בואי נתנשק ?

נכתב בתאריך 31 בינואר 2007 מאת משה קרון

אפליה, דיכוי, ניצול, קיפוח – אלה מעט מילים שמתארות את מצב הנשים בחברה. מדור לדור משתפר מעמדן, אך עדיין יש מקום לשינוי רב, ובעיקר לשינוי תודעתי שהוא הבסיס לשינוי התנהגותי. מקרה חיים רמון מעיד בין היתר על נתק תקשורתי הרה אסון. גברים ונשים מפרשים לעיתים מחוות באופן כה שגוי, עד שהוא עלול להוביל לפגיעה חמורה שהמחוקק מכנה אותה מעשה מגונה. יש בסביבתנו הרבה מבטים, תנועות גוף והתנהגויות שאינם נקלטים כהלכה. על כל אחד מהצדדים לנסות להיות מודע יותר ואחראי למסרים העקיפים והישירים שהוא מעביר. על כל אחד להיות אחראי להתנהגותו. הבנה מוטעית של המחוות והמסרים אינה פוטרת מאחריות להתנהגות. תקשורת מילולית בוגרת, גלויה וישירה עשויה להבהיר ולשפר את הבנת המציאות. בקשת או קבלת היתר למגע מכל סוג יכולה למנוע פגיעה או אי הבנה מצערת. אם רמון היה שואל את ה' "אני יכול להתנשק איתך ?" הוא היה יכול לקבל תשובות כמו "בחיים לא", או לחילופין "על הלחי" ובכך, למנוע מה' פגיעה קשה ומעצמו את ההשלכות החמורות של מעשהו. 

לא ניתן לכתוב תגובות ברגע זה.