ארכיון התאריך

על הקצה

9 במאי 2012

מהדורות חדשות עמוסות בידיעות על תככים ומזימות, תרגילים מסריחים, מעשי רצח אפופי אדי אלכוהול ונקמה על גאולת הכבוד הגברי המטופש שהוכפש (למה תמיד הכבוד הגברי הוא זה שנרמס). בימים האלה שבין התקיפה הישראלית על מתקני הגרעין באיראן לבין תנועת המחאה החברתית הקייצית, יושבים להם אי שם בני אדם שעסוקים בסוגיית חידוד העיפרון. אנשים כלבבי,- כל מרצם וכישרונם אינו מופנה לניצול, השפלה, רציחה, עושק, אונס, כיבוש, הדחה, גניבה, רמיה, ביזה וכיוצא באלה. בני אדם שכל כולם משוקע בחקר ההיבטים השונים הקשורים לסוגיית חידוד העיפרון אינם יכולים להרע. וכי על כמה אנשים אנחנו יכולים לומר שמעשיהם אינם מזיקים ואינם מביאים רוע לעולם ? אז הנה מצאתי את עצמי צופה עד הסוף בסרטון הזה שכל כולו עוסק בחידוד העיפרון ושנועד מן הסתם לקדם את הספר שכתב ושמו איך לא "כיצד לחדד עפרונות". איזה עולם נפלא היה יכול להיות עולמנו אם כולנו היינו "מחדדי עפרונות" ולא יצרני כלי מלחמה, חורשי מזימות גזלה ועושק !

יש לי חבר מני סלמה, אמן מוכשר ביותר, צייר, פסל, רשם מחונן ומורה אהוב על תלמידיו, שאוסף בין היתר מחדדים, ברשותו אוסף משובב נפש של מחדדי עפרונות. לפני כשנתיים הציג את מחדדיו בתערוכה קבוצתית ואת התערוכה ליווה טקסט שכתבתי על המחדד:

"על פי סדר הבריאה, קודם למחדד נוצר העיפרון. רק לאחר שהחלו לייצר עפרונות העשויים תערובת גרפיט וחרסית במעטפת עץ במאה התשע עשרה בגרמניה, הומצא המחדד.

פראפראזה על בראשית ב': ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-העיפרון, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה… יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת העיפרון לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ… כג וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא מחדד כִּי מעיפרון לֻקְחָה-זֹּאת.

העיפרון שמוחדר למחדד מאבד אט אט מאורכו ובתמורה מקבל את חודו. וכך פעם אחר פעם, חוזרת על עצמה פעולת החידוד עד שהוא מתכלה. פעולת החידוד השבת החיים לעיפרון הזיכרי כרוכה באובדן,- בתנועה הפוכה אל עבר מותו. לעומתו למחדד הנקבי משך חיים ארוך אם לא נצחי.

החיים הנעים במסלולם מקידמה אל קידמה משאירים מאחוריהם שובל ארוך של כלים ומכשירים שאין בהם עוד צורך, תחתם באה טכנולוגיה חדשה שהופכת אותם למיותרים ואז גם לחסרי תכלית. למתבונן בהם ממרחק השנים הם לא מוכרים לעיתים נותר להם תואר, אך לא שם. הם הפכו להיות לא מובנים עקורים מהקשרם.
העיפרון שרד. מכונות כתיבה מכניות וחשמליות, חד ודו לשוניות, חלפו מן העולם והפכו להיות למוצגים מוזיאוניים או חפצי נוי. נוצות ועטים נובעים פינו מקום לעטים כדוריים למיניהם, ואת כל התהפוכות שרד העיפרון אותו עיפרון. כל עוד העיפרון מתקהה יתקיים לצידו המחדד כי "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". אין לאחד זכות קיום ללא השני.

בעוד שלעיפרון צורה בסיסית כמעט קבועה, הרי המחדדים רבים ושונים. מפליא עד כמה רבים הגדלים הצורות והחומרים מהם בנויים המחדדים. כה מגוונים ושונים מנגנוני הפעולה שלהם, וכל אלה כדי לבצע פעולה אחת פשוטה ובסיסית – לחשוף את הגרפיט ולחדד את קצה העיפרון.

באחת מעבודותיו השכיב מני סלמה מאות עפרונות בתוך תיבה שהיא מעין ארון קבורה עשוי זכוכית, כך גאל אותם מגורלם להעלם אט אט,- ממותם בחיק המחדד ובנה להם מעין מוזוליאום לבל יכחדו.
בתערוכה זו מתקיימת התמודדות מקבילה עם המחדדים הנקביים באמצעות חקירתם, הבנת אופיים ודרכי התנהגותם כמו גם ארגונם וחשיפתם. כשהם מונחים ומוצגים משוללי עפרונות, קופאת תנועתם המעגלית, נעצר מחול המוות של המחדד סביב חוד העיפרון, בעודו משיל ממנו רצועות עדינות דקיקות ושבירות עד מאוד של עץ ואבק גרפיט.