על הקצה
9 במאי 2012מהדורות חדשות עמוסות בידיעות על תככים ומזימות, תרגילים מסריחים, מעשי רצח אפופי אדי אלכוהול ונקמה על גאולת הכבוד הגברי המטופש שהוכפש (למה תמיד הכבוד הגברי הוא זה שנרמס). בימים האלה שבין התקיפה הישראלית על מתקני הגרעין באיראן לבין תנועת המחאה החברתית הקייצית, יושבים להם אי שם בני אדם שעסוקים בסוגיית חידוד העיפרון. אנשים כלבבי,- כל מרצם וכישרונם אינו מופנה לניצול, השפלה, רציחה, עושק, אונס, כיבוש, הדחה, גניבה, רמיה, ביזה וכיוצא באלה. בני אדם שכל כולם משוקע בחקר ההיבטים השונים הקשורים לסוגיית חידוד העיפרון אינם יכולים להרע. וכי על כמה אנשים אנחנו יכולים לומר שמעשיהם אינם מזיקים ואינם מביאים רוע לעולם ? אז הנה מצאתי את עצמי צופה עד הסוף בסרטון הזה שכל כולו עוסק בחידוד העיפרון ושנועד מן הסתם לקדם את הספר שכתב ושמו איך לא "כיצד לחדד עפרונות". איזה עולם נפלא היה יכול להיות עולמנו אם כולנו היינו "מחדדי עפרונות" ולא יצרני כלי מלחמה, חורשי מזימות גזלה ועושק !
יש לי חבר מני סלמה, אמן מוכשר ביותר, צייר, פסל, רשם מחונן ומורה אהוב על תלמידיו, שאוסף בין היתר מחדדים, ברשותו אוסף משובב נפש של מחדדי עפרונות. לפני כשנתיים הציג את מחדדיו בתערוכה קבוצתית ואת התערוכה ליווה טקסט שכתבתי על המחדד:
"על פי סדר הבריאה, קודם למחדד נוצר העיפרון. רק לאחר שהחלו לייצר עפרונות העשויים תערובת גרפיט וחרסית במעטפת עץ במאה התשע עשרה בגרמניה, הומצא המחדד.
העיפרון שמוחדר למחדד מאבד אט אט מאורכו ובתמורה מקבל את חודו. וכך פעם אחר פעם, חוזרת על עצמה פעולת החידוד עד שהוא מתכלה. פעולת החידוד השבת החיים לעיפרון הזיכרי כרוכה באובדן,- בתנועה הפוכה אל עבר מותו. לעומתו למחדד הנקבי משך חיים ארוך אם לא נצחי.
בעוד שלעיפרון צורה בסיסית כמעט קבועה, הרי המחדדים רבים ושונים. מפליא עד כמה רבים הגדלים הצורות והחומרים מהם בנויים המחדדים. כה מגוונים ושונים מנגנוני הפעולה שלהם, וכל אלה כדי לבצע פעולה אחת פשוטה ובסיסית – לחשוף את הגרפיט ולחדד את קצה העיפרון.
