Sub Stance

האם לחברה יש זכות לשלול מאדם טיפול רפואי יקר ערך משום שאינו מקפיד על אורח חיים בריא ? האם יעלה על הדעת שיוחלט לא להשתיל לב לאדם משום שהוא אוכל מזון רב שומנים בכמויות גדולות ? אינו מתעמל ומשקלו חורג באופן משמעותי מהמשקל המומלץ והוא מעשן שתי חפיסות סיגריות לפחות ביום ?

האם יעלה על הדעת שנמנע טיפול רפואי מאדם שגופו התרסק, והוא נזקק לסדרת ניתוחים אורטופדיים מורכבים וטיפול שיקומי ארוך, רק משום שפציעתו הקשה נגרמה משום שביצע מעשה אובדני ? ומשום שהוא מצהיר שיחזור וינסה שוב להתאבד בהזדמנות הראשונה ?

הרפואה אינה שיפוטית. מתן טיפול רפואי אינו פרס או עונש על התנהגותו של אדם. מתן טיפול רפואי אינו יכול להיות מותנה בהתנהגות טובה ובריאה, אלא בהתאמתו לצרכיו של החולה. כמובן שחוזה הביטוח הרפואי מהווה לצד שיקולים רפואיים את הבסיס למתן טיפול רפואי.

לא כך הדבר כשמדובר באוכלוסיית המכורים לסמים ולאלכוהול. טיפולים רפואיים מותנים לעיתים קרובות בהפסקת ההתמכרות. גרי ריבנבך בן ה 22 התמכר לאלכוהול בגיל ההתבגרות. הוא אושפז בבית החולים הלונדוני במצב קשה כאשר האבחנה היתה שהוא זקוק להשתלת כבד. גרי מאוד רצה לחיות. הרופאים העריכו שהרגלי השתייה שלו ימשכו גם אחרי שיושתל בגופו כבד, ולכן הם גזרו את דינו למוות, ומנעו ומנעו ממנו את הטיפול מציל החיים. הרופאים לא נתנו לגרי סיכוי להוכיח שהם טועים בהערכתם, הם לא התרשמו מהעובדה שהפסיק לעשן וציית לכל הוראותיהם. זהו מקרה המאפיין את יחסה של חלק מהרפואה למתמכרים.

 אם תחפשו את XDR TB בגוגול תקבלו רק 165 תוצאות בעברית ו 240,000 בשפות אחרות, זו הבעיה המרכזית, – איננו רוצים לדעת מספיק על ה XDR TB.  נכון שאולמרט הולך ולבני כנראה באה, הבורסות בעולם קורסות ובנקים נופלים כמו מגדלי קוביות משחק, כדור הארץ מתחמם ובני אדם אינם מוכנים עדיין לעשות הכל כדי לשמור עליו, הנשק הגרעיני עלול להמיט שואה על החיים בעולמנו ולא נעשה דבר על מנת לוותר עליו ולפרקו, הכל נכון. ובכל זאת, אנחנו לא מוכנים לדעת מספיק על ה XDR TB, למרות שהוא ממית כל 20 שניות אדם אחד. הוא עוד לא ממש מקיש בדלת הפרטית שלנו, אבל העולם קטן. ניתן למצוא את ה XDR TB באפריקה ובאסיה. לא צריך לקיים יחסי מין, או לקבל עירוי נגוע כדי להידבק בו, הוא חיידק שעובר באויר, והעולם כזכור קטן מאוד. צפו בסרט הזה או הקישו כאן :

ה XDR TB Extensive Drug-Resistant Tuberculosis היא שחפת עמידה במיוחד לתרופות רבות ועלולה לתקוף כל אחד ובראש ובראשונה כאלה שמערכת החיסון שלהם חלשה. ניתן לעשות הרבה על מנת למנוע את התפשטותה, לשיפור האיבחון והטיפול בה, ואם זה לא יעשה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו נפילת הבורסות והתחממות כדור הארץ יעניינו אותנו כשלג דאשתקד, משום ש XDR TB יהיה אצלנו בתוך הבית.

אז מה לעשות ? ראשית כל לדעת ! ולהפיץ את הידע. יש גם עצומה שקוראת למנהיגי העולם לפעול. 

האטימות חוברת לרשע – רק כך אפשר להסביר את ההחלטה לסגור את ההוספיס בתל השומר. יהיו הנימוקים לכך אשר יהיו, צעד זה הוא ביטוי לנתק שבין ההנהגה החלולה לאזרחיה. ההוספיס הוא מפעל הומניטרי שבו טוב הלב, המסירות ללא גבול, החמלה האנושית באים לידי ביטוי מופלא כאשר אנו מלווים את יקירנו במחלתם הסופנית בטיפול תומך ואוהב. כוחה של חברה נמדד ביכולתה לקיים מפעלים הומניטריים שאינם נושאים רווחים המגלמים את ערכיה.

זוהי ההוכחה שאין לנו מנהיגים!  אלא נבחרים קוני שלטון בכסף הספונים במגדלי שן, המתחככים בבעלי הון, רוכשים ומוכרים נכסים, סוחרי נשק, ספסרי מעטפות המחליפות ידיים בקריצה. היעד שלהם הוא תאוות כוח השלטון ונהנתנויות מפוקפקות ! אין בינם ובין  ההוספיס דבר !

אל תעמדו מנגד חתמו על העצומה נגד סגירתו המרושעת של ההוספיס בתל השומר !

לפני שבועות אחדים התבשרה ר.ש שהיא חולה בסרטן הריאות עם גרורות. ר.ש. בת 77 החליטה לאחר שהקשיבה להערכות הרופאים שאינה מעוניינת בטיפול אונקולוגי אלא בטיפול תומך. השבוע אושפזה בבית החולים איכילוב. בין הרופאים שטיפלו בה בחדר המיון ובמחלקה הפנימית בלטו רופא צעיר ורופאה מסורים ואנושיים. במחלקה הפנימית בלילה,  התעוררה ר.ש עם תחושת חנק. איש לא ענה לקריאותיה, ולא ניגש למיטתה. ר.ש היתה זקוקה לעזרה, היא לחצה לשוא שוב ושוב על הפעמון. נואשת אך נחושה לבקש טיפול, הצליחה לקום ממיטתה ולהגרר בקושי רב אל תחנת האחות, היא פנתה לאחות וביקשה לראות רופא. האחות אמרה לה שלא תהיה היסטרית, הורתה לה לשבת על כסא, והמשיכה להתעלם ממצוקתה.

"יום אחד שמעתי את דודתי א-ב משוחחת עלינו עם מישהו, היא כינתה אותנו 'פלייטים', הרגשתי כל כך מושפלת, הגענו לכאן אחרי השואה,  לא היו לנו פנים, היינו 'פלייטים' חסרי שם. אחר כך אמרו 'שארית הפליטה' אתה מבין היינו 'שארית' – כשאתה כזה, אתה בעיניים שלהם בן אדם לא שלם, קשה לתאר את התחושה הזו שאין לך זכויות  שהקיום שלך הוא חלקי, שאתה תלוי או נטל מיותר". (קטע משיחה עם קרובת משפחתי ישראלית בת 84).

לא יתכן שיתהלכו ביננו אנשים שלא יהיו זכאים למזון, כסות, קורת גג, מרפא והגנה. כל מי שנקלע לכאן באופן חוקי או באופן שאינו חוקי, אינו מאבד את צלמו. הדאגה לצרכיו הבסיסיים היא חובה המוטלת עלינו. אני רואה בחובה זו זכות גדולה, זכות שמעשירה אותנו ומחזקת את הבסיס הערכי לקיומנו. היחס לאדם הפליט, שנקלע לגבולנו, מתווה גם הוא, את קווי המתאר של החברה הישראלית, –  אי מתן מרפא לפליט או לאדם שנמצא כאן ביננו, משמעותה חיזוק קווי הניכור והאדישות, רוע הלב ושנאת הזרים ופגיעה בזכויות האדם.

אני מצטרף לבלוגרים היוצאים בקריאה לא לעמוד מנגד ולהגיש טיפול רפואי ראוי לכל אדם ולסייע לפליטים !

התמונה באדיבות רופאים לזכויות אדם

יותר מאי פעם אני עובר ברחוב ורואה אותו מוטל על המדרכה. אם אין תחתיו קרטון פרוס כמצע, אם אין שקית ניילון מהוהה ככרית מתחת לראשו, אם הוא מקופל כעובר או שוכב על גבו פרוס ידיים לצדדים ופה פעור – אלה אולי הדקות האחרונות שלו. עבור רובנו הוא שקוף. הוא הלא רואה ולא נראה.
אתמול בן עדתו בן דמותו, שכב ברחוב בן יהודה בתל אביב סמוך לעירוני ה', קראו למד"א. עוברי אורח מספרים לויינט, שהחובש ממד"א ניגש אליו ונגע בו באמצעות רגלו, וכשראה שהוא זז, עזב יחד עם האמבולנס את המקום. מאוחר יותר הוא מת.
הסיפור הגדול של כל מה שקרה שם אתמול בערב, זה לא שהחובש לא טרח לערוך בדיקה תקנית משום שכנראה חש דחיה ורתיעה מההומלס זבל מחלה מדבקת השכובה באמצע בן יהודה שטראסה, הסיפור הגדול הוא שעוברי אורח נקטו עמדה והזעיקו עזרה ושכתבו על זה היום בויינט. הידיעה הזו נכנסה לחדשות.
כל הומלס או זרוק שפוך מסטול שיכור מפוקס או הזוי, יכול לספר לכם את הסיפור שלו. והסיפור חוזר על עצמו – במרפאות, במוקדים הרפואיים ובחדרי המיון, לצד עבודה נהדרת ויחס אנושי, הם גם נתקלים שוב ושוב ברתיעה באי בדיקה ובאי מתן טיפול. רבים מהם כבר אינם פונים לחדרי מיון. הם יודעים לאיזה קבלת פנים יזכו. והם זוכרים בעיקר את הדחייה והביזוי ולא את הטיפול המסור והעינייני. ככה זה לבעיטה יש זיכרון ארוך יותר מאשר לליטוף.

אנחנו מתקדמים, אופקינו מתרחבים, העולם בהישג ידינו, בהקלקת עכבר קטנה אנחנו מחוברים לרשתות חברתיות, נועצים מרפק וירטואלי פה ושם, ומצרפים עוד חבר מעולם אחר לרשימת החברים שלנו. יש בבלוגוספירה כמו גם מחוצה לה, רבים החולקים עם העולם את הפינות האינטימיות ביותר של חייהם, אבל יש כמה פינות שהיו חשוכות ונותרו אפלות. אחת מהן היא החולי הנפשי.

דרך ארוכה עשתה החברה האנושית ביחסה אל חולי הנפש ואל מחלות הנפש, אבל דרך ארוכה עוד לפנינו. רבים נמנעים מפניה אל רופא הנפש וליטול תרופות פסיכיאטריות, וממשיכים לשקוע בסבלם הרב. אחרים בוחרים להשתמש בסמים שנרקחים במעבדות פיראטיות בידי עבריינים ולא בתרופות פסיכיאטריות – "יותר טוב להיות נרקומן ולא משוגע". יש הבולעים כל מיני מרקחות "טבעיות" ולוגמים חליטות מעשבים שוטים, מבקרים אצל  קוראי קפה וקלפים, ידעונים ולחשנים, משלמים במיטב כספם להילרים ובעלי כוחות על טבעיים, רבני רנטגן ובאבא דולר, רק לא להגיע אל רופא הנפש. אלה, שהם או היקרים להם, מקבלים טיפול נפשי ונוטלים תרופות פסיכיאטריות, מעדיפים לעיתים קרובות לעשות זאת בסתר. הם יודעים היטב שאחת מההתמודדויות הקשות של חולה הנפש ומשפחתו היא עם הסטיגמה, עם הפחדים הקמאיים, הדעות הקדומות ועם הנבערות בחברה. שבוע בריאות הנפש המצויין בארץ  בין ה 11 ל 15 בנובמבר הוא דרך אחת להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי.

זו הזדמנות מתאימה להמליץ לפניכם לצפות ולשמוע את הרצאתו המרתקת  של שרווין ניולנד מנתח שהפך לסופר מצליח, שם ההרצאה My history of electroshock therapy אל תחמיצו:

היכן מתחיל קו השבר שלנו. היו ימים שבהם עבור רבים מלחמת יום כיפור היתה קו פרשת מים, מיד לאחר מכן ידעו אחרים לשים את האצבע על שנות ההחמצה הגדולה שבין 1967 ל 1973. אבל קו הסדק הוליך אל מלחמת ששת הימים ומשם אל שנות שלטון מפא"י, שהדף כל נסיון של הידברות וידע לטרפד כל ניסיון כמו זה של נחום גודלמן וחירחר את עסק הביש. בימים אלה, "פתאום", משהו מצא את ספיחי יומני שרת, ומהם עולה שפנחס לבון שר הביטחון, הגה מעשי טרור כדי "לעשות שמח" במדינות ערב. לבון לא היה עשב שוטה. הוא לא הלך בשדה לבדו. מכאן הולך הסדק אל מלחמת 1948 שהיא מלחמת הקוממיות או השחרור או העצמאות או הנכבה. ואם אתה קצת מרחיב את שדה הראיה, אתה מבחין ברשת של קווי סדק, לצד סדק החמצת השלום והעמקת הסכסוך במזרח התיכון, אפשר להבחין בסדק במערכת החינוך, שמתחבר לסדק בשירותי הבריאות שמתעבה עם השסע בשרותים החברתיים. כל אחד מהם מתחיל בקו סדק שכמעט ואינו נראה, שלעיתים קשה לזהותו, דומה לקו הסדק שהתחיל בחודשים האחרונים במערכת המשפט עם מינויו של השר פרידמן לתפקידו. וכל הסדקים האלה מתחברים, משיקים, מערערים. הם פרצות, הם משבשים את הסדר החברתי ואת שלומנו ומאיימים עלינו. הילדים שמשתוללים שתויים וגסי רוח בקפריסין, הם אחיינים של נהגים אלימים, שכניהם של לקוחות מכוני ליווי, שמנהליהם היו תלמידים של מורה צווחנית ומתוסכלת, שמרוויחה כלום ולא איכפת לה מהתלמידים "הזוועתיים" שלה, שמטופלת באימה החולה, שסל הבריאות אינו מכיל את התרופה היחידה שהיתה יכולה לשפר משמעותית את מצבה, אותה תרופה שכל העשירים החדשים, בעלי ההון הוותיקים, הפושעים המאורגנים ושאר המקורבים לצלחת יכולים לרכוש אותה לעצמם בי להניד עפעף, שמעסיקים את מיטב עורכי הדין שיוציאו אותם מההסתבכויות הפיננסיות קו נטוי ההטרדות המיניות קו נטוי קו נטוי, ויחצני הצמרת וקבלני הרייטינג המשפצים והמאפרים את מציאות חיינו היודעים להפוך את עורו של הכושי ואת חברבורות הנמר ורק לא את הסדק. רשת הסדקים מתלכדת לקו השבר הישראלי, ואם הוא עוד לא הגיע אל הבית שלך אל המשפחה שלך , חכה.