONS IN PRISONS, PRE-TRIAL DETENTION AND OTHER CLOSED SETTINGS INCLUDING DRUG REHABILITATION CENTERS
• Introduce harm reduction services including syringe exchange programs and condoms and ensure access for healthcare, including HIV treatment, for all drug users in prison settings.
• Ensure that prisons provide medication assisted treatment, including maintenance therapy and detoxification.
• Provide proper linkages with prevention and treatment services after drug users are released from prisons.
• All UN agencies and WHO, should include guidelines and technical assistance for overdose prevention

 גישות המזכירות ימים חשוכים שבהם נהגו באכזריות כלפי חולי נפש, עדיין נהוגות במדינות לא מעטות, כנגד משתמשים בסמים. אבל גם בעולם המתקדם, שבו נהוגה מדיניות "אפס סובלנות", עדיין מתייחסים לסובל מבעיות בעקבות שימוש לרעה בסמים כאל עבריין וסוטה, ולא כאל אדם חולה שזקוק לעזרה, או כאל אדם שבחר לחיות תחת השפעת חומרים ולא לקבל טיפול. את בתי הכלא בעולם המערבי ממלאים אלפי משתמשים בסמים, חלקם נמצאים שם בשל מדיניות סמים בלתי מציאותית. בעולם המתקדם עדיין משתמשים באמצעים תוקפניים שבינם לבין טיפול ושיקום אין כל קשר. ענישה, השפלה וביזוי מאפיינים חלק משגרת מסגרות טיפול בנפגעי סמים. גם בארץ אפשר למצוא במסגרות שיקומיות אמצעים פסולים,- כמו מטופלים הנושאים שלטים על החזה ועליהם כיתוב משפיל, עימותים מבזים תוך שימוש בשפה בוטה וגסה כנגד מטופלים, ניתוק מטופלים מבני משפחותיהם, הכנסה לבידוד והחרמה, ביצוע עבודות משפילות כעונש, הרחקה מטיפול כשמטופל ומטופלת מתאהבים זה בזה, הגליה  ועוד. משתמשים בסמים מופלים לעיתים לרעה בבואם לקבל טיפול רפואי, מרפאות לבריאות הנפש מסרבות לקבלם לטיפול נפשי, יש שרותי רווחה ובריאות המתנים קבלת שירותי בריאות וסעד בגמילה מסמים.

כמובן שאצלנו לא מוציאים אותם להורג, איננו קוטעים את ידיהם, אך כאן במקומותינו, מעבר לפינה, לצד עבודה מקצועית הנותנת כבוד וטיפול בשיטות מאושרות מבוססות מחקר, ניתן למצוא מסגרות שבהן מקבלים המשתמשים בסמים יחס מבזה ופוגע, זכויות האדם שלהם מופרות וזכויותיהם כחולים אינן נשמרות.

XDR TB שמעתם על זה ?

4 באוקטובר 2008

 אם תחפשו את XDR TB בגוגול תקבלו רק 165 תוצאות בעברית ו 240,000 בשפות אחרות, זו הבעיה המרכזית, – איננו רוצים לדעת מספיק על ה XDR TB.  נכון שאולמרט הולך ולבני כנראה באה, הבורסות בעולם קורסות ובנקים נופלים כמו מגדלי קוביות משחק, כדור הארץ מתחמם ובני אדם אינם מוכנים עדיין לעשות הכל כדי לשמור עליו, הנשק הגרעיני עלול להמיט שואה על החיים בעולמנו ולא נעשה דבר על מנת לוותר עליו ולפרקו, הכל נכון. ובכל זאת, אנחנו לא מוכנים לדעת מספיק על ה XDR TB, למרות שהוא ממית כל 20 שניות אדם אחד. הוא עוד לא ממש מקיש בדלת הפרטית שלנו, אבל העולם קטן. ניתן למצוא את ה XDR TB באפריקה ובאסיה. לא צריך לקיים יחסי מין, או לקבל עירוי נגוע כדי להידבק בו, הוא חיידק שעובר באויר, והעולם כזכור קטן מאוד. צפו בסרט הזה או הקישו כאן :

ה XDR TB Extensive Drug-Resistant Tuberculosis היא שחפת עמידה במיוחד לתרופות רבות ועלולה לתקוף כל אחד ובראש ובראשונה כאלה שמערכת החיסון שלהם חלשה. ניתן לעשות הרבה על מנת למנוע את התפשטותה, לשיפור האיבחון והטיפול בה, ואם זה לא יעשה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו נפילת הבורסות והתחממות כדור הארץ יעניינו אותנו כשלג דאשתקד, משום ש XDR TB יהיה אצלנו בתוך הבית.

אז מה לעשות ? ראשית כל לדעת ! ולהפיץ את הידע. יש גם עצומה שקוראת למנהיגי העולם לפעול. 

פחות הרואין יותר הפטיטיס סי ?

1 בדצמבר 2007

למלחמה בסמים יש לעיתים קרובות מבט צר ומוגבל, והשלכותיה עלולות להיות הפוכות מכוונותיה. היא מתייחסת לשוק הסמים ומחמיצה את התנהגות צרכני הסמים. מחקר שנעשה באוסטרליה ע"י פרופסור ליסה מאהר, בחן את התנהגות אוכלוסיית המכורים להרואין בהזרקה, המחקר גילה שכאשר נוצר בשוק מחסור פתאומי בהרואין חלה אמנם ירידה תלולה בשיעור ההזרקה של הרואין, אך באותה תקופה חלה עליה משמעותית בהזרקת קוקאין. אלא שלעליה בהזרקת הקוקאין יש השלכות נוספות, האחת שמשך ההשפעה (חצי חיים) של קוקאין קצר מאוד בהשוואה להרואין, ולכן כל משתמש נאלץ להזריק יותר פעמים ביום. השניה שהקוקאין פוגם בכושר השיפוט, באופן שהנטיה ליטול סיכונים גוברת, ולכן יש הרבה יותר מקרים של שימוש במזרק משותף, דבר שהעלה פי שניים את כמות ההדבקה במחלות כמו הפטיטיס סי. לפיכך, שינוי כזה חייב נקיטת אמצעים נוספים כמו הרחבת פרוייקט חלוקת מזרקים. זו דוגמא כיצד המלחמה בסמים עלולה ליצור בעיה חמורה חדשה, אוכלוסיית המכורים לא תפסיק להשתמש בסמים כאשר הסם המועדף עליה אינו נמצא בשוק, אלא תנהג כפי שנוהג כל שוק ותעבור לשימוש בסם אחר.

שתו לאט !

24 בנובמבר 2007

הגיע הזמן לדבר ברור ולומר לצעירים ולמבוגרים : אלכוהול לא שותים מהר ! אלכוהול שותים לאט ! אלכוהול שותים מעט ! מי ששותה מהר והרבה – כוס אחר כוס מסתכן באבדן הכרה ובמוות. בסוף השבוע הזה מדווחים על צעירה בת 23 ונער בן 13 ללא הכרה לאחר שתיית אלכוהול. כמובן שכששותים מהר שותים גם הרבה, ודי מהר מאבדים את היכולת לשלוט על ההתנהגות, כושר השיפוט נפגע, ומוכרת התופעה שבמצב זה ממשיכים לשתות למרות שכבר נמצאים תחת השפעה ושלא באמת "צריכים" לשתות.
באנגליה שוקלים עכשיו להכניס תכניות מניעה מאלכוהול לבני חמש ! מתברר ממחקר שנעשה שם שילד אחד מכל 20 ילדים בני 10-11 דיווח על אירוע אחד של שתייה כבדה בארבעת השבועות האחרונים. בקבוצת גיל גבוהה יותר המצב מחמיר.
הסיכוי שילדים שהוריהם ומבוגרים משמעותיים בסביבתם נוהגים לשתות ימנעו משתיה הם אפסיים. מה גם שהאלכוהול הוא אבן פינה בתרבות הפנאי בחברתנו. המסרים הרבים הגלויים והסמויים הישירים והעקיפים התומכים בשתיה (צפו למשל בטלוויזיה בתכנית הבישול של צחי בוקששטר), אליהם נחשפים ילדים בני נוער ומבוגרים הופכים את החינוך המניעתי לבלתי יעיל.

המלחמה נכשלה

22 בנובמבר 2007

שבוע לאחר פרסום הכתבה המצוינת של ורד לי "מיליון רסיסים קטנים" על הבית ברחוב פיין 1 , מדווחת העיתונאית (מוסף "הארץ" 16.11.07) על נערה שנמצאה מתה במקום הנורא הזה, ולצידה תגובה תמוהה של מפקד המשטרה "היא במקרה קנתה את זה שם ומתה ממנת יתר".
העיתונות הישראלית אינה מדווחת בדרך כלל, על מקרי המוות כתוצאה מנטילת סמים. הנערה שמתה ברחוב פיין מס 1, מצטרפת לרשימה השקופה והארוכה של בני נוער ומבוגרים שמתו בעקבות שימוש בסמים, ולצידה בני משפחותיהם, הנושאים כאב כפול : את הכאב על אבדן יקיריהם ואת צריבת השתיקה, הכתם וההתעלמות מאסונם.
היכולת של החברה הישראלית להכיל בתוכה את רחוב פיין 1, להטמיע את הפלנטה האכזרית הזו בתוך שגרת החיים והטרדות הקטנות, היא עוד עדות לכך שעברנו פרק שהשחית אותנו. חרב האלימות, הרוע והדיכוי שינתה זה כבר את כיוונה והיא מופנית גם כנגד עצמנו.
הבית ברחוב פיין 1 אינו ההוכחה היחידה לכך שמדיניות המלחמה בסמים נכשלה. חרף כוונותיה הטובות, היא גורמת כנראה להחמרת הבעיה. יש להחליפה בגישה פרגמטית, שתנסה להפחית את נזקי החומרים המזיקים, שתזהה את השימוש בהם לרעה, כבעיה שמחפשת מענה, ולא כאויב שמזמין מלחמה. אז, נוכל להשקיע את המשאבים הרבים שייחסכו בפעולות טיפול ושיקום, וביוזמות להפחתת שיעורי המוות והתחלואה מסמים.

(פורסם במוסף הארץ 23.11.2007)

נרקן

21 בנובמבר 2007

הנרקן Narcan היא תרופה מצילת חיים (Antidot) שיעילה למדי במצבי מנת יתר שנגרמים כתוצאה מנטילת אופיאטים דוגמת ההרואין. הזרקת הנרקן במהירות לאחר הופעת סימני מנת היתר (נשימה ודופק איטיים חוסר תגובה לכאב), מנטרלת את השפעת הסם ומשיבה סימני חיים. פרוייקט שנערך בכמה מקומות בעולם הוא חלוקת הנרקן ומתן הדרכה לאוכלוסיות שבסיכון גבוה למנת יתר. המצאותו של הנרקן ברשותם של מכורים הנוהגים להזריק הירואין, מגביר את הסיכוי שיעשה בו שימוש יעיל. בבוסטון שבה מספר מקרי המוות ממנת יתר בשנת 2005 היה 544, יותר מפי שניים ממספר מקרי הרצח בירי, החלו השנה בפרוייקט חלוקת נרקן ומתן הדרכה לשימוש בו. במקומות אחרים בעולם מצטברים נתונים באשר ליעילות חלוקת הנרקן למשל בבולטימור שבה החלו לחלק נרקן בשנת 2004 דיווחו  194 מקרים של שימוש מוצלח בנרקן. רעיון חלוקת הנרקן לשימוש עצמי של אוכלוסיות סיכון גבוה למוות ממנת יתר, זוכה לביקורת ומתנגדים הטוענים שיש בכך כדי לעודד את המשך השימוש בסמים והמנעות מפניה לטיפולי גמילה והפסקת השימוש בסמים. ביקורת דומה מושמעת כנגד מרבית הפרוייקטים לצמצום נזקים. כך גם עלון זה שהופק על ידי עורר לצד תמיכה רבה גם התנגדות. בארץ לא מחלקים נרקן, ופעולות להחלפת מזרקים וחלוקת קונדומים למכורים מצומצמות ביותר.

זנות

20 באוקטובר 2007

הזנות מפגישה לעיתים קרובות בין אומללויות – נשים חסרות ישע שגורלן התאכזר אליהן וגברים בודדים המחפשים פורקן. חיי הזונות הנותנות שירותי מין כשהן מנוצלות, מושפלות, חשופות לאלימות, להדבקות במחלות קשות ובעיקר עובדות על מנת לממן את ההתמכרות שלהן או של אחרים לסמים, הם ללא ספק חיים קשים. גם הלקוחות הנהנים משירותי המין, הם בחלקם גברים אומללים, בודדים, נידחים, עבדים לתשוקותיהם, בעלי מופרעויות המתקשים למצוא מענה בקשר אנושי במפגש חופשי. הניסיון למגר את התופעה באמצעות חקיקה שתטיל עונשים על הלקוחות, מקורו ברצון מובן אך תמים, לצמצם את התופעה, מתוך שיקול שההיצע יקטן בעקבות הביקוש. אלא שספק רב אם הביקוש יקטן משמעותית, משום שלא מדובר כאן בשרות או במוצר רגיל כי אם בהתנהגויות שמקורן בדחפים בצרכים קיימים. תאור הבעיה במונחים של הטובים והרעים או ליתר דיוק הקרבנות הזונות המנוצלות והמושפלות מול הגברים הרעים הקונים מין בכסף, הוא שטחי ומטעה. טובים ורעים יש כרגיל בעולמנו גם כאן וגם כאן. בשוליים החברתיים פועלים בני אדם שמאז ומעולם היו מוגבלי אפשרויות, איכות ותוחלת חייהם נמוכה, והם הראשונים להיות מובטלים, חסרי בית, חולים, אסירים, מכורים לסמים ואלכוהול וזונות. קרוב לודאי שאם החוק יתקבל הוא לא ימגר את התופעה, ואולי אפילו יחמיר אותה. גם למציעי החוק ברור כבר עתה, שהגרעין הקשה של זונות המכורות לסמים או זונות המגיעות מרקע פסיכו סוציאלי קשה לא יושפע מהחוק, אלה נשים שבכל מקרה ישארו בזנות. הגרעין הקשה של גברים שחיי המין שלהם נשענים על ביקור אצל זונה, גם הוא לא ישנה את הרגליו. סביר להניח שהחוק אם יתקבל, ידחק את הזנות למקומות חשוכים יותר תרתי משמע. הזונות הנוטות לעבוד יחד או בקירבת מקום לחברותיהן, בין היתר משום שהן מרגישות כך יותר בטוחות , תמצאנה את עצמן עובדות לבד במקומות אפלים, כדי שאוכפי החוק לא יצליחו לשים את ידם על הלקוחות, וכך הן תהיינה חשופות יותר לסכנות – לאלימות ולניצול.
כמו שהמלחמה בסמים נכשלה בהשגת יעדיה – שוק הסמים נשלט בידי הפשע המאורגן, צרכני הסמים ממלאים את בתי הכלא וחוזרים שוב ושוב לסורם, כך גם המלחמה בזנות – כשלונה מובטח. במקום להיטיב עם מוכי גורל אלה יגביר החוק המוצע את מצוקתם. האלטרנטיבה אינה ליגליזציה של הזנות. יש להשלים עם נוכחות הזנות השלמה פרגמטית, אך ודאי שאין לעודד את הזנות או לראות בה מצב רצוי. את האנרגיה המבוזבזת על חקיקות נפל, ניתן להפנות לפעולה למניעת וצמצום נזקים, לטיפול ושיקום זונות. במקומות שונים בעולם נעשית עבודה חשובה להגנת זונות, לשמירה על שלומן ובריאותן ולסייע להן להחלץ מעיסוקן.

שתי תמונות שצילמתי במרכז לטיפול במכורים הומוסקסואלים וטראנסג'נדרים בהוליווד .המרכז פועל ברוח גישת צמצום הנזקים Harm Reduction חלק מהמטופלים במרכז עוסקים בזנות . באחת התמונות ניתן לראות מגש ועליו קונדומים המחולקים חינם לבאי המרכז:

16-12-06 452.jpg

16-12-06 475.jpg

אירופה מול ארה"ב

14 באוקטובר 2007

יום אחרי שהופיע מאמרי בהארץ "חולים, לא עבריינים" פורסם מאמרו של ריק סטיבס בלוס אנג'לס טיימס תחת הכותרת : "אירופה: מרפאים ולא מענישים מכורים" (Europe: Curing, not punishing, addicts). סטיבס עומד על הפערים הגדולים בין מדיניות הסמים האמריקאית לבין זו האירופאית. מאז הכרזת הנשיא ניקסון (1971) על מלחמת החורמה בסמים, נשפכו בה כמויות אינסופיות של כספים, בתי הכלא האמריקאים התמלאו בעברייני סמים, ובמצב לא חל שינוי. ולעומתם האירופאים משקיעים את המשאבים בריפוי, טיפול ושיקום. סטיבס מביא כדוגמא את פרויקט צמצום נזקים בשוויץ למכורים לאופיאטים ואת מדיניות הקופי שופס ההולנדים למכירת קנאביס, כדוגמא למדיניות סמים שלא גרמה לעליה במספר המשתמשים. בדו"ח האו"ם, מספר סטיבס, נמסר שאחוז המשתמשים האירופאיים בסמים הוא כמחצית מהאחוז בארה"ב. גישת האירופאים מוכיחה את עצמה – הם מתייחסים להתמכרות כאל מחלה ולא כאל פשע. ה FBI בנתוניו מדווח ש 40% מכלל 80,000 המעצרים בגין סמים בשנה בארה"ב הם בשל מריחואנה 80% מהם בשל אחזקת מריחואנה (אחזקה ולא סחר !). בעוד שכספי משלם המיסים האמריקאי מוזרמים למשטרה, לבתי המשפט ואסירים, הרי שכספי משלם המיסים האירופאי מנותבים לרופאים, יעוץ ומרפאות. מעצבי המדיניות האירופאיים מעריכים שהם חוסכים הוצאת  15 יורו על משטרה ובריאות על כל יורו המושקע בחינוך ויעוץ בנושא הסמים. בעוד שבאירופה התקבלה החלטה לאמץ סגנון סובלני במקום לבנות עוד בתי סוהר, הרי שהאמריקאים ממשיכים לבנות בתי סוהר. ואילו ישראל, לפי מיטב המסורת הולכת בעקבות האמריקאים ופנינו כרגיל למלחמה.

חולים, לא עבריינים

11 באוקטובר 2007

מאמרי זה פורסם היום בעיתון "הארץ", אני מביא אותו כאן בתוספת לינקים:

חולים, לא עבריינים

התארגנותן של אמהות מכורים חסרי בית למאבק לשינוי המצב הקיים, ראויה לכל שבח. היציאה מתוך המזרק כרוכה בחשיפה פומבית כואבת ובהתמודדות עם דעת קהל שלילית, דעות קדומות ובורות. התלות וההתמכרות לסמים ולאלכוהול מופיעות במגדירים המקובלים בעולם (10-ICD ו-4-DSM) . כמו כן, קיימים כלים להערכת חומרת ההתמכרות, כגון ASI. לא מדובר בנושא נידח ושולי, אלא בתחום שממקד עבודה מחקרית רבה וניסיונות טיפוליים חדשים. לעומת זאת, מדיניות הסמים קופאת על שמריה ושואבת את השראתה מתפישות ומערכים מיושנים, ומהנחות שגויות. ד"ר אדוארד קהנציאן מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד ציין שלושה גורמים המעורבים בשימוש לרעה בסמים – "אדם, כאב וסם". מעבודותיו עולה שיש בשימוש לרעה בסמים מניע אנושי – להקל על הכאב הגופני או הנפשי. קהנציאן השתמש במונח Self Medication, ריפוי עצמי, בהקשר של שימוש בסמים.ככל שגדל הקושי בזמינות ובנגישות לעזרה, לשירותי בריאות ורווחה, תתרחב המגמה של ריפוי והקלה עצמית. לשון אחרת, תורים ארוכים ומתישים לשירותי בריאות ובריאות הנפש, העדר שירותי בריאות ושירותים פסיכולוגיים וסוציאליים בבתי הספר ובקהילה, משמעותם היא שיותר בני נוער ויותר מבוגרים "לוקחים את התרופות לידיים", ללא בדיקה, ללא מרשם וללא פיקוח.כך בין היתר קורה, שבסביבה חשופה ללחץ, מתח ותסכול, או בתקופות חיים בעייתיות, יותר ויותר צעירים ומבוגרים מוצאים שהדרך למצוא הקלה ורגיעה היא באמצעות שימוש בחומרים פסיכואקטיוויים. חלק מהם חושפים בכך את עצמם לסכנת התמכרות ותלות.בשנים האחרונות אנו יודעים הרבה יותר מאי פעם על השפעות הסמים ונזקיהם. מתבססת ההבנה שההתמכרות היא "מחלת מוח". לדברי ד"ר נורה וולקוב, העומדת בראש NIDA (הגוף המרכזי העוסק בארה"ב בשימוש לרעה בסמים): "אנו יודעים שהתמכרות היא מחלה שמשנה את המוח ואת ההתנהגות. זיהינו גורמים ביולוגיים וסביבתיים רבים, ואנו מתחילים לחפש את המשתנים הגנטיים התורמים להתפתחות ולהתקדמות המחלה. מדענים משתמשים בידע זה לפיתוח גישות מונעות יעילות וגישות טיפוליות להפחתת הנזקים הכבדים שסמים מחוללים בחיי פרטים, משפחות וקהילות. חרף התקדמות זו, רבים אינם מבינים כיצד בני אדם מתמכרים לסמים, ואיך השינוי שהסמים מחוללים במוח קשור לשימוש הכפייתי בסמים".אנו רחוקים מרחק שנות אור מהפנמת הידע שהתלות וההתמכרות לסמים היא מחלה. מדיניות הסמים בעולם ובישראל ממשיכה לראות בחולים אלה עבריינים – לתייג, לשפוט ולכלוא אותם בבתי כלא, וכך בנוסף להתמודדותם הסיזיפית עם מחלתם קשת המרפא, הם נאלצים לשאת את הסטיגמה העבריינית שדבקה בהם ובמחלתם. רבים מהמכורים טוענים שמשהתמכרו, נהפך הסם להיות התרופה שלהם. אך אחזקתה של תרופה זו היא עבירה על החוק. והספק של התרופה אינם רופא ורוקח, כי אם אנשי העולם התחתון והפשע המאורגן, שרוקחים את הסמים לפי ראות עיניהם ובעיקר גודל תאוותם.הרעיון לכפות על מכורים גמילה מנוגד לערכי יסוד לזכויות אדם וזכויות החולה. יש מקום לאשפז מכורים בכפייה רק לפי חוק הטיפול בחולי הנפש, ואין לחרוג ממנו. כשמדובר במכורים לסמים, מושטת האצבע אל הדק האשפוז הכפוי בקלות בלתי נסבלת. וכבר עולה גם ההצעה להעניש אותם, ולשלול ממכורים שיסרבו לקבל טיפול את קצבת הביטוח הלאומי.המרחק בין שלילת הקצבה לגדיעת כף יד בכיכר העיר גדול מאוד, אך שתיהן מושתתות על ההנחה שהמכור ראוי לעונש. עישון סיגריות הוא גורם תחלואה ותמותה ראשי. מספר המעשנים גדול לאין שיעור ממספר המכורים לסמים. מכלול הנזקים שגורמים המעשנים גדול עשרות מונים מהנזק שגורמים המכורים לסמים. האם יעלה על הדעת לכפות עליהם גמילה? לשלול מהם קצבאות?או חולי הלב שהביאו את המחלה על עצמם באורח החיים שסיגלו – בתזונה לא נכונה, בהשמנה, בחוסר פעילות גופנית ובעישון, האם יעלה על הדעת לכפות עליהם טיפול או ניתוח? האם יעלה על הדעת לשלול מהם קצבאות אם יסרבו לשנות את אורחות חייהם או יסרבו לקבל טיפול? אבל כשמדובר במכורים לסמים – הכל מותר, ערכי יסוד מתקפלים, עד כדי כך שגם מאמר המערכת בעיתון "הארץ" ("כבוד האדם או חירותו", 8.10) מגלה תמיכה ברעיון הגמילה כפויה.אם התארגנותן המבורכת של האמהות האמיצות תוביל לרפורמה במדיניות הסמים, לפיתוח שירותי בריאות, רווחה, שיקום וצמצום נזקים לאחת מהאוכלוסיות המוכות והזנוחות, הן יבורכו. אך לא כן, אם תוצאת מחאתן ומצוקתן תהיה פגיעה בזכויות האדם והחולה באמצעות אשפוזים כפויים חסרי תוחלת ושלילת קצבאות מחולים.

12-08-07 054.jpg (עזרים לשימוש בהרואין עם אפשרות להזרקה, הסנפה והרצה. העזרים היו מגולגלים בתוך שקית הניילון – למעלה משמאל, ומוחזקים בתוך שרוול החולצה.)

OVERDOSE

20 באפריל 2007

אחת מהדרכים להפחית את מספר המתמכרים היא לתת להם למות.
"יותר טוב שימותו" זו תגובה ששמעתי לא פעם במו אזני. אי נקיטת פעולות למניעת מוות ממנת יתר היא מחדל שהוא מדיניות.
אי פרסום נתונים על מספר מקרי המוות ממנת יתר בישראל הוא חלק מהקמפיין הדומם לחיסול מתמכרים.
אין לי ספק שמעולם לא ישבה מועצת חכמי הרשות למלחמה בסמים וקיבלה החלטה להמית את המתמכרים, אבל גם ההיפך אינו נכון. העלון היחיד שהופק עד כה בישראל למניעת ממות ממנת יתר נעשה ביוזמה מקומית כאשר הרשות למלחמה בסמים נמנעה מלהשתתף בו.
במדינות רבות נעשות מזה שנים פעולות למניעת מוות ממנת יתר. היום למשל התבשרתי שבאנגליה הושק אתר חדש OD999 פשוט ונגיש ובו הנחיות בהירות.
ואצלנו : יוק.
הם הביאו את זה על עצמם, אז שימותו.
פתרנו כבר את בעיות הביטחון ? העוני ? הבריאות ? תאונות הדרכים ? התחממות כדור הארץ ? אין לנו יותר בעיות ? רק ללמד את הנרקומנים איך להזריק סמים בלי למות ?
ותשובתי היא – מי שמוותר על הצלת נפש אחת, סופו שיוותר על הצלת נפשות נוספות, אחת מהן עלולה להיות מאוד יקרה לך.